סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/יא
איתא בספרי ותקעתם בחצוצרות וגו' והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם וכו' וכי חצוצרות מזכירין הלא דמים מזכירין אלא כיון שיכולין לתקוע ולא תוקעין מעלה עליהם הכתוב כאלו תקעו וכו'. וביאור הענין דהספרי מבאר כיון שאין תוקעין בשבת למה מזכירין וזהו שכתב הלא דמים מזכירין כי ענין זכרון הוא שמזכיר מה שהיה נשכח מלפנים ולזה נקרא ר"ה יום הזכרון לפי שתוקעין בו להזכיר א"ע לכלול ברצונו הפשוט ית' שנשכח בזה העולם ע"י סדר ההתלבשות וע"י התקיעה חוזר האדם להזכיר א"ע מה שנשכח ממנו וזה שכתב וכי חצוצרות מזכירין הלא דמים מזכירין היינו הלא עיקר הזכירה שאדם מזכיר א"ע מה שנשכח ממנו מלפנים נמשך רק מהצמצומים שסובל האדם ומיגע א"ע ע"י פעולות עבודתו ועל זה מורה התקיעה כמבואר ומאחר שאין תוקעין בשבת מהיכן יבוא להאדם זכירה ועל דרך מאמרם ז"ל בגמ' כיון שאין תוקעין למה מזכיר: ועל זה מתרץ הספרי אלא כיון שיכולין לתקוע ולא תוקעין מעלה עליהם הכתוב כאלו תקעו היינו כיון שמסר השי"ת כח הפעולה להאדם כדכתיב ששת ימים תעבוד כלומר שיפעול אדם כל המצות עשה וכשמגיע שבת נאמר וביום השביעי תשבות היינו שיהיה שובת מקום ועשה ויהיה זהיר בכל לא תעשה וע"י כן כשאדם שומר בשבת את כל לא תעשה נעשה מזה הכל מצות עשה וביום השביעי תשבות כדאיתא בגמ' וביום השביעי תשבות הוא מצות עשה ולהבין זאת איך נחשב תשבות למצות עשה הלא הוא רק שובת ממלאכה אכן מאחר שבימי החול פועל האדם בקום ועשה ומזה נעשה הגוף מורגל לפעול תמיד ובכל זאת כשמגיע שבת מצמצם האדם את עצמו נגד טבע הגוף לשבות מפעולות אף שאין הגוף מסכים לשבות לכן נחשב לפני השי"ת זאת השביתה של האדם למצות עשה כי השי"ת מעיד על זה האדם שכל חפצו בזו השביתה הוא כדי לעשות רצונו ית' כיון שבימי המעשה מוכן האדם ומזומן לפעול עבודת השי"ת בכל המ"ע ממילא כשמגיע שבת והאדם שובת מעבודה נתברר ששביתתו הוא נמי רק כדי לקיים בזאת השביתה רצונו ית' לזה זאת השביתה נחשב למצות עשה כי בכל מקום שעושה האדם נגד טבע הגוף שלו שאין גופו מסכים נחשב זאת לקום ועשה וזהו דאיתא שם כיון שיכולין לתקיע ולא תוקעין היינו כי באמת יש בשבת ג"כ כח הפעולה גבי האדם ובטבעו חפץ הגוף לפעול אף בשבת אלא שנפש הישראל מתגבר על טבע גופו לבלתי יפעול לכן נחשב זה הצמצום לקום ועשה וזה שמסיק שם מעלה עליהם הכתוב כאלו תקעו היינו לקום ועשה: ויכולין מזה לשער שהזכרון תרועה שהוא כשחל בשבת הוא משובח במעלה גבוה הרבה יותר מיום תרועה כשחל בחול כי ענין תקיעה הוא כמבואר לעיל שהאדם מסיר ממנו כל הלבושים ומסלק עצמו מכל הנגיעות שהם מצדו כדי לכלול א"ע ברצונו הפשוט ית' ועל זה יכול להיות לפעמים קטרוג על האדם שעדיין אינו מזוכך ומנוקה היטב מנגיעה וכמאמרם ז"ל כדי לערבב השטן שלא יהיה קטרוג אבל כשחל ר"ה בשבת שהוא רק זכרון תרועה אז אין שום אופן לקטרג כי אז אין צריך האדם לסלק עצמו מכל וכל שלא יהיה לו שום הנאת הגוף כי בשבת הנאת הגוף הוא ג"כ מצוה כדכתיב וקראת לשבת עונג ואין צריך לסלק עצמו מהנגיעה שהוא מצד הגוף: