נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/ע
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ע
[עריכה]שנית על ענין הנ"ל
תשובה לאהובי ידידי וחביבי. הרב המאור ומאיר באור תורתו. ובכל מקום שומעים להוראתו, הגאון המפורסם בכל קצוי ארץ. נ"י פ"ה ע"ה. כבוד שמו מוהר"ר מאיר נר"ו אב"ד דק"ק פ"ב:
מכתבו קבלתי. והיטב חרה לי על הרב מק"ק פלוני אשר בא כמתגנב ולא הזכיר כלל שמו של כבוד מעלתו. ומה שתמה כי העיר הנ"ל קרובה למכון שבתו ולא היה לי להשיב שמה: אהובי ידידי אין אני בקי בגבולי ותחומי העיירים וזה דרכי להשיב לכל שואל אפילו לפחות שבפחותים. וגוף הדבר הנני מעתיק לו דברי השואל אות באות כפי בקשתו וגם הנני מעתיק לו תשובתי מה שהשבתי לפי עניות דעתי ורו"מ יבחר את אשר ייטב בעיניו, ואם יראה תוך תשובתי דברים שאינם עולים יפה לפי דעתו הרחבה יוכל מעלתו להורות כפי דעתו הרמה כי אין אני אומר קבלו דעתי. ואמנם בפירוש דברי הט"ז ביו"ד סימן קכ"ה סוף ס"ק י"ב שכתב ר"מ וזה לשונו. ונראה שהכוזב יצא מידי פשוטו ולא הבין כוונת הט"ז שכתב ולכל הפירושים אין בזה איסור לדידן דאנן מתירים מגע נכרי ע"י דבר אחר. הבין המתעקש שכוונת הט"ז לכל הפירושים מה שהביא מקדם ג' דעות. וישתקע הדבר ולא יאמר רק כוונת הט"ז כפשוטו לכל הפירושים ר"ל הפירוש של הרשב"א בענין מצדד אצדודי אף שאחרים חלקו עליו בפירוש אצדוד אצדודי עכ"פ דין זה של הרשב"א אם נוגע בדופני הכלי כו' אין בזה איסור לדידן כו' ע"כ דברי מר ניהו רבה: והנה ימחול לי מעלתו כי גם אני אינני לומד פירוש אחר בדברי הט"ז רק לכל הפירושים היינו כל הג' דעות שהביא מקדם וכך פירשו לי רבותי וכך אני רגיל לפרש לתלמידי. ובמחילה מכבודו הרמה מלבד שפירושו של מר אינו מתקבל ומה היה להט"ז להזכיר כלל לכל הפירושים שאם הוא מותר לדידן לפירוש הרשב"א שמפורש איסור זה בגמרא דהיינו אי מצדד אצדודי הנזכר בגמרא לאיסור ק"ו שמותר לשאר פירושים שאינו נזכר דבר זה כאן בגמרא כלל לאיסור אם נוגע בדופני הכלי על הקילוח היורד ולכן אין פירושו עולה בכוונת הט"ז. אבל הפירוש האמתי הוא שקאי על כל שלשה פירושים שהביא מקודם ולמה לא עיין מר במקור הדברים בב"י דכל הני תלתא כולהו משום מגע ע"י דבר אחר נינהו. והנה דעה הראשונה הוא דעת הרמב"ם שאוסר באחז בכלי ושכשכו. ודעה השניה הוא דעת הרא"ש שאוסר ג"כ לדעת הט"ז אף בלי הגבהה כשיש הוכחה שעושה בשביל היין. והנה כל הני תרי משום נוגע ע"י דבר אתר הוא וזה לשון הב"י כאן בד"ה נכרי שמערה כו' ואם הנכרי מקרב הכלי כו' אבל הרא"ש כתב וז"ל וריב"ם פירש לפי שמטין הכובא על צדה בשעה שהיין מקלח בתוכה ה"ל כנוגע בקנה דמה לי נוגע בקנה מ"ל נוגע בשולי הכובא כו' וכפירוש זה נראה מדברי הרמב"ם בפי"ב והרשב"א חולק כו' ע"ש בב"י. הרי שפירוש הרמב"ם הוא ג"כ כריב"ם דהטעם משום נוגע ע"י שולי הכובא וכן בסימן קכ"ד מביא ב"י על דינו של הרמב"ם ראיה מדברי ריב"ם הרי שטעם הרמב"ם משום נוגע ע"י הכלי כשמשכשך ומגיע היין ממקום למקום בכלי הרי המקום בכלי שנוגע עתה ביין מה שלא היה נוגע מקודם נחשב כאילו הנכרי מביא מקום זה מהכלי ליגע ביין ופירוש הרא"ש הוא פירוש הריב"ם ממש. ורשב"א פירש כשמקרב הכלי לקילוח הוא נוגע ע"י הכלי בקילוח. ועכ"פ כל שלשה פירושים הללו משום מגע ע"י ד"א נינהו ושפיר כתב הט"ז דלכל הפירושים אין האיסור בזה לדידן כו' באופן שאני נשאר על דעתי בפירוש דברי הט"ז. ואמנם אעפ"כ השואל הזה שינה לכתוב וכיזב בכתבו אלי שהוא כתב שהיה חומץ יין ולכן לא דקדקתי בו כל כך וכמבואר בתשובתי אליו כי אם היה כותב שהיה יין הייתי מבאר לו יותר והוא שהלא כל זה אם הכלי היה חסר אבל אם היה מלא הלא יש לחוש לפירוש הראשון של רש"י שם דבמלא חיישינן שמא נגע וגם לשון שני של רש"י אינו סותר זה אלא שחידש גם בחסר אסור אבל במלא עכ"פ חיישינן לשמא נגע כל שאין הישראל מתכוין להשגיחו ולשמור אותו שלא יגע ובפרט בשעת משתה נישואין שטרודים בשמחה ושכיח שכרות פשיטא שהיה לו להחמיר. דברי א"נ הדבוק באהבתו וחושש מאד לכבודו. הד"ש: