נתיב חיים/אורח חיים/תצח
(מ"א ס"ק כ"ה) ומשום שמחת י"ט שרי. נ"ב שגג בזה דהרא"ש כתב ה"ט לב"ש לשחוט לכתחלה. אבל לב"ה אם שחט אין הכיסוי מעכב אכילה וטעמא דב"ה משום מצות כיסוי דם שרינן וכמ"ש מהרש"א ע"ש:
(שם) שרי לכסות בו אם שחט נ"ב ר"ל ואותו עפר אינו מוכן מ"ה אינו שרי אלא בדעבד שלא לעבור מצות כיסוי משא"כ אם הוא מוכן ותיחוח אפילו לכתחלה שרי כמו אפר כירה מוכן הוכיח מהר"מ בחידושיו ממה דפריך והא קעבד גומא מאי פריך אימא דאיירי תיחוח לגמרי אפילו סביב נמי א"ו כיון דאיירי בדקר נעוץ שהיה מוכן ובעפר תיחוח לגמרי אפילו לכתחלה שרי ע"ש והדין עמו. אבל הראיי' יש לסתור די"ל דע"כ איירי בשאינו תיחוח לגמרי דאל"כ למה לי דקר נעוץ אי משום הכנה. משום כיסוי אנו מתירין מוקצ' לכסות בעפר שהוסק בי"ט כדאמרינן בירושל' א"ו דאיירי בענין שעושה גומא וכיון דאיכא תרתי איסורא הכנה וחפירת גומא לכך צריך נעיצת דקר:
(שם) דקמשווה גומות. נ"ב קשה לי מי גרע מחופר גומא וא"צ אלא לעפר פא"א ואיסורא דרבנן דחינן כדי לקיים מצות כיסוי כדאמרי' בירו' הנ"ל וצ"ע לדינא:
(שם) ופשוט דבעפר נ"ב וכגון שכל המקום סביב העפר תחוח וכמ"ש תו' דף ח' ד"ה בעכר תחוח אבל כשהקרקע קשה סביב הגומא ותחוח באמצע וניכרת הגומא אע"ג דחופר גומא וא"צ אלא לעפרא פא"א הוא לא שרי לב"ה לשחוט לכתחלה משום שמחת י"ט כ"א בדיעבד אם שחט:
(ס"ק כ"ט) אסור לטלטלן. נ"ב וקשה דהא אכתי עומדין למלאכתן ראשונה ולפי מה שפירש הראב"ן ואם עפר חם וראוי לצלות בו ביצה מותר דמתוך שהותרה לטלטל האפר לצורך ביצה שראוי לצלות בו יוכל נמי לטלטלה לכסות פשיטא שמותר ע"כ שטעות נפל בדפוס וצ"ל מותר לטלטל:
(ט"ז ס"ק י"ב) לסמוך עליהם שלא לבטל נ"ב דברי תימא הם כיון ששחט אין הכיסוי מעכב אכילה ומה שמחת י"ט שייך הכא וכ"כ בתו' דף ט' ד"ה גלגל עיסה ע"ש:
(מ"א ס"ק ל"א) עושה איסור דעביד גומא אין זה מדוקדק דהא הך חפיר' א"צ אלא לעפרא פטור ואין אסור אלא לכתחלה מדרבנן כי היכי דשרינן מוקצה לטלטל משום מצות כיסוי אף ע"ג שאסור מדרבנן ה"נ דחינן הך איסורא מפני מצות כסוי:
(בט"ז ס"ק כ"א) וא"כ ה"נ בכל חלק יש עכ"פ דם חיה או עוף. נ"ב ולי נראה דמיירי ששחט העוף בקצה א' ונשכח ממנו המקום ששחט ושפיר פסק המהרש"ל שמא לא יכסה המחויב בכיסוי ונמצא טורח בי"ט שלא לצורך.