נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/צח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן צח
[עריכה]תשובה
שלום להאלוף התורני מוהר"ר פייבל כ"ץ מבלאוויץ:
מכתבו קבלתי. וע"ד האשה שמוצאת בבדיקתה מראה סמיכא ועב והמראה מצד עצמה טהורה רק אחר שנתייבש נעשה אדום בקצוותיו והאשה אינה מרגשת כאב כלל ולא בכל הבדיקות היא מוצאת כך רק כשבודקת בעומק לצד אחור היא מוצאת כך וגם לפעמים מרגשת כמו קריצת כינה באותו מקום והאשה הזו יש לה וסת קבוע והדם שרואה בשעת וסתה משונה מדם הנ"ל שדם של שעת וסתה הוא דם ממש והאשה זו גם בפי הכרכשתא לפעמים מוצאת כמו סמיכא הזה וגם שם אין לה כאב אבל גם שם מרגשת כמו קריצת כינה אבל יותר חזק מאשר הוא הקריצה באותו מקום. וראיתי פלפולו בדברי רמ"א בסימן קפ"ז סעיף ה'. ובמחילה מכבודו הכניס ראשו להכריע במה שאינו כדאי. אבל לו יהיבנא לו כל טענותיו בכל דברי רמ"א הלא אינם ענין לנדון הזה שאין כאן באשה זו לא מכה ולא כאב ואם אתה דן הרגשת קריצת כינה למכה נמצאו כל בני אדם מלאים מכות ופצעים. וכל פרטי דברי רמ"א שם מבוארים היטב כל ג' חילוקי דינים של רמ"א בחיבורי נו"ב חי"ד סימן מ"א חילקתי כל חלקיהם לכמה פרטים עד שחלקתים לי"ג פרטים יע"ש וימצא הכל מבואר מפורש באר היטב. וכל זה אינו ענין לאשה זו. וגם דברי המחבר שם סעיף ז' משמע דמה שמוצאת בצד אחד מהני כבר ביארתי בחיבורי הנ"ל בסימן א' שאדלעיל קאי אסעיפים דלעיל דמיירי שבודאי יש לה מכה עיין בחיבורי בסימן הנ"ל והוא בדף כ"ב ע"ג בד"ה ומעתה נבאר כו' אלא שנדפס שם בטעות סעיף ד' וצ"ל סעיף ז' יעיין שם וימצא הכל מפורש. ומה שמראה הדם משונה אין ראיה שמה שיוצא בשעת וסת כבר נתבשל ויוצא בזמנו ולכן הושלם מראה הדם משא"כ זה שמוצאה שלא בשעת וסתה ע"י הבדיקה בעומק הרחם כאשר הוא יורד לפרוזדור משפע והולך בשיפוע ואולי כאשר היא בודקת בעומק דוחקת אצבעה בין כותלי הפרוזדור לשיפוע הרחם וע"י הדוחק ההוא יוצאים דמי הרחם שלא בזמנו ועדיין לא נתבשל הדם כל צרכו. וכבר הזכרתי כיוצא בסברא זו בחיבורי הנ"ל סימן נ"ז ועיין בחיבורי דף ל' עמוד ב' בסופו. דרך כלל אם ישים עינו ולבו בחיבורי הנ"ל בהלכות נדה המתחילים שם בחיו"ד מסימן מ"א עד סימן ס"ד ימצא כ"א כמעט כל ספיקותיו. וכעת לרוב הטרדה אין להאריך. דברי הד"ש: