סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/כו
והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל המדברה וגו' וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה אשר בזאת העבודה מראה השי"ת הגם שעיקר רצונו ית' הוא להיטיב להאדם בעלמא דאתי כדאיתא בזוה"ק (משפטים) קב"ה חפץ לאוטבא ליה לבר נש בעלמא דין ויתיר בעלמא דאתי מ"מ כל מה שיש בכח האדם להכניס אצלו יותר טובה גם בעוה"ז ובלבד שיהיה תחת הקדושה צריך להכניס ולזה נאמר והשעיר וגו' יעמד חי שלא יהיו שולחין אותו מיד כשעלה עליו הגורל לעזאזל רק אחר שיגמרו כל העבודות היום אולי יתברר ממנו עוד שיהיה ביכולת להכניס תחת הקדושה וכל זמן שהוא באפשרי להכניס ממנו להקדושה אינם רשאים לדחותו ולשלוח אותו לחוץ כמו שביארנו (אות הקודם) והנה זה השעיר היה ענין אשם תלוי שמכפר ספקו והולך לו כי באמת הוא כל הבריאה אילנא דספיקא כי כמו שאין בזה העולם שום דבר שיהיה מבורר לגמרי לטוב כך אין בעולם הזה שום דבר רע שיהיה מבורר שהוא רע לגמרי והכל נחשב בזה העולם רק ספק ולכך היה השעיר מכפר על הודע ולא הודע כי גם מה שהודע נכלל נמי באילנא דספיקא ומכפר ספיקו והולך לו וזה הענין שאמרו ז"ל בגמרא (שלהי יומא) מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל היינו כי ענין מים הוא כמבואר במדרש (בראשית רבה) על הפסוק יקוו המים וגו' שמקודם היה העולם מים במים וכו' ומים במים רומז על גודל הטרדא ומסיק שם שהמים מקלסין תמיד אדיר במרום ה' היינו שאם יתיצב האדם נוכח השי"ת פב"פ אזי יהיה מכיר מפורש שאין שום טרדא כלל כי רק מי שנעתק מהשורש ואינו עומד פב"פ אזי הוא מלא טרדא כי עוה"ז הוא באמת מלא טרדא כדאיתא בגמרא יכול אני לפטור את כל העולם מן התפלה שנאמר ושכורת ולא מיין וכו' הרי שעוה"ז הוא מלא טרדא רק מי שמסלק מעצמו בעבודתו זאת הטרדא ומגביה עצמו מעט למעלה להשורש אזי נעשה מלא בהירות וישוב הדעת וזאת היה נמי הענין משליחות השעיר לעזאזל שהיה כמו קרבן בחוץ להורות שישראל מכירין גם בכל אותן הטרדות את כל המכוון מרצונו ית' שהעמיד לכבודו על דרך הכתוב וגם נחש בריח תחולל ידו וגו'. והוא כענין דאיתא בזוה"ק (אחרי ס"ד) על הפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו' שעירים לא כתיב אלא לשעירים וכו' וכמבואר נמי בזוה"ק (תצוה קפה) מה הוא רזא דקרבנא לקרבא שעיר וכו' ואמאי שעיר בר"ח והכא נמי שעיר וכו' אלא מלה דא אצטריך וכו' ובגין דא בעז יתיר חולקיהון בגין דשערא דיליה תלי' יתיר מבעירא אחרא וכו' ועל דא שעיר דשערא דיליה לא תלי' ולא שעיע לא שעיע בגין דההוא מסאבא דיליה ולא תלי' בגין דלא יתתקף ביה מסאבי כהני תתאה ועל דא ודאי שעיר ולא אחרא וכו' יעו"ש שמבאר שרק על השערות שריא רוח מסאבא אבל לא על גוף השעיר כי השעיר רומז על ההסתרות שהעמיד השי"ת בעולם הזה שמסבתה נסתעפו כל הטרדות וכאשר מכיר האדם באותה ההסתרה שרצונו ית' העמיד אותה ג"כ לכבודו אזי אין בה שוב שום טרדא כלל כי כל עניני טרדות המשכחין את האדם ומטרידין את דעתו נמשך רק מחמת השערות שהם סביב השעיר היינו מצד המותרות שמטרידין דעת האדם מחמת שלילת הכרתו בהרצון ית' ולכן אחר שליחת השעיר למדבר שרומז אשר האדם מסלק מעצמו כל נגיעת המותרות המטרידין את דעתו כי מכיר גם בעצם ההסתרה את הרצון ית' וממילא נשארו ישראל עומדים אצל השורש רצונו ית' שהציב אותה הסתרה למעלה מבחירת אדם אשר שם אין שום טומאה כלל רק טהרה וזהו מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. ועל זה הענין איתא נמי בזוה"ק (בראשית סוף ההקדמה) פקודא תליתאה למנדע בר נש ה' הוא האלהים היינו כי שם אלהים כילל כל ההסתרות וכדאי' בזוה"ק (משפטים ושם פ' בחקותי) אפילו ע"ז נמי אלהים אקרי וכו' וצריך האדם לדעת ה' הוא האלהים כלומר שרצונו ית' הציב כל אותן ההסתרות וממילא לא יהיה לו מסבתם שום טרדא: