נתיב חיים/אורח חיים/ערא
(במ"א סק"ב) ואשתמיטתיה דברי תוס'. נ"ב ולי נראה דהתוספות קאי שאשה אין יכולה להוציא נשים אבל להוציא אנשים בלא"ה אין יכולים דהוי כאין מחויב בדבר שהם אין מחויבים רק לשמוע וכל שאין מחוייב בדבר אין מוציא רבים י"ח ועיין בספרי דף ע"ט ע"ב מה שתרצתי על קושיית הב"ת ע"ש:
(סק"ג) ומ"מ אפשר. נ"ב עשאו זכר לקידוש לילה ע"ש:
(ס"ק כ"ב.) יום הששי כ' כנה"ג ועוד וכו' וחושבין במחשבה זכור וכו' וע"ש בס"ה כצ"ל ונ"ב דסברי רבותי חשבינן לב':
(ס"ק כ"ד) אבל בתוס' בפסחים נ"ב אמת שכן הוא בתוס' שם אמנם לא כתבו כן אלא לתרוצי סוגיא האיך קאמר ש"מ טעמו פגמו אבל בתר דמסיק רב אשי טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מילתא היא. לדידיה איכא למימר דלא צריך לטעום כוס של חובה מכוס שיש בו רביעית דלרב אשי איירי הברייתא שאין לו יותר אלא כוס מצוצמצם א"כ קושית תוס' בלא"ה לק"מ. וזהו הנרא' בכוונת תוס' שם ד"ה משום כו' אלא מהא ליכא למשמע מניה קאמר עכ"ל. וקשה לדבריהם א"כ לאיזה צורך סידר רב אשי דבריו בגמרא למאי נפקי מיני' הלא לדינא סבר כוותיה דטעמו פגמו אלא צ"ל דסברי תוס' דיש נ"מ בדיחוי ר"א דאי אמרי' כס"ד ש"מ טעמו פגמו ע"כ צ"ל דכוס של ברכה צריך לטעום מכוס שיש בו רביעית. אבל לפי דיחוי של רב אשי איכא למימר דלא צריך לטעום מכוס שיש בו רביעית. וכמו כן צ"ל בדיבור שאחר זה ד"ה קפיד ותימא וכו' מיהו ראוי רשב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק עכ"ל דבריהם מבוארי' על סגנון זה דר"ל איכא לקיים פי' רשב"ם אליבא דר' אשי שאין בו אלא רביעית מצומצם כמו שפי' הרא"ש אבל בתחל' באמת ס"ד דכוס פגום לא יקדש עליו כלל אפי' בדיעבד ודו"ק:
(שם) טועם מכוס ראשון ואח"כ מוסיף עליו מכוס שנית. נ"ב לענ"ד אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה כי איך יוכל לכוין בפיו לשתות מכוס לא פחות ולא יות' ממלא לוגמיו דאם שתה פחות אינו יוצא ידי קידוש ואם שתה מעט יותר הלא אין לו אלא שיעור כוס א' וכבר הוא ממוזג שאין יכול לתקנו במים וא"כ הוי מעוו' שאין יכול לתקן ותדע דאם כדבריו עדיין קושית התוס' במ"ע היכא מוכח טעמו פגמו אכתי תקשי למאי דס"ד דיש בו יותר מרביעית ה"ל לשפוך מכוס של ברכה לכוס אחר וישת' מכוס שיש בו רביעית ואח"כ יוסיף עליו ויכשרנו מכוס שני אבל מ"ש הרא"ש פ"ח ס"ב בברכות והך דירו' יש לדחות וכו' ע"ז אופן יוכל לשער דהא מה שחסר מוזגו במים אבל בש"ע איירי שכבר מזוג וא"א להוסיף במים ודו"ק:
(מ"א ס"ק ל"ב) ויטעום ממנו וא"צ לחזור ולקדש דכיון כצ"ל: