סבא אליהו/חלק ג/פרק מה
הגם שגדולה שנאה ששונאים א"ה את ישראל והשנאה מקלקלת את השורה, אעפ"כ רבים מעמי הארץ מנשאים את היאודים והדר כבוד לשונינו, כמ"ש בעל כסאות לבית דוד בית ז' שער מ"ז. וגם ראיתי מהם רבים שהודו ושבחו לחכמת חז"ל, ואיבזי"ביו היוני הביא דבריהם, רבים מחכמי ישראל על צד החקירה והתפלספות. והר"ב הלק"ט על המשנה בכללי הי"ג מדות, מדה י"ב הביא משם החכם עמנואל אבוהב בספר שעשה, וקראו נימולוגי"אה הודאת בעלי דינים מחכמיהם שהרבו לספר מגדולת חכמת התלמוד, ומהם אגוסטי"נו בעיר האלקים שלו, וזה הספר הנו בידי. וראיתי באותו פרק ובאותו מקום שציין הרב הנזכר, ולא מצאתי באוגסטי"נו שום דבר, ולבי אמר לי שאולי קנאין פגעו בו, והעיקר חסרו מן הספר כשהדפיסוהו מחדש. הן אמת שכשהייתי בעיר ריג'ייו אשתקד ראיתי בנימולוגי"אה הנזכרת מהר"ב הלק"ט, ולא מצאתי הלשון מכוון למ"ש. אמנם הלשון שכתב קל כמו שהוא, לא מצאתי אפי' שמץ מנהו בסי' הנ"ל, מכלל לאו אני שומע שהוסר משום שנאה. ועיין בס' אמונת חכמים שמונה שבחן, וגם קדמו מהר"י מוסקא"טו במאמר ב' סי' ס"ו דף קט"ו וקי"ו משם בעל דרך אמונה מאמר ב' שער ג', והביא עדות מבן רש"ד שאמר בסוף ספרו שכל החכמות היו נמצאות בישראל, ומה שסיפר ארסט"ו לחבירו קליארק"ו, כי ארח לחברה עם גבר חכם עברי שישב אתו שם ימים רבים, וה"ז בא ללמוד ונמצא מלמד והאריך שם, עיין מאדומים פרק כ"ב סוף דף צ"א. וגם בספר יצא מחדש בלשון צרפתי הועתק ג"כ ללשון איטל"קי נגד הבולטי"ר מחכם פינטו, הובא שם מארס"טו שהודה ולא בוש שכשחק מאזנים נחשבת חכמתו וחכמת היונים כלפי חכמי ישראל, ובשבט יאודה דפוס אנדרינופול"י דף מ"ט ע"ב כתוב שטומא"ס אמר למלך אלפונס"ו, ראינו בניסיון גדול חכמת היאודים כשהיו בני חורין, והשמועוני נצח לאפ"לטון בכמה דברים, וגם חכם שבהם צרפתי המכונה סימון ריקאר"דו הפליג לדבר מחכמת חכמי ישראל שהיו בקיאים בכל החכמות (עיין שאמבי"ר ערך אי"ב ריש דף תקכ"ז ובדיסיונ"אריו סטורי"קו ערך סימון) וקריסטופו"רו אינרי"קו ריטמיי"רו במפתחות הגמרא שבס' תומת ישרים של החכם הר"ר שלמה בן אליקים פאנ"צי ז"ל שהעתיק בלשון לאט"ין, ואתו עמו שם אגרת אוגרת מחכם אחר, כיוצא בדבר הוא אומר, וכמה הפליג לדבר בשבח חכמת התלמוד, ובלעז המלעיגים עליו החכם שבהם פייטרו גאלאטין, הובאו דבריו בס' אמונת חכמים פ' כ"ד, לך נא ראה דבריו כי נעמו בפרט זה, כי על הכלל כולו יצא נגד היהודים, להפך דברי אלקים חיים כנודע. ולמפורסמות א"צ ראיה, אך אני מודיעכם ע"ד מ"ש במ"ר פ' עקב, אין שבחה של מטרוניתא בשעה שמתקלסת מחברותיה אלא כשמתקלסת מצרותיה. וכן אמרו בפ"ק דע"ז, אמר הקב"ה יבואו מכם ויעידו מכם וכו' יבוא נמרוד ויעיד באברהם. יבא לבן ויעיד ביעקב. תבוא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף, יבוא נבוכדנצר ויעיד בחמ"ו, יבא דריוש ויעיד בדניאל, יבואו בלדד השוחי צופר הנעמתי ואליפז התימני ויעידו בישראל וכו'. ומה לנו יותר, כל החכמים שבאו אחריהם אינם אלא כננסים ע"ג ענקים, וגמדים במגדלותינו היו (יחזקאל כ"ז). כמו שאנו בעצמנו כלפי הראשונים כננס ע"ג ענק, כמ"ש הרמ"ע בתשובה הנקראת ימין ה' רוממה, וקידמו בשבלים הרב שבולי הלקט בתחילת ספרו בשם רבינו ישעיה דטראני ז"ל, הובאו דבריו באריכות לשונו ממהר"י דליאון בהקדמת ספרו מגילת אסתר, ואפי' החכמים הגדולים שבנו, קורא אני אותם הר ההר, הר ע"ג הר, תפוח קטן ע"ג תפוח גדול, שכתב רש"י בחומש פ' חקת, והוא מ"ר פ' י"ט. או לפחות נאמר שבהיותם גם הם הרים גבוה הקומה, אינם כלפי הראשונים אלא כהר קטן על גבי הר גדול, וענק קטן ע"ג ענק גדול, ע"ד שהבנתי מ"ש משה בפ' דברים, הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשפטיכם ואשימם בראשיכם. לראשיכם לא כתיב כאן אלא בראשיכם, ר"ל ענקי גדולי הערך בראשיכם, ענקים ע"ג ענקים, אבל כאן ענקים גדולים שמענקים החמה ביופין, ע"ג ענקים קטנים מהם, אדם שלם בתכלית על אדם שלם, לא על חגר או שפל קומה לא כציורינו צורם של דופי, א' לע' שנה שנויה בפ"ק דע"ז ד' ט'. וגם זה לא נאות לומר להם, כי כתב בעל מאירת עינים ביאור על הרמב"ן כ"י בפרשת וישלח, שהחסיד המקובל ר' משה בר' שלמה בן שמעון כשהיה שומע זכרון שבח על חכמי הפילוסופייא, היה אומר הפילוסופים שאתם משבחים חכמתם, דעו באמת כי במקום מעמד ראשם מעמד רגלינו וכו'. ובסוף הפרשה כתב שמצא אסמכתא על דבר זה וסמך נאה, שאמר הכתוב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. ואם היה עדיין ראשם מגיע עד לירושלים, זאת למקום קדוש הגיעו, ואני ערב שלא לעת כזאת הגיעו למלכות, כל שכן במקום מעמד ראשינו עכ"ל. נמצא שאפי' נאמר שהם כננס על גבי ענק, אינו מדוקדק כי לפי האמת מה שעשו עטרה לראשם הוא עקב לסוליתנו, ומקום ראשם מעמד רגלינו, וכל החכמות נובלות לחכמת התלמוד ומפרשיו, כי לחמנו הם כמ"ש הר"ב נובלות חכמה בהקדמתו, וחז"ל היה להם חלק ונחלה בחכמת האנושית ובכל החכמות, ככתוב בספר איגרת ביקורת דף י"ח. ומהרש"א בסוף פרק מי שאחזו, בהנהו רפואות דהתם כתב וז"ל, ומתוך זה תראה שאין התלמוד חסר מכל החכמות, כי לכל חולי תמצא בו רפואה שלימה ואמיתית למבינים לשונם, ואל יאמר המלעיג על חכמי התלמוד שהיו חסרים מחכמת הרפואה, עכ"ל. וכן בכל חכמות הלמודיות, ושפופרת של ר"ג תוכיח בפ"ד דעירובין דף מ"ד, שהיה מביט וצופה אלפים אמה ביבשה וכנגדם אלפים אמה בים, שחכמת חכמינו קדמה כמ"ש הבונה שם, וגם היוחסין גבי ר"י ן' גודגדה הלוי כתב שהיה חכם גדול במספר ותכונה, והביא ההיא דהוריות דר' יהושע שיש כוכב א' שעולה לע' שנים ומטעה הספנים, כתב שכן הוא האמת בתכונה, והראה גודל חכמתם כמו שראינו גם במולד הלבנה, שתמהו כל חכמי האומות ואמרו כי זה הדקדוק מהיצירה ועד עתה לא נשתבש אפילו חלק א', כי זה דבר אלקי עי"ש בריש דף מ'. ומגדולת חכמת ר"י ן' חנניא איתא ג"כ בב"ר פ' ך' גבי נחש לכמה שנים מוליד, שפילוסוף א' עשה ניסיון בז' שנים וריב"ח נחת אשיעורא מן התורה, ואותו פילוסוף התחיל מטיח ראשו בכותל ואמר כל מה שעמלתי שבע שנים בא זה והושיטה לי בקנה אחד ע"כ. ודקדק המדרש ואמר התחיל מטיח וכו'. לומר שלא זו בלבד ולא סוף דבר, ואז התחיל להכיר מה שלא ידע דהכל צפוי מן התורה ורבוא רבוון כיוצא בזה, כי ליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא, חכמתא לחכימין, ויותר מזה בגמ' בכל מין ומין ב"ח וכנגדן אילנות בגמ' פ"ק ד(בכורות ח, א) עי"ש. הן אמת דגבי נחש דוקא שיילינן בגמ' מנה"מ דמוליד לז' שנים, ולא שיילינן הכי בשום חד מאינך דמייתי התם בגמ', ונראה לפי שהוא מציאות רחוק משונה משאר חיות של ג' שנים, שגם בני אטונא חשבוהו לג' שנים, ועוד דבכל אינך הניסיון בנקל מוכיח והוכיח משא"כ בנחש לז' שנים, ומה גם שמשמי האדם שמקבלת הנקבה זכר אחר ההריון כמין האדם, כמ"ש ריב"ח לקיסר שם בפ"ק דבכורות באופן שבקושי יש לעמוד על מציאותו ולכך גם ר"ג הנ"ל א"ל לריב"ח מנא לך הא. והבונה בפ' יציאות השבת עלה דההיא דאביי דהוה יהיב ההוא מנא דצביעא לקצרא, א"ל מאי בעית עילויה, א"ל כדחיורא, א"ל כבר קדמוך רבנן, כתב וז"ל מכאן תשובה לעמי הארץ אשר בכלל דבריהם מהביזוי, פוערים פיהם נגד הת"ח שלא ידעו היטב משא ומתן ולא יבינו במילי דעלמא, ודרך לעג יאמרו להם ילמדנו רבינו מקרא ומשנה, כי בעסקי העולם אאלפך חכמה וכו'. והלא חכמים יגידו כל הנכסף לדעת בסחורה ובכל הצריך לקיבוץ מדיניי, שמע נא דברי אביי לכובס שלו, כבר קדמוך רבנן, ומה שלימדנו למדת הבגד בהנתנו לכביסה, ומאלו אין מספר באו בגמ' עכ"ל עי"ש. ואביי עצמו איהו דקאמר בפ' חזקת הבתים דף מ"ו לרבא, תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא מאי עבדי וכו', והיינו לאקדומינהו ברמאותא כדאמר רב אשי התם, אי חכים משוי ליה ראה וכו'. שאף הוא יבוא בערמה, וקאמר אי חכים, כי אני חכמה שכנתי ערמה, וכמ"ש לקמן בפ' מ"ז בשם הרמב"ם ז"ל בסוף המורה לקמן בפ' מ"ז, וכן והנחש היה ערום. ת"א הוה חכים. ועיין זוהר תולדות ריש דף קל"ח. וכן מצינו רב דאגמריה לאיבו בריה מקח וממכר, וכתב בעל אור עמים בהקדמתו במדות והנהגות אשר הפליא לדבר בם הפילוסוף הנז' בספר הנז', היינו אריסטו"טילי בס' המדות וס' הנהגת המדינה וזולתם, הן רבים אמרי שפר נמצאים בספרי קדש, מורים מדות והנהגות נוראות בצדק, לתקן ולסדר מנפש ועד בשר להטותם הדרך ע"כ. ומי לנו גדול מהרמב"ם, וז"ל באגרתו שכתב לרבינו יהונתן הכהן, ומודיע אני משה להדרת הרב יהונתן הכהן ולכל החברים החכמים הקוראים את כתבי, שאע"פ שבטרם אוצר בבטן התורה ידעני, ובטרם אצא מרחם אמי לתלמוד הקדישני ולהפיץ מעיינותיה חוצה נתנני, והיא אילת אהובי ואשת נעורי אשר באהבתה שגיתי מבחורי, ואף גם זאת נשים רבות נכריות נעשו צרות מואביות עמוניות אדומיות צידוניות חתיות, והאל יודע שלא נלקחו מתחלה אלא לרקחות לטבחות ולאופות ולהראות העמים את יופיה כי טובת מראה היא וכו' ע"כ. וכלשון הזה תפס הנאמן בבריתו ומקיים מאמריו נגד משיגו (ס' האמונות) מהר"ם אלשקא"ר שכתב בברייתא דאבות, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. שכל שאר הקניינים אשר יקנה האדם אינם כי אם לרקחות לטבחות ולאופות לתורה. וגם הרב מהרשד"ם בתשובותיו חלק ח"מ סי' מ' כתב מהחכם מהר"ר מרדכי מטאל"ון ז"ל, שהיה מופלא חסיד וכולל בכל החכמות, והיה לומד אותן לרקחות ולטבחות וכו' ע"כ. והענין כמ"ש הר"ר יוסף בר' שם טוב ן' שם טוב, בספרו כבוד אלקים סמוך לסוף, כי עיון החכמות והידיעה יעזרו להבין אמיתיות בדרושים רבים מדרושי התורה, אם הלימודיות הכוללות המספר וההנדסה והתכונה מצד ידיעת קדוש החדש, וצורך המספר בדיני ההונאה והמקח וההנדסה לשיעורין ולחלוקת הגבולים והמרחקים, וגם הטבעיות מצד שהוצרכנו אליהם מבקשת הרפואות אשר הם מותרות אלינו בזמנים הללו, אף לדעת הרמב"ן ז"ל אשר אסר אותן בפירושו לתורה, אם שהידיעה במה שאפשר מטבע הגרמים הפשוטים והמורכבים ונפשות הבעלי חיים, וביחוד באותו קצת אשר אפשר בנפש האדם, תעזור אותנו לידע הרבה דרושים מדברי הנביאים, והרחקת קצת דעות נפסדות. ורבינו סעדיה גאון ובעל חובת הלבבות היו בקיאים בחכמות עי"ש. וגם מהר"ב מפרש ס' יצירה פילוסוף אלקי ומקובל גדול נושא על שפתיו הרבה מהן, וצדיקים אחרים כמוהם הזכירם המטה דן בויכוח ד'. וגם הרב כלי יקר במלכים א' י' דף ת"ל, למד מספורי דברי הימים לישמעאלים לפרש פסוק וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ (מלכים א י, יג). שהוליכה שלמה ברגע קטן לארצה ע"י שדה ושדתין עי"ש. ולא אשכחן מי שיאמר עליהם כדאמר רבא בע"ז דף ל"ה, לא תשתעו בהדי דאיבו דקא אכיל נהמא דארמאי כי לחמנו הם, ומהם חפרו אוכל ושפתותיהם דובבות בקבר. והוא הדבר שעל חכמי א"ה כשהם חכמים דוקא בחכמת העולם, כגון בז' חכמות, כדמשמע מדברי סמ"ק וכמ"ש הלבוש בא"ח סי' רכ"ד, מברכים ברוך שנתן מחכמתו לב"ו, שגם חכמה זו חכמתו יתברך היא. וכתב הרד"ק ביהושע א' בפ' לא ימוש ספר וגו' ז"ל, והנראה כי היה מצוה ליהושע, שתחילה ידע התורה ואח"כ שאר החכמות ע"כ. וכ"כ הבחיי ריש פ' מסעי בפי' פ' ראשית חכמה קנה חכמה. וכ"כ מהרי"א ז"ל. ומה שהקשה הכלי יקר עליהם אינה קושייא כלל, דהא משכחת לה כדשמואל שאביא לקמן בשעה שפנוי מן התורה, דחליש מגרסיה ובשעה שנפנה בבה"כ, ועוד שהחכמות הן רקחות וטבחות לתורה כאמור. ועוד צא וחשוב אותן החכמות כאומנות ומלאכה בעלמא דלא גריעי, הרי משנה שלימה שנינו, כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וכו'. ובירושלמי דשבת א"ר אבהו יבא עלי אם לא שמעתי מר' יוחנן, מותר אדם ללמד את בתו יונית מפני שתכשיט הוא לה.