נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/צב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן צב
[עריכה]תשובה להאלוף הרבני המופלג מוהר"ר בער מק"ק טריבטש יצ"ו:
מכתבו קבלתי ע"ד אשה שברחה מבית בעלה מחמת קטטות ומריבות שהיו ביניהם בדברים שבינו לבינה זה ערך שנתים וכבר נתברר ע"פ עדות ברורה שבהמשך הזמן הנ"ל זינתה תחתיו ונאסרה עליו והיא הרחיקה נדוד ואין אנו יכולין לכופה לקבל גט, אם יכולין אנו לזכות לה גט ע"י שליח כמו גבי מומרת דזכות הוא לה אחרי שמפקרת עצמה לזנות מוטב שתהיה פנויה וזכין לה שלא בפניה. וכתב מעלתו אם אמנם שבש"ע אה"ע סימן ק"מ סעיף ה' כתב רמ"א ויש מחמירין בזה והוא דעת מהרי"ק ע"ש בב"ש שחושש לדעת הרי"ף שאף אם זכות הוא לה מ"מ אינה מגורשת עד שיבא גט לידה וכתב מעלתו שצ"ע שהרי הרי"ף כתב זה גבי עבד לענין שטר שיחרור והרי בש"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ע"ו פסק גבי שיחרור דלא כהרי"ף וכ"כ רמ"א שם בלי חולק ואיך חושש גבי אשה הנאסרת על בעלה לדעת הרי"ף ולכן כתב מעלתו שלא החמיר רמ"א אלא משום חומרא דאישות שלה לא הותר להנשא עד שיגיע גט לידה אבל לגבי בעלה לענין חרם רגמ"ה לא החמיר כלל, זהו דברי מעלתו:
והנה אם כדבריו מה היה קשה להב"ש סק"ז דלעיל בסי' א' פסק בפשיטות דיכול לזכות גט למומרת וכאן הביא דעת מהרי"ק להחמיר ומאי קושיא לעיל בסי' א' מיירי לענין האיש שהתיר לו חרגמ"ה בזה לא שייך חשש להחמיר וכאן דמיירי לענין להתיר לה להנשא אחר שתשוב לדת יהודית שפיר חשש ומה הוצרך הב"ש לחלק בין מומרת לנאסרה ע"י זנות. ואם יאמר מעלתו שבאמת לא כיון הב"ש יפה בהבנת דברי רמ"א אני אומר שדברי רמ"א עצמו מורין כן שכתב ויש מחמירין בזה הרי דדייק דבזה דוקא מחמירין אבל לא במומרת אלא ודאי שאין לחלק כלל שאם היא לא הותרה ממילא חל על הבעל חרגמ"ה אם איתא שהחרים אף בנאסרה ובמומרת. אמנם נראה לפענ"ד שהחומרא בנאסרת יותר מבמומרת הוא שמומרת אנו רואין שעדיין היא מומרת א"כ מסתמא עדיין זכות הוא לה אבל בזינתה אף שזינתה ותקפה יצרה פעם או שתים אינה מוחזקת להיות מזנה עוד ומה זכות הוא לה הגט ואם לענין שתוכל להנשא מאן יימר שרצונה להנשא ואין זה דומה לעבד ששם בודאי זכות הוא לו שיכנס לקדושת ישראל ויצא מכלל ארור לכלל ברוך אבל באשה אין הזכות ברור שאם אין רצונה להנשא כלל אין כאן שום זכות ואולי יש אפי' קצת חוב שכל זמן שהיא אשת איש בדלים ממנה ואין נוהגין בה מנהג הפקר משא"כ אם תהיה פנויה. וידעתי שיש להשיב ע"ז אבל עכ"פ שוב יש די בזה לתקן שיהיו דברי רמ"א קיימין לחלק בין מומרת לזו ולכן אם יש לשלוח שליח להתרות בה ע"פ ב"ד שתקבל גט אז מחוייב הבעל להתרות בה קודם ההתרה לישא אחרת. וכל זה אם נתברר שכבר נאסרה על בעלה, אבל אני תמה איך נתברר כיון שהיא הרחיקה נדוד אין מקבלין עדים שלא בפניה ורוב הפוסקים הסכימו שאפי' בדיעבד לא מהני, ועיין בב"ש סימן י"א ס"ק ט"ז: