סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/ג
וידבר ה' אל משה וגו' דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו'. איתא בתורת כהנים בכל עת זה יוה"כ והענין הוא כי ביוה"כ מראה השי"ת החיים של ישראל מפורש בלי שום לבוש רק מעומק לבבם כי בזה היום דן השי"ת את הלבבות וכשהשי"ת דן את הלבבות יש לישראל תקיפות עצום מאד שיהיו מצליחים בודאי כי בעומק לבבם המה באמת נקיים אגב אמם לכן מתיצבים ישראל נמי ביום הזה נוכח השי"ת בלי שום לבוש כי בהחמשה עינוים המה מוסרים כל הלבושים להשי"ת ואין מעמידין מצדם אפילו כלי לקבל רק מה שמכין להם השי"ת כלי קיבול וזהו ואל יבא בכל עת. כי אם בזאת וגו' וזאת רומז על מדת המלכות דלית ליה מגרמיה כלום כדאי' בזוה"ק היינו שלא יקבל האדם לעצמו שום תקיפות מצדו רק שימסור כל כחו להשי"ת ואף הכלי קיבול לקבל אור נמי לא יהיה מצד האדם כי אם מה שיעמיד לו השי"ת ויכין בעבורו וזהו הענין שכל העבודה של כ"ג בו ביום היה רק בארבעה בגדי בד כי מלת בד מורה בלי התפשטות רק הולך בקו הישר כדאיתא בגמ' (יומא עא:) דבר העולה מן הקרקע בד בד להורות שבזה היום שנכנס לפני ולפנים יתיצב נוכח השי"ת בלי שום התפשטות לבושים כלל כי בכל השנה היה עובד בבגדי זהב להורות שמכיר מפורש בכל התפשטות הלבושים את אורו ית' כי בכל השנה הוא כך רצונו ית' שיעמיד האדם מצדו דוקא כלי קיבול לקבל את האור מהשי"ת ולא שימסור האדם בחזרה גם הכלי קיבול כי זאת היתה עבודתו של קין שנאמר עליו שקרבנו היה פשתן וזה רומז שהיה מוסר בחזרה אפילו הכלי קיבול וזהו ענין פשתן שמכחיש כל כח הקרקע כדאיתא בגמרא (בבא מציעא קט.) המקבל שדה מחברו פחות משבע שנים לא יזרענו פשתן ואין זאת ברצונו ית' בעוה"ז לעבוד במסירת נפש כזאת כדכתיב אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי כי כל רצונו ית' בעוה"ז הוא כמו שאמר דהמע"ה נפשי בכפי תמיד היינו שאני מצדי מוכן תמיד למסור את נפשי להשי"ת אך ותורתך לא שכחתי היינו מאחר שנתת לנו תורה ומצות וזאת אי אפשר לקיים כי אם בהלבושים מחיי עוה"ז ע"כ התפלל שהשי"ת ינהיר לו אורו בכל הלבושים של עוה"ז כי באורייתא ברא קב"ה עלמא. וזהו נמי שהעבודה של כהן גדול בכל השנה היה בבגדי זהב היינו שהיה מנהיר בעבודתו בכל הלבושים את אור רצונו ית' אכן ביוה"כ שנכנס לפני ולפנים והשי"ת מראה מפורש את אור רצונו בלי שום לבוש לכן לא יתיצב אז נוכח השי"ת הכה"ג בשום לבוש והתפשטות רק בבגדי בד להורות שמוסר הכלי קיבול נמי אז להשי"ת. וזהו דאיתא בספרי ארבעה פעמים בד נאמר ביום הכפורים חד למעוטי את החשן וחד למעוטי אפוד וחד למעוטי מעיל וחד למעוטי ציץ וכו' כי אלו ארבעה בגדים רומזים על גודל תקיפות שיש לישראל ולכן נאמר בהם לפני ה' כי ענין חשן ביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שמורה על תקיפות ישראל שאין נמצא גבי השי"ת שום כעס ח"ו עליהם ואפוד מורה שיש לישראל תקיפות ממעשה המצות וזהו באמת תקיפות עצום שהאדם מתיצב נוכח השי"ת לומר ברוך אתה אף שאינו מבין העומק מהמצוה כלל ועכ"ז מאיר השי"ת להאדם שהגיע בזאת הפעולה לתכלית המכוון מהפנימיות הגנוז בהמצוה ומעיל מורה כדאי' בזוה"ק שהוא ברזא דגלגולא שיש תקיפות להאדם מזה שמכיר שורשו כדכתיב איפה היית ביסדי ארץ וציץ מורה על תקיפות שמאיר להאדם טעם וחשק חדש ורצון בדברי תורה ולכן ביוה"כ שהשי"ת מראה בו מפורש החיים של ישראל בלי שום לבוש כתיב בו ארבעה פעמים בד למעוטי את אלו הבגדים להורות שאל יתיצב האדם בזה היום בשום תקיפות כלל מצדו רק שימסור הכל להשי"ת. כתונת בד למעוטי את החשן כי כתונת בד מכפר על שפיכות דמים היינו אף שבאמת מצד השי"ת אין נמצא שום כעס על ישראל בכל זאת לא יסמוך האדם על זאת התקיפות ויראה מצדו לברר שלא יהיה נמצא בלבו נמי שום כעס כדאיתא בגמרא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן, ומכנסי בד למעוטי את האפוד היינו שלא יסמוך על התקיפות ממעשה המצות כי אין באמת בעוה"ז שום דבר שיהיה מבורר אפילו במעשה המצות כמו שמצינו קדש עצמך במותר לך. ובאבנט בד למעוטי את המעיל כי אבנט מכפר על הרהור הלב היינו שלא יקבל האדם תקיפות מזה שמכיר את שורשו לומר שאין לו שום חלק בזה שנמצא אצלו לפעמים הרהור רע לכן כתיב אבנט בד שמכפר על הרהור הלב והוא כענין שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם היינו שאם יברר האדם את עצמו מצדו היטב אז לא יארע לו שום הרהור רע כלל. ומצנפת בד למעוטי את הציץ כי מצנפת מכפר על גסי הרוח וציץ מכפר על עזי פנים כי ציץ ביאר כאאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שהוא מורה על חכמה ובחכמה מצינו בכתוב החכמה תעוז לחכם ומזה שהאדם מרגיש טעם מתוק בד"ת יוכל לבוא לו מזה תקיפות יתירה ח"ו לכן מצנפת בד מכפר על גסי הרוח היינו שיתפלל האדם שכל העוז שלו יהיה כדכתיב החכמה תעוז לחכם לזה ביוה"כ צריך האדם להתיצב נוכח השי"ת בלי שום תקיפות ולא יחפוץ לקבל מצדו שום דבר רק כפי מה שהוא רצונו ית' וזהו שאמרו ז"ל בגמ' שלא יתקן בחוץ רק הכל בפנים רמזו בזה שלא יכנוס בשום תקיפות מצדו רק מה שינהיר לו השי"ת וזה שהיה בזה היום הטלת הגורל כי אחר שמתיצב האדם כך בדעה מבוררת וזכה אזי יסכימו נמי כל צבא מעלה שיזכה בגורל: