נתיבות המשפט/חידושים/קא
אם יש לו מעות: ובכתובה דעת הש"ך דאם יש לו מעות צריך ליתן מעות ובאו"ת כתב דדוקא כשכתוב בכתובה ומטלטלי וכ"ע ואף בזה צ"ע:
א"י לדחותו: ואם אומר שהוא של אחרים ויש לו מגו נאמן או"ת ובמקום דאיכא פסידא ללוה אף שיש לו מעות יכול לדחותו אצל קרקע:
קודם הזמן: אבל לאחר זמן מוציאין במקום שאין פסידא ללוה אף שיש לו קרקע ועיין ביאורים לעיל סימן פ"ו דדוקא כשאין הלוה רוצה לשלם שהוא אלם מוציאין המעות אבל כשהלוה רוצה לשלם קרקע א"י להוציא המעות מדר"נ ע"ש:
להגבות לו שטרות: הש"ך העלה לדינא דאם יש לו שאר נכסים א"י לכפותו להמלו' ליקח שטרות ואם אין לו או שהמלוה רוצה מגבין לו שטרות בשומא וא"צ כומ"ס ושוב הוי כשאר מכר והמלוה יכול למחול ועיין ביאורים דה"ה כשהשותפין חולקין שטרות ואפי' חובות בע"פ ואפי' חובות עכו"ם מהני החלוקה ונקנה לכ"א חלקו וכשנפסד שלו נפסד והוא הדין בגביית בע"פ אף חובות בע"פ וחובות עכו"ם נקנות בגוביינא דב"ד ולפיכך אם המלוה רוצה שטרות בגוביינא והלוה רוצה ליתן לו אפי' זיבורית א"י לכופו ומגביהו אפי' זבורית:
כמו שהתנה: דעת הסמ"ע דאפי' בסתם דהמוכר סחורה ודאי לא היה דעתו רק כסף ולא שוה כסף ומזה למדנו דהנותן מעות לחבירו בעיסקא ואין בידו הסחורה שנסתעף מהעיסקא זה דכשיש עדיין הסחורה בידו ודאי מחויב להמתין עד שימכרנו וכשאין שוב סחורה בידו מחויב ליתן לו כסף ולא שוה כסף ובתומים פסק דהעיקר דבעינן דוקא התנה ליתן לו מעות אבל בסתם יכול ליתן לו שוה כסף:
מיד: פי' שא"צ להמתין עד יום השוק אבל צריך להמתין ימי שומא והכרזה:
אין שומעין לו: אבל אם רוצה ליתן לו קרקע ולגוי המעות שומעין לו דבמקום פסידא יכול ליתן קרקע אע"פ שיש לו מעות: