נפש החיים/שער ג*/פרק א

אתה הקורא נעים. הנה הדרכתיך בע"ה בנתיבות האמת. להורות לפניך הדרך תלך בה לבטח. ותוכל לחנך עצמך לאט לאט בסדר המדרגות הנ"ל. לפי טוהר לבבך. ולפי השגתך. יותר ממה שערוך לפניך כאן. וגם לפי רוב ההרגל. ובעיניך תראה שכל אשר תרגיל עצמך יותר בכל מדרגה מאלו הנ"ל. יתוסף בלבך טהרה על טהרתך. הן בעסק התורה והן בקיום המצות ויראתו ואהבתו יתברך:

אמנם השמר והזהר מאד שלא תזוח דעתך עליך ותתנשא לבבך מאשר אתה עובד את בוראך בטהרת המחשבה. ובהשקפה ראשונה לא תרגיש כ"כ בהתנשאות לבך מזה. וצריך אתה לפשפש ולמשמש בזה מאד. וכתוב מפורש תועבת ה' כל גבה לב (משלי י"ו). שאף אם לא יתראה ההתנשאות לעיני ב"א רק במחשבת הלב לבד בעיני עצמו היא תועבה ממש לפניו יתב'. כידוע שהיא השרש והשאור שבעיסה לכל המדות רעות. ואמרו (סוטה דף ד' ע"ב) שכל המתייהר כאלו בנה במה. ושכינה מיללת עליו וכאלו דוחק רגליו ית"ש שקובל עליו ואומר אין אני והוא יכולין לדור כאחד (שם ה' ע"א) וקצר המצע מהשתרע. ואוי לו לבן המגרש את אביו בזרוע מבית פלטין של אביו. והפליגו בה ז"ל מאד עד שאמרו שם שהוא כאלו עוכומ"ז וכפר בעיקר וכאלו בא על כל העריות. ואמרו (פסחים ר"פ אלו דברים) כל המתייהר אם חכם חכמתו מסתלקת הימנו. וכל אשר יראת ה' נגע בלבו תסמר שערות ראשו ותדמע עינו בהעלותו על לבו ממי למדוהו רז"ל זאת. מהלל הזקן אשר ידוע ומפורס' בדבריה' ז"ל הפלגת ענותנותו ושפלותו הנוראה. עכ"ז כאשר נזדמן לידו פעם א' קצת ענין שהיה נראה בהשקפה כהתנשאות לפי מדרגת גודל נמיכת רוחו תיכף נענש ע"ז שנתעלמה הימנו הלכה. מה נאמר ונדבר אנחנו איך אנו צריכים לפשפש ולמשמש ע"ז בכל עת.