סדר היום כד

ואם זמן הקביעות נמשך הרבה ולבו חלש ואינו יכול מפני חולשתו ללמוד כראוי טוב לו שיטעום דבר קודם שילך ליישב את לבו ולהכין אותו ומצרכי הלימוד נקרא כל זמן שאינו עושה אותו הדבר לתענוג כי אם לחזק את לבו ובפרט אם הוא חלוש וירא מאיזה חולי אם מתעכב הרבה שודאי עבירה היא בידו אם אינו אוכל ומחזיק אבריו כי מצוה גדולה היא על האדם לבקש דרך להברות את גופו שיהיה חזק ובריא בלימוד התורה ובעשיית המצוות באיזה צד שיהיה ואע"פ שיש בו צד ביטול תורה או תפילה כי לא ניתנו המצוות שימית אדם עצמו ויסתלק מן העולם בחצי ימיו כי מה בצע להרויח מאה מצוות ולהפסיד אלף או אלפיים חלילה למאמין זה והוא חסיד שוטה ומאבד עצמו במה שלא צוהו עליו התורה ולא מבעיא שאין לו שכר אלא אדרבא עתיד ליתן את הדין אחר שציותה התורה וחי בהם ולא שימות בהם השמר לך ושמור נפשך, ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכמה עניינים כאלו, הרי שהוזהר שיישמור בריאותו בעניין שיהיה בריא וחזק שיוכל לחיות על פני האדמה לעסוק בתורה ובמצוות, ובכלל זה המתענה הרבה ולבו חלש ואין בו כוח לעמוד ומבטל לימודו ותורתו עבירה תחשב לו ולא למצווה ואם מפני שרוצה לחזור בתשובה מעוונותיו ומוכרח לו לענות נפשו לא יעשה בעניין שיתקיים בידו מצוה אחת של תשובה ויבטל מצות לימוד תורה ששקולה כנגד כל המצוות אלא יעשה בעניין שזה וזה יתקיים בידו, ומה שאמרו ז"ל זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה אין הכוונה לומר שיסגף עצמו עליה עד שיגרום לו המוות חלילה אלא רוצה לומר שלא תתקיים התורה במי שרודף אחר תענוגי העולם ואחר חמדותיו כי ברודפו אחר זה בודאי לא ירדוף אחר דקדוקי התורה וכלליה ופרטיה אלא במי מתקיימת ומצא לה מנוח במי שממית עצמו ר"ל שאין רודף אחר המותרות אלא אוכל לשובע נפשו בעניין שיוכל עמוד ומסתפק בהכרחי ועניין כזה מיתה אקרי לגבי שאר בני אדם ההולכים בחושך ורודפים אחר התאוות והתענוגים, ולא מפני זה מקרב לו מיתה אלא אדרבא יהיה כל ימיו בריא וחזק שאינו מטריח גופו במאכל ובמשתה רב וזה שכתב התנא כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו' כלומר אין לך לרדוף אחר המותרות ואחר דבר שאינו מצוי להשיג כי אם דבר נקל אשר הוא מצוי לך בכל שעה ודבר נקל שאינו מכביד עליך ומטריד שכלך ומלח הוא כל דבר של טעם ללפת בו את הפת יהיה מה שיהיה דבר נקל ומים במשורה שלא ישתה מים למלאת בטנו להכביד עליו להכביד עליו וזה יהיה לו בהכרח כיון שאינו אוכל הרבה לא ישתה הרבה וכיון שאינו שותה הרבה לא יכבד עליו ויוכל לעסוק בתורה כרצונו ומה שכתב וחיי צער תחיה לא שיצער עצמו לסגף גופו בעניין שיבא לידי חולי אלא הצער שמצער עצמו הוא שנפשו מתאוה לאכול ולשתות בתענוגות בני אדם והוא מצער עצמו למעט תאותו מזה אבל לא מכל וכל חלילה מן הטעם שכתבתי ובעל שכל כשיראה הענינים האלו יראה שהם נוחים למבין וישרים למוצאי דעת תדע שהרי מן המצות החמורות שיש לנו בתורתנו הקדושה היא שמירת שבת מי שמשמר שבת אחת כהלכתו זוכה לכמה ענינים ואפילו הכי הקלו כך בשמירתה לענין פקוח נפש ולא בלבד על ודאי פקוח אלא על ספק ולא על ספק של ישראל ודאי אלא אפילו על ספק ישראל ספק גוי ואפילו על חיי שעה הקפידו ובטלו שמירתה והרי הדברים ק"ו ומה אם על המצוה חמורה שהיא לפנינו והיא מצות לא תעשה ומן החמורות שיש בה כרת וסקילה אין אנו חוששין לבטולה כדי להרויח שמור מצוות אחרות כ"ש וכ"ש כשאין עבירה לפנינו ויש צד חולי או חשש חולי שראוי לשמור עצמו בשב ואל תעשה והענין הזה פשוט הוא אצלי אע"פ שאיני מקל בו כל כך לעצמי.