סבא אליהו/חלק ב/פרק טז
אזהרה גדולה לתלמידי אוהבי ורעי, שיתאספו ויבואו להתפלל בי' כל הג' תפלות ערבית שחרית ומנחה לא יחסרו כל הז' ימי האבילות, ויאמרו פטום הקטורת כדעת בעל עתר ענן הקטרת כי כנים דבריו וישרו בעיני, ויאמרוהו בקול רם ובכוונה גדולה שהקול יפה לבשמים. וכמה טצדקי עבדתי בקהל עדתי עד שעלה בידי בס"ד לשנויי ממנהגא שהיו אומקי' אותו בבה"כ בלחש, ועכשיו הש"ץ אומר אותו בקול רם. וימנו הסממנים בידם שלא לבוא לידי טעות, וגם לצרף המעשה למחשבה, יעויין במדרש הנעלם פ' וירא דף ק' וק"א סגולת אמירתו לבטל מותנא. וכן בר"מ פ' פנחס דף רכ"ד ע"א, ויקיר מצלותא כמ"ש בזהר ויקהל רי"ח ורי"ט. והר המוריה אונקלוס תרגמו על שם עבודת הקטורת כמ"ש רש"י בפ' וירא, ושם יתנו צדקות ה' לכפרת נפשי, ויזהרו מלשוח שם שיחה בטילה, ואחר כל התפילות יתעכבו שם מעט זמן ויקראו שם דברי צוואתי זאת ואת האמור למעלה דברי' של מיתה מעט בכל יום, ובתפלת שחרית יהא הקורא בני משה זכות י"ץ. ובתפלת מנחה וערבית יהיו הקוראים ולומדים בה שאר אוהבי ותלמידי אחד או יותר בכל תפלה וכיון שיותר מועיל לנפטר תפלת בנו מקדיש כמ"ש רמ"א בסי' שע"ו, וביותר צריכה תפלה בשביל הנפטר בז' ימים הראשונים, על כן הדעת מכרעת שהבן יהיה המתפלל באותן הימים כדעת הבית הלל בי"ד סי' שפ"ד, וכן הסכים הבאר היטב בסי' סק"א ובסי' שע"ו סק"ז, וכ"כ בשמו לחם הפנים בקונטרס אחרון סי' שע"ו, וכתוב בס' בעל חינוך בית יהודה בסי' צ"א שלא נתקן קדיש יתום אלא משום מי שאינו יודע להתפלל, ואם יכול להתפלל יש יותר תועלת מקדיש יתום, והגם דלפי הכלל שבידינו גדולה העונש אמן יותר מהמברך, היה נראה יותר טוב לשמוע מאחרים ולענות אמן, ליתא כמו שהוכיח השל"ה בדף רנ"ה בשם כמה גדולים, ומיישבים הענין באר והדק היטיב יעויין בענין הקדיש עיין מקדש מלך פ' נח ד' קי"ט, ובפ' תרומה ד' ק' ובכתם פז פ' בראשית ד' קפ"ג והרמ"ז המקדש מ' בהקדמת הזהר ובס' הכוונות מהר' זלה"ה. ובספר הגלגולים מהרמ"ע. אחרי כתבי זה ראיתי שהרב המחבר בסי' י"ט העתיק ס' הכוונות וגם מחברים אחרים על זה הענין. ועיין הרמ"ז פ' פנחס ד' קל"ז ע"א על לשון כי סתם הקדישים להמתיק הדיני' ע"כ.