נתיבות המשפט/חידושים/שמא
בכל עת שירצה: ☜ עיין ביאורים דכל זמן שלא תבעו מותר להשתמש וחייב באונסין לעולם:
משתמשים בה: ☜ עיין ביאורים דדוקא בבניו שהם סמוכים עדיין אבל בלאו הכי יכול לומר אתם לא מהימני בשבועה. והא דהמקבל עיסקא שמת יכול הנותן לסלק' עיין ביאורים הטעם ואם שאלו למלאכה ידועה בלי זמן משתמשים בה אותה המלאכה (סמ"ע):
חייבי' עליה כשומר שכר ☜ עיין ביאורים דדוקא כשידעו שהיא שאולה אבל כסבורין שהיא של אביהם פטורין אפילו מפשיעה ובשלטי גיבורים כתב דחייבין כפשיעה:
אפילו לא נשתמשו: ודוקא שואל אבל שוכר פטור כשנגנב (ש"ך) ☜ ועיין ביאורים דדוקא כשעדיין לא שילם השכירות ולא הניח אחריות נכסים אבל כשכבר שילם השכירות חייבין ובלא שילם והניח להם נכסים תליא במחלוקת הפוסקים לעיל בסימן של"ד דלמאן דס"ל דחייבין היורשים לשלם חייבין ג"כ ולהפוטרים שם פטורין גם כאן:
שומעין לו: דאדעתא דהכי בא בשאלה ליד אביהם ומש"ה גם הם לא ישתמשו אם לא קיבלו עליהן אונסין (סמ"ע):
והעור ישלמו כולו: ומחזיקין העור לעצמם ומשלמין רק דמי שוויו שקנאוהו בשינוי טביחה ☜ ועיין ביאורים שהוא תמוה מאוד:
נכסים: אפילו הוא מטלטלין:
וטבחוה משלמין דמיה: ואם מתה להרמב"ם חייבין לשלם אם הניח נכסים דס"ל דהשיעבוד חל על נכסים והרא"ש ס"ל דפטורין במתה דס"ל דהשיעבוד אינו חל אלא משע' אונסין רק בטבחוהו חייבין משום דהא פשע (אביהם) שהיה לו להודיעם והרמב"ם ס"ל דזה לא הוי פשיעה. ☜ ועיין ביאורים דבש"ח וש"ש פטורין אפי' באכלוהו אפי' הניח להם נכסים:
משתמש בו לעולם: והיינו דוקא כשידוע שהמשאיל איש טוב ואינו מקפיד לעולם (סמ"ע) ☜ ועיין ביאורים דאם נאנס אינו משלם לו רק שיווי השברים וכן אם שאל חפץ מחבירו ופי' שלא ישתמש בו אחר איזה ימים אין המשאיל יכול לחזו' וליטול קודם שצריך השואל להשתמש עם הכלי וכן כל שואל המשלם אחר שנאנס מנכה דמי שיווי הזמן מה שהיה שאול אצלו:
וי"א דהאומר השאילני: כתב הסמ"ע דמר אמר חדא (ומא"ח) ולא פליגי ☜ ועיין ביאורים דדין דבטובתך הוא מחלוקת הפוס' והממע"ה:
החזירו להמשאיל: דין זה הוא דוקא באומר השאילני בטובו דהכלי אבל בטובתך לא (סמ"ע) ☜ ועיין ביאורים דהיינו שא"צ להחזיר לו כלל כשהיה בקנין ואמר בטובתך ואם החזיר לו בתורת שאלה ודאי דמחוייב המחזיר להשאיל לו ואם החזיר לו בתורת חזרה שלא יהיה עליו דין שואל כלל לענין חיוב אונסין ודאי דא"צ המשאיל לחזו' וליתן להשואל:
אפי' הוא כמוהו: ודאי דין דלכתחילה יכול לשנות לדבר שהוא כמבואר בסי' ש"ח וסי' שי"א רק שכוונת המחבר הוא לענין שאם נשבר מחמת מלאכה השניה חייב לשלם (סמ"ע) ובסמ"ע סי' ד"ש כתב דדוקא כשיש איזה ענין לתלות אונס השבירה בשינוי כזה ☜ ועיין ביאורים דהעיקר דדוקא שוכר יכול לשנות למלאכה שהוא כיוצא בה דאומדנא דמוכח הוא שמשכיר לכל מלאכה שכיוצא בה כדי ליטול שכרו משלם אבל בשואל בחנם אז כשאמר המשאיל זה הוי קפידא ואסור לשנות וכששינה חייב באונסין אבל כשאמר המשאיל סתם מותר לשנות למלאכה שהוא כו':
פרדסים הרבה: ובטור כתב דאפי' אמר כרמי' סתם חופר בו אפי' הרבה כרמים שהן שלו אבל לא של אחרים דא"כ אין לדבר סוף משא"כ ברישא באומר כרם סתם דאין לו רשות לחפור אלא כרם א' מש"ה חופר בו אפי' אין שלו (סמ"ע) ☜ ועיין ביאורים דה"ה בכל ספק שיש בזמן שאלה ושכירות ומטלטלין הוי שואל מוחזק להטור:
חוזר ובונה: ☜ ועיין ביאורים דמ"מ א"י לכוף להמשאיל ליתן לו שוקת אחר לחזור ולבנות רק השואל בעצמו יכול לבנות ולהשתמש בו ואחר כלות ימי השאלה מחויב המשאיל ליתן לו הוצאת דמי הבנין כשצריך להשוקת:
בונה בכ"מ שירצה: היינו שחופר זה אחר זה עד שימצא מים אבל ודאי דהמשאיל יכול ליתן לו איזה מקום שירצה דיד בעל השטר (על) התחתונה (סמ"ע):