נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/ג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ג
[עריכה]על דבר הנעלה כ' משה ב"ה זעקלי מק"ק מיץ שנשא אשה מ' בריינדל בת הר"ר זלמן קארלסרוא ולא עלה זיווגם יפה וזה כמה שנים אשר האשה בריינדל נשתטית ויצאה מדעתה עד שא"א לדור עמה וגם אינה ראויה לקבל גירושין מחמת שטותה והשמים בינו לבינה זה כמה שנים שנפרדו זו מזה וזה מזו וצועק כ' משה עד מתי יהיה אחוז בחבלי העיגון ולא תוהו בראה וגם לא קיים פ"ו כלל. ואחר החקירה נודע לנו מפי כתבו של הרב המאה"ג המפורסם מו"ה נתנאל ווייל אב"ד דק"ק קארלסרוא אשר לע"ע האשה הנ"ל היא יושבת בבית אביה בקארלסרוא מקום משכן כבודו של הרב הנ"ל שכן הדבר שהאשה הנ"ל נשתטית וכו' וגם כבוד הגאון אב"ד דק"ק פיורדא כתב אלינו והודיע שגם הוא כבר עמד על המחקר בזה והאשה הנ"ל אינה יודעת להבחין בין גיטה לדבר אחר וגם א"א לאישה לנהוג עמה מנהג אישות מחמת שטותה ואין אדם דר עם נחש בכפיפה. והעיד הגאון הנ"ל שכבר נשאלה שאלה זו שבעל האשה הנ"ל שאל שאילה זו משלשה גאוני סמיכי. הא' הגאון הנ"ל וגם הגאון אב"ד דפפד"מ וגם הגאון אב"ד דק"ק מיץ ושלשה גאונים הנ"ל נתכוונו לדעת אחת והורו לו הלכה למעשה שמותר לו לישא אשה על אשתו רק שישיג לעצמו מאה רבנים ולאו דוקא רבנים אלא לומדים מופלגים הראוים להוראה שיתירו לו חרגמ"ה וגם יקיים בדבר שבממון דהיינו כתובתה ותנאי כתובה ע"פ המבואר בב"ח ובב"ש. ואחר שראינו שדבר זה דבר מצוה הוא יצאנו בעקבות הראשונים ראשי המורים בדורות שלפנינו שהיו נוהגים להתיר בכהנ"ל חרגמ"ה. ואנן שליחותיה של הגאון רגמ"ה עבדינן בזה כי בודאי לא היה כוונתו לעגן האיש ולבטלו מפ"ו במקום שא"א לו לדור עם אשתו ולא לגרשה. והאריכות בזה הוא ללא צורך. וכל מקום שהלכה רופפת פוק חזי מה עמא דבר. ק"ו בזה שאין הלכה רופפת:
ומעתה זה משפטו של כ' משה הנ"ל. מתחלה ישליש ביד אבי האשה או ביד השליש המרוצה לאבי האשה או המרוצה להרב המאה"ג מוהר"ר נתנאל ווייל הנ"ל וב"ד ההתחייבות שיש לאשתו עליו דהיינו או ע"פ פשר שיתפשר עם אבי האשה הק' הר"ר זלמן הנ"ל ואם לא יוכלו לבוא לעמק השוה מרצונם הטוב אזי יופסק ביניהם ע"פ בוררים בזבל"א וזבל"א ושליש המרוצה לשניהם וכל זה בדבר שבממון. וגם ימסור ביד איש עתי גט לאשתו בריינדל בתורת שליח להולכה להוליך גט זה לאשתו בריינדל הנ"ל בעת שתהיה ראויה לקבל גיטה ע"פ ד"ת הק' ויתר על מסירת גט ביד השליח כנ"ל ימסור ח"כ על סך מסויים ביד שליש הנאמן חוץ הסך שיתן בעד כתובתה כפי הפשר כנ"ל ישליש עוד ח"כ שיהיה מונח לערבון שאם תחזור האשה לדעתה ותהיה ראויה לקבל גירושין שמחוייב אז או לשלם דמי הח"כ הנ"ל או לשלוח גט מחדש לאשתו שיהיה כתיבת הגט ומינוי השליחות אחר שכבר שבה לדעתה הנכונה. ובאם לא ירצה כ' משה להשליש ח"כ הנ"ל מאיזה טעם המונעו שא"א לו בזה אזי קודם שישא כ' משה הנ"ל אשה אחרת דהיינו קודם שיעשה שידוך ישבע על דעת ב"ד שאם יקח אשה על אשתו בריינדל אז תיכף כשתחזור אשתו בריינדל הנ"ל לדעה נכונה ויתרו בו ב"ד מומחה לגרש את מ' בריינדל הנ"ל אם לא ימסור גט חדש ביד השליח להולכה על הוצאתו כדת וכהלכה תוך למ"ד יום להתראה מחוייב לשלם לאשתו בריינדל הנ"ל סך אלף דוקאטין ואם לא ישלם אסור עליו מיום ההוא ולמעלה בשבועה ע"ד ב"ד כל מיני בשר לאכול הן בשר בהמה חיה ועוף ואפילו בשר דגים וגם אסור עליו בשבועה הנ"ל שתיית יין עד שיגרש אשתו בריינדל הנ"ל בגט כשר אבל כ"ז שלא יגרש השבועה במקומה תהיה עומדת משלשים יום אחר התראה כ"ז שהוא דר עם אשתו שניה ואינו מגרש הראשונה אסור עליו אכילת בשר ושתיית יין כנ"ל:
וטעמנו ונימוקנו בזה כי לא תקענו עצמנו כעת בדבר הלכה זו להתיר לאשתו שתנשא לשוק ע"י גט זה שמוסר עתה הבעל ביד השליח בעת שטותה. מטעם שכתב המגיה למשנה למלך דכל מלתא דלא מצי עביד השתא לא מצי לשווי שליח. וכדאיתא במסכת נזיר די"ב. ואף שבתשובה הארכתי בזה מ"מ וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להתיר א"א במקום שיש ריעותא כזו. וגם לא רצינו לבטל מנהג ראשונים שנהגו שלא להתיר חרגמ"ה עד שימסור הבעל גט ביד שליח להולכה. כי אולי רגמ"ה בעת שיסד חרם זה ונתן רשות להתיר במקום מצוה התנה כך שלא יתירו רק בהשלשת גט לכך נתפשט המנהג כן וא"כ א"א להתיר החרם כ"א באופן זה. ולכן הרכבנו זכות האשה בריינדל אתרי רכשי שימסור גט תיכף כזה ע"י שליח כמנהג ראשונים וגם ישבע כנ"ל. אבל לא רצינו לכתוב שישבע ע"ד רבים להדיא שיגרש את אשתו אחר התראה מבית דין מטעם שלא יהיה נחשב אונס מחמת השבועה כמבואר בש"ע סימן קל"ד. ולכן הסכמנו להיות השבועה ע"ד הנ"ל ובזה יש לנו כמה סמוכים לסמוך בשעת הדחק בזה וא"כ השבועה שאינה על גוף נתינת הגט כ"א לאסור אכילת בשר ושתיית יין הרי זה דומה לקיבל נזירות שמשון המבואר בסוף סימן קנ"ד והוא מתשובת הרלב"ח סימן קכ"ד דלא מקרי אנוס על הגט שהרי בידו שלא לגרש ולא יאכל בשר ולא ישתה יין. וע"ז לחוד ג"כ לא סמכנו לכן כתבנו שאם יתן אלף דוקאטין ג"כ הברירה בידו. והרי זה דומה למה שכתב רמ"א בהגה"ה סימן קל"ד סעיף ד'. וגם ע"ז לא סמכנו וכתבנו שכל עיקר התחייבות השבועה והקנס הוא אם ישא אשה אחרת וזה דומה למה שכתב הלבוש בסימן קל"ד סעיף יו"ד שאם יצאה אשתו מביתו וקבל הבעל קנס על עצמו אם יחזירנה ולא יגרשנה וכתב שבזה גם הרשב"א מודה שהרי בידו שלא להחזירה לביתו וא"כ עיקר הקנס בא מחמת שמחזירה כן כאן עיקר התחייבות מחמת שנושא אשה אחרת ואם לא ישא אשה אחרת אין כאן קנס. ויען שכל עיקר דין זה בנשבע לגרש אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד אפילו נשבע בלי שום תנאי רק שבועה בסתם לגרש אשתו הגט כשר בדיעבד כמבואר שם בהגהת רמ"א כיון שעל השבועה לא אנסו אדם ונשבע מעצמו וגם כאן אין אנחנו גוזרים על הבעל שישבע אם לא ירצה לישבע אין אנחנו אומרים עליו אפילו עבריין רק שאין אנחנו נמנים להתיר לו והרי בידו לבקש לעצמו רבנים אחרים ואולי יתירו לו ע"פ מנהג ראשונים לחוד וא"כ אין כאן אונס כלל. ומעתה אחרי שיקיים כ' משה כנ"ל אנחנו מסכימים עם אותן רבנים ולומדים שכבר נמנו להתיר לו חרגמ"ה וגם מצדנו הותר לו החרם וכאשר יעלה בידו מנין הראוי דהיינו ק' רבנים ולאו דוקא רבנים שנתקבלו לקהלות אלא אף לומדים הראויים להוראה וכל אב"ד בעירו יראה לצרף עמו הראויים לצרף. ואחרי שיושלם המספר אין כאן על כ' משה לא חרם ולא איסור כלל. וכ"ז בתקנת כ' משה שהוא נחוץ לע"ע אבל בדין האשה הנ"ל כאשר תשתפה ותחזור לדעתה אז נחכם לה על איזה גט נסמוך להתירה לשוק. ועכ"פ כאשר תחזור לדעתה תבוא לפני מורה המפורסם להורות לה הדרך באיזה אופן היא מותרת לשוק. כל הנ"ל יצא מאתי בצירוף בית דיני הגדול הרבנים המאורות הגדולים ב"ד מו"ש ובצירוף לומדי מופלגי קהלתנו. היום ג' טבת תקכ"ח לפ"ק: