נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/עו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עו
[עריכה]תשובה,
שלום רב באהלו יקרב, לכבוד אהובי א"נ הרב הגדול המופלא המושלם מו"ה יאקב נר"ו אב"ד דק"ק קעלין והגליל:
מכתבו קבלתי, וע"ד השאלה במי שמת וצוה לתת לבנו מאתים זהו' בשעבוד קרקעותיו על חוב זה וכל נכסיו נתן במתנה לאשתו ואחר מותו כמה שנים עשתה האשה שידוך עם בנה ובשעת החתונה עשתה שט"ח לבנה ע"ס מאתים זהו' הנ"ל וזה תורפו של השטר. ואחר שלבני פלוני מגיע שתי מאות זהו' מה שע"פ צוואת בעלי הייתי מחויבת לשלם לו כעת הסך הנ"ל אך שאין ביכולתי לשלם כעת יהיה להזוג בני וכלתי חוב על סך הנ"ל לשלם שעה אחת קודם מותי והוא חוב עלי בשעבוד קרקעות והואיל ובני נותן לי הרחבת הזמן הנ"ל מה שהייתי חייב לשלם מיד בכן תמורת רווחים מסך הנ"ל יהיה להזוג דירה בשטח התחתון כו' ועכשיו מתה האשה, ובנה הנ"ל בא לגבות חובו בשטר שבידו ויש עוד ב"ח אחרים והקרקעות אינן מספיקים די תשלומי כל החובות. וכתב מעלתו כיון שאין כאן שום נכייתא הרי כאן רבית גמורה ולכל הדעות מנכין עכ"פ שכירות הבית שדר בו כמו עשר שנים. ואמנם נסתפק מעלתו כיון שנתחייבה האם זה בשעת התנאים ונכתב בתנאים מה שנתחייבה האשה להכניס לנדן בנה ונאמר שם ועוד סך מאתים זהובים יהי' לו חוב על קרקעות שלה ובעבור הרחבת זמן יהיה לו דירה בחנם בשביל הרווחים רצה לדמות זה להוספת נדוניות חתנים שזכר רמ"א בי"ד סימן קע"ו סעיף ו' בהג"ה והמחבר בסימן קע"ז סעיף ט"ו ושוב דחה שאין זה דומה לנדוניות חתנים כיון שכבר האם היתה חייבת לבנה חוב זה על פי צוואת אביו והביא דברי הט"ז בסימן קע"ו ס"ק ט'. הנה ודאי יפה דחה מע"ל שאין זה דומה לנדוניות חתנים ובודאי מה שדר הבן כל הימים היה רבית:
ואמנם אם הוא רבית קצוצה או אבק רבית תליא בפלוגתא שבסימן קס"ו סעיף ב' וכבר כתב הש"ך שם סק"ח דלדעת רוב הפוסקים הוא רבית קצוצה. ואמנם כאן בנ"ד אין חילוק בין אבק רבית ובין רבית קצוצה ושניהם שוים שאם כבר גבה אינו יוצא בדיינין אף שזה דין פשוט שרבית קצוצה יוצא בדיינים בנ"ד שאני מתרי טעמי. חדא שדין זה הוא בין בע"ח זה לשאר בע"ח וכבר כתב הט"ז בסימן קס"א ס"ק ג' שאין בע"ח של הלוה גובה מר"ק שביד המלוה. ועוד כבר כתבתי בגליון הש"ע שלי בסימן קס"א שאם מת הלוה אין על המלוה חיוב להחזיר ליורשי הלוה רבית קצוצה שלקח מאביהם כיון שעיקר החיוב חזרת רבית הוא משום אהדר לי' כי היכי דיחיה וכיון שמת הלוה ולא שייך בי' כי היכי דיחיה שוב אין חיוב על המלוה להחזיר ליורשיו. וכתבתי בזה שהדבר צריך תלמוד. ואמנם בכאן נגד בע"ח של הלוה הדבר פשוט שא"צ להחזיר:
ומעתה צריכין אנו לדון אם מה שמנכין להבן מחוב שלו נקרא מוציא מיד הבן או לא. והנה הפלוגתא שבין הרי"ף ובין רבינו אפרים מבואר בש"ע בסימן קס"ו ס"ג דדעת הרי"ף שאם תובע הלוה לנכות לו שעור השכירות לא מנכין ליה. ודעת רבינו אפרים דמנכין ליה והרמ"א בהג"ה שם הכריע כר"א. ואמנם שם הלוה נקרא מוחזק והמלוה בא להוציא ממנו לכך הכריע כר"א אבל כאן נגד שאר בע"ח אין נקראים מוחזקים נגד בע"ח זה ומאי אולמא דהאי מהאי ועוד שהבן נקרא מוחזק מצד שתיכף במות אמו כל הנכסים בחזקתו ולא עוד אלא שבזה גם רבינו אפרים מודה שהרי הבן תיכף הוא יורש ותיכף הנכסים בחזקתו והוא מחויב לשלם לכל הבע"ח וגם לשלם לעצמו והוא כבר מוחזק כאילו כבר גבה ואם באנו לגבות השכירות היינו שיחזיר הרבית שכבר גבה. ובזה כבר בארתי דאפילו רבית קצוצה א"צ להחזיר ולכן הדין עם הבן. דברי הד"ש: