נאומה של לימור לבנת בעצרת "ממשיכים בגאווה"

	באתי לכאן הערב כאדם וגם כשרה בממשלת ישראל, כמי שכואבת את מותם של ניר וליז ואת הפגיעה בבני נוער תמימים ורכים, שכל מה שרצו זה לדעת שאינם לבד בעולם, שרצו למצוא תשובות לסימני השאלה שלהם, שכל מה שביקשו זה למצוא חום ותמיכה. ברגעים קשים אלה, אני מחבקת אתכם. מדינת ישראל היא אמנם אחת המדינות המתקדמות בעולם בנוגע לזכויות הומואים, לסביות, בי וטרנס. אבל הדרך לפנינו עוד ארוכה. כי לא מספיק להעניק שוויון זכויות. צריך גם לסלק את הבורות, את השנאה את הדעות הקדומות. צריך להבטיח שהומואים ולסביות לא יצטרכו לפחד לצאת מהארון, וצריך להבטיח שאף אחד לא יחזיר אותם לארון. צריך לדאוג שכל אדם יוכל לחיות את חייו– לפי דרכו ולפי נטייתו, לפי דרכה ולפי נטייתה, ולקבל יחס של כבוד מזולתו. אסור לנו לעבור לסדר היום, על שנאת החינם הנפוצה בחברה הישראלית. כי במקום שבו פורחת השנאה משגשגות גם אחיותיה - האלימות ושפיכות הדמים. אין ספק כי על מדינת ישראל להשקיע יותר בחינוך ובהסברה, ולחזק את המסגרות התומכות בקהילה הגאה. אבל זוהי לא רק החובה של המדינה. אם חפצי חירות אנו, כולנו צריכים ליטול חלק במאבק בחוסר הסובלנות, בתיוג, בשלילה של בני אדם, על בסיס חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פנים רבות יש להומופוביה: תלמידים שמציקים בבית הספר; חיילים שכותבים מכתב נגד מפקדם ההומו; הורים שמתנכרים לילדם בשל נטייתו המינית. בעקבות האירוע הנורא הזה נחשפו כמה סיפורים קשים על מערכות היחסים בין בני נוער הומואים ולסביות לבין הוריהם. נער או נערה צעירים שמגלים את הנטייה המינית השונה שלהם עומדים אולי בפני ההתמודדות הקשה ביותר שיידעו בימי חייהם, מול עצמם, מול חבריהם לכיתה, מול הסביבה. בהתמודדות הזאת הם זקוקים יותר מכל לתמיכה של הוריהם. לאהבה. לחיבוק. וכמו הילד או הילדה, גם ההורים צריכים להתגבר על הפחדים ועל הדעות הקדומות שלהם. מעל הבמה הזאת אני מבקשת לפנות לכל ההורים: אל תתנו לילד שלכם לפחוד. אל תוסיפו על הקשיים שלו ואל תשאירו אותו לבד. תנו לו ולה אהבה ללא תנאים. תעניקו לו ולה את כל התמיכה הדרושה כדי שיוכל לממש את עצמו על פי נטייתו ונטייתה. אם תעמדו לצד ילדיכם – החיים שלהם וגם שלכם יהיו הרבה יותר טובים ובטוחים. לפני 61 שנה עמד דוד בן-גוריון מטרים ספורים מהמקום בו אירע הרצח הנורא, והבטיח במגילת העצמאות שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי המדינה בלי הבדל דת, גזע ומין. באותה עת המאבק ההומו-לסבי לא עמד עדיין על סדר היום. הערב הזה יש לרבבות האנשים שהתכנסו כאן הזדמנות להשלים את החסר, ובאותה רוח, נבטיח כולנו שוויון זכויות גמור לכל אזרחי המדינה גם ללא הבדל נטייה מינית.
– נאום שרת התרבות והספורט, לימור לבנת בעצרת ההזדהות עם קהילת הלהט"ב "ממשייכם בגאווה" בעקבות הרצח בבר נוער בתל אביב, 8 באוגוסט 2009