נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/עג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עג
[עריכה]שנית על הנ"ל
מחמד עיני וחמדת לבי. בר פחתי ובריבי. חכים עדיף מנביא. ליש ולביא. ה"ה כבוד אהובי ידיד נפשי וחביבי. אהוב למטה ונחמד למעלה, הרבני המופלא ומופלג בתורה וחסידות, לו עשר ידות, שושן סודות. החכם השלם והכולל נ"י פ"ה ע"ה כבוד מוהר"ר אברהם גרשון נרו יאיר עם כל אשר לו שלום:
קבלתי מכתבו הטהור ושמחתי בשלומו ובכבודו, ונתתי שבח להש"י אשר לא עזב את חסידו, ולא יעזבנו ורגלי חסידו ישמור. וכל טוב בעדו יגמור. עד כי אתא בוקר יאמר שומר, אכי"ר. גם שמחתי כי פקד ה' את עמו ונתנם לרחמים בעיני המלך אדיר מלך ישמעאל יר"ה והעמיד את בן המנוח הגביר המפורסם ר' דוד זונאנו על משמרת אביו, יתנהו ה' לרחמים בעיני המלך והשרים וימלא מקום אביו ויוסף אומץ כהנה. אלף פעמים ככה. ישא ברכה כי"ר. זולת זה מה שכתב בשם הגאון הספרדי להשיב על דברי בהוכחה אחת. תמהני שלא הודיעני אם כבר שם החכם הזה עינו ולבו על כל דברי ולא כביר מצאה ידו די השיב רק על דבר זה. ובגוף הדבר לכאורה יפה הקשה ותשובתו דרום מעלתו דחוק כאשר כתב בעצמו וכאשר מסרו לי מכתבו דרום מעלתו מדי עברי בשוק קראתיו והיה תמוה בעיני איך נעלם ממני דבר זה שהיא תשובה מיניה וביה. ואף כי ידוע לרום מעלתו גודל הטרדות אשר עלינו בירידים הללו מ"מ קמתי פעם אחת לראש אשמורות ועיינתי היטב והנה כל דברי נכונים וישרים ותמהני על החכם הכולל הגאון הזה אשר לבו כלב האריה ועינו כעין הבדולח מדוע לא שם עינא פקיחא לסוף דברי שם. הלא זה לשוני ואף אם כוונת התוס' בפירוש ר"ת דבשאר מיתות אין העדים זוממין נהרגין כלל א"כ פשיטא מוכח דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה והרי שתי חקירות וכו' וזה האמת בכוונת התוס' דבשאר מיתות אין העדים נהרגין כלל. אלא פן יאמר האומר דכוונת התוס' דבשאר מיתות העדים עכ"פ בסייף וא"כ שייך שפיר התירוץ הראשון דהרי התוס' כתבו דבמלקות לא מקיים כאשר זמם משום דבהדיא כתיב נפש בנפש אבל במיתה אף שהם מעידים על סקילה מ"מ מקויים בסייף כאשר זמם כיון דהוי נפש בנפש וא"כ לא בעינן התירוץ השני לכן הקשיתי מלאחיו ולא לאחותו כנ"ל והוכחתי התירוץ השני של התוס' כנ"ל. עד כאן לשוני שם בקונטרס. ועכשיו כוונתנו מבוארת דהרי לפי זה בסקילה ובשריפה מה שאנו עושים כאשר זמם לא כאשר זמם ממש הוא על אותה מיתה שהרי אינו באותה מיתה רק כאשר זמם להמית כן ממיתין אותו נפש בנפש הוא זמם לאבד נפש לכן נפשו תאבד יהיה באיזה מיתה שיהיה נפש בנפש הוא וא"כ בין אם ממיתין אותו בסייף ובין בחנק נפש בנפש הוא ובשניהם מקוים כאשר זמם שוה בשוה דממ"נ לענין אותו דבר ממש כאשר זמם גם סייף אינו ואי כאשר זמם לענין נפש בנפש גם חנק נפש בנפש הוא אלא שאנו דנין אותן בסייף דדי לק"ו של מה הסוקל וכו' לאוקמי אסייף שהוא דין רוצח. ועכשיו איך הקשה הספרדי הגאון נר"ו שפסוק לאחיו בא למעוטי מסייף ולאוקמי אחנק אף שהאמת שהדין כן מ"מ אין פירוש הפסוק סובל זה שהרי בפסוק כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ומזה אנו דורשים ולא כאשר זמם לעשות לאחותו ועל זה הקשיתי ממנ"פ אי לענין אותה מיתה בלא"ה אין בשריפה אותה מיתה ואי לענין נפש בנפש הרי גם עתה בחנק מקיים כאשר זמם לענין נפש בנפש ואיך אומר הכתוב ולא כאשר זמם לאחותו הרי אף שדנין אותו בחנק מ"מ כך הוא חנק כאשר זמם כמו סייף לענין נפש בנפש אלא ודאי שפירוש הפסוק ולא לאחותו היינו כמו שכתבתי בקונטרס שאם העידו על בת כהן ולא העידו על הבועל מי שהיה שאז חייבין רק בשבילה אין עושים להם כאשר זמם דהיינו נפש בנפש שהוא ניהו כאשר זמם אין עושין להם כלל שאין ממיתין אותן כלל וא"כ מוכח תירוץ השני. זה הוא ביאור כוונתי בקונטרס ההוא אלא שקצרתי ונתתי מקום לטעות בדבר. וכל זה נכון וברור:
אמנם לדינא אין נפקותא בכל זה שאף אם התוס' מתרצים שני תירוצים שניהם אמיתים והדינים היוצאים שניהם תורת אמת היה בפיהם ובפרט שעיקר הפירוש בדברי התוס' בפירוש דברי ר"ת הוא שבסקילה ושריפה אין ממיתין הזוממין כלל פשיטא שמוכח התירוץ השני, דוק בדברי המהרש"א שם שהביא גם חנק ודוחק לומר שהמהרש"א אליבא דר"ש קאי שהרי סתם דבריו וא"כ לכאורה אין פירוש לדברי מהרש"א דבחנק לא שייך הק"ו ומה החונק אינו נחנק הבא לחנוק ולא חנק וכו' דזה אינו משום שהחונק הוא חמור נידון בחמור שהוא סייף כדין רוצח אבל הבא לחנוק שהוא קל נידון רק בחנק והוא תמוה מאד. אלא ודאי שהפירוש הוא ומה החונק ולא התרו בו סייף והתרו בו חנק אינו נחנק שזה אינו מיתת רוצח ואף שאי אפשר להמיתו בסייף שמותרה לדבר קל ודאי דלאו מותרה לדבר חמור הבא לחנוק וכו' ואף שאין עדים זוממין צריכין התראה מ"מ לא יחנקו וזה ודאי אי אפשר להמיתם בסייף שאין אתה יכול למשכם להחמיר עליהם וא"כ מכלל דפטורים לגמרי וא"כ עדות שאי אי"ל הוא אלא ודאי כתירוץ השני של התוס'. ואיך שיהיה איזה פשט שנרצה ללמוד בדברי המהרש"א בחנק מ"מ ודאי דפטורים לגמרי דהרי אי אתה יכול להחמיר עליהם וכיון שפטורים מחנק מכ"ש שפטורים מהחמורות. אך אם תדחוק לפרש אליבא דר"ש דחנק חמור מסייף א"א כיון שסוף דבר אנו צריכין לפרש דברי ר"ת לדעת מהרש"א אליבא דר"ש א"כ שוב יפה השיב רום מעלתו להחכם הספרדי דאליבא דר"ש קמה הוכחתי מלאחיו ולא לאחותו וליכא למימר דקרא אתי למעוטי מסייף ולאוקמי אחנק דהרי חנק אי אפשר בעדים זוממין אף אם מעידין על אחיו שהוא חייב חנק מה החונק אינו נחנק ואם מעידין על חנק נידונין בסייף שהוא מיתת רוצח היותר קל לדעת ר"ש ואחיו ואחותו שוים. ודוק היטב כי כל זה נכון וברור לדעתי ועליו אין להשיב ואמנם מחמת טרדות יומא דשוקא ושמעתתא בעי צלותא אינני אומר כעת קבלו דעתי ולכם משפט הבחירה אמנם בקשתי אם ימצא איזו תשובה על יתר הדברים נא בל ימנע ויכתוב אלי אמנם ע"י איש מהימן שיבוא לידי ממש ולא ישלטו בו ידי זרים ואין לך יפה מן הצניעות: