סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/טז
וזהו כי אם בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'. היינו שיעזוב התקופות ולשבות מכל הפעולות ולמסור עצמו להרצון ית' הנקרא אחד המשולל לבושים וכמבואר בתזוה"ק מאן דבעי למפיק רצון אינו מפיק אלא מהאי זאת (ושם תקונא שתיתאה) ואהרן כד עאל לקדש קודשין ביומא דכפוריא בה הוה עאל דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש דאיהו עת לעשות לה' וכו' ודוד בגין דהוה ידע דכל רעותא וחילא ותוקפא דמלכא בה אמר בזאת אני בוטח דאתמר עלה ומלכותו בכל משלה וכו'. היינו כי מלת זאת רומזת על מדת מלכות שמים שהציב השי"ת בעולם ומחמת זה הוא כל ההתחלקות כמאמרם ז"ל (ר"ה) שחילק את מעשיו ומלך עליהם וע"י זה מחויב שיהיה העלם והסתר בעולם כי ענין מלוכה אינו כי אם ברצון ובבחירה וזאת אי אפשר רק כשנראה להאדם שיש לו כח הויה בפני עצמו והוא ברצונו הטוב בוחר להמליך עליו את השי"ת לכן נקרא מדת המלכות. זאת. וכמבואר בזוה"ק (בכמה דוכתי) זה וזאת ידועין אינון היינו שזאת הכוונה בהבריאה נתגלה מפורש שכל תכלית המכוון מהרצון ית' שאמר והיה העולם ושיהיה כח הבחירה למען שהאדם ימליך עליו את השי"ת בכח בחירתו. ולזה מדייק הזוה"ק (אמור צד:) אי הכי אמאי אקרון ששת ימי חול אמאי חול וכו' היינו כיון שעיקר המכוון ממדת מלכות שמים הוא כדי שיפעול אדם את רצונו ית' בכח בחירתו א"כ ימי חול הם יותר במעלה מיום שבת כי ימי חול רומזים על ימי המעשה שמסר בהם השי"ת כח הפעולה להאדם שיפעול את רצונו ית' בכח בחירתו משא"כ יום שבת שרומז על שלילת כח פעולות שאין בו להאדם רק שביתה אכן כמה יכול באמת האדם לשבות רק כפי מה שיכול לפעול את רצונו ית' כך יש נמי בכחו לשבות כפי הארת רצונו ית' וכמאמרם ז"ל במדרש רבה (ריש במדבר) גבורי כח עושי דברו בשומרי שביעית הכתוב מדבר, היינו כי מזה שיש בכח האדם להיות שובת כ"כ היטב בעת שמנהיר לו הרצון ית' לשבות מוכח שהוא מגבורי כח עושי דברו כי מתברר מזאת השביתה אשר מקודם בעת שהיה מאיר לו הרצון ית' אז היה פועל נמי את הרצון ית' בשלימות גמור ומשום זה בעצמו יש נמי בכחו לשבות מכל הפעולות בעת שמנהיר לו אח"כ הרצון ית' שישבות כי עיקר הבירור מהפעולות הוא רק ע"י השביתה שאח"כ הרי שכל הפעולות של ימי החול נתבררו דוקא ע"י השביתה של יום השבת שכל המעלה של ימות החול נתגלה רק ע"י השביתה מיום שבת כדאיתא בזוה"ק (ויקהל רד.) מאי שבת וכו' ש' בת ש' הא אוקמוה רזא דתלת אבהן דמתאחדין בבת יחידה וכמבואר בזוה"ק (תצא רפא:) ש' בת מלכתא יחידאה וכו' היינו שמאחד כל ההתחלקות כי ש' תלת אבהן רומז על כל התחלקות שחילק את מעשיו ומלך עליהם שהוא השורש מכל כח הפעולות שבעולם וגבי ישראל נמשך מזה בעצמו ש' בת מלכתא יחידאה והוא כדאיתא בזוה"ק (יתרו סז:) ברזא דקדושה איהו מלך וכהן ומשמש תחותיה בין לעילא בין לתתא אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים ואיהו מלך עלאה ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמיה ודא איהו כהן דאקרי גדול סטרא דימינא. אית מלך לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עלאה ואיהו מלך על כלא דלתתא ותחותיה אית כהן דמשמש ליה רזא דמיכאל כהנא רבה דאיהו לימנא ודא איהו רזא דמהימנותא שלימתא סטרא דקדושה. בסטרא אחרא דלאו איהו סטרא דקדושה אית רזא דאיהו מלך והא אוקימנא דאק' מלך זקן וכסיל ותחותיה אית כהן און ודא הוא רזא דכתיב אך עשרתי מצאתי און לי וכו' היינו כי השורש מרצון העליון שעליו נאמר איזה מקום בינה נקרא מלך עלאה ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמיה וכו' היינו כי אחר שעלה ברצונו הפשוט ית' שיהיו הויות אלו הלבושים הבאים מחמת ההתחלקות אזי צריכין להמשיך בהם את האור קדמאה כי על זה המשכת אור בלבושים הוא עיקר המכוון מבריאת עולם ודא איהו כהן דאקרי גדול מסטרא דימינא היינו שיתפשט האור בכל הלבושים ואחר שיש התלבשות אור אזי נקרא זאת התלבשות אור. מלך לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עלאה ואיהו מלך על כלא דלתתא היינו כי מלך עלאה רומז על שורש מקור עליון המשולל מכל התלבשות. אולם עצם ההתלבשות אחר שכבר נתלבש האור בלבושים זאת נקרא מלך לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עלאה ואיהו מלך על כלא דלתתא ואזי צריכין מחמת זאת ההתלבשות כל העבודות להראות את האור הגנוז בהלבושים שלא יתעלם האור מהאדם מסבת ההתלבשות ועל זה איתא שם ותחותיה אית כהן דמשמש ליה רזא דמיכאל כהנא רבה היינו כי מיכאל רומז על התגלות אור כענין שנאמר מיכאל שרכם אף שבאמת אין ישראל תחת שום שר אולם זה השר הנקרא מיכאל אינו כשאר כל השרים של האומות אלא שהוא מורה דעת לישראל ומנהיר להם שידעו ויכירו בכל ההתלבשות אשר מי כאל כענין דאיתא בזוה"ק (פנחס.) שם אל סהיד עליה דאיהו תקיף ובעל היכולת כך מנהיר תמיד מיכאל לישראל ומורה להם דעה ובינה שאין שום לבוש מעלים ומסתיר כלל את הבהירות מאורו ית' וזהו ותחותיה אית כהן דמשמש ליה רזא דמיכאל כהנא רבה דאיהו לימינא היינו כי מחמת מלך דלתתא שמורה על כל ההתלבשות צריכין לכל העבודות לגלות את האור וזאת הוא רזא דמיכאל כהנא רבה רזא דימינא שהוא מנהיר תמיד לישראל את האור ודא איהו רזא דמהימנותא שלימותא סטרא דקדושה בסטרא אחרא דלאו איהו קדישא אית רזא דאיהו מלך והא אוקימנא דאיהו מלך זקן וכסיל ותחותיה אית כהן און ודא הוא רזא דכתיב אך עשרתי מצאתי און לי וכו' היינו כי זה לעומת זה עשה אלהים לעומת מלך עלאה בהקדושה אית בס"א מלך זקן וכסיל היינו שנתיישן אצלם האור אף שאינו נתיישן באמת מצד השי"ת שום דבר ובאותו הבהירות ממש ששופע ברגע הראשונה יש אותו בהירות ממש גם ברגע האחרונה אכן מצד הבריאה נזקן ונתיישן כל מה שבא בתפיסתה וזאת ההתיישנות נקרא מלך זקן וכסיל. ותחותיה אית כהן און ודא הוא דכתיב אך עשרתי מצאתי און לי וכו' היינו שנתיישן אצלם האור כ"כ עד שנראה להם שיש בהם כח הויה בפני עצמם לפעול כל חפצם תאות לבבם ועל זה הענין איתא בזוה"ק (תצא רפא.) חמה בישא שפחה דילה שבתאי לקותא דנהורין חלול שבת שפחה דילה דאהדרת עורף לגברתה וכו' היינו כי מחמת זאת ההתלבשות שנראה להם שיש בהם כח לפעול כחפצם נסתעף אצלם כ"כ גאות עד שאומרים שאף השביתה הוא נמי אצלם רק כפי חפצם כמו שיש להם כח לפעול כפי חפצם כך מה ששובתים לפעמים מלפעול הוא נמי רק כפי חפץ לבם וזאת הגאות נקרא בגמ' (יומא ע"ז) שובתא ובגמ' (שבת קט) נקרא נמי זאת הקליפה בת חורין כדאיתא שם בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ג' פעמים את ידיו אמר ר' יוחנן פוך מעביר בת מלך וכו' רמזו בזה אשר זאת הגאות הנקרא שובתא נקרא נמי בת חורין ונקרא נמי בת מלך כי הקליפה מזאת הגאות נסתעף ממדת המלכות שהעמיד השי"ת בעולם למען שיהיה להבריאה כח עבודה לפעול בבחירה חפשית אלא שבס"א נתיישן זה האור ונעשה מלך זקן וכסיל לקבל מזה כח ואון לעצמם וזהו חמה בישא שפחה דילה שבתאי לקותא דנהורין חילול שבת וכו' היינו שזאת הגאות הנקרא שובתא נסתעף אצלם מאור המלכות וזה הוא לעומת שבת בהקדושה הנקרא ש' בת מלכתא וכו' היינו כי לישראל נמשך ממדת המלכות כל הכח לבטל עצמם להשי"ת ולהמליכו בכח בחירתם ולפעול תמיד רצונו ית' וממילא כשמנהיר להם הרצון ית' לשבות אזי שובתים המה נמי כפי רצונו ית' אבל הסטרא אחרא אינם יכולין לשבות כלל כדכתיב יום ולילה לא ישבותו וילפינן מזה בגמ' עכו"ם ששבת חייב וכו' כי שביתתו הוא יותר גאות שאומר שאינו צריך כלל לפעול שום עבודה וזהו דאיתא שם שבתאי לקותא דנהורין חילול שבת שפחה דיליה דאהדרת עורף לגברתה וכו' ולזה צריכין נגד זאת הקליפה הנקרא שובתא בת מלך נטילת ידים שחרית והוא כי בלילה בעת ששובתים ישראל מפעולות מכירין המה שפיר שזאת השביתה הניח השי"ת בהבריאה במכוון בכדי שיכירו מכבת השביתה והשינה מה בין לי ולך אזי אומרים ישראל בידך אפקיד רוחי ומוסרים לגמרי כל פעולתם להשי"ת ואח"כ בבוקר אז מתחיל הרצון ית' לזרוח כבוד מלכותו בהבריאה שיהיה בהם כח לפעול אזי רוחצין ישראל את ידיהם שלשה פעמים במים להורות בזה שמכירין שפיר גם בכל כח פעולתם שהוא רק כחו ית' לבד כי על מים איתא במדרש (בראשית רבה) שמקלסים תמיד אדיר במרום ה' היינו כי מים רומזים על גודל טרדא כמבואר במקומו ומראים ישראל בנטילת מים על ידיהם אשר אף בכל טרדות פעולתם בכל זאת מכירים המה שפיר שכל כח פעולתם הוא רק כחו ית' לבדו וזהו אדיר במרום ה'. ועל זה הענין היו נמי חמש טבילות ועשרה קדושין לכה"ג ביוה"כ להורות בזה שמסר כל כח פעולת עבודתו להשי"ת ואחר שישראל רוחצין את ידיהם במים ומוסרים את כח פעולתם להשי"ת המה מברכין על נטילת ידים כמאמרם ז"ל בגמ' בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו ועל זה נאמר כי מכבדי אכבד וגו' כי אחרי שישראל פועלים תמיד רצונו ית' לכך יכולין המה נמי לשבות כפי רצונו ית' וזהו דאיתא שם ש' בת מלכתא וכו'. ובוזי יקלו היינו כי גבי העכו"ם הוא לקותא דנהורין ונקרא שובתא בת מלך כי כמו שמקבלים כח לעצמם מסבת פעולתם כך הם מקבלים כל הגאות מסבת שביתתם אף דקורין ליה אלהא דאלהיא. אולם שאומרים שהם מחויבים מציאות מזה שהעמיד רצונו ית' מדת המלכות בעולם ולכן אחר כל הברורים של יוה"כ הוא מצות סוכה שרומז על הבירור האחרון כדאיתא בגמ' (ע"ז ב) שהאומות בעוטי מבעטי וכו' היינו שאומרים מה זאת שחליפות עברו עלינו מאחר שצוה לנו לכנוס לסוכה מדוע שוב מונע אותנו מלפעול זאת המצוה וזה הכח לשבות מאיזה דבר כפי הארת רצונו ית' אינו כלל בידם לכך בעוטי מבעטי אבל גבי ישראל הוא כמו פעולתם כן שביתתם עיקר כוונתם רק לקיים רצונו ית' כי גבי ישראל הוא כמו שנאמר בזאת יבא אהרן וגו' ומלת בזאת רומז על מדת המלכות כדאיתא בתזוה"ק (מובא לעיל ובכמה דוכתי) וזהו בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו' היינו באותה המדה בעצמה הנקראת מלכות שהציב אותה השי"ת שיהיה העלם והסתר בעולם שיוכל לחשוב האדם שיש כח בידו ובחירה כאות נפשו בזאת המדה בעצמה יפעלו תמיד את רצונו ית' כפי הארת הרצון ית' בין בפעולה ובין בשביתה: