נתיבות עולם/נתיב העבודה/ז

<< · נתיבות עולם · נתיב העבודה · ז · >>

מצות קריאת שמע צונו השם יתברך ליחד שמו ערבית ושחרית, כי כך מחויב בערבית להודיע כי בלילה בהעדר האור כל הנבראים כאלו יש בהם העדר הוא החושך ואז יש ליחד שמו כי הוא יתברך אחד מצד הזה שכלם יש בהם העדר כמו שמורה הלילה והוא קיים לכך הוא אחד.

וביום הכל נמצא. ולכך יש ליחד שמו גם כן כי מאתו נמצא הכל כמו שבערב אליו נאסף הכל והכל נמסר בידו כדכתיב (תהלים לא) בידך אפקיד רוחי וכו' מאתו נמצא הכל ובבקר שהכל נמצא יש לייחד שמו כי הוא אחד כי ממנו נמצא הכל.

והנה הוא אחד הן מצד הערב שאליו נאסף הכל בידו הוא יתברך אחד, הן מצד הבוקר שהכל נמצא הוא אחד כי מאתו נמצא הכל ומאחר שמאתו נמצא הכל הוא יתברך אחד ואין זולתו, ועל זה באה מצות קריאת שמע בערב ובבקר. וביום מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובלילה מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, כי יש לשבת בכל יום את השם יתברך בשבח שלם ומלא אשר השבח השלם ומלא על ידי מספר שבע. ודבר זה מבואר במקום אחר.

וזה שאמר (תהלים קיט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" כלומר שיש להלל השם יתברך שבע שהוא שבח שלם וכמו שמורה עליו שם שבע שהוא מלשון שביעה כי מספר הזה יש בו שביעה ושלימות ולפיכך שבע ביום הללתיך, והיום והלילה ביחד ראוים למספר שבעה ודבר זה מבואר לחכמים ונבונים ואלו שבעה ברכות שתקנו שתים לפניה האחת היא יוצר אור ובורא חושך, וקאמר בגמרא (ברכות יא ב) שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה ונראה הטעם שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה כי אין הזמן מחולק שהרי כתיב (בראשית א) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ואלו היה הלילה מחולק מן היום לא היו שניהם יום אחד, רק את הלילה והיום מחולק לעצמו ולפיכך צריך להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כי היום מחייב את הלילה והלילה מחייב את היום ואין זה בלא זה כיון ששניהם משלימים זה לזה עד ששניהם ביחד יום אחד, ואם היה מזכיר היום בפני עצמו או הלילה בפני עצמו, היה שבח הש״י על חצי דבר ואין ראוי לשבח את הש״י על חצי דבר. ועוד כי הלילה והיום הוא אחד וזה מורה כי הש״י אשר ברא אותם הוא אחד, כי אם לא היה מזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, רק היה מזכיר היום בפני עצמו והלילה בפני עצמו והרי הלילה והיום הם מחולקים והם כמו הפכים, ואם כן היה חס וחלילה דבר זה כמו שהיו אומרים קצת מינים כי יש כאן שתי רשויות והיו אומרים כי הפעולות המחולקות שהם בעולם דבר זה מורה על פועלים מחולקים, וכאשר שאנו באים עתה ליחד שמו אם היה מזכיר מדת יום ביום ולא היה מזכיר מדת לילה כאלו היה כאן פעולה מחולקת ואם כן חס וחלילה היה זה מורה על חלוק פועלים, ולכך צריך להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, כלומר שהיום מתחבר עם הלילה עד שהם יום אחד וא״כ אין כאן פעולות מחולקות והפועל הזה אחד. ואדרבא כאשר הם שני דברים מחולקים והם דבר אחד מורה על אשר ברא אותם הוא אחד, כי הוא יתברך שהוא אחד מקשר ומאחד הדברים אשר הם מחולקים כמו שבארנו והארכנו במקום אחר כי אין כאן מקום זה ופירוש מבואר הוא זה.

וברכה ראשונה תקנו על העולם הזה שהאור הוא המעלה היותר של עולם שהוא נברא תחלה, וברכה שניה תקנו על נתינת התורה שהתורה על העולם הזה, ודבר זה נתבאר במקומות הרבה מאד שהתורה היא על עולם הזה.

ואחר כך סדרו קריאת שמע שהוא כנגד מלכות שמים, וזה כי מלכותו היא עוד מדריגה עליונה על התורה, שאנו אומרים תחלה שהוא השפיע את האור ואח״כ אנו אומרים שהוא משפיע התורה ואח״כ אנו אומרים שהוא יתברך אחד, ודבר זה יותר מדריגה עליונה מה שהוא מתעלה במלכותו ית׳ על הכל, ולפיכך אחר קריאת שמע קבעו ברכת אמת ויציב שהוציא הקב״ה את ישראל ממצרים ע״׳י נסים ונפלאות, וברכה זאת מתחייב מן קריאת שמע כי ב קריאת שמע שהוא ית׳ אחד וזהו מלכות שמים, ומפני שהוא מלך נבדל מהכל הוא מושל על הכל עד שהוא יכול לעשות נסים ונפלאות בעולם כמו שעשה במצרים, ולפיכך אחר קריאת שמע שהוא מלכות שמים בא הברכה של אמת ויציב שהוא מחדש נסים ונפלאות שלא כמנהגו של עולם, כי אם היה לו שתוף עם הנמצאים לא היה זה אחד ובמה שהוא נבדל מן העולם מושל עליו עושה בעולם ברצונו ובזה הוא ית׳ אחד:

ודע עוד כי אלו ג׳ ברכות, דהיינו ברכת יוצר אור אהבה רבה אמת ויציב הם באים על ג׳ הנהגות. ההנהגה הראשונה היא הנהגת סדר עולם, השנית היא הנהגת שכלית ודבר זה למעלה מן הטבע, הנהגה הג׳ הוא הנהגה שלא בטבע מה שמחדש נסים ונפלאות וזהו הנהגה שלישית, ולא תמצא הנהגה יותר מאלו שלשה, האחת היא הנהגה בסדר הטבעי, השניה הנהגה בסדר השכלי הג׳ היא הנהגה שלא בטבע. ולכך כנגד זה ג׳ ברכות, יוצר המאורות הנהגה של המאורות בסדר הטבע, ואחר כך על התורה היא הנהגה שכלית, הנהגה ג׳ היא הגהגה שלא בטבע כמו שהיה יציאת מצרים ובכולם הש״י אחד ואין משותף עמו זולתו, והנהגה השלישית היא הנהגה שלא בטבע שייך אחר קריאת שמע כמו שהתבאר. אמנם בלילה צריך שמירה ונתקן על זה ברכה רביעית בלילה יותר מביום, לפיכך תקנו השכיבנו שכל הברכה מדברת בשמירה. ודוקא אחר גאולה, כי הגאולה הוא שגואל אותו מרשות אחר, והשמירה הוא שפורש סוכת שלומו עליהם אחר כך עד שאי אפשר להרע לו אחר, וכמו שעשה הש״י אחר שגאלם ממצרים היה פורס ענני כבוד עליהם ושמרם. ודבר זה עוד יותר עליון, ולפי דעתי כי זה נגד מה שכתוב אצל הגאולה (שמות ו) ולקחתי אתכם לי לעם שזהו הגאולה בעצמה ואמר והייתי לכם לאלקים, כי מה שהש״י פורס סוכת שלומו עליהם בזה הוא ית׳ לאלקים להם עד שאין אחד רשאי ליגע בהם והרי והייתי לכם לאלקים כתיב אחרון לכל, וכנגד זה תקנו ברכת השמירה כאשר פורש סכת שלומו עלינו כי כאשר הם תחת כנפיו הנה הוא לאלקים עליהם. והיינו שאמרו (ברכות ד ב) כיון דתקנו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא, דודאי דבר זה גאולה אריכתא שהוא כנגד והייתי לכם לאלקים שהוא גם כן מענין הגאולה, ובודאי גאולה אריכתא היא כי מה היה שגאלם מן רשות אחרים אם לא ישמור אותם גם כן שלא יזיקו להם אחרים הרי אחרים מושלים עליהם, ולפיכך בערב מברך שתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו.

ויראה מה שאמרו (ברכות יא ב) אחת ארוכה ואחת קצרה דוקא קאמר שצריך שתהיה השכיבנו קצרה, ודבר זה ענין מופלג בחכמה כי הכל לפי הברכה כי מאחר שאין השכיבנו מדבר רק מן השמירה בלבד ואין זה כל כך גדול כמו כאשר הוציא אותם בנסים ולכך השכיבנו ברכה זאת קטנה, ולא כן אמת ואמונה שהוא יתברך עושה פלאות נגד האויב ולכך ברכה זאת גדולה, כי כפי הענין כך ראוי שתהיה הברכה לכן הברכה של השכיבנו היא קטנה, ולמשכילים ידוע שהברכה השביעית היא קצרה ואינה ארוכה ואף כי עתה מאריכין בפיוטין בברכת השכיבנו יש לומר דכיון דאפשר לקצר בה ואין חיוב להאריך ורוב פעמים מקצרים רק לפעמים מאריכין בה אין זה ארוכה והא דאמר מקום שאמרו להאריך אין רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך. היינו להאריך בקביעות במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, אבל אם מאריך בה ואינו קביעות אין זה נקרא אריכות כיון שלא לשם חובה מאריך ומנהג אבותינו תורה היא:

ותקנו לומר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית וזה כמ״ש בפ״ק דברכות (ברכות יב א) אמר רבה בר חנינא משמיה דרב כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות עד כאן.

וביאור ענין זה כי השם יתברך מנהיג עולמו בשתי מדות מנהיג עולמו בחסד ובטוב, וזה בזמן שראוי אל הטוב ואז השם יתברך מטיב ועושה חסד עם הנבראים. וכאשר אין הזמן מוכן מצד עצמו אל הטוב והיה ראוי שהש״י ח״ו יעזוב את חסדיו ודבר זה אינו ג״כ כי אינו משקר באמונתו ואינו עוזב את חסדיו, ולפיכך תקנו בשחרית כאשר מחדש האור, ודבר זה כנגד הזמן שהוא טוב וראוי אז שהשם יתברך יעשה חסד וטוב עם אשר ראוי לו, ולפיכך אנו מזכירים הטוב שעשה הש״י עם ישראל ואומרים אמת ויציב ונכון וקיים ומזכיר שם חסדי המקום.

כי בגאולה היו שניהם, האחד שהיו ישראל בגלות והיו אויביהם עומדין עליהם והציל הש״י אותם ולא זה בלבד אלא שעשה עמהם גדולות וחסדים, כי לא די להם שהציל אותם משונאיהם רק שעשה עמהם נפלאות גדולות ואין זה רק חסדי המקום, ולפיכך מתחיל להזכיר מיד אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיו אין אלקים ממצרים גאלתנו ה׳ אלקינו וכו'.

ואלו באמת ואמונה התחיל לומר מיד הפודנו מיד מלכים מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, כל זה שהשם יתברך שומר אמונתו להם אף בצרתם ולא עזב אותם ביד צריהם כי בודאי שני דברים הם האחד הוא מצד הטוב שעשה הש״י להם והשני מצד שהיה ראוי שיהיו ח״ו נכחדים ולא עזב הקב׳׳ה אותם. ולפיכך כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו כי צריך להזכיר שלא עזב ישראל ביד אויביהם ויותר מזה שעשה טובות וחסדים עמהם.

אמנם עיקר פירוש זה הלילה נחשב בטול העולם כאשר הוא חושך ולא אור. ובלילה נחשב העולם כמו פקדון שהוא ביד אחד ומאמין לו כי כאשר יהיה מגיע השעה יחזיר לו הפקדון, לכך העולם שהוא כאלו אינו בלילה אנו אומרים כי אנו מאמינים בו יתברך אשר אצלו ובידו העולם ולכן יש לומר אמת ואמונה בלילה אבל ביום העולם נמצא יש לומר אמת ויציב, כי כאשר יצא העולם אל הפעל אין לומר אמת ואמונה רק אמת ויציב כי המציאות הוא טוב ולכך יש להזכיר בו גם כן הטוב והחסד שעשה עם העולם כאשר נראה ונמצא הטוב וזהו ביום. ופירוש זה מוכיח במדרש (הובא בתוס׳ שם) שאמרו כי תקנו אמת ואמונה ערבית על שם חדשים לבקרים רבה אמונתו, שהאדם מפקיד נשמתו ביד הקב״ה ומחזירה לו, לאו דוקא הנשמה רק כל העולם נחשב בלילה כאלו אינו והוא ביד הקב״ה, וביום מחדש אותו, ולכך תקנו בלילה אמת ואמונה וביום אמת ויציב, ופירוש זה אמת ואמונה.

ובגמרא (ברכות יא ב) פליגי אם לומר אהבה רבה או אהבת עולם והגאונים הכריעו לומר בשחרית אהבה רבה וערבית אהבת עולם ויראה כי ההפרש שבין אהבה רבה ובין אהבת עולם. כי אהבה רבה הברכה היא על גודל האהבה, ואהבת עולם על נצחית האהבה הזאת וכל אהד הוא ענק מיוחד, גודל האהבה גפני עצמה ונצחית האהבה בפני עצמה ולפיכך פליגי למר עדיף גודל האהבה ולמר עדיף נצחית אהבה, ולפיכך הכריעו לומר בשחרית אהבה רבה כנגד מדת היום, שהיום יש בו פנים מאירות פנים של אהבה יתירה לכך אומרים ביום אהבה רבה, אבל בלילה יותר מסתבר לומר אהבת עולם, שאין בלילה פנים מאירות רק שאנו מאמינין בו אף כי בלילה שהכל הוא ביד השם יתברך כמו שאמרנו אנו מאמינין בו שתהיה האהבה נצחית מבלי שנוי. ולפירוש המפרשים שאמרו כי תקנו אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה ערבית, מפני שהלילה הוא סימן לגלות שאנו יושבים בחשך ומצפים לאור הגאולה ולכך תקנו אמת ואמונה ערבית, בודאי יש לומר אהבת עולם דוקא בלילה, לומר גם כן כי הש״י אוהב אותנו אהבת עולם ואף בגלות אהבתו אמונה, וכמו שאנו אומרים אמת ואמונה שאגו מצפים לאור הגאולה ומאמינים בו יתברך שלא עזב אותנו, ג״כ אנו אומרים כי האהבה הזאת היא אהבת עולם ולא יעזוב אותנו לנצח, אבל הפירוש כמו שאמרנו כי שייך אצל אמת ויציב אהבה רבה ואצל אמת ואמונה אהבת עולם, כי כל אמונה שלא ישקר לעולם היא נצחית:

בספרי (ואתחנן ו) ה׳ אלקינו על כל באי עולם ה׳ אחד לעולם הבא וכן הוא אומר והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. הוקשה להם מה שלא אמר הכתוב שמע ישראל ה׳ אלהינו אחד, ולמה הזכיר עוד השם לומר ה׳ אחד. ומפני זה בא ליישב דבר זה ואמר כי לכך לא אמר שמע ישראל ה׳ אלקינו אחד כי אין האחדות הוא מצד מה שהוא ית׳ אלקינו כי במה שהוא אלקינו ושמו מיוחד על ישראל אין נראה האחדות, כי אחדותו ית׳ מה שאין לו יתברך צירוף אל דבר ואלו מה שאמר אלקינו בשם הזה יש צרוף אלינו. ולכן צריך עוד לומר ה׳ אחד כי אחדותו בעצמו מבלי צרוף כלל. ומה שלא אמר שמע ישראל ה׳ אחד. שאז לא היה כאן מלכות שמים כי צריך לומר אלקינו לקבל עליו אלקותו. גם לא אמר שמע ישראל אלקינו ה׳ אחד, כי שם המיוחד בפרט נקרא על ישראל ולפיכך אמר שמע ישראל ה׳ אלקינו ור״ל השם המיוחד הוא אלקינו והוא ית׳ ה׳ אחד מצד עצמו, וזה יהיה נגלה לעתיד שאז יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם המיוחד, אבל בעוה״ז אין נראה אחדות השם הזה רק לעתיד דכתיב ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד, וזהו אמתת פירוש הכתוב. ומה שהיה קבלת מלכות שמים בלשון שמע ישראל ולא בלשון זה ה׳ אלקינו ה׳ אחד, מפני כי נקרא קבלת מלכותו, וכאשר ממליכין אותו על אומה כי הוא יתברך מלך על עם לא על יחיד בלבד, והנה הוא מלך ישראל שהם אומה אחת והם ממליכים הש״י שהוא ית׳ אחד, וא״כ לא שייך לומר רק שמע ישראל ה׳ אלקינו שבזה ממליך הקב״ה על ישראל שהם אומה אחת. ומ״מ אין לומר ג״כ ה׳ אלקי ישראל אחד, כי יש לקבל האדם עליו מלכותו, ולא די רק אם אמר ה׳ אלקינו שבזה הוא מכניס עצמו לעם ישראל שעליהם מלכות הקב״ה, ואף שאין כל ישראל לפניו שייך לומר שמע ישראל לדבר כנגד ישראל ולומר שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. ובזה יתבאר לך כי במה שהקורא קריאת שמע הוא יחיד ואין מלכותו רק על כלל האומה אי אפשר לומר רק כך שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד, כאלו מדבר היחיד הזה שקורא ק״ש עם ישראל ומעיד כי הש״י אלקינו ה׳ אחד, ועוד כי קריאת שמע הוא כתוב בתורה וקורא כמו שכתוב בתורה ובזה ממליך הקב״ה עליו כאשר קורא הכתוב הזה, ואי אפשר רק שיאמר בלשון זה שמע ישראל שכך אמר משה לישראל:

וזה שאמרו בפרק מקום שנהגו (פסחים נו א) אמר רבי שמעון בן פזי ויקרא יעקב אל בניו בקש יעקב לגלות קץ הימין לבניו ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש ח״ו פסול בזרעי כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כיצחק אבי שיצא ממנו עשו אמרו שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד מיד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרו רבנן היכי נעבד נימריה לא אמריה משה לא נימריה הא אמריה יעקב התקינו שיהיו אומרים בחשאי אמר ר׳ יצחק דבי ר׳ אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה והביאו לה בחשאי.

והנה התבאר כל מה שאמרנו בזה בביאור, כי היה תחלת קבלת מלכות שמים על ידי י״ב שבטים שהם בני יעקב, כי בני יעקב היו ראשונים לקבל מלכות שמים ולומר שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. ולא יעקב אביהם כי יעקב היה אחד מן האבות לא נחשב כאשר מלכותו יתברך עליו מלכות שמים שלימה בעולם הזה, כי למעלתו של יעקב שהיה צורתו חקוקה בכסא הכבוד אין נחשב בזה מלכותו יתברך על ידו שהוא בתחתונים רק ע״י ישראל שהם בתחתונים ועל ידם מלכות שמים שלימה. ולפיכך בני יעקב היו ראשונים לקבלת מלכות שמים, וכשהיו בני יעקב מקבלים מלכות שמים לא היו רק באמצעית [=באמצעות] יעקב כמו שאמרו שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד, לפי שיעקב אחד לגמרי וראוי יעקב לקבל מלכות שמים שהוא אחד ועל ידו גם כן השבטים הם אחד מקבלים מלכות שמים שהוא יתברך אחד.

ומפני שאמר יעקב שמא יש פסול מזרעו ובזה יוצא מן האחדות, אמרו כשם שאין בלבך רק אחד, כי יעקב הוא אחד בעצמו כך אין בלבנו אלא אחד, כי אלו י״ב שבטים הם כמו יעקב שאין בלבו אלא אחד. כי על ידי יעקב נעשו השבטים ג״כ אחד לגמרי.

והוא דבר מופלג כי מספר שלהם כמו מספר אחד. כי היה יעקב נגד האל״ף של אחד וח׳ בני אמהות וד׳ בני השפחות הרי מספר שלהם הם אחד במילואו. שהרי יעקב ובניו הם י״ג כמספר אחד במילואו. וזה שאמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. כי יעקב הוא אחד בעצמו ולפיכך אין בלבו אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד כי אנו מתחברים ביחד עד שאנחנו אחד, וזהו על ידי יעקב כי יעקב הוא אחד לגמרי בעצמו לכד יעקב נגד האל"ף שבמלת אחד, ולכך אמרו כשם שבלבך אינו רק אחד כי יעקב יחיד היה ובודאי אין בלבו אלא אחד.

כך אף אם אנו הם יותר מכל מקום אנו מצטרפין לאחד כי כך מספר שלנו עם יעקב שאנו מתחברים אליו במספר אחד ולכך אמרו שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. וכן מה שאנו אומרים שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. היינו שכל אחד מישראל מקבל מלכותו יתברך עליו באמצעות כלל ישראל אשר הכלל מלכותו יתברך עליו, ויש לומר שמע ישראל ה׳ אלקינו וגו' כאלו הוא מדבר אל הכלל, ודברים אלו עמוקים מאד:

ואז כאשר שמע יעקב קבלת מלכותם ית׳ אז אמר ברוך שם כבוד מלכותו, כי כאשר השבטים היו אומרים שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. ראוי ליעקב לומר ברוך שם כבוד מלכותו אחר הזכרת שמו. כי הזכרת השם הזה אינו כמו שאר הזכרת השם, כי בהזכרת השם הזה שהוא אחדותו יתברך לגמרי כי זהו מלכות שמים לכן היה אומר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם. ודבר זה עוד יותר מן מה שאמרו השבטים שמע ישראל ה׳ אלקינו, וברכה זאת אינו ראוי רק לאשר אינו גשמי, ויש לברך השם כי השם הוא דבר שכלי לגמרי, וראוי הברכה הזאת לעליונים אשר הם בלא גוף והם נבדלים ראוי להם ברכה זאת.

וליעקב שהיה אחד מן האבות הקדושים בפרט ליעקב אשר היה קדוש כמו שבארנו זה במקום אחר (ישעיה כ״ט) דכתיב והקדישו את קדוש יעקב. ולכך במקום קדוש כמו בית המקדש עונים גם כן ברוך שם כבוד מלכותו (ברכות סג א), ולכך יעקב שהיה הקדוש ראוי לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כאשר שמע מן בניו שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. וקאמר נמירנהו לא אמרו משה לא נמירנהו אמרו יעקב. ומה שמשה לא אמר אותו, כי כל אחד מישראל יכול לומר שמע ישראל כמו שפרשנו אבל אין כל א׳ מישראל יכול לומר ברוך שם כבוד מלכותו, ולפי׳ לא אמרו משה ואמרו לא נמירנהו הרי אמרו יעקב. וזה ממני כי כבר אמרנו כי ראוי יעקב שהיה קדוש לומר ברוד שם כבוד מלכותו כאשר שומע מלכות שמים שנזכר בשמע ישראל. ומה שאמר ברוך שם כבוד מלכותו הוא מלכות שמים כשלמות כמו שאמרנו, והרי אנו צריכין לקבל עלינו מלכות שמים כמו יעקב שהיה מקבל מלכות שמים בשלימות. ולכך תקנו שיאמרו בחשאי כי באמת האדם מצד שיש בו נשמה נבדלת שהיא יושבת בנסתר, והנשמה היא קדושה נבדלת יכול לומר ברוך שם כבוד מלכותו, ולפיכך תקנו שיאמרו אותו בחשאי כמו שהנשמה שהיא קדושה היושבת בסתר, אבל יעקב היה אומר ברוך שם כבוד מלכותו כי הוא קדוש בעצמו. לכך קאמר בגמרא נמירנהו ברוך שם כבוד מלכותו דבר זה גנאי, שהרי אין האדם שאינו קדוש ראוי לזה ואין ראוי לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו, כי אין ראוי רק למי שהוא קדוש לגמרי. לא נאמר יש כאן צער כי יש כאן צד מכח הנשמה לומר ברוך שם כבוד מלכותו, וכאשר שומע הזכרת השם שהוא בשמע ישראל אם לא יאמר ברוך שם כבוד מלכותו אשר שבח זה שלימות קבלת מלכות שמים ולכך אמר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו להשלים קבלת מלכות שמים אם לא יאמר יש כאן צער ר״ל חסרון. ולפיכך תקנו לומר בחשאי, כי מצד הנשמה הקדושה הנבדלת שיש באדם י״ל ברוך שם כבוד מלכותו, כי מצד הנשמה דומה האדם למלאך, וכמו שהמלאכים אומרים ברוך שם כבוד מלכותו מצד קדושתם כך מצד הנשמה יש לאדם לומר ג״כ ברוך שם כבוד מלכותו רק הגוף הוא מעכב, אבל יעקב שהיה קדוש בודאי היה יכול לומר, ולפיכך אם לא יאמר כלל יש כאן צער וחסרון לנשמה כי מצד הנשמה יש לומר ולכך תקנו לומר בחשאי. וד״ז כנגד הנשמה שהיא יושבת בנסתר, כמו שאמרו בפ״ק דברכות (י׳ ע״ב) מה הקב״ה יושב בנסתר כך הנשמה יושבת בנסתר, ומאחר כי ברוך שם כבוד מלכותו היא לנשמה בלבד תקנו לומד אותה בחשאי ובהסתר. וזה שאמר משל לבת מלך וכו', מדמה הנשמה לבת מלך שהיא בתו של הקב״ה וביום הכיפורים שהוא יום קדוש וישראל כולם קדושים שאין בהם דברים הגופנים שהם אכילה ושתיה ותשמיש המטה רחיצה סיכה נעילת הסנדל, אז בודאי אף היחיד אומר ברוך שם כבוד מלכותו, כי השבח הזה אינו שייך רק למי שהוא קדוש כמו שאמרנו. ולכך בבית המקדש שהוא קדוש אין עונין אמן רק ברוך שם כבוד מלכותו, ובקריאת שמע תקנו לומר אותה בחשאי כי דבר זה הוא השלמת קבלת מלכותו.

ויש לך להבין עוד העי״ן מן שמע גדולה וכן הד' מן אחד וזהו עד, כי ישראל הם עדות על הש״י שהוא אחד וכמו שאמרו במדרש (הובא בתוס׳ חגיגה יג ב) ג׳ מעידין זה על זה ישראל ושבת מעידין על הקב״ה שהוא אחד, וכמו שבארנו זה בהקדמה לפי׳ מסכת אבות ועוד הארכנו במקום אחר ע״ש, והתבאר לך דברים ברורים והבן אותם: