נתיבות המשפט/חידושים/יח
לחוץ: כדי שלא ידעו הבע"ד מי הוא המזכה ומי הוא המחייב ושלא ישמעו דברי המו"מ של הדיינים ומתוכן ילמדו לטעון שקר הסמ"ע:
יוסיפו: הטעם דאין שייך לומר דהולכין אחר הרוב אלא כשכל הג' ישבו ונשאו ונתנו בדבר וכ"א אומר טעם לדבריו וב' הסכימו לדעת א' אז בטל דעת השלישי ברוב משא"כ כשאומר א"י דמיחשב כאלו לא ישב עמהן אמרינן שמא אם ישב עמהן שלישי והיה אומר דעתו היו מסכימים לדבריו אבל לאחר שהוסיפו אף שהא' א"י מ"מ כיון שמתחילה לא ישבו רק אדעת דג' והרי נשארו ג' שסומכין לדעת א' מש"ה הולכין אחריהן סמ"ע:
עיקר והסמ"ע כתב דלא עמד על דעת מור"ם בזה דע"כ דיש חילוק בין ישבו מתחלה אדעתא דתלתא וכ"כ הכ"מ חילוק זה והוא ברור: ולדעת מור"ם שהיא מחלוקת ושנ"ל עיקר שהולכין אחר הרוב ומיד אחר זה כתב קהל שביררו וכו' אין הולכין אחר הרוב וכו'. צ"ל שמחלק בין קהל שביררו דבזה כ"ע מודים דאין הולכין אחר הרוב ובין בע"ד שביררו בעצמן דבזה יש פלוגתא עכ"ל:
הרוב: דכיון שנחתו לדעות לוקח יותר מסתם ב"ד שהן ג' לכך צריך שישוו כולם לדעת א' סמ"ע:
לגמור: היינו כשאינן יודעין להיכן הדין נוטה אבל אם יודעין יכול להסתלק והם יגמרו ש"ך ועיין ביאורים סעיף קטן א' דהעיקר דאפילו בגמר דין צריך להיות ג':
שנתבאר: המחבר השוה שם בין א"א א"י או שנסתלק לגמרי דבשניהן אין הדין נגמר על פי הנשארים אבל מור"ם דפסק לעיל בס"א דלא כהמחבר בס"ס י"ג וכאן בנסתלק פסק כוותיה אפשר דסבירא ליה דשאני מסתלק די"ל אלו היה כאן היה אומר טעם לדבריו והיו האחרים מודים לו:
שלא: כתב הסמ"ע דכר' פשוט דהיינו דוקא כשכבר טענו ב' הבע"ד לפני הדיינים אז יכולין לומר הפס"ד לא' מהן או לכתוב הפסק ולשלחו לכ"א לביתו. ובזה מיושב דלא תקשה מסי' י"ג ס"ו: