סבא אליהו/חלק ב/פרק יד
וכדי שלא להיות מן המתמיהים, ומה גם שאין למדין מעשה מסברא, כדאי' בירושלמי פ"ג דקדושין שהיא הגירבא יותר ישרה. עיין שדה יהושה סוף דף מ' אומר בקצירה הטעם איתא בגמ' דנדרים, אחרי נדרים לבקר. כיון שנדר אדם פנקסו מתבקר, וכמו כן המבקש גדולות לנפש הנפטר מבקרים את פנקסו, ומי יודע מה יהיה סופו אם יהיה לטובתו או איפכא ח"ו. והלא הוא הדבר לענ"ד דכתיב אל שאול ואל בית הדמים, אל שאול שלא נספד כהלכה, ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. דהלא תרתי דסתרין נינהו ראשונה לשבח ולזכות, ושניה לגנאי ולחובה, ומתחיל בשבח ומסיים בגנות אתמהה, אלא ודאי שמתוך שפתחו פנקסו לזכות נתגלגלה עליו חובה. וביבמות פ' הערל אמרו קא תבע על שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית את הגבעונים, ומשני אין דאר"ל באשר משפטו שם פעלו. פירש"י במקום שדנין האדם שם מזכירים פועל צדקותיו ע"כ. וקשה דמיבעי למימר בתחילה אל בית הדמים באשר משפטו, ואח"כ אל שאול שלא נספד שצדקותיו תזכרנה. ואלמלא פירושו הייתי מפרש באשר משפטו יען אשר משפטו הוא כשמזכירים צדקותיו, וגם לפירש"י נוכל לומר דמייתי תלמודא הא דר"ל לומר דה"ה לאידך גיסא דהגם דמרובה מדה טובה, מ"מ כשבאים למעלה לידי ביקור הן לטב בן לביש ח"ו מבקרין הזכות והחובה, ואולי הרב שמע שלמה בפ' נח מכח קושייא הנ"ל השיא כוונת פירש"י שלא כפשוטו. ומלישנא דשלא נספד כהלכה משמע שנספד והתרעמותן היה שלא נספד כראוי לפי כבודו, ויבא היטב במ"ש בכלי יקר בשם מהריט"ץ בפ' הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל, כי שר אמר על אבנר וגדול על שאול, כי במיתת אבנר נתחדשה מיתת שאול ע"כ. נמצא שבהספד אבנר נכלל גם הספד שאול באותה שעה, אבל לא היה הספד שלם כהלכה. וז"ש שלא נספד כהלכה, וגדולה מזו ראיתי בצוואה קטנה הנזכרת של החסיד מהררב"ך שצוה וכתב כדברים האלה ז"ל לא יעשו לו השכבות לא בביתי ולא בבה"ק כלל, כי זה רצוני ומי שיזיד להשכיר שמי בהשכבה או באופן אחר ישתיקו אותו עכ"ל. ושמעתי מפי נכדי החסיד הח"ר אליעזר כהן ויטאל ז"ל בעת שמסר ונתן לי אותו הכתב שאינו אלא מלא דף א' של צוואת מר דודו הנ"ל, שכך היתה כוונתו וטוב טעמו. והח"ר אליעזר הנ"ל הוה ידע במילי דאבוה וקים ליה בגויה דמר בכל עניניו כי נתגדל בין ברכיו וידע את דרכיו. ואם כך הוא שותא דמר מהטעם האמור כמדומה שהפריז על המדה, ומה גם בפרט שלא להזכיר שמו כלל, דאם אולי טעמו ממ"ש הזהר פ' נח דף ס"ט ע"ב, רא"א בשעתא דדינא שריא בעלמא לא ליבעי ליה לאינש דידכר שמיה קמי דקב"ה וכו' וייתון לאשגחא ביה ע"כ. אכתי יש לחלק בין דינא רבה דשריא בעלמא לדינא זוטא דלא על הכלל כולו יצא, ונראה לי מ"ש השל"ה במס' שבועות דף קצ"ה בהגהה ראשונה שם בשם מהרח"ו, וכדבריו ג"כ בס' משנת חסידים מס' ג"ח פ"ג סי' א' שכתב וז"ל, וכן ההשכבות שמשכיבים את המתים מנהג שוטות הוא ואינם מועילים כלל, ואפשר שמזיקים למי שאינו ראוי להם, ואף האומרם יזהרו מלומר הלשון של תחת כנפי השכינה אלא לגר אבל לישראל אם יאמרו כן מורידו מגדולתו עכ"ל. אך דעו בממהרח"ו עצמו בלישנא דזהר פ' שלח דף קע"א ע"ב אית תרין כרובין, שכתב בצדו הם נ"ה דמלכות אשר תחתיהם ישראל, בסוד כנפי השכינה עכ"ל. מתורץ הענין שמה שאומרי' בהשכבה תחת כנפי השכינה הם נ"ה דמלכות שתחתיהם ישראל, וכ"כ המקדש מלך שם, ומ"מ לומר ההשכבה הרדב"ז ג"כ בתשובה סי' צ"ד כתב שרחוק לשכר וקרוב להפסד. ואני המך בערכי תפסתי דרך ממוצעת היא ישרה בעיני אחרי רואי מ"ש בשו"ת חינוך בית יהודה סי' צ"א, דההשכבה היא פעולה גדול להציל מדינה של גהינם כמובאר בס' מ"י, וגם ראיתי בס' הכוונות ריש דף י"ב שכתב בענין ההשכבות שמצערין ודקא לאדם אם אומרים יתר שאת ממה שאין לו וחילופי שופרא צערא עי"ש. אלמא באופן שכתבתי אין בית מיחוש ואין שום פגע רע וכן יעשו. אך יתנו צדקה באותו זמן בעבואי כי צריכה היא אלי ועיין מ"ש רד"ק ששמע מפי מהרר"י מולכו הובא בס' אמת ליעקב בדינים שאחר קריאת ס"ת סי' ד'.