נתיבות המשפט/חידושים/ט
צריך להחזירו: ☜ אבל בשכר עדות שקר והשלים תנאו והעיד א"צ להחזיר ועיין ביאורים ס"ק א':
כשיתבענו הנותן: אבל כשלא תבעו אינו חייב להחזיר. וברבית אי חייב להחזיר בלא תביעה מחלוקת הש"ך והט"ז. ☜ ואם הנותן חייב לאחרים ואין לו מה לשלם רק מה שנתן שוחד או רבית אין הב"ד כופין אותו לתובעו ועיין ביאורים ס"ק ב':
היה לו להשאיל: אפילו לא השאיל עדיין כיון דיכול להשאיל. סמ"ע:
אין הנתבע יכול: אפילו היה מפורסם בשעה ששלח שיהיה בא לדון לפניו סמ"ע. ודוקא כששלח לו שלא בפני בע"ד חבירו אבל בפניו ודאי אסור דיסתתמו טענותיו סמ"ע וש"ך:
הקדשות סתם: היינו שלא פי' לצדקה פרטית דאפשר לשנותו:
הנוטל שכר: ומה שנתפשט המנהג ליתן שכר נראה דהוא מתקנת הקהל דהא מסייעין על קיצתן וכיון שמחוייבין ליתן מקופת הקהל שכר להדיינים יכולין לתקן שלח ידון שום אדם בלי נתינת שכר ומשכר זה ינתן להדיינים בעד השכירות שחייבים ליתן ומהראוי לירא שמים. לפשר כך עם הקהל בשעה שנתקבל לדיין. ושכר פשרה. ודאי מותר ליקח. ש"ך:
אא"כ ידוע: ואז אותו דין כשר דלא הוי כרשע שיפסול לכל הדינים כי הוא רק קנס חכמים. סמ"ע:
(וכן אין פוסלין למפרע כל דיניו שדן דאמרינן השתא הוא דאיתרע):
אומר לבע"ד תנו: דוקא שהתנה אבל לא התנה א"צ ליתן רק כפועל בטל כמו במשיב אבידה בסי' רס"ד ואף דבראיית בכור בי"ד אין חשוב מלאכה כלל מ"מ דין חשוב מלאכה לסדר ולכתוב הטענות. והט"ז כתב דא"צ ליתן לו שכר כלל דיכול לומר אלו אמרת לי הייתי הולך לדיין אחר וכן עיקר ועיין ביאורים ס"ק ד':
אם אינו ניכר: ג' חלוקים יש אם עוסק במלאכה בשעה שבאו לפניו מותר לכתחלה ליטול שכר בטלה ואם לא עסק במלאכה רק שידוע שיש לו מלאכה ואמר להם שרצונו לעסוק במלאכה מכוער הדבר ליטול אבל אין דיניו בטלין. אבל אין לו מלאכה כלל רק שאומר אולי אמצא מלאכה דיניו בטלין סמ"ע. ובאו"ת כ' היתר על הדיינים הקבועים ומחמת זה אין עוסקים במשא ובמתן וידוע דאם לא הוקבעו ודאי דהיו עוסקין באיזה מלאכה הוי כמלאכה ניכרת דידוע לכל שבשביל זה הן נרפים ממלאכה. ועוד כיון שנהגו כך ה"ל כאלו התנו: