נתיב חיים/אורח חיים/שנב
(ט"ז ס"ק ב'.) היה לו לטור וש"ע. נ"ב נעלם ממנו מ"ש הריטב"א בעירובין דף צ"ח וז"ל קא מטלטל מר"ה לרה"י דרך רה"י. יש לפי' ר"ה ממש כיון דמסגי ביה רבים. אי נמי בקרן זויות הסמוכה לר"ה דהוי כרמלית וקמטלטל מרה"י לרה"י דרך כרמלית וקשה אפילו במופלגת ל"ל גבוה י' דהא כיון דאגודו בידו כי מייתי לה אפילו שבות ליכא כדאיתא בסוף פרקין עכ"ל כוונתו למאי דמשני אביי לקמן בדף ק"ג דכיון דאגודו בידו אפילו שבות ליכא היינו בכרמלית וכפי' הסוגיא לא מחלק אביי בין כתבי קודש לשאר חפצים ולזה קושייתו להך פי' דהך מקום ד' הוי ככרמלית ואפי' לפי' ראשון דהוי ר"ה ממש נמי מוכח לאביי דאפילו שבות ליכא אפילו בשאר חפצים דאלת"ה עדיין תקשי לאביי דסבר דלא התירו שבות גבי כתבי קודש אמאי קתני בקורא על הגג ותוך עשרה לר"ה מותר לגליל הא קא מוציא מאויר ר"ה לרה"י אלא ש"מ כיון דאגודו בידו אפי' שבות ליכא העולה דהריטב"א ס"ל מאויר ר"ה לרה"י כשאגודו בידו אפילו שבות ליכא אפילו בשאר חפצים ועתה הוכיח שכן דעת הרא"ש והטור דלא כתבו דהחלון גבי בור שהוא למעלה מי' והיינו טעמא דאפילו כי מייתי דרך אויר ר"ה לרה"י באשר שאגדו בידו אפילו שבות ליכא דאלת"ה שהמתני' ע"כ איירי דדוקא בחלון גבוה עשר' קשה הא דהוכיח הרא"ש פ' עושין פסין סימן ב' דאשפה רחוק ד' דומיא דרישא הא ע"כ חלון דאשפה אינו גובה י' דאי גובה י' מאי פריך הכא שמא תנטל האשפה מאי בכך הא זורק מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ולא אתי לידי חיוב חטאת. ש"מ בגובה עשרה רישא וסיפא לא איירי כהדדי וא"כ ברחוק ד' אמות נמי לא אמרינן דומיא אלא ש"מ דחלון ע"ג בור אפילו אין גבוה עשרה דלא כמ"א ס"ק ד' שהאריך להוכיח דאויר ר"ה לרה"י אפילו אגודו בידו אסור ועיין במה שאכתוב בסמוך:
(מ"א ס"ק ד') וכ"מ בהג"ה ס"א ומ"ש הב"ח כצ"ל. ונ"ב מדאמר בהג"ה אפילו לא נפל משמע הא באויר שרי:
(שם) דאל"כ א"א למלאות. נ"ב אין מוכרע דאיכא לאוקמי ששואב ע"י גלגל למעלה ותופס בידו שניה להביא אצלו וראיתי בחי' רשב"א בשבת דף ה' שכ' להדיא דאפילו בשאר חפצים בכרמלית כשאגודו בידו אפי' שבות ליכא אפי' כשר"ה עוברת לפניה א"כ מ"ש ה"ה פט"ו מהל' שבת וכ"כ הרשב"א קאי אמ"ש בתחלה דמחלק בין ד"א לפחות מד' כמ"ש הרמב"ם ע"ש. והב"י והמ"א לא ראו דברי הרשב"א גלל כן לא נשאו להקל נגדם יען לפי מה שביארתי באריכות שתוס' והרשב"א והרא"ש וריטב"א טור והגהות אשרי כולם ס"ל אפילו דרך אויר ר"ה כשאגידו בידו אפילו שבות ליכא בשאר חפצים. הרי ה"ה יחיד בדבר א"כ מה שפסק הרמ"א דדוקא בכתבי קודש אבל בשאר חפצים אפילו לא נפל אלא בכרמלית אסור דין זה ליתא דהא הוי גזירה לגזירה: