משנת רבי אליעזר/פרשה טז

ישראל נקראו קדושים, שנ' כי עם קדוש אתה לייי אלהיך. על ידי שהן מתקדשין מע"ז. כת' והתקדשתם והייתם קדשים. מגלוי עריות, שנ' דבר אל כל עדת בני ישראל. מנבילות וטרפות, שנ' ואנשי קדש תהיון לי. משקצים ורמשים, [שנ'] כי אני ייי אלהיכם. והתקדשתם מכל הטמאות, שנ' וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל. אף לעתיד לבוא הקב"ה מקדשן, שנ' וידעו הגוים כי אני ייי מקדש את ישראל. וכן הוא אומר, והייתם לי קדשים, בעולם הזה, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, בעולם הבא. ר' חנניה בן אנטיגנס אומ', אלו אמר ואבדיל את העמים מכם, לא היתה תקומה לאומות העולם, לא היה פתח לגר אחד שיתגייר מהן. למה הדבר דומה, לבורר הרעות מתוך היפות, שוב אינו חוזר על הרעות. וכשהוא אומר, ואבדיל אתכם מן העמים, הרי פתח לגרים להתגייר. למה הדבר דומה, לבורר יפות מתוך הרעות, שוב הוא חוזר על הרעות, שמא ימצא בהן יפות.

ר' נתן אומר, חביבין הגרים, שבכל מקום הוא מכנן לישראל. נקראו ישראל עבדים, [שנ' כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם], ונקראו הגרים עבדים, שנ' ובני הנכר הנלוים על יוי לשרתו ולאהבה את שם יוי להיות לו לעבדים. נקראו ישראל משרתים, שנ' משרתי אלהינו יאמר לכם, ונקראו הגרים משרתים, שנ' ובני הנכר הנלוים על יוי לשרתו. ואומ' בישראל ברית, שנ' והיתה בריתי בבשרכם, ונאמ' בגרים ברית, [שנ'] מחזיקים בבריתי. נאמ' בישראל [רצון], שנ' לרצון להם לפני יוי, ונאמ' בגרים רצון, שנ' עלותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי. נאמ' בישראל הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, ונאמ' בגרים, יוי שומר את גרים. נאמ' בישראל אהבה, שנ' אהבתי אתכם אמר יוי, ונאמ' בגרים ואהב גר לתת לו לחם ושמלה.

אנקלוס הגר שאל את ר' אליעזר. אמ' לו, הלא כל חיבה שחיבב הקב"ה את הגר לתת לו לחם ושמלה. אמ' לו, וכי דבר קטן הוא בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו הזקן, שנ' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבש. בא לפני ר' יהושע. התחיל מפייסו. אמ' לו, לחם זו תורה, שנ' לכו לחמו בלחמי, ושמלה זו טלית, שנ' שמלה לכה קצין תהיה לנו. ולא עוד, אלא שבנותיהן נישאות לכהונה ויולדות כהנים, והן זוכין ללחם ושמלה, לחם זו לחם הפנים, ושמלה אלו בגדי כהונה. הרי במקדש. ומניין בגבולין. לחם זו חלה, ושמלה זה ראשית הגז.

חביבים הגרים, שכל הנביאים קראו עצמן גרים. אברהם, גר ותושב. משה, גר הייתי. דוד אמר, כי גר אנכי עמך, ואמ' גר אנכי בארץ אל תסתר. אבותינו קראו עצמן גרים אנחנו לפניך. מהו ואין לנו מקוה, והלא יש לנו תקוה, שנ' מקוה ישראל יוי. אלא אין לך מי שהוא מקוה לחיות לעולם ולא למות. וכן הוא אומ' זכר אני מה חלד על מה שוא וגו'. אם מחשב אדם שבראת[ו] לעולם, הרי זה שוא.

חביבים הגרים, שבגללן גילגל הקב"ה עם אברהם אבינו במילה עד שהגיע לתשעים ותשע שנים. שאילו מל אברהם אבינו בן עשר שנים, או בן עשרים שנה, היתה קצבה לדבר, ולא היה גר יכול להתגייר אלא עד השיעור ההוא. אלא גילגל עמו הקב"ה תשעים ותשע שנה, עד שהשלים מאה, כדי ליתן פתח לכל באי העולם להתגייר. שכל המוסיף על המאה לאחר הוא הגר.

ר' שמעון בן יוחי אומ', גדול מה שנ' בגרים יתר ממה שנ' בצדיקים. בגרים הוא אומ' ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, ובצדיקים הוא אומ' ואוהביו כצאת השמש. וכי מי גדול, [מי שהוא אוהב את המלך או] מי שהמלך אוהבו. המשל אומ', הכל אוהבין את מלכן, אשרי מי שמלכו אוהבו.

ר' אליעזר אומ', חביבין הגרים, ששקלן הכתוב בקדושת שבת ובקדושת ע"ז. שהזכיר הכתוב השבת בארבעים ושמונה מקומות ועל ע"ז בארבעים ושמונה מקומות. וכן ראוי לגר [ש]יפרוש מע"ז, שמוזהר על מ"ח מקומות לשמור את השבת, אף הוא יוזהר עליו, שמזהיר עליו מ"ח מקומות.

ר' חייא אומ', הרי הוא אומ' וכי יגור אתכם גר בארץ לא תונו אותו. וכי מה הוניה יש כאן. שלא תאמ' לו, אמש הייתה עובד ע"ז, ועכשיו נכנסתה לברית תחת כנפי השכינה, ואת עומד ומדבר כנגדי. ומניין אם הונהו אף הוא יכול להונותו, ת"ל כי גרים הייתם בארץ מצרים. מיכן היה ר' נתן אומ', מום שבך אל תאמריהו לחבירך. אלא כאזרח מכם יהיה לכם. כשם שנ' בישראל ואהבת לרעך כמוך, כך נאמ' בגרים ואהבת לו כמוך.

חביבים הגרים, שהן מארבע כיתות הבאות לעתיד לבוא בפרהסיא. שנ' זה יאמר ליוי אני, אלו אבות העולם. וזה יקרא בשם יעקב, אלו גרי הצדק. וזה יכתוב ידו ליוי, אלו בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה, אלו יראי שמים. ולא עוד, אלא שנוחלין בארץ ישראל כישראל, [שנא'] והיה תפילו אותה בנחלה לכם ולגרים, והיה בשבט אשר גר הגר.

למה הגרים דומין בפני ישראל. לרועה שהיה רועה את עדרו, וברח שה אחד מן האפר, ונכנס לתוך הצאן. והיה חביב עליו יותר מדאי. למה. שאלו לקחן בדמים, וזה שלא בדמים, אלא מאליו בא, ונכנס בתוך הצאן. כך ישראל, כמה אותות ונפלאות עשה להן הקב"ה, כמה קולות ולפידים וברקים הראה אותן בהר סיני, עד שקיבלו את התורה. אבל הגר לא ראה מאומה, אלא מאיליו בא ונדבק בישראל. לכך הכת' מזהיר עליו.

ר' אליעזר אומ', גר שבא להתגייר, הרי אלו עשה חסד עם כל ישראל. שכן שאול אומ' לבני יתרו, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל. וכי מי הוא שיכול לעשות חסד על כל אותן האלפים והרבבות. אלא כיון שנתגייר ביניהן, ואומ' ברוך יוי אשר הציל אתכם, כאלו עשה חסד עם כולם.

חביבין הגרים, שהקב"ה מוסיף על שמם. שכן את מוצא ביתרו. בתחלה לא נקרא אלא יתר, שנ' וישב אל יתר חתנו, וכיון שהתגייר, נקרא יתרו. וכן כל [ה]עולה לגדולה מוסיפין על שמו, שנ' ולא יקרא עוד את שמך אברם, [ואומר] ויקרא משה להושע בן נון יהושע. ויש מי שמיעט משמו, בשביל מעשהו, אחאב בן קוליה, שנקרא אחב.

גר שנתגייר, נותנין לו שכר כאלו יגע בתורה כל שנותיו, שנ' לכה אתנו והיטבנו לך כאחד ממנו, וכיון שבא יהושע והפריש את ירחו ואת כל תבואתה לבית יוי, אמ', אי זה שבט עולה בית המקדש בתחומו, יהי נוטל את זו תחת מקום בית המקדש. ומי הוא אוכלן כל אותן השנים, בני יתרו, שנ' ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה. מלמד, שהיו יושבין שם כל זמן שהיה יהושע קיים, שהיו מוצאין ללמוד תורה. לאחר מיתתו, עמדו ופנו משם, שנ' עלו מעיר התמרים, והיו מחזרין ושואלין על מי שילמדם תורה. מצאו את יעבץ וישבו אצלו, שנ' ומשפחת סופרים יושבי יעבץ [תרעתים שמעתים שוכתים וגו']. תראתים, שהיו מתריעין בבקשתן ונענין. שמעתים, שהיתה תפלתם נשמעת. סוכתים, שהיו מסככין על ישראל ומגינין עליהן. ומי הן הנה, הקינים, ואומ' ובני קיני חתן משה. בוא וראה כמה היו צדקן של בני יתרו, שהרי יונדב בן רכב שמע מפי הנביא שבית המקדש עתיד ליחרב, ועמד וגזר על בניו שלש גזירות, ש[לא י]שתו יין, ושלא יבנו בתים, ושלא יטעו כרמים, שנ' ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב וגו', ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו, למען תחיו ימים רבים. ומניין שלמד שפרישות יין מארכת ימים. שהרי ארבעה היו להוטין אחר האדמה ולא נמצאו כראוי, קין ונח ולוט ועוזיהו. קין, וקין היה עובד אדמה. נח, ויחל נח איש אדמה. לוט, וישא לוט את עיניו [וגו']. עוזיהו, אוהב אדמה היה. ר' יוחנן אומ', גדול הברית שכרת הקב"ה לבני יתרו מן הברית שכרת לבני דוד. שהברית שנכרת עם דוד אינו כרות אלא [על] תנאי, שנ' אם ישמרו בניך, ואם לאו, ופקדתי בשבט פשעם. אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת על תנאי, שנ' לכן כה אמר יוי צבאות, לא יכרת איש ליונדב בן רכב.

שלשה דברים נתנו על תנאי, ושלשה שלא על תנאי. אלו שניתנו על תנאי. ארץ ישראל, ובית המקדש, ומלכות בית דוד. ארץ ישראל מניין, [שנא'] והיה אם שמוע תשמעו וגו' מעל הארץ הטובה. בית המקדש מניין, [שנא'] הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקתי, ושכנתי בתוך וגו', ואם שוב תשובון אתם ובניכם וגו' והבית הזה יהיה עליון. ומלכות בית דוד מניין, שנ' ושמתי לעד זרעו וגו', אם יעזבו בניו תורתי, אם חקתי יחללו, ופקדתי בשבט פשעם. ואלו שלא ניתנו על תנאי. התורה לא ניתנה על תנאי, שנ' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. קריבת ישראל לא ניתנה על תנאי, שנ' בנים אתם ליוי. ואפי' בשעת הכעסה קרויין בנים, שנ' בנים סוררים, בנים סכלים המה, בנים משחיתים. ברית כהונה לא נתנה על תנאי, שנ' ברית מלח עולם הוא.

ויאמר אליו לא אלך. ולמה חזר. לא אפשר שכמות יתרו מסרב על דברי משה. אלא כך יתרו מחשב ואומ', וכי מה הנר הזה מהנה בין חמה ללבנה, משה חמה ואהרן לבנה, מה אור יש לי ביניהן, אלא הרי אני הולך לארצי ומגייר את כל [בני] מדינתי, ומכניסן תחת כנפי שכינה. לפיכך הוא אומ' כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. יכול שהלך ולא עשה, ת"ל ובני קיני חתן משה. וישב את העם, מלמד שהיה עמהם עם רב. ד"א ויאמר אליו לא אלך. כך היה יתרו מחשב ואומ', כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות, שאני הייתי נאמן שבעיר, ואם אני מניחן והולך לי, הן אומ', ברח לו יתרו ולקח כל פקדונות ונתן לחתנו, נמצאתי מוציא שם רע עלי ועליך, אלא הריני הולך ומחזיר את כולן. ד"א ויאמר אליו לא אלך. למה חזר לארצו. אלא היה מחשב ואומ', השנה הזאת שנת בצורת היתה, ואני לויתי ופרנסתי את העניים, ואני איני הולך ופרע את החובות, נמצאתי מחלל שם שמים, אלא הריני הולך ופורען. ומניין ששנת בצורת היתה, שנ' והפשתה והשערה נכתה. אע"פ שלא לקו החטים, אלא השעורים, אם אין שעורים, החטים מתייקרים. ובסוף הבטיחו הקב"ה לעתיד לבוא, שנ' והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר [וגו], זה בית המקדש, שנ' ההר הטוב הזה והלבנון. ד"א הטוב, זו התורה, שנ' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. ד"א הטוב, זו מתן שכרן של צדיקים, שנ' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. הבטיחו שיש לבניו חלק בכל אלו.

חביב הוא יתרו, שנתן לו הקב"ה פרשה להתגדר בה. ואי זו. זו מינוי זקנים, שנ' ואתה תחזה מכל העם. והלא מינוי זקנים היה דבר הגון לפני הקב"ה, ומפני מה לא צווהו הקב"ה למשה תחלה. אלא כדי ליתן ליתרו גדולה בעיני משה וכל בני ישראל. לומ', גדול היה יתרו, שהסכים הקב"ה על דבריו. אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי, שאם יסכים הקב"ה על דבריו, שנ' אם את הדבר הזה תעשה וצוך וגו'. ועוד, ושמת עליהם שרי אלפים, שש מאות, [שרי מאות], ששת אלפים, שרי חמשים, שנים עשר אלף, שרי עשרות, שש רבוא. נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמנת אלפים ושש מאות. הא למדת, שאחד ממונה על תשעה ואחד על ארבעים ותשעה, לא אחד על עשרה ולא אחד על חמשים.

ר' יהודה אומ', המשפטים נתנו לישראל במרה, קודם מתן תורה, שנ' שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. ר' ישמעאל אומ', בסיני ניתנו להם, שנ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כל מקום שנ' אלה, חוץ מן הראשונים, ואלה, מוסף על הראשונים. כאן שנ' ואלה, מוסף על הדברים העליונים. מה העליונים, הדברות, מסיני, אף המשפטים מסיני. וכן הוא [אומר] זכרו תורת משה עבדי.

גדול המשפט, שקרא הקב"ה שם כסאו משפט, שנ' צדק ומפשט מכון כסאו.

ר' יעקב אומ', בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו, שהקב"ה מזכיר את המשפט, וסומך לו את החסד מיכאן ואת הצדקה מיכאן. וכל כך למה, מפני שהוא קשה. בתורה מניין, שנ' כי ידעתיו למען [אשר] יצוה את בניו ואת ביתו אחריו. מה הוא את אשר דבר עליו, זה החסד, שנ' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. בנביאים מנ', כי אם בזאת יתהלל. בכתובים מנ', שנ' צדק ומשפט מכון כסאיך.

גדול הוא המשפט, שהוא אחד משלשה דברים שנקראו עוז. ואלו הן. תורה, ומשפט, והמלך המשיח. התורה מנ', שנ' ייי עוז לעמו יתן. המשפט מנ', שנ' ועוז מלך משפט אהב, ואומ' עזה אלהים זו פעלת לנו. המשיח מניין, [שנא'] ועמד ורעה בעז ייי, ואומ' ייי בעזך ישמח מלך. העז בבני אדם שונא את המשפט, אבל הקב"ה אוהב את המשפט ויש לו עז.

גדול הוא המשפט, שמחשבתו שלהקב"ה ומעשהו כאחת, אבל במשפט אינו מזמן ושופט כאחת, אלא בתחלה מזמן ואחר כך שופט, שנ' וייי לעולם ישב, ואחר כך, הוא ישפוט תבל בצדק.

גדול הוא המשפט, שהרבה מדות של זכיות ברא הקב"ה בעולמו, כגון האמת והשלום והחסד והענוה, האמונה והברכה, ומכולן לא יחד שמו אלא על המשפט, שנא' איה אלהי המשפט. מפני מה. מפני שכולן כלולין בו, שנ' כה אמר ייי צבאות לאמר משפט אמת שפטו.

גדול הוא המשפט, שכל השונאו אין רפואה למכתו, שנ' האף, שונא משפט יחבוש. ואין חבישה אלא רפואה, שנ' הרופא לשברי לב.

ר' סימאי אומ', המטה את המשפט נראה כאלו אוהב שלום, ואין לך רחוק מן השלום כמותו, שנ' דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם נתיבותיהם עקשו להם כל דורך בה לא ידע שלום. ולא עוד, אלא שהוא מפיל את שונאי ישראל בחרב, שנ' והסג אחור משפט, וכן הוא אומ' תשיבנו אחור מני צר. ומגלה את שונאי ישראל מארצם, שנ' וצדקה מרחק תעמד, וכן הוא אומ' פלטים מחרב הלכו. ומחלל שם שמים, שנ' כי כשלה ברחוב אמת, וכן הוא אומ' ייי אלהים אמת. ומסלק את השכינה, שנא' ונכחה לא תוכל לבוא. ומטיל ערבוביא בין הבריות, שנא' ותהי האמת נעדרת. אבל העושה את הדין נראה כמטיל קנאה בין הבריות, ואינו אלא נותן שלום ביניהן, שנא' אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת. אין לי אלא נוטל ממון שיש לו שלום, מניין שאף המתחייב ממון, שאף גם הוא סופו שלום, שנ' וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום. אין לי אלא לבעלי דינין, מנ' אף לכל ישראל ת"ל ידין עמך בצדק וענייך במשפט. מה כת' אחריו, ישאו הרים שלום לעם. אין לי אלא לבני אדם בלבד, מניין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים, ת"ל ושפט בצדק דלים, וכת' והיה צדק אזור מתניו. מה כת' שם וגר זאב עם כבש, ופרה ודב תרעינה, ושעשע יונק על חר פתן, לא ירעו ולא ישחיתו. למה. כי מלאה הארץ דעה את ייי. מה היא הדעת הזאת, הוי אומ' זה המשפט. שכן הוא אומ' לשלום, התמלוך כי אתה מתחרה בארז, דן [דין] עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאם ייי.

ר' שמואל בר' יצחק אומ', גדול הוא המשפט, שבשבע מקומות שהוא משרה השכינה על ישראל, שלשה מהן בבתי דינין שהופיעה בהן רוח הקדש. ראשונה, בבית דינו של שם, שנ' ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. אפשר לומ' כן. אלא רוח הקדש אומרת, צדקה, ויהודה אומר, ממני. שניה, בבית דינו שלשמואל, שנ' הנני ענו בי נגד ייי ונגד משיחו, ויאמרו עד אין כתיב [כאן], אלא ויאמר עד. שלישית, בבית דינו שלשלמה, [שנ'] ויען המלך ויאמר תנו לה [את הילוד החי], ורוח הקדש אומרת, היא אמו.

ד"א גדול הוא המשפט, שהוא משרה השכינה לישראל, שנ' ישפט עניי עמו, מה כת' אחריו, ייראוך עם שמש, שכינתו שלהקב"ה נגלית.

ד"א גדול הוא המשפט, שהוא משרה השכינה לישראל, שנ' אלהים נצב בעדת אל. היכן, בקרב אלהים ישפט. מיכאן אמרו, משרבו לוחשי לחישות בדין נסתלקה שכינה.

ד"א גדול הוא המשפט, שהוא משרה את השכינה, שנא' את הדבר אשר כרתי את אבותיכם בצאתכם ממצרים ורוחי עומדת בתוככם אל תיראו. איזה הוא דבר שנכרת עמנו בצאתינו ממצרים, זה המשפט, שנא' ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ייי ואת כל המשפטים. מהו אומ' שם, הנה דם הברית אשר כרת ייי עמכם על כל הדברים, וכן הוא אומ' ביהושע, ויכרת יהושע ברית לעם.

ואלו מדות נאמרו בדיין. כי אמלט עני משוע, ברכת אובד עלי תבוא, צדק לבשתי וילבשני, עינים הייתי לעור, אב אנכי לאביונים, ואשברה מתלעות עול. כי אמלט עני משוע, שאין עליו לשלם, והעם מבקשים לחייבו, והוא בא ומלט אותו. ויתום ולא עוזר לו, זה שאין לו בדין להשתלם והעם מבקשים לפטור את דינו, והוא בא ועוזר לו. ויתום ולא עוזר לו, אלו הנחלות, שכל היורשין נקראו יתמים. ברכת אבד עלי תבוא, אלו דיני נפשות. ולב אלמנה ארנן, אלו דיני כתובות. צדק לבשתי וילבישני, מה ת"ל וילבשני. מיכאן לדיין שיהא תוכו כברו, יהא לובש את הצדק מבפנים והוא מבחוץ. כמעיל וצניף משפטי. מה ת"ל מעיל ומה ת"ל וצניף. אלא מעיל מלוא קומתו שלאדם מלמטן, וצניף מלוא קומתו שלאדם מלמעלן. עינים הייתי לעור, אלו דיני חבלות. ורגלים לפסח אני, אלו דיני אונסין. ויש אומ' מיכאן, שטוענים למי שיודעים שיש לו טענה והיא מסתרת ממנו, כגון הפוגם שטרו, ת"ל עינים הייתי לעור. מנ' שאין טוענין לספק יש לו טענה ספק אין לו, כגון מה אתה עושה בתוך שלי, שלא אמר לי אדם דבר. ת"ל עינים הייתי לעור. אין קורין עור אלא למי שראוי להיות פקח. מנ' למי שהוא חבוש בבית האסורים, או שנתחרש, או שנשתטה, שבית דין מקנין לאשתו, כשהן רואין דבר מכוער. ת"ל עינים הייתי לעור. מנ' שמקבלין עדים שלא בפני בעל דין, כשהוא חולה, או עדיו חולין, או מבקשין לילך למדינת הים. ת"ל ורגלים לפסח אני. מנ' שאין כותבין מודעא בשעה שהאונס ספק. ת"ל רגלים לפסח אני. אין קורין פסח אלא למי שראוי להיות לו רגלים. מנ' שמעמידין אפוטרופוס ליתומים. ת"ל אב אנכי לאביונים. מנ' שאין תופסים בבית דין ממון שאין ידוע בעליו. ת"ל אב אנכי לאביונים, לא לנכסיהן. ומנ' שאין פוסקין הדין עד שחוקרין אותו יפה, שנ' ודין לא ידעתי אחקרהו, וכן הוא אומר ושפטתם צדק, צדק הדין ואחר כך חתכיהו. ומנ' לדין שנגמר שאין חוזרין ומעיינין אותו, כשאין שם חידוש ראייה. ת"ל וריב לא ידעתי אחקרהו, פרט לזה שהוא ידוע. וכן הוא אומ' שפתי צדיק ידעון רצון. מנ' לדין שנגמר שחוזרין ומעיינין בו, כשידעו שיש שם ראייה, שנ' וריב לא ידעתי אחקרהו. הרי יש בו עדיין דבר אינו ידוע. וכן הוא אומר שפתי צדיק ידעון רצון. וכן הוא אומר אשרו חמוץ, אשרי שמחמץ את דינו. מנ' שקונסין קנסות, ת"ל ואשברה מתלעות עול. מנ' שמוציאין רבית קצוצה. ת"ל ומשניו אשליך טרף. ר' יאשיה אומר, מנ' שאין אומרין, [איש פלוני אתה זכה], איש פלוני אתה חייב, עד שיתברר להם הדבר כאור, ת"ל בית דוד, דינו לבקר משפט. וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין. אלא אם ברור לך הדבר כבקר, אמריהו, ואם לאו, אל תאמרהו. מנ' כשתשמע דברי בעלי דינין, ואת יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לומר, איני נזקק לכם. שנ' לא תגורו מפני איש. מנ' שכשתשמע דברי בעלי דינין, ואת יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לבצוע ביניהן, שנ' כי המשפט לאלהים הוא. ר' אלעזר בנו שלר' יוסי הגלילי אומ', המבצע והמברכו עליהן הוא אומ' ובוצע ברך נאץ ייי, אלא יקוב הדין את ההר. אבל במקום שאי אפשר לדון, ודאי מותר לבצוע. כגון שתי ספינות, שהן עוברות בנהר, ושני גמלים שהן עוברין במעלה בית חורין, ואין יכולין שניהן לעלות כאחד. לענין הדין קרובה ושאינה קרובה, קרובה תדחה מפני שאינה קרובה. טעונה ושאינה טעונה, שאינה טעונה תדחה מפני הטעונה. היו שניהן קרובות או רחוקות, טעונות או שאינן טעונות, אין אפשר להם אלא בפשרה. וכן בדומה להן. מה שכר נטל על כך. ואמ' עם קני אגוע, שרשי פתוח אלי מים. עם קני אגוע, שיהוא ימיהן כימי בתיהן, שנ' לא יבנו ואחר ישב. וכחול ארבה ימים, שיהוא ימיהן כימי בניהן ובני בניהן. וכן הוא אומר לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה. שרשי פתוח אלי מים, אלו פירות האילן. וטל ילין בקצירי, אלו פירות הארץ. כבודי חדש עמדי, אלו שאר נכסים. וקשתי בידי תחליף, זה הנצחון במלחמה. הרי בעולם הזה. בעולם הבא מניין. כולו שלאנן ושליו, וכשם שאין בית המקדש כלה. ומנ' שנקרא בית המקדש קן. שנ' גם צפור מצאה בית ודרור קן לה. וכחול ארבה ימים. מלמד, שהיו מגינין על בני דורן כחול הים. שרשי פתוח אלי מים. מלמד, שאין פוסקת מזרען. וטל ילין בקצירי, זה טל שלתחית המתים. כבודי חדש עמדי. זה זיו השכינה, שנ' וחפרה הלבנה. וקשתי בידי תחליף. זה שהצדיקים גוזרין והקב"ה מקיים.

גדול הוא המשפט, שיש בו עשרה לאוין כנגד עשר הדברות. ואלו הן. לא תטה משפט אבינך, לא תכיר פנים, לא תשא פני דל, ולא תהדר פני גדול, לא תטה משפט, ודל לא תהדר, לא תעשו עול במשפט, לא תטה משפט גר יתום, לא תכירו פנים, לא תגורו מפני איש. מלמד, שהמשפט שקול כנגד עשר הדברות.

גדול הוא המשפט, שלא חזר העולם לתהו ובהו אלא על המשפט. היכן, בדור המבול, שנ' מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו. משים זה איני יודע מה הוא, וכשהוא אומ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, הוי משים הוא הדין. וכל כך למה. שכל זמן שאין הדין נעשה, כל עבירות נעשות. כי יסיתך אחיך בן אמך, בסתר, לפי שיש שם בית דין בגלוי, עריות נפרצות. שכן תמר אומרת לאמנון, אני אנא אוליך את חרפתי. הא אם אין שם חרפה, אינן נמנעין.

ר' מיאשא אומ', מנ' לדיין שאם אינו יוצא במיעוטין להוציא במרובין, שנ' ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה. ויש אומ', בנינו ובנותינו. ויש שאומרין, שדותינו וכרמינו. ויש שאומרין, לוינו כסף, ועתה כבשר אחינו. מה כתיב שם. ויחר לי מאד, וימלך לבי עלי ואריבה, ואתן עליהם קהלה גדולה, לפי דרכינו. למדנו, שבזמן שאין הדין נעשה, השדות מתכנשות שלא כדין, והבנים נמכרים, והבנות נכבשות, וכל זמן שהן עושין כן, הקצף יורד, וצועקין ואינן נענין. וכן הוא אומ' מרב עשוקים יזעיקו. מה כת' שם, יצעקו ולא יענה, מפני גאון רעים.

גדול הוא המשפט, שנתנו הקב"ה מתנה לדוד, שנ' לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך.

גדול הוא המשפט, שהוא מקרב את הישועה, שנ' כה אמר ייי שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא.

גדול הוא המשפט, שבו נמחלו עונותיהן שלישראל, שנא' אם רחץ ייי את צואת בני ציון ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער.

גדול הוא המשפט, שבו כלין אומות, שנ' הסיר ייי משפטיך.

[גדול הוא המשפט, שבו בית המקדש נבנה, שנא' ציון במשפט תפדה].

[גדול הוא המשפט, שבו ירושלם מתישבת, שנא' ואשיבה שפטיך כבראשונים].

גדול הוא המשפט, שבו מלכות המשיח עומדת, שנ' מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון.

הרי הוא אומ' ושחד לא תקח. אינו צריך לומר לזכות הזכאי ולחייב החייב. כגון שהוא נוטל משניהן. ד"א ושחד לא תקח. אינו אומ' בצע, אלא שחד. מלמד, כשם ששחד ממון אסור, כך שחד דברים אסור. כגון הנותן לחבירו יד לסמכו, המכסה את רוקו, המעביר הכאחי מעליו, המכין לו דרון, אע"פ שלא קיבל.

כל דיין, שדן את ישראל והוציא את הדין לאמתו אפלו שעה אחת, מעלין עליו כאלו דן את ישראל כל ימי חייו, [שנ' וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו]. והרי כל ימיו אינן אלא חמשים ושתים שנה. צא מהן ארבעים שנה שהיה עלי קיים, נשתיירו שתים עשרה שנה. אלא כל המוציא הדין לאמתו, כאלו דן את ישראל כל ימי חייו. וכן הוא אומ' ולא הלכו בניו בדרכיו, ויקחו שחד ויטו משפט. אפשר לומר כן, בניו של אותו צדיק היו נוטלין [שחד. אלא מתוך שלא עשו מעשה אביהם, מעלה עליהם הכתוב כאלו נטלו שחד. ומה היה אביהם עושה]. והלך מדי שנה בשנה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. מהו כי שם ביתו. אמר ר' יצחק, כל [מקום] שהיה הולך, ביתו עמו. אמרו, אפלו מבאר שלרבים לא היה שמואל שותה, אלא מה שהיה שותה היה לוקח בדמים. וכן הוא אומ' מלך במשפט יעמיד ארץ. אם דומה הדיין למלך שאינו צריך כלום, יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן, שהוא מחזר בבית הגורנות, יהרסנה. וכל הנוטל שחד נקרא רשע, שנ' שחד מחיק רשע יקח להטות ארחות משפט. וכל שאינו נוטל שחד, זוכה ומקביל פני שכינה, שנ' ועצם עיניו מראות ברע, מה כת' אחריו, מלך ביפיו תחזינה עיניך.