נתיבות המשפט/חידושים/פג
ושתיהם עבר זמנן: אבל אם שתיהן תוך זמנו אז אם הלו' פי' לו שנתן לו על החיב שישלו ערב אין המלוה יכול לומר שקיבלם על חוב אחר כיון שאין יכול לכופו על זה הפרעון אבל אם נתן לו סתם יכול המלו' לומר שקיבלם על חוב אחר אבל אם החוב שיש עליו ערב הוא תוך זמנו והחוב אחר הוא עבר זמנו אפילו נתן לו סתם א"י לומר על חוב אחר קבלתי ואם סילק אותו בקרקע והחוב שאין עליו ערב הוא מוקדם כשמגיע זמן הפרעון יכול לטרוף הקרקע על החוב המוקדם ועל החוב השני יכול לתבוע הערב אף שקיבל הקרקע מקודם על חוב זה והטעם דהא יכול למכור השט"ח מוקדם לאחר וכשיטרוף הלוקח ממנו ודאי יתחייב הערב וכ"ה בקצה"ח ונכון. ונידון שליח שעש' המלו' אם יכול לתפוס עיין ביאורים:
אקבלם לעצמי: אם אמר בלי דהוי כזכי צ"ל דטוען תיכף כשהי' נותן לו לזכות למלוה אחר לא נתרציתי בלבי רק דעתי היה לזכות לעצמי ומה בכך שאת' אמרת לזכות לאחרים אבל אם מודה שבשעה שקיבל הי' דעתו כמו שאמר המשלח רק אח"כ חזר בו לא מהני דכבר זכה הנשלח לו אבל אם לא אמר ל' דהוי כזכי כגון צא יפרע לו לפלוני וכדומ' כל כמה דלא יתנם לידו יכול לעכבם לעצמו בחובו וא"צ שיהי' דעתו מתחלה לכך כ"כ הש"ך ואפי' מסר לו בעדים נאמן לומר לעצמי כוונתי:
קבלתם: ואם המלו' שלח שליח לקבל מעות פרעון על חובותיו ופירש להשליח שיקבל הפרעון על איזה חוב שירצ' ופרע לו והשליח אינו כאן והלוה טוען שבפי' קבלם על שיש לו בו ערב וכדומ' אין המלו' יכול לערער דהא טוען שמא ואולי האמת עם הלוה אבל אם טען המלו' ששלחו סתם לקבל מעות א"כ יכול לטעון לתקוני שדרתיך ונאמן המלוה שכך הוא כיון שיש שטר בידו ש"ך:
אפי' אם הי' קבלן: הש"ך תמה דבעה"ת לשיטתו דס"ל דמלוה ע"פ בטוען הלוה פרעתי נפטר הקבלן ואף כאן הרי המלוה טוען ע"ז החוב שנעשה קבלן פרעתיך אבל לפמ"ש הש"עסי' קכ"ט סט"ו דמלוה ע"פ וטוען הלוה פרעתי לא נפטר הקבלן אף כאן הדין כן דהא המלוה טוען לא נפרעתי ופרעון שקבלתי סטראי נינהו. ודוחק לחלק בין טוען לא נפרעתי או טוען נפרעתי רק סטראי נינהו דמ"ש סוף כל סוף לא נפרע על חוב זה:
אם פרעו שלא בעדים: בזה א"צ להיות ב' החובות בשטר דאפי' א' בשטר וא' בע"פ נאמן לומר על חוב בע"פ קבלם במגו דלא קיבל כלל פרעון כדלעיל סי' נ"ח רק בפרעו בעדים סתם צריך האי דינא דשני חובות בשטר דאל"כ לאו כל כמיניה לומר שחייב לו בעל פה כיון שהעדים מעידין על הפרעון סמ"ע וש"ך ופשוט:
נאמן לומר: כ' הכנה"ג בשם תשו' הרדב"ז דאם חוב א' תוך זמנו וא' לאחר זמנו אינו יכול לומר על חוב תוך זמנו קבלתי דלא עביד אינש דפרע גו זימני' ונכון הוא אלא שספק בהלואה סתם דקי"ל דהלואה סתם הוא ל' יום אין יכול לטעון כיון דהלוה נאמן לומר פרעתי ולא אלים בזה הך חזקה. עוד כ' הרדב"ז בשם ריטב"א דאם הוא חייב לו בעצמו וחייב בערבות מחמת אחר ופרע לו אינו יכול לומר בעד החוב שנתערב קבלתי דלא שביק חוב דידי' ופרע מה שנתערב בעד אחר והוא תמוה דהא ביד המלוה לקבל כל מה שירצה. נשבע הלוה היסת: ולא הוי מגו דהוי מגו להוציא כ"כ הש"ך ונכון דלא כהסמ"ע שכתב הטעם הואיל והצריך לשקר תחלה דזהו סברא לא למסקנא) (וע"ב דאם המלוה מודה על השטר שהוא מוקדם ולוה אומר שלא לוה אז אם המלוה אומר שמן העדים בא לידו קודם ההלואה לא מהני מגו כיון שמודה שהשטר פסול ואם אומר שמן הלוה בא לידו בשעה שהלוה אף שאומר שהוא מוקדם נאמן לומר שלוה אף שאין לו מגו אבל אם אומר. שהלוה מסר לידו קודם ההלואה ואח"כ לוה לו אם יש לו מגו נאמן ואם לאו א"נ: