נודע ביהודה (תנינא)/אורח חיים/קב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קב
[עריכה]בע"ה פראג יום ה' ח"י אדר ראשון תק"מ לפ"ק
תשובה
. לכבוד אהובי ידידי וחביבי, הרב הגאון מוהר"ר ישעי' מברעסלא:
מה שכתב בדברי סתירת הטור בא"ח סימן תקל"ד עם דברי הטור בחו"מ סימן ער"ה אהדדי. דבא"ח כתב הטור אסור להשוות שדה לצורך החרישה ואם ניכר שמתכוין לדוש לצורך המועד כגון שמשוה כולה מותר. הרי שאחז הטור שיטת רש"י במסכת מ"ת דף יו"ד ע"ב שצריך קרקע שוה לדוש יותר מלחרוש וכ"כ הב"י והב"ח כאן בא"ח. ובחו"מ סימן ער"ה כתב רבינו הטור השוה פני השדה אם ניכר שכיון לתקנה לזריעה כגון שלקח ממקום גבוה ונתן למקום הנמוך קנה ואם אינו ניכר שמכוין לכך אלא להשוותה לעשות בה גורן כגון שלא הקפיד להשוותה כולה אלא משליך העפר והצרורות בכל מקום בלא הקפדה לא קנה וכו'. הרי שאחז שיטת הרי"ף דלחרישה צריך להשוות כולה אבל לדישה א"צ להשוות כולה. באמת כי דברי הטור סתרי אהדדי. ואמנם את אשר אני חושב בזה, מתחלה אמינא כי בודאי גירסת הרי"ף הוא תמוה שיהיה צריך יותר להשוות השדה לחרישה מלדישה וכבר תמהו התוספות על זה כאן במסכת מ"ק וגם במסכת בבא בתרא ונדחקו בזה לחלק בין דישה שלהם שהיו במוריגים יעויין בדבריהם:
אבל אני אומר שגם לגירסת הרי"ף ודאי שצריך יותר להשוות הקרקע לדישה מלחרישה ולכך היא הנותנת דמוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי. וכך הוא תוכן הענין דלחרישה א"צ קרקע חלקה כמו במלקט ורהיטני ואינו מזיק כלל אם הקרקע אינה חלקה ממש שהרי כל חורש משדד אדמתו ומעלה רגבים ולכן אין הרגבים מפסידים כלל לחרישה אבל עיקר הקפידא שלא יהיה תל גבוה או מקום עמוק שזה ודאי מעכב המחרישה לכך כשמשוה השדה לצורך חרישה אינו מטריח עצמו רק שלא יהיה תל וחריץ ולכך עפר התל משליכו תיכף לחריץ כי למה ישליכנו למקום אחר ויטריח שנית ללקחו משם להוליכו לחריץ כי הלא אין לו צורך עפר הזה במקום אחר. אבל כשרוצה לתקן השדה לצורך דישה צריך שתהיה כל השדה כולה חלקה ולא ימצא בה שום רגבים ולא שום מקום גבוה קצת כלל או גומא קטנה הכל מעכב הדישה וצריך הוא לעפר לפזר ע"פ כל השדה ולהשוות את כל השדה וכך מזיק לו מקום מעוקם קצת כמו תל וחריץ ולכך זה כשחופר להשוות לא איכפת ליה במוליא ונצא יותר משאר מקומות בשדה שאינן חלקים לגמרי ולכך זה אינו מוליך העפר ממוליא לנצא רק חופר ומשליך באיזה מקום שיהי' מוליא במוליא ונצא בנצא כי אח"כ בלא"ה יצטרך להשוות כל השדה ולפזר העפר על פני כולה להשוותה בכל המקומות. ובהכי מסולק תמיהת התוס' מעל גירסת הרי"ף והרמב"ם. ובזה אתיין דברי הטור בא"ח שכתב כגון שמשוה כולה שג"כ כוונתו דהיינו מוליא במוליא וכו' ולא כדסליק אדעתיה דהב"י והב"ח שהטור אחז שטת רש"י. דאיך אפשר לומר כן כיון שהרא"ש במסכת מ"ק שם גרס כגירסת הרי"ף ואיך יעזוב הטור שיטת אביו ולא יביא דעתו כלל אלא ודאי כמ"ש הוא העיקר. ובחושן משפט נלע"ד להגיה דבר קטן לא להוסיף ולא לגרוע רק לשנות הסדר קצת. [הג"ה מבן המחבר בבאורי ח"מ אשר לי כתבתי לישב סתירת הטור והמחבר דזה שמשוה השדה ומשוה כולה עושה שתי פעולות. אחד כדי לדוש ולעשות שם כרי. ועוד עושה פעולה גם לגוף הקרקע לזריעה ולחרישה דהחוש מעיד ועינינו רואות דטוב יותר לחרוש ולזרוע על קרקע שהוא חלק ושוה מלחרוש ולזרוע על קרקע שהיא מליאה גומות ויש בה מעלות ומורדות. ולכן בטור ובמחבר בח"מ כתבו דבר והפוכו שאם משוה כל השדה קנה והוי חזקה הואיל ועושה פעולה בגוף הקרקע שהוא בקל לחרוש ולזרוע שהוא שוה אבל אם משוה מצד אחד ומשליך העפר והצרורות בלא הקפדה לא קנה דממעשיו ניכר שאינו עושה פעולה בגוף הקרקע אלא לעשות שם כרי דאי הוה רוצה לעשות פעולה בגוף הקרקע הוי משליך העפר וצרורות למקום נמוך כדי להשוותה כולה ולכך לא הוי חזקה. ולכך במסכת ב"ב שפיר קאמר שקיל במוליא ושדא בנצא כו' הואיל ומשוה כל השדה אבל מוליא במוליא ונצא בנצא אינו משוה כל השדה בודאי דעתו רק אבי דרי לדוש בה. והשתא ניחא בא"ח לענין מלאכת חו"מ אזלינן בתר מחשבתו היכא שאין מעשיו מוכיחין אי עושה לזריעה או אם עושה לדוש בה ולכן אם משוה כולה אף שעושה גם פעולה לזריעה ולחרישה מ"מ כיון שמחשבתו הוא לדוש בה מותר דגם לדוש צריך להשוות השדה. ומה שכתב הטור והמחבר משוה כולה לאו דוקא נקטי דאף שמשוה מצד אחד לעשות כרי נמי מותר ולא נקטו בדבריהם משוה כולה אלא לרבותא דאף שמשוה כולה ועושה פעולה גם לחרישה ולזריעה כי לעשות כרי אינו צריך כל כך קרקע שוה ואפ"ה מותר הואיל ואזלינן בתר מחשבתו ומחשבתו היא לדוש בה ואינו אסור בחוה"מ אלא אם משוה השדה בענין שאינו עושה שום פעולה לדישה רק לחרישה ולזריעה לחוד וכגון שאינו מחליק הקרקע שיהיה ראויה לדוש בה, ובזה יש לישב תמיהת התוס' שם ודוק:] ומ"ש הטור כגון שלא הקפיד להשוותה כולה אלא משליך העפר וכו' הך מלת אלא מקומו אחר מלת הקפיד וכצ"ל כגון שלא הקפיד אלא להשוותה כולה ומשליך העפר וכו'. כנלע"ד בזה כוונתו כמו בטור א"ח דלא איכפת ליה בתל וחריץ רק עבד עיקר קפידא שלו להשוותה כולה אבל לתקן תל וחריץ לחוד לא איכפת ליה. ובזה גם דברי הש"ע בא"ח סי' תקל"ד עם דברי הש"ע בח"מ סימן ער"ה לא הוי סתרי אהדדי. אבל מה אעשה והרב בית יוסף עצמו כ' בא"ח שדברי הטור הם על פי שיטת רש"י. ולענ"ד נראה כמ"ש והבוחר יבחר: