נזר הנצחון/חלק ב/פרק יב
פרק י"ב
[עריכה]אחוי לן מנא דלא שוי חביליה! אייתו (כל חד וחד) בודיא, פשטוה לא הוה עייל בתרעא, אמר להו: אייתו מרי סיתרוה, היינו מנא דלא שוו חביליה. אחר שהשלימו הויכוח בענין נפש האדם התוכחו באחרונה על דבר תכלית העולם, שנחלקו בזה הפילוסופים עם חכמי התורה האלקית. ובסדר הזה הלך גם כן הרב המורה, שאחר שהשלים לדבר מענין הנבואה והנמשך לזה (עד פרק ח' מחלק ג') התחיל אחר כך לדבר מענין זה יעו"ש. וזה כי לדעת אנשי התורה האדם הוא תכלית כל העולמות, והפילוסופים טוענים על זה כמו שכתב המורה (בפרק י"ד מחלק ג') שהאריך בה מאד, וגם המליץ הבדרשי (פרק י"ב) הלך בדרך הפילוסופים (ועיין בעקדה ריש שער ה') וטענתם בסגנון אחד זה לשונם: היחשב פועל חכם שיכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מחט ברזל אחד? ואיך יתכן שהגלגלים הגדולים והנוראים מאד מאד בגדלם ובמרחקת מאתנו יהיו כולם בשביל האדם, הבריה הקטנה והשפלה נגדם? וביותר לפי מה שנגלה בזמנינו לעין התוכנים האחרונים ע"י כלי המחזה הגדולים במגדל הצורה המון רבבות שמשות במסלה החלביית אשר תדמה לעין הרואה ברקיע השמים כערפילי טוהר הנקרא "מילך שטראסע " והן אלפי רבבות עולמות בפני עצמן ואין להם עסק עם השמש שלנו, עד שהשמש שלנו עם כל המון כוכביה הרבים המקיפים אותה כאפס ואין נחשבו למולם!! והנה טענת הפילוסופים הזאת מפורשת במה שאמרו לריב"ח אחוי לן מנא דלא שוי חביליה – היתכן לעשות כלי שלא יהיה שוה בנזק הוצאותיו? שהוא ממש לשון הפילוסופים שהביא המורה והמליץ הבדרשי היחשב פועל חכם שיכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מחט ברזל אחד.
אולם ריב"ח השיבם שהם טועים בזה, ואין דמיונם עולה יפה. כי הם חשבו שהאדם להיותו בריה קטנה הוא מנא דלא שוי חביליה כנגד כל מרחבי הבריאה הגדולה והנוראה והוא אמר להם שנהפוך הוא – כל מרחבי הבריאה הגדולה והנוראה הם מנא דלא שוי חביליה נגד הבריה הקטנה שהוא האדם. ועל זה הביא להם במשלו מחצלת גדולה ורחבה מאד ופשטוה ולא הוי עייל בשער הקטן. כן הוא האדם, עם היותו בריה קטנה הוא השער לה' הבנוי לתלפיות [1] דרך בו יצאו ויבאו כל העולמות עם כל גדלם הנורא מאד. ומה שטוענים שאי אפשר שיהיה השמים בשביל האדם א) מצד גדלם, ב) מצד השכלתם כמו שכתב המורה שם, הנה מצד השכלתם כבר בטלה הטענה לגמרי. לא לבד לדעת החוקרים האחרונים החולקים עליהם ואומרים שאין הכדורים העליונים משכילים, כנודע, כי אם גם לדעתם שהם משכילים. אולם אחר שריב"ח כבר הגיד להם את דעתו בפרק הקודם על מהות נפש האדם שהיא אצולה ממרום, לא רק הכנה טבעית כמחשבת הפילוסופים, אם כן כבר יתכן שמעלת נפש האדם גדולה ממעלת נפש הגלגלים.
ומה שטוענים על חשיבות הגלגלים נגד האדם מצד גדלם, יענה ויאמר כי אין ראוי לחשוב את הגודל לחשיבות, כי אדרבה כבר יחשב הגודל למנא דלא שוה חביליה, כמשל שהביא מהמחצלת הגדולה שאין ראוי לקלקל בשבילה הפתח הקטן של הבית. ומה נפלא המשל הזה, שהביא להם מחצלת שיכולה להקפל ולכנוס בתוך השער הקטן לתשמיש הבית, מבלי שיגיע איזה נזק לא להשער ולא להמחצלת, ולא הביא להם במשלו תיבה גדולה או סל גדול וכדומה אשר לא יכנוס בחלל השער, יען כי דבר אשר לא יתקפל והוא איננו שוה בנזק השער בודאי לא יבא אל השער, ויהיה עומד לתשמיש בפני עצמו, ולא ישתמש לתשמישי הבית. אולם המחצלת עם כל גדלה ורחבה מקפלין אותה והא מובאת בנקל בתוך הבית מבלי שיגיע להם שום נזק, ושמה פושטין אותה על רצפת הבית, יען שהיא עשויה באופן זה להתקפל ולהתפשט. כן כל יריעות השמים הגדולים והנוראים על אופן זה נבראו להקפל ולהתפשט, ולא יגיע להם איזה נזק כאשר מקפלים אותם בשביל האדם שהוא הבנין הנפלא והמפתח של כל העולמות. וכמ"ש חז"ל במדרש (ב"ר ובילקוט ישעיה) ע"פ כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל (ישעיה מ"ג) אמר הקב"ה לעולמו – עולמי עולמי מי בראך? אומר לך מי בראך, אומר לך מי יצרך – יעקב בראך, יעקב יצרך. והנה עם היות שכונת המאמר הזה בכללו מובן לכל קוראיו, שהוא בא להורות כי האדם השלם הוא תכלית הבריאה, ויען שבשביל התכלית ברא הקב"ה את הבריאה כולה ע"כ אמר בדרך משל כאלו יעקב שהוא התכלית ברא את כל העולם. אולם לפי זה לא ימצא הקורא בדברי המאמר הזה כי אם הגדה פשוטה, וגזרה מוחלטת שהאדם הוא תכלית העולם, בלי כל טעם בדבר. אמנם באמת כאשר תשקיף בו תמצא כי הוא מבאר דבריו באר היטב על פי העיון השכלי, ומבטל כל טענות הפילוסופים אשר טענו על הדעת התוריית הזאת. ובאור הדברים הנה צריך שנתעורר תחלה על ראשית דבריו שאמר הקב"ה לעולמו עולמי עולמי מי בראך. מה שאלה היא זו? הלא כל יצורי עולמים העליונים והתחתונים יעידון ויגידון כי אל אחד בראנו, הוא הבורא הוא היוצר, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ומדוע עמדו ולא ענו את הקב"ה אתה בוראנו אתה יוצרנו? והענין כי הנה כבר ידוע כי השי"ת הוא מקור הטוב וחפץ להיטיב על כן ברא את העולם לטובת ברואיו. נמצאת אומר כי בריאת העולם הוא התגלות טובו יתברך. אבל שמע נא את אשר אומר לך בזה, כי באמת יותר צודק לאמר כי בריאת העולם הוא התגלות ענותנותו יתברך כאשר אבאר לך דברי בעזר השם יתברך ע"פ העיון השכלי ועל פי דברי חז"ל מפורש ושום שכל. וזה, כי יש לנו לדעת כי רק השם יתברך הוא לבדו שלם בתכלית השלמות בלי גבול ובלי תכלית, אמנם פעולותיו יתברך הן בהכרח למטה במדרגות השלמות משלמות הבורא יתברך בעצמו באין שעור וערך כי אי אפשר שתדמינה פעולותיו יתברך אל הפועל יתברך עצמו אשר הוא בלתי בעל גבול ובלתי בעל תכלית [ועיין בעקרים מאמר א' פרק כ"ב אות פ']. ואחר אמתת הדבר הזה יתחייב כי בריאת העולם אינו לפי כבודו יתברך ואין ראוי לכבודו להתעסק בזה, והגם שכוונתו להיטיב עם בריותיו אבל להיות שההטבה הזו אינה לפי כבודו ראוי שכבודו ימנעהו מלעשות הטבה הזאת. והרי זה דומה לזקן ואינה לפי כבודו כמ"ש והתעלמת – פעמים שאתה מתעלם, הגם שהשבת אבידה היא הטבה עם זולתו והתורה צותה עליה, עם כל זה אחר שההטבה הזאת היא נגד כבודו בהיותו זקן נכבד ונשוא פנים אינו צריך לזלזל בכבודו בשביל ההטבה. ועל אחת כמה וכמה כבודו יתברך שהוא באין גבול ותכלית לא היה לו לזלזל בכבודו בבריאת עולם בשביל ההטבה לנבראיו. ובהכרח שנשיב על זה כי הבורא יתברך הוא ענו בלתי בעל גבול ובלתי בעל תכלית. ועל כן אף על פי שאין ערך לשלמות פעולותיו נגד שלמותו יתברך עם כל זה ברא את העולם במדת ענותנותו. והרי זה דומה לזקן ואינה לפי כבודו שברוב ענותנותו וחסידותו הוא מטפל בהאבדה להשיבה לבעליה. יצא לנו מזה כי העסק של בריאת עולם הוא התגלות גודל מדת ענותנותו יתברך שהוא בלי גבול ובלי תכלית. וזה אשר רצינו לבאר.
נמצא שמה הורגלו הכל לומר שבריאת עולם הוא התגלות טובו יתברך לזולתו זהו אמת, אבל אינו מדוקדק כראוי, יען שהוא התגלות מדת טובו וענותנותו יחד. או אמור בלשון אחר, התגלות מדת חסידותו כמאמר הכתוב עולם חסד יבנה. ואחר שבארנו דבר זה על פי העיון השכלי נביא ראיה על אמתתו מדברי חז"ל, והוא מאמרם ז"ל (במגילה דף ל"א) אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו אתה מוצא ענותנותו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כונתו הפשוטה בזה היא כי מגדולת הקב"ה יתחייב שהוא ענו גדול. כי להיות שהשם יתברך הא גדול בתכלית הגדולה יתחייב שכל פעולותיו הם בתכלית מדת הענוה וכאשר בארנו. ונשלים באור המאמר הזה כולו כי הנה המהרש"א ז"ל בחידושי אגדות התעורר על אומרו בכל מקום שאתה מוצא כו' ואמר לאו דוקא כן מצאנו דבכמה מקראות מצינו גבורתו של הקב"ה ולא כתיב בתריה ענותנותיה. אלא דכל מקום רוצה לומר בין בתורה בין בנביאים בין בכתובים כדמסיק עכ"ל. ולדעתי אם היה ר' יוחנן אומר כל מקום שנזכר גבורתו של הקב"ה היתה כונתו על המקומות בתנ"ך, והיה מקום לקושיית המהרש"א, אבל ר' יוחנן אמר בלשון כל מקום שאתה מוצא. כונתו – כל מקום בכל הבריאה כולה שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה, שברא נבראים גדולים ונוראים כמו השמש והירח וכל צבא השמים וכדומה. וגם אם תמצא גבורתו של הקב"ה אלפי אלפים פעמים ככה, כאשר מצאו תוכני זמננו, אל תדמה בנפשך היתכן שבורא כל אלה ישגיח על האדם בריה קטנה ושפלה כמוני, כטענות הפילוסופים בזה, כי המה הבל. ונהפוך הוא כי שם אתה מוצא ענותנותו. יען כי באמת גבורתו יתברך וגדולתו הבלתי תכליתית היא המחייבת לאמר שהוא ענו לבלי גבול ותכלית. ואמר דבר זה כתוב בתורה כו' כי בתורה ובנביאים ובכתבים כתוב כי גדולתו יתברך היא הנותנת והמחייבת אותנו לדעת ענותנותו. כתוב בתורה כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא וגו' וכתיב בתריה עושה צדקה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר, שכאשר רצה משה רבינו עליו השלום להגיד בתורה שהקב"ה הוא עושה משפט יתום ואלמנה וגר לא תלה סבת הדבר רק מצד היותו אלקי האלקים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא, שהוא נעלה בתכלית המעלה, על כן הוא מביט ומשגיח בשפלים לעשות משפט יתום ואלמנה וגר. שנוי בנביאים דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש אשכון, ע"כ, אשכון ואת דכא ושפל רוח. ומשולש בכתובים דכתיב שירו לאלקים סולו לרוכב בערבות שמצד גדולתו שהוא רוכב בערבות הוא גם כן אבי יתומים ודיין אלמנות. מבואר מכל זה שכל מה שתמצא גבורות מעשיו יתברך במרחבי הבריאה יותר, תשכיל ותדע את גודל ענותנותו יתברך שהוא משגיח בשפלים ושוכן את דכא.
ואחר שהתבאר כי עיקר הבריאה היא התגלות מדת ענותנותו יתברך, ובלא מדת ענותנותו לא היה מקום לבריאת עולם כלל, יתחייב מזה שעיקר בריאת עולם יהיה האדם, כי בו תגלה ותראה ענותנותו יתברך באופן מאד נעלה. בהיות האדם רמה ותולעה כמאמר הכתוב אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה, והשם יתברך נפח באפו נשמת חיים, נפש משכלת וכח הבחירה שהוא כח אלקי נפלא מאד אשר בו יוכל להגיע למדרגה עליונה מאד היש ענוה גדולה מזו. אמנם בבריאת מלאכי מעלה לא נתגלה מדת ענותנותו כל כך כמו באדם, ורק מצד היותו יתברך מקור הטוב המציא רבוא רבבן מלאכי מעלה במדרגות רבות זו תחת זו עד האדם.
ועתה מבואר דברי המדרש, אמר הקב"ה לעולמו עולמי עולמי, ר"ל עליונים ותחתונים, מי בראך? כי הלא אני ה' שלם בתכלית השלמות, ואין שלמות כשלמות עצמותי, ואיך יצוייר שאברא עולמות לתוספות שלמות ואם כן מי בראך? אך דע תשובת דבר זה, כי כל בריאתי הוא רק התגלות מידת ענותנותי, אשר תכלית ההתגלות הזאת הוא יעקב הקטן, שהוא אנוש רמה ובן אדם תולעה ונתתי בו כח אלקי לעלות מעלה להיות צורתו חקוקה בכסא כבודי. וממדת ענותנותי זאת אשר תכליתה הוא ביעקב הקטן, נבראתם כולכם, כאילו יעקב הוא הנאצל הראשון וממנו נאצלו כל העולמים. וזהו שאמר יעקב בראך יעקב יצרך. המבואר מזה כי באמת גם העיון השכלי יחייב כי האדם השלם הוא תכלית הבריאה כולה.
- ^ מצאתי דבר נפלא בשם הגר"א ז"ל מוילנא ואציגהו בזה, זה ענינו: הבית המקדש נקרא תלפיות כמו שאמרו (ברכות דף ל' ע"א) תל שכל פיות פונים בו. והענין כי כל דבר יש לו ששה קצוות והם אל"ף, בי"ת, גימ"ל, דלי"ת, ה"י, וא"ו, והקצוות מהאותיות האלה הם תלפיות, כי הקצה מהא' הוא פ , ומהב' ת, מג' ל, מד' ת, מה' י, מו' ו. וידוע שנקודת המרכז כוללת כל הקצוות וממנה ימשכו לכל צד. ועל כן נקרא הבית המקדש תלפיות להיות שהוא מרכז העולם וממנו נמשך הכל, וז"ש בגמרא תלפיות תל שכל פיות פונים בו, ר"ל שכל הקצוות פונים בו, ע"כ ענינו, ולא לשונו כי מצאתי דבר זה כתוב על כתב יד ישן נושן, כמדומה מזמן קדום להגר"א. והאנשים אשר הכתב יד היה מונח אצלם רשמו את הדבר הזה על דף הכריכה של הכתב יד, וכבר היה הדף ההוא נאכל מעש, גם לא היה רשומו ניכר כמעט, ואחר שראיתי בו על ידי הדחק המלות האלה שמעתי בשם הגרא, חסתי על דבר אחד מדבריו הקדושים להצילו מכליון הזמן, ובקושי הוצאתי את ענינו אך זה לשונו, ועוד דבר אחד היה כתוב שם בשמו ולא היה באפשרי לקרותו, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן