נתיבות המשפט/חידושים/לט
או שהודה: כתב הסמ"ע בשם הג"א דבהודאה לא מהני קנין אם לא שקנו מידו לפורעו לזמן ידוע) (ועיין ביאורים ס"ק א' דכונתו דבהודא' ל"א אחריות טעות סופר או טעות מלוה ולא טריף ממשעבדי רק כשהתנה בפירוש ולהכי ל"א סתם קנין לכתיבה עומד בהודאה כיון שהקנין לא הועיל כלום אם לא שקנו מידו לפורעו לזמן פרעון שאז הועיל בקנינו אמרינן לכתיבה עומד:
ואינו גובה מהמשועבדים: היינו מה שמכר או נתן אחר הלואה דמלוה ע"פ לית ליה קלא ולא מזדהרי לקוחות. ולמקבל מתנה נתנו דין לוקח דאי לא טרח קמי' לא יהיב ליה מתנה. ועש"ך שמסיק דצ"ע אי שיעבודא דאורייתא:
אחריות ט"ס הוא: דחזקה לא שדי אינש זוזי בכדי ואפי' ידעי' דלא התנה באחריות אמרי' שטעות מוכר או מלוה הוא רק בערב או בהודאה ל"א ט"ס:
אפי' לא נכתב: כתב הסמ"ע דוקא כשהעדי קנין לפנינו וזוכרין זמן הקנין אבל אם אינן לפנינו או שהן לפנינו ואין זוכרין זמן הקנין אין מצטרפין עם עדים אחרים שזוכרין הזמן ואינו גובה ממשעבדי רק מהזמן שברור להעדים שהקנין כבר הי' בזמן זה כגון שעומדין בתשרי ומסופקין בקנין אם הי' בניסן או באייר גובה מאייר:
צריכים להמלך: ואם חזר בו דאין העדים רשאין ליתן להמלוה) (מ"מ אם השטר ביד עדים דנין ע"פ ולא הוי מפ"כ כיון שאמר כתבו ונכתב בצוואת הלוה:
שא"צ להמלך: ואם המלוה אמר לעדים בפני הלוה כתבו ושתק לוה הוי הודאה וכותבין ובכתובה ובשטר מתנה לכולי עלמא צריך לימלך ש"ך:
זמן הקנין: היינו בכתבו בו מקצת אחריות ולא כתבו דאקני דלא שייך ט"ס דאז כשלא יכתבו זמן הקנין יש לחוש שלוה בניסן וקנו באייר ומכרו בתשרי ואיחרו הזמן וכתבו מסיון ואלו הי' נכתב מניסן הי' ניכר שקנה אחר ההלואה ולא הוי טורף כיון דהוא דאקני דהשתא שכתבו מסיון טורף שלא כדין:
ואפילו מת הלוה: וה"ה מתו שניהם סמ"ע:
ויש חולקים ואומרים דאי משך מילת' טפי מל' יום: אף דמבואר בסימן ע"ח דתוך ל' לא הוי כתוך זמן מ"מ כיון דאיכ' ב' לטיבות' תוך ל' וגם ק"ס ל"ח דפרע או"ת. והעיקר כדיע' הא'. וכן נוהגין ש"ך:
כפנקס בעלמא: ולא הוי עדות כלל ויכול לטעון להד"מ. ובש"ך דעיקר כדיע' זו ולא כהי"א ועיין ביאורים סק"ו בפי' דהי"א דאם נתקיים) (ועיין ביאורים סק"ה דאם אמר כתבו וחתמו אע"פ שלא אמרתנו:
תחזיר לי מעותי: ואם אין מחזיר לו כגון שהולך למדה"י וכיוצא כותבין השטר בע"כ ואף דמוחה מ"מ א"נ לומר פרעתי בלא שובר או"ת:
סתם קנין לכתיבה: כתב הש"ך דאם הודה בפני א' ואמר כתוב ואח"כ הודה בפני אחר ואמר כתוב מצטרפין לעשות שטר מזמן ב':
א"י לכתוב לו שטר: והדין נותן כן דאל"כ אם היו שם הרבה בני אדם כל שנים יכתבו לו שטר וגובה וחוזר וגובה וכן אם הזמין עשר' לקנין צריכין כל העשרה לחתום מהאי טעמא ש"ך:
לא היו קבועים ולא שלחו לו: פי' או לא שלחו לו ודוקא שהודה מעצמו אבל כשהיה הדין ע"פ טענות ונתחייב עפ"י ב"ד הרי הן דיינים ויכולין לכתוב תמיד) (כשמודיעין ללוה אבל נאמן לומר פרעתי כ"ז שלא נכתב ועיין ביאורים סק"ח ש"ך בשם הנ"י והטעם שאין כותבין בלא קבעו ושלחו דבכה"ג אינו מעלה על דעתו שהן יכתבו לו שטר ופרע לו בלא שובר משא"כ בקבעו ושלחו מעל' על דעתו שיכתבו לו ואינו פורע בלא שובר אבל כשמודיעין ללוה כותבין אפילו בלא קבעו ושלחו ולהש"ך שיטה אחרת ויבואר לקמן:
כדי שלא יערימו: ודוקא כשבאו שניהם לפני ב"ד או לפני עדים צריכין שיכירו גם המלוה מחשש דשמא המלוה חייב לאיש אחר ומשנ' שמו כדי לאפוקי חובו ממי שנתחייב לו. ועוד דלא ניחא לאיש שיצא קול שפ' חייב לו אם אינו אמת משא"כ כשהלוה בא לבדו ליכא למיחש שמא ישנה שם המלוה דאין אדם חוטא ולא לו וגם אין כותבין בלשון נוכח ואין הקול יוצא כיון שנעשה שלא בפניו אמרי' דילמא שלא להשביע הודה מש"ה א"צ להכיר המלוה ועכ"פ צריכין להכיר הלוה דיש לחוש דמעל' שמו בשם אחר כדי להוציא מהאחר דמי הודאתו סמ"ע. והש"ך כתב דהעיקר לדינא כמ"ש המחבר לקמן סי' ס"ט:
אפילו הם בעין: ואף דאפילו אם יהיה לו שטר יהי' ג"כ נאמן לטעון החזרתי במגו דנאנסו מ"מ יצטרך לישבע ש"ד משא"כ בלא שטר) (ולפ"ז במטלטלי' שלא קיבל עליו אחריות וליכא ש"ד בטוען נאנסו כותבין:
אם הודה בקרקעות: ) (ואם הודה שמכר לו קרקע לפני עדים אין כותבין דשמא יגבה בעידי מכירה קודם ממשעבדי דהמוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי ואח"כ יגבה בשטר זה:
בד"א שכשהודה בב"ד וכו': כלל הדינים דלהסמ"ע בהודאה וקבעו ושלחו הוי תיכף כמלוה בשטר אפילו לא נכתב וכותבין אפי' כשאין מודיעין ללוה. ולהש"ך דוקא כשמודיעים ללוה כותבים ואז יש לו דין שטר ובלא קו"ש להסמ"ע כותבין כשמודיעין ללוה ואז יש לו דין שטר אבל כשאין מודיעין ללוה אין כותבים ונאמן לטעון פרעתי ולהש"ך שפוסק כשיטות רוב הפוסקים אפילו כשמודיעין ללוה אין כותבים רק כשאמר להן כתבו דאין עליהם רק שם עדים. ובפס"ד שהדיינים חייבו אותו מתוך טענותיהם שם דיינים עליהם וכותבין להרמ"א שוה בכל אופן לכתוב הודאה להסמ"ע יש חילוק רק לענין זה דכשנכתב הפס"ד מחלוקת הפוסקים אם נאמן לטעון פרעתי. וכשנכתב כ' הודע' לכ"ע א"נ אפילו בלא קו"ש אבל בקבעו ושלחו בפס"ד להרמ"א והסמ"ע אפי' לא נכתב א"נ לו' פרעתי ולהש"ך כ"ז שלא נכתב בידיעת הלוה אפי' בקו"ש נאמן לו' פרעתי. ומ"מ יכולין לכתוב כשמודיעין ללוה. וכשכבר נכתב יש לו דין שטר אפי' בלא קו"ש וא"נ לו' פרעתי כשהודיעו ללוה:
ואמר פרעתי נאמן: ולדיע' זו לא גבי ג"כ ממשעבדי אף שמודה הלוה מחשש קנוני' ש"ך דלא כסמ"ע. כ' הש"ך דמקבלי עדות כשלא עשו פס"ד על הקבלת עדות אסורין ליתן להם בכתב) (בלא קו"ש אבל במקום שמקבלין עדות שלא בפניו יכולין ליתן להם כתב רק שכותבין בו שקיבלו שלא בפניו וע"ב:
שמא כבר פרעו: ואפילו ידוע שעדיין ודאי לא פרעו מ"מ אין כותבים דשמא יפרע וכשיתבענו אח"כ יטעון זה להד"מ ויוציא זה הפס"ד ויהיה מוחזק כפרן סמ"ע. והש"ך חולק דכותבין כשיודע שלא פרע כשמודיעין ללוה:
ואם זה איחר ומ"מ נראה) (דאם יש שטר ופס"ד דאפי' איחר כמה ימים דמ"מ א"נ לטעון פרעתי וע"ב:
ואם לא אמרו: והדיינים נאמנים שלא אמרו דאפשר שאין שייך בדיינים לומר כיון שהגיד. ועוד גוף הפס"ד לא נסתר רק שנאמן לומר פרעתי ש"ך:
שטר הודאה: וה"ה שטר הלואה אבל מיני' דידי' גבי וא"נ לטעון פרעתי רק נגד משעבדי אין לו דין שטר:
שמשמע: כגון שכ' וחד ליתוהי או שכ' ואמר לנו פ' א"כ ידוע שפ' הי':
שמא שנים היו וטעו ואם הלוה מודה שבדין נכתב וטוען פרעתי נסתפק במל"מ אי נאמן דשלא כדין נכתב:
אם המלוה מוחה: דלא ניחא לי' להשביע בדבר שאינו שלו:
כתבו השטר וחתמוהו: דחיישינן דילמא מערים הוא דשמא יפול מידם או יגנוב אותו מהם) (דל"ש בזה מפ"כ כיון שנתנו להמלוה בציווי הלוה ואם חתמו. עצמם על נייר חלק ואח"כ כתבו שטר על חתימת' השטר פסול וכ' הסמ"ע דאפי' אם כבר קנו מיד הלוה שלא בפני המלוה דל"א בי' סתמא לכתיבה כמבואר לעיל ואח"כ בא המלוה ואמר כתבו ויהי' בידכם מ"מ לא יעשו כך:
בשטר שיש בו קנין: ואי בעינן מטא לידי' בשטר קנין מחלוקת בין הפוסקים) (ודוקא כשהקנין הי' שלא בפני המלוה אבל בקנין שהי' בפני המלוה בודאי אפי' לא נכתב כלל גובה ממשעבדי וכ"ש כשנכתב דלא מטי לידי' והרבה פוסקים חולקים על המחבר והביאם הסמ"ע וש"ך דאפי' בשטר שאין בו קנין כשמטא לידי' אח"כ אמרי' עדים בחז"ל למפרע והמיחזק יכול לומר קים לי ואפי' במתנת קרקע וחזר ונתן לא' ואח"כ מטא ליד הראשון זכה הראשון למפרע) (ובשובר דעת הרי"ף דלא בעי' מטא לדידיה וע"ב) (ומ"מ פרעון ודאי בעי' רק כשפרע נמחל למפרע משעה שחתמו ודוקא כשאמר תנו בידי לא נמחל למפרע רק משעה שחתמו אבל אם אמר כתבו שובר סתם הוי תיכף מחילה כמבואר סי' פ"א בש"ך סקע"ד ועיין ביאורים ומ"ש הש"ך דסתם קנין הוא בין ילוה בין לא ילוה ע"ב הפי' ובשטר שיש בו קנין ומוחה קודם הנתינה אי נתבטל לענין משעבדי ע"ל סי' רס"ג ובמ"ש בביאורי' כאן:
משועבדים לו מעכשיו: הש"ך סיים דין זה בצ"ע דבמה קנה לשיעבוד זה במעכשיו כיון שלא מסר לו השטר מיד וגם לא הלוה לו והמחבר לא ס"ל עדים בחז"ל עי"ש:
עד שיהי' המלוה: וה"ה אם אמר לעדים שיזכו מיד בהשטר בשביל המלוה הרי הן שלוחי המלוה ואין קפידא לכתוב נתננו בידו דשלוחו הרי הוא כידו סמ"ע וש"ך:
ויתן השטר ביד המלוה לאפוקי מדעת התוספת גיטין י"ז ד"ה עד שעת שכתבו דאם המלוה עמו א"צ לראות המסירה ומסתמא ימסור לו:
או לא ימסור: פי' כשראו נתינת המעות עדיין איכא חשש שמא לא ימסור ומכ"ש כשלא ראו גם נתינת המעות דאיכא עוד חשש שמא לא ילוה ובאמת העיקר תלוי בראיית נתינת השטר ואפי' לא ראו נתינת המעות לאפוקי מדעת רש"י דס"ל דבעינן ג"כ ראיית המעות:
עד שיצא מת"י הלוה: ואז זכה בו המלוה משעת קנין:
זכה בחלקו דוקא בשטר קנין אפי' אמר תנו בידי דאז מהני מסירה לאחר אפי' אין שותפין בחוב אבל) (בשטר בלא קנין צריך שיהיה מטא ליד כל אחד אפי' למאן דס"ל עדים בחז"ל ואפי' בקנין הניח הש"ך דין זה בצ"ע:
לא יכתבו: וה"ה אם אמר כתבו דאין קנין ושטר מקטן כלום:
יכול לחזור בו: ) (אפי' בשטר הקנאה ועיין ביאורים. ואם השטר נעשה בידיעת המלוה ואח"כ חזר בו המלוה חייב להחזיר לו פשיטי דספרא מדיני דגרמי:
והחזיק במשכון) (ואפי' הבטיח להשאיל אותן המטלטלין: אבל אם מכרם לאחר קודם שהשאיל לו ופקע חיובו מאותן מטלטלין וחייב ליתן לו המטלטלין אחרים כעין אותן שהבטיח להשאיל לו:
וצריך ליכתוב אחר: וה"ה אם צריך לכתוב שובר משלם המלוה השכר דהיה לו לשמור שטרו. ואם עבר הזמן והוא כותב שטר אחר צריך הלוה לשלם השכר דיאמר המלוה שלם לי או"ת: