נודע ביהודה (קמא)/חושן משפט/כ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כ
[עריכה]שאלה
נשאלתי מכבוד האלוף התורני המופלא הקצין מו"ה יאקב איגר מק"ק באמבורג.
אשר הציע דבריו בקובלנא על כבוד קפ"ו קהלתו שהעבירו נגדו דרך הישר, ולא די שרצו לשנות דבר בעסק נתינת המס לחדש דבר להוסיף נתינה משכירות הבתים דבר חדש שכבר לא היה לעולמים וגם לשנות בעסק השבועה ממנהג הקדום ועשו כל זה בלתי ידיעתו ולא צרפוהו לשמוע דעתו אם מסכים לתקנה זו. ולפי דבריו לא נמצא בוועד רוב מנין ורוב בנין. ולא עוד אלא שהכריזו עליו איסור וליום שלישי הכריזו עליו חרם בבה"כ. וצועק מה פשעו ומה חטאו לבזות אותו ברבים והוא צורבא מרבנן:
תשובה
הנה דבר זה מפורסם בכל תשובות האחרונים שאין להשיב בד"מ דרך שאלה ותשובה לאחד מהצדדים אך לחוות דעתי דרך כלל בעסק מס דבר הנהוג בכל המקומות במה שאין חשש שמתוך דברי ילמדו לשקר וגם זה לא מקרי משיב לצד מהצדדים כי אם דבר הכולל לכל הקהלות. ואומר אני שטובי העיר אם רוצים לתקן תיקון חדש בעסקי המסים אין להם שום התרוממות מצד היותם פרנסים וטובי העיר ואף שטובי העיר כבית דין הגדול, מכל מקום בעניני נתינת המסים אין להם יתר שאת ויתר עז משאר העם. לא מבעיא לדעת מהר"ם והרי"ף ומהרא"י שהובא בש"ע ח"מ סי' ב' שס"ל שאין כח ביד טובי העיר רק להכריח במה שהוא מנהג מקדם אבל אינן רשאין לשנות דבר דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי א"כ לדעתם אפילו לא היו טובי העיר נוגעים בדבר כגון שהיה להם פשר בפ"ע בעסק המס מ"מ אין להם לעשות תקנה על הציבור בעניני נתינת המס שכל הענינים בזה כל מה דמעלי להאי קשה להאי. אלא אפילו להכרעת רמ"א שמה שהולכין בזה אחר המנהג במקום שנהגו להיות כח ביד טובי העיר גם בזה מ"מ צריך להיות מנהג זה קבוע וידוע בעיר. והלא אינו קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים, וצריך לחקור אחר מנהג ק"ק הנ"ל בזה ועל טובי העיר הראיה שזה מנהג קבוע בעירם להיות ידם על העליונה במה דאיכא פסידא להאי ורוחא להאי:
ואפילו אם ביררו כבר שהמנהג כן מ"מ בדבר שהם עצמם נוגעים בדבר אינם נקראים טובי העיר בזה ואטו טובי העיר כשרים לדון לעצמם ובעניני המס הם עצמם נוגעים בדבר, ובהדיא מבואר בריש סי' קס"ג בהג"ה דכל צרכי ציבור שאינם יכולין להשוות עצמם יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ולפי דברי האלוף מהור"ר יאקב הנ"ל נתוועדו לתיקון זה בלעדו ואף אם היה להם רוב מנין ורוב בנין בלעדו באופן אף שאם היה נחלק עליהם היתה דעתו בטילה ברוב מ"מ היינו אם היו שומעין את דבריו ודעתו אבל כיון שלא צירפוהו בהתועדם ולא שאלו פיו ולא שמעו דעתו וטעמו כלל פשיטא ופשיטא דלא שייך לומר שבטל במיעוטו וצריכין המה להתוועד מחדש ולעמוד למנין וכל שנעשה בלעדו אין במעשיהם כלום:
ופשיטא אם לא היה בועד לא רוב מנין או לא רוב בנין דהיינו בעלי סכומות הגבוהים שנותנים רוב המס וכמבואר בתשובת הרא"ש ובדברי מהרא"י. וביחוד שלפי דברי האלוף מהר"י עשו ג"כ נגד תקנות העיר הקודמות שלפי דבריו תקנות הקהלה מפורשים שאין כח ביד הפרנסים לחדש דבר חדש כי אם בצירוף בעלי סכומות בעלי ערכים ראשונים ובצירוף אותן האנשים שכבר היה להם התמנות בעיר ותרווייהו איתניהו ביה שהוא בעל ערך הרביעי בעיר וכבר היה לו מינוי גובה בעירם והיה מנהיג הקהלה ואם כל זה חידשו עתה דבר חדש בלעדו. וכיון שאין במעשיהם כלום רשאי הוא לסרב מלקבל ואינו מחויב לשמוע להם כלל ופשיטא שאין לקונסו ואין לנדותו על סירובו בזה:
ולא עוד אלא אף אם היה נעשה תקנה חדשה זו שיגיד ערכו ויקבל בארור ע"פ רוב מנין ורוב בנין באופן שהיה מעשיהם קיים, עם כל זה נראה לי שמי שאינו רוצה ליקום בארור אין לכופו בנידוי וחרם כלל רק יעריכו אותו הפרנסים ושאר היחידים כפי אומדן דעתם להעריכו ויגבו ממנו בחזקה ולמשכנו על זה ואם יסרב מליתן הערך אז ינדוהו, לא מבעיא לדעת הרא"ש שהובא בח"מ סי' קס"ג סעיף ג' בהג"ה בלא"ה אין יכולת לכוף לישבע על המס אם רוצה שיערכוהו כרצונם אלא אפילו להכרעת רמ"א כיש מי שאומר כיון שהשמיט דעת הרא"ש לגמרי משמע שכן הכרעתו כהרשב"א שמחויב לישבע בע"כ מ"מ טעמו דהרשב"א הוא שזהו שבועת השותפין שמשביעין זה לזה על הספק ויכולין לומר שאין יכולים לעמוד על הערכתו וכמ"ש הסמ"ע בס"ק כ' ע"ש, והיינו אם עושין כדין המשנה ששותפין משביעין זא"ז על הספק אבל בתיקון כזה להשביע קצתם ולפטור קצתם בלי שבועה או בשבועה קלה לאחד ולאחד בשבועה חמורה זה אינו כדין המשנה והבו דלא לוסיף לכוף גם על זה בנידוי וחרם נגד דעת הרא"ש ודי בזה כפי שיערכוהו לפי אומדן דעתן וכהרא"ש:
ומכל המתבאר יצא לנו שאם האיסור שהכריזו קפ"ו ק"ק באמבורג על מו"ה יאקב הנ"ל בבה"כ שהוא במקום הנידוי היה רק בשביל סירובו מלהגיד ערכו ע"פ קבלת הארור כפי תקנתם החדשה פשיטא שהיה הנידוי שלא כדין. אלא שחלילה לי לחשוד עיר ואם בישראל וביחוד שנמנה עמהם כבוד הרב הגדול מרא דאתרא שהוא רב מפורסם לשבח מנעוריו חלילה להרהר עליו שיניח לפרנסי עירו לעשות כזה. אבל לפי הנראה ולפי המובן אצלי ברוב דברים שהרצו זה לזה הרב הנ"ל והפרנסים עם האלוף מוהר"י הנ"ל ע"י שלוחם לא יחדל פשע ואולי נכשל מוהר"י הנ"ל בדבריו בדבר שיש בו זלזול כבוד הרב נ"י וע"ז דנוהו וחייבוהו נדוי:
ועם כל זה אין רוחי נוחה ממעשיהם שעשו בפומבי והכריזו עליו בפרהסיא תיכף בו ביום בבה"כ באיסור ושוב ביום השלישי בחרם. והוא נגד שורת הדין ואפילו הנידוי עצמו לנדות צורבא מרבנן במהירות והרי מבואר בי"ד סי' של"ד סעיף מ"ב וכן כל ת"ח שנתחייב נדוי אסור לב"ד לקפוץ ולנדותו במהרה אלא בורחין ונשמטין ממנו, ודי אם היו שולחים אליו לביתו בצנעא הכבד ושב בביתך:
ועניני החרם שהכריזו עליו ליום השלישי כל זה עשו בחפזון נגד קו היושר. ולא שאני אומר בזה שדין הפרנסים כמנדה למי שאינו חייב נידוי שיכול לומר, אדרבה שאין אני אומר בהחלט שלא נתחייב נידוי ויכול להיות שנתחייב על זלזול כבוד הרב נר"ו ומכ"ש בצירוף זלזול כבוד הפרנסים אם דבר סרה נגד כבודם שגם המה כב"ד הגדול בעירם, אך אני תמה על המהירות ועל הפרסום ברבים במה שאיני רואה מגדר מלתא עד אשמע טענת צד שכנגדו:
ואלמלא שהאלוף מ' יאקב הנ"ל נתפס על צערו ומתוך כעסו בא לכלל טעות ובפיו מלא לאמר דברים אשר לא נתנו להאמר נגד רב מרא דאתרא וביחוד רב מופלא ומופלג כזה ובזה אבד זכותו אצלי שלא לקנאות קנאתו עוד אבל אם היה מתאפק ושומע בזיונו ושותק היה מהראוי וגם מהחיוב מוטל על הרבנים גדולי הדור לתבוע עלבונו של מוהר"י הנ"ל ושיפייסוהו ברבים מדה כנגד מדה כמו שבזוהו ברבים שלא כדת והיה מוטל עלינו לבקש מהרב המאה"ג מרא דאתרא לגזור על פרנסי עירו לקיים כזה. אבל כיון שהאלוף מהר"י הנ"ל נכשל באמרי פיו מרוב מרירות לבו אין נזקקין לו לתבוע עלבונו מחדש. ומה מאד הוטב בעיני ענותנותו של הרב נ"י וינוחו ברכות על ראשו שמחל על כבודו וזה כבודו. ובגוף ענין התקנה בטוח אני בכבוד הרב כאשר יראה דברי הנ"ל שהכל גלוי לפניו וישמע טענות שני הצדדים יעשה כתורה ולא יתן כח להפרנסים לחדש תקנה גדולה או קטנה בלתי התוועדות כל פורעי המס וע"פ רוב מנין ורוב בנין. ומה טוב שבכל עניני המס כל רב בעירו יעשה לפייס בדברים ולכוף במילי ולא בשוטים כי רוב עניני המס אי אפשר להיות ע"פ ההלכה והכל לפי צורך שעה, ויבצעו תמימים בין העשירים ובין הבינונים דרך הממוצע ולחקור ולתווך השלום. דברי המדבר למען האמת והשלום. הכותב וחותם פה פראג יום ב' י"ט אדר ראשון תקכ"א לפ"ק: