נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/ע
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ע
[עריכה]תשובה
לאהובי בני הרב המאה"ג המפורסם מוהר"ר יעקבקא נר"ו לק"ק בראד:
על דברי תורה אשר באת וזה לשונך, ראיתי את אשר כתב במכתבו כ"ד טבת בענין שליחות קידושין דליהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים. הן הן הדברים הנאמרים בספרו הקדוש נו"ב (קמא) בחלק אהע"ז סי' ס"ד ומאד הנאני כי הלכתי בנתיבתו אף כי מצער היא והדברים פשוטים אמנם יש בינינו שינוי לשון במה דסיים אאמ"ו וזה לשונו הזהב, ומעתה נימא אם האשה ערוה עליו אינו יכול להיות שליח ודבר זה לא מצינו עכ"ל. ואני כתבתי בהיפך והרי מצינו שאשה עושה לאביה שליח לקבל קידושיה והיינו במס' קידושין דף נ"א דשויתיה בוגרת שליח וכן בכמה דוכתין ע"כ לשונך: אהובי בני הנה דמית שאני לא מצאתי דבר זה מפורש מה שמצאת אתה. אבל אהובי בני לא מחשבותיך מחשבותי אתה רצית להביא משליח לקבלה ואני מאנתי בזה דאפי' אם היה נחשב זה שהאשה מתקדשת לזה חב לאחרים שנאסרת עליהם באיסור אשת איש עם כל זה לא היה שום קושיא משליח לקבלה שהשליח לקבלה אינו נעשה שליח שיזכה בהאיש שיהיה בעלה של זו שאין האיש נקנה להאשה האיש קונה את אשה ואין אשה קונה את הבעל אבל הוא שליח של האשה שקיבל הכסף בשבילה ויזכה בשבילה בכסף קידושין וממילא היא נעשית אשת איש וא"כ קושייתך היא איך יכול זה לזכות בכסף קידושין הלא על ידי זכיה זו חב לאחרים שממילא נעשית אשת איש ובזה שפיר יש לתרץ מיגו דזכי לנפשיה זכי וכו' שהרי אם היה מקבל כסף זה מיד הנותן בתורת מתנה היה יכול לזכות לנפשו בריצוי הנותן זכי נמי לדידה בריצוי הנותן ומה בכך שהיא ערוה עליו וכי בשביל כך לא היה יכול לקבל כסף זה במתנה, ועוד דשם עיקר שליחותו לזכות בכסף ובזה אינו חב לאחרים אלא שממילא בא על ידי זה חוב לאחרים שהיא נעשית מקודשת וכיון שאין עיקר שליחותו לחוב לאחרים אינו דומה לתופס לבע"ח שתפיסה זו בעצם היא חוב לאחרים. אבל אני הקשיתי משליח להולכה שעבד שליחותו לזכות בהאשה בשביל המקדש שמשלחו ובזה הוא חב לאחרים בזכייתו בהאשה ששוב אין שום אחר יכול לזכות בה לקדשה זה הוא דומה לתופס לבע"ח. ועל זה אמרתי מיגו דזכי לנפשיה שהרי הוא יכול לקדשה לעצמו זכי נמי למשלחו ועל זה הקשיתי א"כ אם היא ערוה עליו לא יהיה יכול להיות שליח לשום אדם לקדש אשה זו ודבר זה לא מצינו בכל הש"ס ושפיר כתבתי שלא מצינו אבל גם ההיפוך שיהיה מפורש בש"ס שיכול אדם להיות שליח לקדש את קרובתו אחותו או חמותו או אמו ובתו וכלהו ואחות אשתו לאיש אחר אינו עולה על זכרונו וכמדומה אני שאינו מפורש בשום מקום:
ומה שכתבת דקשיא לך טובא על סברת ר"י ברזולי דקטן שקידש לו אביו אשה חיישינן מטעם זכיה וכל גדולי קמאי ובתראי קיימו עליו בקול רעש זה אומר בכה וכו' ולמה לא סתרו סברתו מטעם גמרא דנזיר ד' י"ב מילתא דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי עביד שליח ע"כ לשונך: אהובי בני יפה הקשית, ואמנם בני הוא אחיך הרב החריף מו"ה שמואל סג"ל השיב תיכף בקראו מכתבך שי"ל דמיגו דזכי האב לנפשיה שהרי היה יכול לקדשה לעצמו זכי נמי לבנו וטעם מיגו דזכי לנפשיה עדיף משליח דשויה בפירוש שליח והוא במה דלא מצי עביד לנפשיה וראיה לדבר שהרי בתופס לבע"ח להרא"ש ולהתוס' לא מהני אפי' שויה שליח בפירוש לתפוס ובמיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה אפי' לא שויה שליח א"כ הה"ד נמי לענין מלתא דלא עביד השתא דלא מצי משויה שליח היינו במה דלא שייך אצל השליח מיגו דזכי לנפשיה, ומה שאמרו שם בנזיר ומודה ר' יוחנן באשה שאין לה וכו' ואע"פ שהיתה לה אחות ונתגרשה וכו' יאמר הר"י ברזולי דמיירי כשהיא ערוה על השליח דלא שייך מיגו דזכי לנפשיה ע"כ דברי בני ויפה השיב: ואמנם לפי מה שביארתי אני בכתבים שכתבתי בילדותי זה יותר משלשים שנה שמה שאמרו בנזיר במה דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח אין הכוונה שהמשלח יהיה מצי עביד השתא אלא הכוונה דהשליח יהיה מצי עביד שליחותו השתא אבל בהמשלח לא איכפת לן רק שיהיה בתורת אותו דבר. ומה שהקשה מהפרת נדרים כי קס"ד דר' יאשיה אליבא דרבנן היינו משום שאם הבעל אינו יכול להפר כל זמן שלא נדרה פשיטא שאין האפוטרופוס עדיף ממנו וגם האפוטרופוס אינו יכול להפר קודם שנדרה ואעפ"כ עושה אפוטרופוס להפר אחר שתדור והרי עושה שליח במידי דלא מצי השליח עביד השתא ומשני דלמא כר"א וגם האפוטרופוס יכול להפר השתא וממילא יכול לעשותו שליח להפר גם אחר שתדור, והארכתי בזה ולפי זה הפירוש ממילא שקטה קושייתך מעל ר"י ברזולי. דברי אביך הד"ש: