סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/י
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וגו' ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו'. איתא בתורת כהנים בכל עת זה יום הכפורים, היינו כי כ"ת עתים הציב השי"ת והם י"ד פגימותא דסיהרא וי"ד שלימותא דסיהרא ובהם נכלל כל ההנהגה מסדר הבריאה כמבואר בזוה"ק (וישב קפ:) אית זמנין דסיהרא איהו בפגימו וכו' האי מאן דנקט לה בההוא זמנא ליהוי תדיר בגריעותא ומסכנותא אזלא לגביה ואתבר תדיר בדינא וכו' וההוא זמנא דקיימא ההוא דרגא בשלימו וההוא נהר דנגיד ונפיק אשתמש בה כדין ההוא נשמתא דנפקת ואתדבקת ביה בההוא בר נש ההוא ב"נ אשתלים בכלא בעותרא בבנין בשלימא דגופא וכו' וכיון שאנו רואים התחלקות העתים מוכח נמי שיש עת אחת הכוללת כל התחלקות העתים אשר יכולה להנהיר בכל עת פרטי ולהופיע בתוכה גם ההיפך מצמצום גבולה מאחר שנכלל בעת הכללי כל השתנות פרטי העתים וזה העת הכללי נקרא בכל עת ובכל יום כפור מנהיר הארה מזאת העת הכללי שהוא השורש והמקור מכל התחלקות העתים וזהו דאיתא שם בכל עת זה יוה"כ והוא כענין דאיתא בזוה"ק (בא לט:) בעשור אמאי בעשור אמר ר' אבא בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא דכתיב ביובלא בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא וכו' וכמבואר נמי (שם אמור קב:) האי עשור מכנסת ישראל אינון ויומא עשיראה בעשיראה קיימא ועל דא בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית וגו' והאי יומא הוא דילה וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא וכו' ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא חמשה עלייהו דמלכא הוא וכו', היינו שאותה הארה שהיה מאיר השי"ת בחדש ניסן בזמן שהאתוון הם כסדרן וזאת היה מנהיר השי"ת לישראל אחר עבודת שבעת ימי המלואים שרומזין על עבודת היקף שבעה שהוא בתפיסת ישראל ואותה הארה מאחד בניסן נקרא שמיני מגו שבעה כדאי' בזוה"ק (תצוה) לית שמיני אלא מגו שבעה היינו שע"י עבודה שבתפיסתם בשבעת ימי המלואים היו ממשיכים אצלם אור היותר עליון שהוא למעלה הרבה מהעבודה שבתפיסתם ועל אותה הארה נאמר ויהי ביום השמיני וגו' ויען שרצונו ית' העריך בסדר הבריאה לבלתי יגמר תכלית שלימותה כי אם ע"י גערה כדאיתא בש"ס (חגיגה) בעשרה דברים נברא העולם ואחד מהם הוא גערה היינו כשלון וכענין מאמרם ז"ל (גיטין מג.) אין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהם לכן היה אז הכשלון מבני אהרן וע"י הסבלנות מהכשלון החזיר להם השי"ת אותה הארה עליונה הנקרא שמיני ביותר בהירות שהיה מאיר אצלם זה השמיני בעצמו גם בתשרי בעת שהאתוון הם למפרע כמבואר (תצוה שם) ומנהיר לישראל זה האור הנקרא שמיני ביום הכפורים שהוא עשירי בתשרי הנקרא בעשור דמטרוניתא שרומז על החיבור מאתה והוא עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא וזה הוא עיקר היחוד ואותה הארה מאחד בניסן המנהיר עכשיו בעשרה בתשרי נקרא שמיני מגו עשירי להורות שגם כל עבודה שבתפיסתם בההקף שבעה היה נמ נמשך מבעשור דמטרוניתא כמבואר בזוה"ק (פנחס רנז.) ולית שבעה אלא מסטריה דאות יו"ד עטרה על רישא חכמה עלאה אות הוא חכמה תתאה אות הוא וכו' נמצא שביוה"כ מנהיר אותה הארת שמיני שהיה באחד בניסן אלא שעכשיו בעשירי בתשרי מאיר בבהירות יותר עצום בבחינת שמיני מגו עשירי ואז באחד בניסן לא היתה אלא בבחינת שמיני מגו שבעה וזהו כונת הזוה"ק (שם) אמאי בעשור בזמנא דאנהיר מיובלא לסיהרא דכתיב ביובלא בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא וכו' אמנם זה הזיווג נקרא בעשור דמטרוניתא וכמבואר בזוה"ק (פנחס ריד:) ולבתר אתיאת מטרוניתא ובעין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא למטבל בנהרא לדכאה גרמיה בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא הוא זווגא דילה וכו'. וזהו דאיתא בזוה"ק (שם) בכל אתר בעשור דמטרוניתא, היינו שיוה"כ הוא רק זווגא דאמא וכמבואר (שם) ביומא קדמאה דחג יתער ימינא לקבלה בגין לחבקא וכדין כל חדוא וכל אנפין נהירין וכו' וכמבואר בזוה"ק (אמור ק) אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה וכו' ויוה"כ אוכח דתשמיש המטה אסור בגין דזווגא לא אשתכח דהא מבי אמא נטלא ולא מבי אבא וכו'. וזהו דאיתא שם האי עשור מכנסת ישראל הוא ויומא עשיראה בעשירה קיימא וע"ד בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית וגו' והאי יומא הוא דילה וכו' כלומר שכל הארת שמיני מגו עשירי שמנהיר להם ביום העשור הוא ג"כ רק בחינת עשור דמטרוניתא שהיא זווגא דאמא וזהו והאי יומא הוא דילה וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא ההוא יומא דאתי עלה וכו', היינו כי בחמשה עשר יום הוא חג הסוכות שהזווג הוא אז בתכלית השלימות ונקרא זווגא דאבא, אמנם כיון שהזווג בשלימות נגמר בסוכות היה צריך לפי הנראה שיהיה נמי אז ימי מחילה וסליחה וכפרה ומדוע נקבע יום מחילה וסליחה וכפרה בעשור דוקא. אכן הוא הענין כמו שמצינו בזוה"ק (ויחי רכד.) ווי לההוא דגרע יומוי לעיל דכד בעאן לאלבשא ליה וכו', היינו שצריך האדם לראות שלא יגרע הימנו אפי' יום חד מיום הולדו ולתקן כל הימים שלו ולעשות מהם לבושין דיקר וזה הכח יש ביד האדם רק כל עוד שאינו מאיר עדיין הזווג בשלימות אז יכול לתקן כל ימיו גם מיום הולדו ולעשות מהם ע"י עבודה שבתפיסתו לבושין דיקר משא"כ אחר שיהיה נגמר הזווג בשלימות אז לא יהיה עוד ביד האדם לתקן כלום וכל מי שלא הכין תיקון קודם אותו הזווג שוב לא יתקן לעולם ויגרע ממנו באמת זה היום המשולל תיקון כי הזווג בשלימות רומז על אלו הימים שנאמר עליהם (קהלת) שאין בהם חפץ וכמו שביארו ז"ל (שבת קנא.) אלו הימים שאין בהם לא זכות ולא חובה וכענין דאיתא בזוה"ק תמן באצילות אין שם לא זכות ולא חובה וכו' וכל יום שיהיה נשאר אז גבי האדם משולל תיקון ח"ו יהיה נשאר כך בלי תיקון ומסבת זה יהיה נחסר לבוש גבי זה האדם לכן נקבע למחילה ולסליחה ולכפרה דוקא בעשור לחדש שאינו מאיר עדיין הזווג בשלימות הגמור רק זווגא דאמח לרמז בזה שרק באותו הזמן קודם שנגמר שלימות הזווג שיש עדיין כח ביד האדם לתקן ימיו שלא יחסר לו אפילו יום אחד מיום הולדו כדכתיב ביום הזה יכפר עליכם כלומר שיתוקן גבי ישראל כל הימים גם למפרע למען כשיגיע אח"כ ליום חמשה עשר שאז יהיה הזווג בשלימות הרומז על לעתיד שוב לא יחסר לישראל שום לבוש מכל ימיהם ובאמת כל הארת זווגא דאבא והשמחה והאהבה המנהיר בחג הסוכות שאיתא על זה בזוה"ק (דף רנט) מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה אלין אינון מים די מנסכי ישראל בחדוה וברחימו דקב"ה וכו' זה הכל נמשך מהימים הקודמים להם מאותן עבודות שיהיו לישראל קודם ימי הסוכות: