משנה ברורה על אורח חיים לו

►| משנה ברורה • על שולחן ערוך אורח חיים לו |◄

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סימן לו

סעיף א

(א) בכתיבת — וה"ה אם נשתנה האות מצורתה אחר הכתיבה ע"י נקב או קרע או טשטוש דפסול וכדלעיל בסימן ל"ב:

(ב) צורת — אפי' אם שינוי הצורה היה רק במקצת האות כגון שחסר הראש של האל"ף או קוץ היו"ד או שנגעו יוד"י האל"ף בגג האל"ף וכדומה ואפילו אם התינוק יקראהו לאות לא מהני כיון שאנו יודעין שאין צורתה עליה כראוי:

(ג) לאחרת — ראיתי בספר מעשה רקח שהביא לדינא בשם תשובת מהראנ"ח סימן א' שכתב דאפילו אם רק מקצת האות נדמה לאות אחר פסול. ומדברי הגר"א לעיל בסימן ל"ב סי"ח לא משמע כן וכן כתב הפר"ח:

(ד) בכ"ת — ר"ל כתיבה תמה ושלימה בתמונת האותיות כפי מה שלמדוהו מהתלמוד וקבלת הראשונים וע"פ הסוד וכמבואר בב"י בסימן זה:

(ה) אם שינה וכו' — היינו שלא כתב תמונת האותיות המוזכרים בספרים אבל תמונת האות מיהו צריך כמו שכתב המחבר שלא תשתנה וכו' וכ"ש שלא ישנהו לאות אחר כגון מדלי"ת לרי"ש או מבי"ת לכ"ף וכדומה. והכוונה כמו שכתב הנוב"י סימן פ' דדבר שאין לו שורש בגמ' אין לפסול האות עבור זה. וכדי שידע הקורא איך לכתוב לכתחילה וגם איזה פרט יש לו שורש והוא מעיקר תמונת האותיות שיהיה זה לעיכובא אפילו בדיעבד לכן התחזקתי בעזה"י ועשיתי ע"ז קונטרס מיוחד בסוף סימן זה והעתקתיו מהב"י ופמ"ג ושארי אחרונים תמונת כל האותיות למעשה וקראתיו בשם משנת סופרים. וכללתי בו גם קיצור כללי דיני הקפת גויל וחק תוכות ושלא כסדרן מבעל פמ"ג וש"א:

סעיף ב

(ו) השי"ן והעיי"ן — בכל הראשים:

(ז) ובאחת — פי' אפילו ביו"ד אחד מן השי"ן וה"ה אם יש הפסק באמצע האות:

(ח) שאינה נוגעת — אפילו אם הפירוד הוא דק שאין פרידתו ניכר להדיא ולא מהני כאן קריאת התינוק כיון שידוע הוא האות ואין לטעות באחר דדוקא אם גריעותו מחמת שיש ספק לדמותו לאות אחר אז מועיל קריאת התינוק וכדלעיל בסימן ל"ב סי"ו. וכ"ז בלא תיקון אבל ע"י תיקון מהני דלא ליהוי שלא כסדרן אם התינוק קראו לאות וכדלעיל בסימן ל"ב סכ"ה (ועי"ש מה שכתבנו בשם הגרע"א. ולענין יו"ד שאחורי הצד"י אם נראה כיו"ד ונו"ן) ובכל זה אין חילוק בין אם נעשה בעת הכתיבה או לאחר הכתיבה וכדלעיל בסימן ל"ב:

(ט) וכן בשאר אותיות — כגון הנקודה שלמטה שבג' או הנקודה שבפ"א או הרגל שבתוך התי"ו אם לא נגעו בהאות או שיש הפסק באמצע איזה אות:

(י) שלא ליגע — ולכתחילה יהיה הפסק בכדי שאדם בינוני יכירנו היטיב מעל ס"ת שע"ג בימה כשהוא קורא בו גם לא ירחיקו יותר מעובי הגג:

(יא) בגג — וה"ה הקו"ף ביריכו שבצידו וכ"ז אפילו אם נעשה הנגיעה אחר הכתיבה ואפילו אם הנגיעה דקה כחוט השערה וכמו שנתבאר לעיל בסימן ל"ב סי"ח במ"ב שם ועי"ש בענין תיקון האות אם לא כתב אח"ז דאל"ה הוי שלא כסדרן:

סעיף ג

(יב) לתייג — אפילו בס"ת וכ"ש בתו"מ. והתגין האלו הם שלשה תגין קטנים ודקים כחוט השערה זקופות על אלו האותיות אחד מימין ואחד משמאל ואחד מלמעלה וי"א דשלשתן מלמעלה וכן נוהגין. וכעין קו דק הוא כל תג ותג כך נוהגין באלו הארצות וטוב יותר לעשות כל אחד כעין תמונת זיין אך שיהיו קטנים ודקים מאוד:

(יג) שעטנ"ז ג"ץ — וה"ה צד"י כפופה ונו"ן פשוטה. ואם הוסיף הסופר לעשות תגין חוץ מאותיות שעטנ"ז ג"ץ וחוץ מאלו המוזכרים בטור ובלבוש שנהגו בהם הסופרים לא עכב אך בתנאי שיהיו מחוברים להאות אבל אם אינו מחובר יש למוחקו ואפילו באותיות שבשם הקודש ולכתחילה אין נכון להוסיף תגין מעצמו כל שלא מוזכר בספרים. ותיוג של שעטנ"ז ג"ץ הוא בשין על ראש השלישי של האות ובעי"ן וטי"ת וצד"י על ראש השמאלי וידביקן באמצעיתו לא בסופו. כתבו האחרונים בשם תשובת הרמ"ע שיזהר שיהיו התגין נפרדין כל אחד מחבירו כדי שלא יראו רק כתמונת זיונין ולא כעיי"ן ושי"ן ולעיכובא הוא. גם צריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האות ואל"ה פסולין דאף דאין עיכוב בעשיית התגין כמו שפסק המחבר מ"מ זה גרע דהוי כיתרון אות קטנה בין השיטין ועיין ביד אפרים שכתב דלא מהני אף אם ימשיכם אח"כ אל האות רק צריך לגוררם ולכותבם מחדש רק אם ידעינן שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירין בהמשכה אל האות. והלבושי שרד כתב דהרמ"ע ס"ל דלא גרע דבר זה מחסרון הקפת גויל דאינו מעכב רק בתחלה וע"כ אם נפרד אחר שנכתב כשר בלא תיקון כלל וממילא לדבריו אם לא היו נוגעין מתחלת הכתיבה מהני עכ"פ תיקון דומיא דמש"כ המ"א בסי' ל"ב סקכ"ז לענין הקפת גויל וכן משמע לענ"ד מפשטא דלישניה דהרמ"ע ע"ש. ומ"מ לכתחלה נכון להחמיר כיד אפרים ועי' פמ"ג:

(יד) נהגו לתייג — בתפילין אותיות אחרות מלבד אלו והם מוזכרים בטור בשם השמושא רבא ובשם הרמב"ם. והתגין האלו הם תגינים גדולים אך שיהיו דקים שלא יתקלקל האות עי"ז ומאוד צריך ליזהר ביותר בתגין שעל הוי"ו או שעל היו"ד כי בקל ישתנה האות עי"ז:

(טו) לא פסל — והב"ח פוסל בזה וגם הגר"א בביאורו מיישב לכ"א מן השיטות ומביא הרבה פוסקים דמחמירין בזה ע"כ מהנכון מאוד לחוש לזה ולתקנם אח"כ ותיקון מהני אפילו בתו"מ ולא הוי בזה שלא כסדרן דבלא התגין נמי צורתה עליה (אחרונים) ודע עוד דהמחבר מיירי שעשה ראש האות למעלה כתיקונו אך שחיסר התגין שעליו אבל אם עשה למעלה ראשו עגול ג"כ משמע מהב"י דאין להקל אפי' בדיעבד לפי פירוש הרא"ם וצ"ע למעשה כי לכאורה להרמב"ם יש להקל בכל גווני [עיין בביאור הגר"א דלהרמב"ם לא איירי הגמרא כלל בתפילין רק במזוזה ולא לענין עיגול והמשכה אך לענין תגין ממש ורק לכתחלה] כתב בספר איגרת הטיול שעטנ"ז הוא אותיות שט"ן ע"ז והם ב' מקטרגים גדולים וזהו ג"כ סוד של שעטנ"ז ג"ץ כי ג"ץ ג"כ שם מקטרג אחד והתגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להנצל מהם:

משנת סופרים

תפילין ומזוזות צריכין שיהיו כתובין כסדרן מן התורה דכתיב "והיו הדברים" -- כסדרן; בין הקדים פרשה לפרשה ובין תיבה לתיבה או אות לאות -- פסול. אבל בזה האות גופא לא שייך "שלא כסדרן" כגון צד"י שמורכב מיו"ד נו"ן וכתב הנו"ן ואח"כ היו"ד -- לא הוי שלא כסדרן. וכל כה"ג. וכן אם כתב מקצת אות ואחר כך כתב האות שמקודם משלים האות, ולא הוי שלא כסדרן. דכל שאין כותב אות שלם מקרי "והיו הדברים" כסדרן, דדבר שלם בעינן, לא חצי דבר.

אבל אם כתב יו"ד בלא קוצו השמאלי או אל"ף ועיי"ן ושי"ן וכדומה שאין נוגע היו"ד בהאות ואח"כ כתב מקודם -- יש בו משום שלא כסדרן. דהשתא לקולא אמרינן דיכול לתקן אח"כ [כמבואר בט"ז בסימן ל"ו ובסימן ל"ב סכ"ה] משום דעיקר הדברים כסדר נכתבו, דשם אות עליה אפילו בלא התיקון, וכמו שנכתוב אח"כ -- כ"ש לחומרא דשם אות עליה והוי שלא כסדרן. וכ"ש אם לא נחסר בהאות רק תגין או שאר דברים שאינם מעכבים ואח"כ כתב מקודם דיש בו משום שלא כסדרן

[הג"ה ויש סופרים שנכשלין בענין שלא כסדרן בפסולי דאורייתא והוא רק מחמת חסרון ידיעה שטועין לחשוב ששלא כסדרן נקרא רק אם הוא מתקן איזה דבר אחר גמר הפרשיות וע"כ מתקנים בעת הכתיבה כמה אותיות שכבר חלף ועבר מהן ובאמת לא כן הוא אלא תיכף כשכתב האות שאחריו אסור לתקן האות שלפניו אם לא בדבר שמדינא אפילו בלא התיקון יש עליו שם אותו האות ולאו כו"ע דינא גמירי לידע איזה דבר יש עליו שם אותו האות בלי התיקון ומותר לתקנו אפילו אח"כ ובאיזה דבר אין עליו שם האות בלי התיקון וממילא אסור לתקנו אחר שכתב האות שאחריו ע"כ מהנכון להסופר שיזהר בתו"מ שלא להניף ידו על שום אות לתקנו באיזה תיקון אחר שכתב האות שאחריו אם לא דבר שנמצא כתוב בפירוש בספרי הפוסקים שזה מותר לתקן אפילו אח"כ ולא ידמה בעצמו מילתא למילתא וכ"ז הוא אפי' תיקון שע"י כתיבה וכ"ש תיקון שע"י מחיקה שיש בו חשש דחק תוכות אפי' לא כתב עדיין שום אות אחר זה שצריך מאד לידע כל פרטי הדינים שיש בזה כי עניניו ארוכים ועיין בח"א שכתב דהוא היה מתנה עם הסופר שלו שלא להניף עליהם ברזל מחמת זה ובאמת עצתו היא טובה מאד אבל איננה מועלת רק לענין להנצל עי"ז מחשש דחק תוכות אבל לא משלא כסדרן אם לא שיזהר הסופר להתנהג במלאכתו מלאכת שמים לאט לאט שלא להעתיק ידו מן האות עד שיעמידנו על תמונתו כדין. וכבר ראיתי אנשים יראי אלוקים מפזרין ממון רב על תיקון תפיליהן ולוקחין מסופר אומן שיכול לעשות בתים נאים ומהודרים כדין בכל פרטיהם ואשרי חלקם אבל ביותר מזה צריך ליזהר על ענין התפילין מבפנים והם הפרשיות שיעשה הסופר כל אותיותיהם כדין בכל פרטיהם והדוריהם ולזה צריך שיהיה הסופר בקי בדיני כתיבת האותיות וגם שיעשה מלאכתו במתינות כי אפילו אם אות אחד לא נעשה כדין בכל פרטיו הוא מעכב לכל התפילין כדאמרינן מנחות כ"ט.]

אם חסר בהכתב התגין או הקוצו של יו"ד מבואר בסימן ל"ו בט"ז ובל"ב במ"א דיש לתקן אפילו אחר שנכתבו דכל שהאות צורתו עליה אע"ג דבלא קוצו של יו"ד השמאלי פסול לר"ת וגם תגין י"א דפסול אם לא תייגן מ"מ והיו הדברים גוף הדברים כסדר נכתבו. וכן להפריד נגיעות בין אות לאות שרי אח"כ ופשוט דדוקא אם לא נשתנה צורתו ע"י הנגיעה וכן יוד"י האל"ף והשי"ן והעי"ן ורגל התי"ו שאין נוגעין ותינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותן בצורתן או בי"ת ודלי"ת וכדומה שאין הגג מחובר לירך למעלה ותינוק קורא אותן בצורתן רשאי לתקן אח"כ. ויראה דכ"ז דוקא אם אין ניכר פרידתו להדיא הא אם ניכר להדיא אע"ג דהתינוק קורא כן כיון שאין צורתה עליה הוי כותב שלא כסדרן [והגרע"א בחידושיו פליג ע"ז וכן ביררנו שם בסימן ל"ב להלכה וע"ש שביררנו שבאיזה דבר גם הגרע"א מודה להפמ"ג].

בד"א באלו וכדומה להן שעל ידי שחסר להם איזה דבר לא נדמה על ידי זה תמונתם לאות אחרת אבל יו"ד של צד"י שאין נוגעת להנו"ן שלו ונראה עי"ז כיו"ד נו"ן או חי"ת שברגל שמאלו יש הפרש דק בין הרגל להגג ונראה כה"א אז אפילו אם אירע שהתינוק קראה להאות כצורתה הראויה לה אין מועיל תיקון משום שלא כסדרן. ודע דדעת הפמ"ג בזה דאפילו אם אין ניכר פרידתן להדיא והתינוק קראה ג"כ לאות לא מהני תיקון. ועיין בסימן ל"ב שביררנו שם דעכ"פ בשעת הדחק יש להקל בזה דמהני תיקון:

כתב עוד הפמ"ג כללא דמלתא כל שאין כותב רק מוחק או מושך לא הוי שלא כסדרן המשל לאבותיך מלא וא"ו צריך למחוק הוא"ו ואף דעי"ז יהיה התיבה כשני תיבות ימשוך הבי"ת ואע"פ שכותב משיכה לאו כלום עביד דתחלה נמי צורת בי"ת עליה אבל ודאי אם עשה בי"ת מתחלה כצורת נו"ן כפופה ואח"כ משכו לבי"ת הוה שלא כסדרן וכן אפילו אם נכתב האות מתחלה כסדר ואחר כך נתקלקל מחמת איזה דבר שהוא כיון שנתבטל צורת האות כשחוזר אח"כ ומתקן הוה שלא כסדרן דבכל שעה בעינן כסדרן ול"ד למוקף גויל דלא קפיד קרא רק אשעת כתיבה וכמ"ש בפנים באורך. ולפעמים אפילו ע"י כתיבת נקודה אחת יש בזה משום שלא כסדרן כגון שכתב רי"ש במקום דלי"ת וצריך לרבע בדיו כמ"ש בסי' ל"ב בט"ז סט"ז תו מיפסיל משום שלא כסדרן. הכלל כל שאין צורתה עליה וכותב נקודה ועי"ז נתכשר האות יש בזה משום שלא כסדרן:

עוד דברים אחדים מענין חק תוכות

כל מקום שנאמר וכתב כגון בתפילין ומזוזות ס"ת גט פסול בו חק תוכות ואפי' אם רק קוצו של יו"ד נגמר ע"י חק תוכות מעכב כיון דבלא הקוץ לא היה מתכשר האות עדיין [וחתימת עדי הגט בחק תוכות עיין ב"ש באה"ע בסימן ק"ל אות ך' במקון עיגון כשר אע"ג דלא כתיב בהו וכתב לכתחלה מקפידין כמו בכל הגט ע"ש]. והנה ענין חק תוכות צריך הסופר ליזהר בו מאד ועניניו ארוכין עיין בל"ב סעיף י"ז י"ח אך נקוט האי כללא בידך כי הפוך הוא משלא כסדרן ששם גורר ומוחק ומושך לא הוי שלא כסדרן וכנ"ל [גורר הוא ביבש ומוחק בלח] ובחק תוכות נהפוך הוא גורר ומוחק ומושך כל שאינו עושה מעשה בגוף האות ומשלימה עדיין הוי חק תוכות. הדמיון בי"ת שנעשית כצורתה או סמ"ך וכ"ף וכדומה שנפל טיפת דיו לתוך החלל אחר שנגמרה בהכשר ונפסד צורתה עי"ז [ואפשר אפי' התינוק קורא אותה כל שאנו רואין שאין צורתה עליה] לא מהני לגרור הטיפה ההיא דכל שנפסלה בטלה כתיבה קמייתא ועתה הוי חק תוכות דהא לא עביד מעשה בגופה כ"א ע"י חקיקה בעלמא שחקק תוך האות ואפילו מושך אח"כ הבי"ת גגה ושוליה ג"כ לא מהני דהרי בלא"ה צורתה עליה ופסולה. וגדולה מזו חי"ת במקום ב' זייני"ן לא מהני שיגרור החרטום וישארו ב' זייני"ן דמה מעשה עשה בגוף האות אבל אם צריך להשלימה אח"כ כשר ולא מיקרי חק תוכות כן מבואר באה"ע סימן קכ"ה אות ג' ומגן אברהם בל"ב אות כ"ג אבל הט"ז שם פקפק ע"ז ע"ש באות יו"ד ועי"ל בל"ב סעיף י"ז וסי"ח שמבואר שם הכל באר היטב. וגם ביארנו קצת דיני חק תוכות בכל אות ואות בפרט:

עוד איזה כללים מבעל פמ"ג מדיני הקפת גויל העתקתים בסוף הקונטרס עיי"ש:

צורת אות אל"ף

תהיה נקודה העליונה כעין יו"ד ועוקץ קטן עליה ויהיה פניה עם העוקץ הפוך קצת כלפי מעלה ויהיה ירך היו"ד דבוק אל גג הגוף באמצע הגג ויהיה סוף הגג של צד ימין לכתחלה עקום למעלה מאחוריו קצת והנקודה שלמטה תהיה רחוקה מן ראש של הגוף כשיעור עובי קולמוס וחצי. עובי קולמוס נק' רוחב הקו היוצא מן הקולמוס כשהוא כותב. * ולנקודה התחתונה יהיה לכתחילה עוקץ קטן למטה לצד ימין מפני שתמונתה כמו יו"ד שתלוי בתג שלה בגוף האל"ף ויהיה עוקץ שמאל של נקודה עליונה היינו התג שעל גבי היו"ד מכוון כנגד עוקץ ימין של נקודה תחתונה עכ"ל ב"י ומשמע מריהטא דלישניה דא"צ עוקץ שמאל ליו"ד העליון שעל האל"ף אך מפמ"ג בסימן ל"ב בא"א באות כ"ט משמע דלכתחלה צריך להיות גם עוקץ שמאל כמו לשאר יו"ד. אם נגעו יוד"י האל"ף העליון או התחתון בגג האל"ף יותר ממקום דיבוקו דהיינו שאין ניכר הראש אלא קו משוך בשוה וכן יוד"י השי"ן והעי"ן והפ"א והצד"י או ראש השמאלי שבעיי"ן וצד"י שצריך להיות כעין זיי"ן [מס' כתיבה תמה ופשוט] אם נגעו בגוף האות יותר ממקום דיבוקם פסול רק אם לא כתב עדיין יותר בתו"מ מותר להעבות ולהרחיב הראשים כדי שיהיה ניכר הראש [פמ"ג בסי' ל"ב במ"ז סק"כ] ואופן התקנה ע"י גרירה עיין בשו"ע סימן ל"ב סוף סי"ח. אם לא היה הנקודה העליונה או שלמטה דבוק אל הגג פסול ועיין לעיל בסימן ל"ב סכ"ה:

צורת אות בי"ת

אות בי"ת צריך מאד ליזהר בריבועה שלא תהא נראית ככ"ף אם נראית ככ"ף פסולה ואם ספק אזי מראין לתינוק. וצריכה להיות מרובעת בימין בין למעלה בין למטה ואם למעלה עגולה ולמטה מרובעת צ"ע בזה * ואין להקל וצריך לכתחלה שיהא לה בראשה מצד שמאל על פניה תג קטן תמונתו כמו מקל ועוקץ קטן למעלה בצד ימין נוטה לצד האל"ף [כדאמרינן בירושלמי דחגיגה מפני מה יש לב' שני עוקצים אחד למעלה ואחד לאחוריו אומרים לבי"ת מי בראך מראה להם בעוקצו שלמעלה ומה שמו מראה להם בעוקצו שמאחוריה לצד האל"ף ר"ל אחד שמו] גם יהיה לה עקב עב למטה כי תמונתה כמו דלי"ת תוך גרון של וא"ו ע"כ צריך להיות לה זוית למעלה שיהיה כדלי"ת ועקב טוב למטה שיהיה במקום ראשה של וא"ו וטוב שאורך ורוחב הבי"ת יהיה כג' קולמוסים ורוחב חללה כעובי קולמוס ואם קיצר הבי"ת עד שנראה כנו"ן כפופה לתינוק דלא חכים ולא טיפש נראה דיש להחמיר בזה עיין לקמן בדין אות נו"ן כפופה ובב"י בא"ב שני אות וא"ו אח"כ מצאתי כן בהדיא בפמ"ג בפתיחה ע"ש שכ' דבתו"מ לא מהני בזה תיקון להמשיכו כמו בי"ת משום שלא כסדרן:

צורת אות גימ"ל

אות גימ"ל תהיה גופה כמו זיי"ן לכתחילה וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שעטנ"ז ג"ץ דומה לזיי"ן ויהי' ראשה עב * ורגל ימין דק ויורד מעט למטה יותר מירך שמאל ולא יעשה ירך זה השמאל בשפוע הרבה אלא מעט * וגם לא יהיה עקום אלא ימשוך בשוה ויגביהנו קצת כנגד הדלי"ת והירך שמאל יהיה משוך קצת עב אל הזיי"ן שבצדה ולא בדקות כי תמונתה שתהיה נראית כמין נו"ן כפופה והירך יהיה נמוך כדי להסמיך אצל ראשו וג' תגין על ראשה אם נדבק הירך בהרגל יגרור הירך ודי בכך כמו שמבואר בסימן ל"ב סי"ח לענין גרירת החרטום ודיני התגין נתבאר בסוף סימן זה במ"ב עי"ש:

צורת אות דלי"ת

אות דלי"ת צריך שיהא גגה ורגלה קצרה שאם תהא רגלה ארוכה מגגה תדמה לכ"ף פשוטה ותפסל כשלא יקראנה התינוק ד' * ולכתחלה צריך שתהא הרגל פשוטה בשיפוע קצת לצד ימין ושיהא לה תג קטן בראש גגה מצד שמאל. וצריך מאד ליזהר בריבועה שלא תהא נראית כרי"ש ותפסל ע"י קריאת התינוק ולכתחלה אין די בזה לבד שיהא לה זוית חדה מלאחוריה אלא גם יהא לה שם עקב טוב כי תמונתה הוא כמו ב' ווי"ן סגורים והעקב הוא כנגד ראש הוי"ו האחד והעוקץ שעל פניה הוא כנגד ראש וי"ו השנייה. אם רגל הדלי"ת אין בו רק כמלא יו"ד כשר ועיין בסוף אות תי"ו. אם כתב ה"א במקום דלי"ת אין תקנה לגרור הרגל ולהניח הדלי"ת מאחר שנפסל ודומה לצורת ה"א לא עביד מידי והוי חק תוכות וגם למשוך הגג נמי לא מהני דכל שלא נפסל צורת האות הוי חק תוכות רק צריך לגרור הגג עד שיהא כצורת וי"ו ומשלימה או שיגרור גם הרגל ימין כולו ולא ישאיר בו אפילו כמלא יו"ד ואח"כ ישלימנו [פמ"ג]:

צורת אות ה"א

אות ה"א צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה מצד שמאל ובאחוריה יזהר לכתחלה שתהי' מרובעת כדלי"ת ולא עגולה כרי"ש וא"צ לעשות לה עקב כמו בד' רק שתהיה אות חדה. והנקודה שבתוכה לא תהיה סמוכה לגגה אלא יהא ביניהם חלק כ"כ בכדי שאדם בינוני יכירנו היטיב מעל ס"ת שע"ג הבימה כשקורא בו. ולא ירחיקה מגגה יותר מעובי הגג ואם נגע בגגה אפילו נגיעה דקה כחוט השערה פסולה אע"פ שהתינוק יודע שהוא ה"א כדלעיל בסימן ל"ב סי"ח וכ"ה עי"ש. ולא תהיה הנקודה נגד אמצע הגג אלא נגד סופה בצד שמאל ואם עשה באמצע פסולה וצריך לתקנה דהיינו לגררה ולהעמידה בסופה ואם כתב התיבות שאח"ז ואין יכול לתקן משום שלא כסדרן יגרור הגג שיהא שוה לרגל ובמקום שגם תיקון זה אינו יכול לעשות כגון שהה"א באמצע התיבה ואם יגרור הגג יהיה כשתי תיבות אזי יש להכשיר בלא תיקון [כי יש הרבה מהראשונים שסוברים שתמונת ה"א כך עיין בחידושי הרשב"א על שבת ק"ג ובחידושי הריטב"א שם וברשב"א הנדפס מחדש על מנחות דף כ"ט ובר"ן בפ' הבונה ובחידושי מאירי ובחידושי הר"ן הנדפס מחדש על שבת פ' הבונה שם מוכח להדיא מדעתם שתמונת הה"א כך]. ועתה נבאר איכות הנקודה. הנקודה תהיה לכתחלה דקה למעלה ועבה קצת למטה כעין יו"ד ותהיה לכתחלה עקומה קצת למטה. ולצד ימין ולא לצד שמאל פן תדמה לתי"ו ואורך הנקודה לא יפחות ג"כ מאורך יו"ד עם עוקץ התחתון שלה ולעיכובא הוא אפי' בדיעבד וכדלעיל בסי' ל"ב סט"ז בהג"ה ע"ש במ"ב וצריך להזהיר הסופרים שנכשלין בזה מאד ונ"ל דעכ"פ תיקון מהני בזה אפילו בתו"מ אם התינוק קוראו לה"א ואין בזה משום שלא כסדרן דומיא דמה שהקיל הפמ"ג לתקן כ"ף פשוטה אם עשאו מרובע להוסיף דיו עליו עי"ש. הפמ"ג בסימן ל"ב ס"ק ל"ג מסתפק אם צריך להיות הנקודה בסופה שוה דוקא לירך ימין או אפילו אם נשלמה באמצע הירך ש"ד רק שיהיה בה שיעורה דהיינו כמלא יו"ד וכנ"ל ועיין בתשו' בנין עולם בסימן נ"ד ועכ"פ נראה דיש להקל ע"י קריאת התינוק ועי' לקמן בדין רי"ש שעשהו קצר כוי"ו:

צורת אות וא"ו

אות וא"ו צ"ל ראשה קצר לא יותר מעובי קולמוס כדי שלא תדמה לרי"ש ורגלה ארוך כעובי ב' קולמוסים כדי שלא תדמה ליו"ד ולא יעשנה ארוך יותר מדאי פן תדמה לתינוק לנו"ן פשוטה ומטעם זה ג"כ טוב שתהיה ראשה עגולה לצד ימין שלא תדמה לזיי"ן ואע"פ שראש הזיי"ן עובר מב' צדדין מ"מ יש לחוש שמא תינוק דלא חכים ולא טיפש יקראנה זיי"ן ותפסל. ופניה יהיה שוה ולא באלכסון. ורגלה תהיה פשוט תחתיה בשוה לא שבור באמצע. גם טוב שעוביה תתמעט והולך מעט מעט עד שתהיה חדה למטה. אם רגל הוא"ו קצר אם אין בו רק כמלא יו"ד פסול ואם מעט יותר צריך להראות לתינוק וה"ה אם ראש הוא"ו רחב ונדמה קצת לרי"ש. אם כתב דלי"ת במקום וא"ו צריך לגרור כל הגג ואפשר דבעי נמי לגרור כל הירך דדומה לדלי"ת שכתבו במקום רי"ש שצריך למחוק כולו וכנ"ל בסימן ל"ב סי"ח:

צורת אות זיי"ן

אות זיי"ן צריך ליזהר שלא תהיה רגלה ארוכה שלא ידמה לנו"ן פשוט' ותפסל ע"י קריאת התינוק ע"כ לא יהיה רגלה ארוך יותר מב' קולמוסים. וראשה צריך להיות עובר משני צדדין שלא תדמה לוא"ו. ויהיה מרובע וג' תגין על ראשה. ורגלה תהיה פשוט תחתיה לא שבורה ויש שעושין הקו התחתון דק ביציאה והולך ומתעבה עד חציה ומחציה חוזר ומתמעט עד שתהיה חדה למטה. ואם נתקצרה הרגל מזיי"ן דינו כמו שכתבנו באות וא"ו [מלעיל בסימן ל"ב סט"ז בהג"ה ואף שהפמ"ג מצדד להקל בזה דדי אם נשאר מהרגל כמלא אות יו"ד הדרך החיים בהלכות קה"ת והשערי אפרים סתמו כהשו"ע וכ"ש אם הראו לתינוק ולא קראו לזיי"ן בודאי אין להקל בזה ומוכח ממה שכתב הב"י בא"ב השני באות וא"ו עי"ש ונראה דאפילו תיקון לא מהני בזה בתו"מ משום שלא כסדרן עיין בסימן ל"ב סכ"ה]:

צורת אות חי"ת

אות חי"ת תהיה שתי רגליה כתמונת שני זייני"ן. והזיי"ן שבצד ימין נכון לעשות קרן ראשו עגול בצד ימין ויהיו הזייני"ן רחוקים זה מזה לכל היותר כעובי קולמוס ויהיו מחוברים בחטוטרת יחדיו [הוא כמין גג גבוה]. ומקל [הוא כמין תג גדול] יעשה לה בראש רגל השמאל ולא באמצע. וצריך ליזהר שלא יאריך בגג החי"ת ואם האריך פסול ואין לו תיקון בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן. בד"א שעשה ב' זייני"ן וגג רחב דזה לא הוי כמין חטוטרת שהוא משופע אבל אם עשה החי"ת כדעת רש"י [דהיינו חי"ת פשוטה בלא חטוטרת שעל גגה] אפילו אם האריך הרבה כשר בדיעבד אע"פ שאינה מרובע'. אם עשה החי"ת כתמונת שני ווי"ן או כדלי"ת וא"ו או כדלי"ת זיי"ן וחטוטרת ע"ג כשר בדיעבד שהרי לא נשתנה לצורת אות אחר עי"ז ומ"מ אם אפשר לתקן לגרור יתרון האות והחטוטרת ישאר במקומו כגון בחי"ת שתמונתו היה כדלי"ת זיי"ן והחטוטרת שלו נעשית באמצע הד' ולא בסופה יגרור מן הד' מקצתו עד שתעשה כמו זיי"ן אבל אם עומד בסופה יחלק האות כשיגרור מן הדלי"ת ולא יהיה לו תיקון אח"כ בתפילין ומזוזות שמעכב בהן שלא כסדרן ע"כ יש להכשיר בלא תיקון אבל בס"ת אם נמצא חי"ת שתמונתו היה כדלי"ת וזיי"ן או שני ווי"ן אף שאין להוציא אחרת משום זה מ"מ בחול בכל גווני צריך לתקן האות עד שיעמידו על תמונתו הראויה וצריך להזהיר הסופרים ע"ז כי תמונת החי"ת שכתבנו למעלה יש לו עיקר בתלמוד ועמדו עליו גדולי הראשונים ז"ל. ודע עוד דבדיעבד אם עשה להחי"ת מקל לבד או חטוטרת לבד כשר והגרע"א מסיק בחידושיו דאפילו נחסר להחי"ת החטוטרת וגם המקל שהיה חי"ת פשוטה כחיתי"ן שלנו כשר בדיעבד רק אם אפשר לתקן בקל לעשות לה מקל יעשה דהוי כלכתחלה. אם נפסק ירך החי"ת ולא נשאר בו רק כמלא יו"ד די בכך בין ירך הימיני או השמאלי [פמ"ג בפתיחה במש"כ יראה לי דה"ה לשאר אותיות וכו' ומה דנקט הפמ"ג שם ירך הימיני משום אחריני דזכר שם נקט] ועיין בסוף אות תי"ו מה שכתבנו שם. אם החטוטרת שעל החי"ת לא היה דבוק להחי"ת אך לא היה ניכר להדיא ההפרדה מותר לתקנה אפילו בתו"מ ואין בזה משום שלא כסדרן [נלמד מל"ב סכ"ה עי"ש] אבל אם היה ניכר להדיא נתבטל ממנו שם האות * ואם נפרד רק מצד אחד החטוטרת מהחי"ת אפשר דיש להקל לתקן אפילו ניכר להדיא ועיין בבה"ל:

צורת אות טי"ת

אות טי"ת הראש הימיני תהיה כפוף מעט לתוכה * ולא יהיה כפוף הרבה והראש השמאלי תהיה כזיי"ן וג' תגין על ראשה אבל הראש הימיני יהיה עגול כוא"ו וגם למטה מצד הימיני תהיה עגולה כי תמונתה כמו כ"ף וזיי"ן וכ"ז אינו מעכב בדיעבד [לבד בענין כפוף הרבה דצ"ע לדינא ועיין בביאור הלכה] ול"נ דאם לא היה כפוף כלל לתוכה צריך להראות לתינוק ובכל גווני צריך לתקנה אח"כ ולא מיקרי בזה שלא כסדרן דבלא"ה תמונתה עליה ואם לא היה כפוף כלל לתוכה והתינוק לא קראה לאות צ"ע אם יש לה תקנה בתפילין משום שלא כסדרן ועיין בסימן ל"ב בסעיף כ"ה לענין ח' דחטוטרות ואפשר דה"ה בזה דאין מורגל בטי"ת בלי כפיפה ולא מקרי בזה נשתנית צורתה וצ"ע. ויזהר שלא יגעו הראשים זה בזה ובדיעבד אם יש להם תקנה ע"י גרירה עי' לקמן בסוף אות שי"ן מה שכתבנו שם. אם הראש השמאלי לא היה תמונתה כזיי"ן שראשה היתה עגולה אך שהיתה תגין עליה צ"ע בדיעבד לפי מה שהביא הב"י לקמן בשם הגה"מ בשם הרא"ם דמה שאמרו בגמרא דשעטנ"ז ג"ץ צריכה ג' זיוני"ן היינו לא בתגין אלא שלא יעשה ראשיהם עגול אלא משוך שיהא לכל ראש ג' פינים ולעיכובא הוא כדמוכח בב"י בסוף סימן ל"ו אם ע"י התגין מתכשרת או לא ואין להביא ראיה מפמ"ג שכתב דבדיעבד כשר אם לא היה כזיי"ן דאפשר שלא היה עובר מב' צדדים כזיי"ן אבל לא עגולה וצ"ע להרא"ם וגם אולי אין הלכה כהרא"ם בזה ועיין בסי' ל"ו במ"ב ס"ק ט"ו בזה:

צורת אות יו"ד

אות יו"ד שיעור גופה מלא קולמוס אחד ולא יותר שלא תדמה לרי"ש ויכתוב אותה ישרה דהיינו שתהיה ראשה ופניה שוים ולא פניה כלפי מעלה גם תהיה למעלה עגולה לצד ימין לכתחלה. ויעשה לה רגל מצד ימין ויעקם הרגל לצד שמאל ויהיה הרגל קצר ולא ארוך שלא תדמה לוא"ו ותפסל ע"י קריאת התינוק. * גם צריך להיות להיו"ד תג קטן מלמעלה על פניה וכנגדה עוקץ קטן יורד מלמטה והעוקץ יהיה קצר מן התג. גם יהיה קצר יותר מרגלה שמצד ימיני פן תדמה לחי"ת ואם האריך העוקץ עד ששוה למטה לרגל ימיני ונראית כחי"ת קטנה פסולה ולא מהני גרירת העוקץ עד שיהיה קצר כהלכתו דה"ל חק תוכות אלא * יגרור כל העוקץ ויחזור ויכתבנו כהלכתו ולא מהני קריאת התינוק בזה [כן הביא בספר משנת אברהם בשם בית יהודה ולדויד אמת ומעשה רוקח וקנאת סופרים סי' י"ב] ובס"ת מיירי ולא בתו"מ דהוי שלא כסדרן ויש מי שכתב דלדעת ר"י אכסנדרני [המובא בב"י ד"ה וז"ל הריא"ס נמצא בהגה"מ וכו'] דקי"ל כוותיה צריך לגרור גם רגל ימיני ואח"כ יתקן [ג"ז שם] [תשובת הב"י בסי' ע"ד והובא בפ"ת ליו"ד בסי' רע"ד סק"ו] ועיין בביאור הלכה שביארנו דיש להחמיר כדעה זו. וס"ת שנמצאו בה יודי"ן כצורת למ"ד קטנה פסולה וצריך לגרור כל האות ולחזור ולכתוב יו"ד מחדש דבלא"ה הוי חק תוכות וביודי"ן של שם צריך לסלק כל היריעה אך אם היו"ד נראה ממש כלמ"ד לעין כל אזי יכול לגרור אפילו בשם באופן שלא ישאר רק גוף הנקודה ואח"כ יוסיף עליו מלמעלה ולמטה [תשו' ח"ס סי' רס"ט] ע"כ יש ליזהר מאד במ"ש הברוך שאמר דיעשה הקוצות קטנים ודקים שלא יקלקל היו"ד ע"ש כ"א יהיה תג גדול למעלה יהיה נראה כלמ"ד קטן ואם יאריך העוקץ שלמטה יהיה נראה כחי"ת. ובעו"ה יש מהסופרים שאינם נזהרין בזה כלל או מוסיפין כנ"ל או גורעין שאינן עושין כלל עוקץ לצד שמאלי ובאמת רוב הפוסקים פסקו כר"ת דעוקץ שמאלי מעכב כמו רגל ימיני אך דיש חילוק ביניהם בדיעבד לענין תיקון דבשמאלו מועיל תיקון אפילו בתו"מ ולא הוי שלא כסדרן אבל לא בימינו וכמו שנתבאר בסימן ל"ב וכבר צווח בפמ"ג בזמנו על זה. ע"כ יש ליזהר מאד שלא לחסרם וגם שלא להוסיף עליהם כי העוקץ השמאלי לא יהיה רק כמין נקודה או מעט יותר יוצא מגוף היו"ד כדמוכח בספר התרומה:

צורת אות כ"ף

אות כ"ף כפופה יכתבנה עגולה מאחריה שלא תדמה לבי"ת. ותהיה עגולה מאחוריה מב' הצדדים וחללה שבפנים יהיה לכל הפחות כעובי קולמוס. ופניה יהיה למעלה ולמטה שוין. גם צריך ליזהר שלא לקצרנה ברחבה כדי שלא תראה כנו"ן כפופה לתינוק דלא חכים ולא טיפש. [עיין בב"י בא"ב שני אות וא"ו] ואם עשה לה זוית מאחוריה למעלה או למטה פסולה ויש מקילין ביש לה זוית מלמעלה כיון שהיא עגולה למטה וכיון שהוא מלתא דאורייתא צריך להחמיר כדעה הראשונה דפסולה ולא יועיל לה תיקון ע"י גרירה דהוי ח"ת אלא יוסיף עליה דיו לעשותה עגול אם לא כתב עדיין יותר כדי דלא ליהוי שלא כסדרן. ואפשר דבזה שיש לה זוית מלמעלה ועגולה מלמטה * אם התינוק קוראה כהלכתה צורתה עליה מיקרי ויכול לתקנה בתיקון הנ"ל אף שכתב יותר ואין בזה משום שלא כסדרן וכנ"ל בל"ב סכ"ה:

צורת אות כ"ף פשוטה

אות כ"ף פשוטה רגלה ארוך ונגה קצר שלא תדמה לרי"ש ואעפ"כ לא יקצר גגה יותר מדאי שלא תראה כוי"ו ארוך או כנו"ן פשוטה לתינוק ותפסל ולכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה לעשותה ארוכה כלל ואע"ג דכל אותיות אין למשכן זה למצוה אבל בדיעבד לא פסול אבל בכ"ף פשוטה * אם האריך גגה עד שנראה כרי"ש פסול ואם ספק מראין לתינוק דלא חכים ולא טיפש. ומאד צריך הסופר ליזהר עכ"פ לכתחלה שיהיה הירך כפלים מן גג כדי שאם כופפין אותה תוכל להיות כ"ף כפופה שאין חילוק בין פשוטה לכפופה רק שזה פשוטה וזה כפופה כי יש מחמירין ופוסלין בזה אפילו דיעבד [הט"ז ביו"ד סימן רע"ג עי"ש שקרא לאותם הסופרים בורים ושהס"ת פסול בזה] וכן כל הפשוטות צריכות להיות לכתחלה כפלים מן הגג מטעם זה. ובדיעבד אם נמצא בס"ת שהמשיך הגג של ך' עד שנראה כרי"ש אם באפשרו להאריך הרגל למטה יאריך ואם לאו ימחוק הכל ויכתבנו מחדש ויש מקילין דדי בגרירת הרגל או הגג אבל לגרור קצת מן הגג עד שיעמידנו על תמונת כ"ף לא מהני דהו"ל חק תוכות. גם צריך הסופר ליזהר שלא יעשה לכ"ף פשוטה זוית למעלה אלא תהיה עגולה כמו רי"ש שאם כופפין אותה תיעשה כ"ף כפופה ואם עשה לה זוית למעלה כמו ד' פסולה ודינה שצריך לגרור כולה ולכותבה מחדש או שיוסיף עליה דיו לעשותה עגולה. ועצה זו דהוספת דיו מהני אפילו בתו"מ דלא מיקרי שלא כסדרן דקודם התיקון נמי צורת כ"ף פשוטה עליה וכמבואר לעיל לעיל בסימן ל"ב סכ"ה. אך אם נמצא כן בס"ת בעת הקריאה אין להוציא אחרת כי יש מכשירין בזה [עיין בפמ"ג בסי' קמ"ג ובדה"ח בהלכות קה"ת דהיכא דאיכא מחלוקת בין הפוסקים אין להוציא אחרת]. כל אותיות הכפולין בא"ב כותב את הראשונים בתחילת התיבה ובאמצעה והאחרונים בסוף ואם שינה פסול:

צורת אות למ"ד

אות למ"ד צריך להיות צוארה ארוך כוא"ו וראשה של הצואר יהיה עגול לצד ימין למעלה ולצד שמאל זוית לראשה כמו שהוא ראש הוא"ו כי תמונת הלמ"ד היא כמו כ"ף כפופה ועליה וא"ו ומהאי טעמא תהיה יריכה עגולה מאחריה לצד ימין וכפופה היטיב לפניה כצורת כ"ף כפופה. אך אם צריך להמשיך הקו התחתון של הכ"ף שיהיה שוה עם הקו העליון יש דיעות בזה בין הפוסקים די"א דצריך [רדב"ז סימן פ"ב ותורת חיים פ' חלק] וי"א דאדרבה דלא ימשיכו רק מעט [ספר קהלת יעקב בסופו בהשו"ת עיין שם שכתב שגם שמע כן בשם הגר"א] * ונהגו הסופרים כדעה זו ועיין בביאור הלכה. ולצד שמאל מקום חיבור כ"ף עם וא"ו יהיה בזוית ולא בעיגול ויהא חיבור הוא"ו אל הכ"ף בדקות כי תמונתו כתמונת וא"ו שעוביו מתמעט והולך בסופו וכנ"ל בוא"ו. ויכתוב הראש והצואר כפוף מעט על פניה ועל ראש הצואר צריך להיות ב' תגין מימין גדול ומשמאל קטן. וכ"ז לכתחלה לבד אם עשה צואר הלמ"ד כעין יו"ד יש פוסקים שפוסלין בזה אפילו דיעבד [עיין בתשובת אור ישראל ותמצא שם דיעות בזה ועי' בספר עבודת היום ובספר לדויד אמת] על כן צריך הסופר ליזהר בזה מאד וז"ל הברוך שאמר לאפוקי מכל הסופרים בורים שמקצרים הצואר של הלמ"ד ועושים על הלמ"ד כמין יו"ד מחמת שאינם עושים ריוח בין שיטה לשיטה כמלא שיטה וכו' כי הרוקח כתב בהדיא שיש לכתוב על הלמ"ד כמו וא"ו ולא כמו יו"ד וכן מצאתי בהג"ה מפ' גט פשוט וכו' וכן כתב רבינו שמחה בשם החסיד ז"ל ע"ש. עוד ראיתי סופרים בורים שכשטועין וכותבין קו"ף במקום למ"ד עושין צואר תחלה על ראשו שיהיה למ"ד ואח"כ כשנתייבש הדיו גוררין הרגל וה"ה כשטועין וכותבין למ"ד במקום קו"ף גומרין רגל הקו"ף ואח"כ גוררין הצואר וזה פסול גמור כמו ה' במקום ד' שנתבאר לעיל בצורת ד'. למ"ד שנמצא ע"ג רק כעין קו פשוט כזה ל ולא וא"ו יש להכשיר בשעת הדחק דהיינו אם נמצא כן בשבת א"צ להוציא אחרת ובחול יתקן ובתפילין אם אין לו אחרים יניחם בלא ברכה [ס' החיים וקסת הסופר]:

צורת אות מ"ם פתוחה

אות מ"ם פתוחה תמונתה קצת * כמו כ"ף וא"ו ע"כ תהיה למעלה לצד ימין עגולה אבל למטה יהיה לה זוית ובלא עקב וגגה יהיה למעלה שוה ולא עגול רק לצד ימין יהיה עגול גם יהיה גגה ארוך עד כנגד מושבה התחתון וכ"ז לכתחלה. והחרטום שבצד שמאל יזהר לדבוק אותו לגגו ויהיה לכתחלה כמעט משוך בשוה עם הגג רק שיהיה ביניהם לצד מעלה כמו פגם קטן ותמונת החרטום תהיה כמו וא"ו עומדת מוטה קצת באלכסון ולא הרבה * ויגיע עד כנגד מושב התחתון ועד בכלל. ומאד יזהר שלא יגע בו ומ"מ לא יהיה ביניהם הפסק גדול לכתחלה כדי שלא יהיה עי"ז הוא"ו הרבה באלכסון ואם לא הדביק החרטום למעלה לגגו ונראה ככ"ף וא"ו פסול ואין מועיל לו תיקון בתו"מ אם כתב אחריו דהוי שלא כסדרן וכדלעיל בסימן ל"ב סכ"ה עי"ש במ"ב. וה"ה אם הדביק החרטום למטה במקום פתיחתו להמ"ם דפסול ומבואר דינו לעיל בסימן ל"ב סי"ח לענין תיקון אם לא כתב עדיין אחריו בתו"מ:

צורת אות מ"ם סתומה

אות מ"ם סתומה תהיה לכתחלה עגולה למעלה לצד ימין ולמטה יהיה לה זוית לימין ולשמאל שלא תהא נראית כסמ"ך ואם לא עשה כן והתינוק קראה כסמ"ך פסולה. והפמ"ג כתב שטוב יותר שתהיה מרובעת מכל צד כי בקל יוכל לבא לידי טעות בסמ"ך. ומ"ם זו תהיה סתומה מכל צד וגגה יהיה עובר לכתחלה מחוץ לסתימה מעט כראש הוא"ו. ולא ימשוך הגג לצד שמאלה הרבה ובדיעבד * יגרור המותר ואין בזה משום חק תוכות ושלא כסדרן ואם נמצא כן בשם הקודש אין לתקנו וישאר כך וכשר. וגם בשבת אין להוציא אחרת עבור זה:

צורת אות נו"ן כפופה

אות נו"ן כפופה יעשה ראשה כמו ראש הזיי"ן וג' תגין עליה ולא יותר רחב מראש הזיי"ן דלא תהוי דומה לבי"ת אם יהיה רחב מעט יותר ומטעם זה יעשה ג"כ מושבה למטה משוך לצד שמאל היטיב יותר מן הראש כדי שלא יתדמה לבי"ת או לכ"ף. וצוארו הנמשך מאמצע ראשו יהיה לכתחלה קצת עב וארוך קצת ומוטב לצד ימין כדי להסמיך אות אצל ראשו. ותהיה הנו"ן לכתחלה עגולה למטה לצד ימין. אם עשה הנו"ן כפופה למעלה צורת וא"ו דהיינו שמשך הצואר מקצה ראשו * הניח הפמ"ג בצ"ע והביאו הגרע"א בחידושיו ומנחלת דוד בסימן כ"ג משמע דכשר בדיעבד. [וכן משמע לענ"ד לכאורה מהלבוש שחזר בסוף תמונת האותיות שלו הדברים שהם לעיכובא בכל אות ואת זה דילג] ועכ"פ נ"פ דאף לדעת הפמ"ג מהני תיקון ואפילו בתו"מ דהיינו שיגרור תחלה קצת מראשו לצד שמאל ולא הרבה כדי שישאר עדיין תמונת נו"ן עליו ואח"כ יוסיף עליו דיו לצד ימין לעשותו כמו ראש הזיי"ן ולא מועיל בהוספת דיו מצד ימין לבד דא"כ יהיה ראשו רחב מראש הזיי"ן ואין לעשות כן כנ"ל ועיין בבה"ל:

צורת אות נו"ן פשוטה

אות נו"ן פשוטה תואר צורתה כמו זיי"ן וג' תגין על ראשה אך שהיא ארוכה כשיעור שתהא ראויה להעשות נו"ן כפופה אם תכפפנה דהיינו לא פחות מד' קולמוסין עם גגה. ואם עשאה קצרה מראין לתינוק דלא חכים ולא טיפש ואם קראה זיין פסולה. ואם משך הקו הארוך מקצה ראשו ועשאו כצורת וא"ו ארוכה הפמ"ג הניח בצ"ע אך שאר האחרונים [שער אפרים סי' פ"א וגן המלך ולד"א] הסכימו בזה לפסול:

צורת אות סמ"ך

אות סמ"ך תהיה למעלה ארוכה דהיינו שתהא גגה שוה לכתחל' ולמטה מושבה קצר כי צריכ' להיות עגולה מג' זויותיה דהיינו למעלה מצד ימין ולמטה משני הצדדים ויסתום אותה לגמרי וגגה למעלה יהיה לכתחלה עובר חוץ לצד שמאל כשיעור גג הוא"ו:

צורת אות עיי"ן

אות עיי"ן אות ראשון כעין יו"ד ופניה קצת כלפי מעלה לכתחלה וגופה משוך תחתיה בעמידה קצת (דאם ממשיכה הרבה באלכסון לא יהיה יכול להסמיך אות אחר אצל עיי"ן אם יזדמן) ובה תהיה זיי"ן עומדת בשווה נוגעת ביריכה למטה מחציה ויעשה על ראש הזיי"ן ג' תגין. ועיין לעיל בסוף אות א' לענין אם נגעו הראשין יותר ממקום דיבוקם. ומאוד יזהר שלא יגעו הראשים זה בזה ובדיעבד אם נגעו זה בזה כחוט השערה אם מהני גרירה עיין לקמן בסוף אות שי"ן מה שכתבנו שם:

צורת אות פ"א כפופה

אות פ"א כפופה צריך להיות לה לכתחלה למעלה בצד ימין זוית מבפנים וגם מבחוץ יהיה כזוית קטן. ותהיה משוכה קצת לאחוריה שתהיה עגולה מבחוץ וכן למטה תהיה עגולה מבחוץ וכמו כל הכפופות שצריך להיות עגולה למטה לכתחלה אבל מבפנים יהיה לה זוית כדי שיהיה בלובן שבפנים צורת בי"ת ותהיה רחבה קולמוס וחצי כדי לתלות בה הנקודה שבפנים שלא תגע בהאות גופה [הג"ה ולא כמה שנהגו איזה סופרים לעשות עקב מבחוץ בצדה כזה /במקור מופיע שרטוט/ ואומרים שזה להטיב הבי"ת לבן מבפנים כי הוא ממש אות שבור. ובאמת צריך להיות עגול מבחוץ כמו שכתבנו ורק בפנים צריך להיות בי"ת לבן ומה שנהגו כך מפני שאינם יודעים ההרגל לעשות לתפוס הקולמוס באלכסון ולהמשיכה מעט לאחוריה הקולמוס בפנים שעי"ז נעשה לה זוית בפנים כמבואר בב"י ע"כ יצא להם הטעות לעשות עקב מבחוץ גם במה שנהגו לכתוב משוכה מסוף גגה מעט והנקודה עושים בזוית ולא עגולה הם מקלקלים הוא"ו לגמרי עכ"ל ספר כתיבה תמה בקיצור לענינינו. ובאמת מי שאינו יודע לעשות כמש"כ הכתיבה תמה יותר טוב לעשות בי"ת מבפנים בלא עקב רק בזוית לבד ממה שיעשה פ"א שבור מבחוץ כי אפילו בתמונת הבי"ת גופא העקב לא לעיכובא הוא כלל וכ"ש בזה שלא נזכר עקב כלל בב"ש בודאי לא נכון הוא לעשות עי"ז הפ"א שבור ע"כ הג"ה] ויהיה לה עוקץ על פניה לצד שמאל ויורד למטה אל הנקודה שבתוכה ותהיה הנקודה תלויה בה כי הנקודה ומשך עוקצה יהיה בתמונת וא"ו כשיהפוך הפ"א. ומה"ט תהיה הנקודה למטה לצד שמאל עגולה כתמונת ראש הוא"ו. ולא תגע הנקודה בשום מקום מבפנים ואם נגעה פסולה. גם יזהר בהנקודה שלא תהיה הפוכה לצד חוץ דאל"ה צ"ע אפילו דיעבד. ואם לא תלה הנקודה בהעוקץ שעל פני הפ"א והרחיקה מקצה הגג לבפנים יש להסתפק בו ודינו כמו בה' שתלה רגל שמאלו באמצע הגג וכנ"ל באות ה"א. ואם לא נגעה הנקודה בגגה ותינוק קראה פ"א יש לתקן ותיקון מועיל אפילו בתו"מ וכנ"ל בסי' ל"ב סכ"ה עיי"ש. ואם לא עשה הנקודה רק קו שוה עיין לעיל סוף אות אל"ף:

צורת אות פ"א פשוטה

אות פ"א פשוטה צריך לעשותה לכתחלה בזוית למעלה כמו שהכפופה היא למעלה. גם צריכה להיות ארוכה לכתחלה כשיעור שתהא ראויה לעשות פ"א כפופה אם תכפפנה ובדיעבד אם יש ברגל ימיני מכנגד מקום הנקודה ולמטה כמלא יו"ד די בכך [הפמ"ג כתב סתם כמלא יו"ד מהירך והכוונה כאשר כתבנו דאל"ה אין צורת אות עליו] ומ"מ אם נמצא כן בס"ת ואפילו בתפילין לכתחלה בודאי חייב לתקן האות ולהשלימו כדין ואין בזה משום שלא כסדרן כיון דבלא התיקון הוא כשר. ועשיית נקודת הפ"א ועוקצה הוא הכל כמו בכפופה. גם יזהר שלא תהיה הנקודה הפוכה לצד חוץ כדי שלא תדמה לתי"ו. אם לא נגעה הנקודה בגג או שהרחיק הנקודה מקצה הגג לבפנים הכל דינו כנ"ל בכפופה:

צורת אות צד"י כפופה

אות צד"י כפופה תמונתו כמו נו"ן כפופה ויו"ד על גבה הראש הראשון שמימין שהוא כעין יו"ד יהיה פניה נוטה קצת כלפי מעלה. וידבק רגל היו"ד דיבוק טוב בצואר הצד"י ומאוד יזהר להדביק באמצע הצואר ולא למטה שלא תדמה לעיי"ן. וראשה השני יהיה כמין זיי"ן נוטה לכאן ולכאן כי אין להמשיך הצואר מקצה הראש כ"א מאמצעו כמו בנו"ן לעיל. והצואר יהיה קצת עב וארוך קצת ומוטה לצד ימין כדי להסמיך אות אצל ראשה ומושבה התחתון יהיה משוך לכתחלה לצד שמאלה היטיב יותר מן שני הראשים ותהיה לכתחלה עגולה למטה בצד ימין כמו כל הכפופות. וג' תגין על ראש השמאלי ואם לא נגע היו"ד בהנו"ן עיין בסימן ל"ב סכ"ה. ואם הראשים נוגעים יותר ממקום דיבוקם דהיינו שאין ניכר הראש אלא קו שוה עיין לעיל בסוף אות א'. ויזהר מאד שלא יגעו הראשים זה בזה ובדיעבד עיין בסוף אות שי"ן מה שכתבנו שם:

צורת אות צד"י פשוטה

אות צד"י פשוטה יהיו ראשיה כמו בשל כפופה והיא מורכבת ג"כ מיו"ד ונו"ן ואך מנו"ן פשוטה ע"כ גופה פשוט כמו אות נו"ן פשוטה ושיעור אורכה שתרד למטה מדיבוק הראשים לכתחלה בכדי שיהא ראוי לעשות צד"י כפופה. ובדיעבד פסק הפמ"ג שאם הוציא ממקום דיבוק היו"ד לנו"ן רק כמלא יו"ד כשר אבל אם לא נשאר כמלא יו"ד צ"ע. אם נגעו הראשים יותר ממקום דיבוקם או שנגעו זה בזה או שנפסק בין היו"ד להנו"ן דינו כמו בכפופה וכנ"ל:

צורת אות קו"ף

אות קו"ף יהיה גגה שוה ותג קטן צ"ל על גגה בצד שמאל על פניה לכתחלה ויעשה הקוץ דק כדי שלא יקלקל בזה תמונת הקו"ף דהיינו שלא יראה עי"ז כלמ"ד מצד אחד ובספר מעשה רקח כתב דמטעם זה יעתיק התג מקצה הגג עי"ש * ויריכה הימנית צ"ל למטה כפוף היטיב לצד רגל שמאל כמו צורת כ"ף כפופה אך שתהיה קצרה הרבה מן הגג ורגל השמאלית תלויה בה והיא כצורת נו"ן פשוטה אך שקצרה מעט וע"כ תהיה ראשה עב ומתמעט והולך כמו בנו"ן. ולא ירחיקנו לכתחלה מן הגג יותר מעובי הגג ויש לכתחלה למשוך רגל שמאל התלויה באלכסון קצת לצד ימין ומאד יזהר שלא יגע הרגל להגג או ליריכו שבצדו ואף לא יהיה סמוך להגג לכתחלה אלא יהא בינו לבין הגג חלק כ"כ בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שע"ג בימה כשהוא קורא בו. ולא יהיה הרגל נגד אמצע הגג אלא בסופו בצד שמאל ואם נגע הרגל בגגו וה"ה ביריכו שבצדו או שעשה הרגל באמצע הגג הכל דינו כמו באות ה' וכמבואר שם לעיל באות ה"א. ואם אורך הרגל השמאלי הוא רק כמו יו"ד מכנגד מקום הכפיפה ולמטה כשר בדיעבד [כנ"ל כוונת פמ"ג במה שכתב לענין קו"ף בד"ה קי"ל ניקב רגל הה"א וכו' קו"ף רי"ש וכו' ומה שסיים אם נשאר מירך הימין משום אחריני נקט]:

צורת אות רי"ש

אות רי"ש גגה שוה לכתחלה ומאוד יזהר שתהיה עגולה ממש מאחוריה כדי שלא תדמה לדלי"ת ואם נראית כדלי"ת פסולה ואם ספק מראין לתינוק ויריכה יהיה קצר כדי שלא תדמה לכ"ף פשוטה וגגה ארוך כאורך ב' כדי שלא תדמה לוא"ו ובדיעבד אם יש ספק מראין לתינוק וכנ"ל. ואם עשה רגל הרי"ש קצר כמו יו"ד די בזה בדיעבד פמ"ג ועיין לקמן בסוף אות תי"ו:

צורת אות שי"ן

אות שי"ן יש לה שלשה ראשים ראשה הראשון עם ירך הנמשך ממנו הוא כעין וא"ו ופניה כלפי מעלה קצת והראש השני יהיה כעין יו"ד ופניה כלפי מעלה ועוקץ קטן עליה לכתחלה והראש השלישי צריך לעשותו בתמונת זיי"ן וג' תגין עליו. וכן כל אותיות "ש"ע"ט"נ"ז "ג"ץ ראשם השמאלי הוא כזיי"ן. ויזהר שלא יגעו הראשים זו בזו. הראש השמאלי הזה יהיה לכתחילה יריכו ממש בעמידה וימשיך אליו הירך מן הראש הראשון בשפוע למטה עד מקום חודו וירך הראש השני ג"כ ימשיך בשפוע לצד שמאל למטה עד שיהיו השלשה ראשים מחוברים למטה במקום אחד. ואם היו"ד האמצעי לא נגעה בשוליה מבואר דינו בל"ב סכ"ה ע"ש. ולא יהיה מושב השי"ן רחב ולא עגול אלא חד ואז יהיו כל הג' ראשים עומדים למטה על רגל אחד כקו"ף ורי"ש ובדיעבד אם עשה מושב השי"ן רחב נשאר הפמ"ג בצ"ע. אם כתב שי"ן על ד' ראשים פסולה ולא די בגרירת ראש אחת דהוי חק תוכות אלא צריך לבטל האות ולהשלימה ובתו"מ אם כתב לאחריה אין מועיל תיקון דהוי שלא כסדרן [פר"ח בא"ע ופמ"ג בפתיחה ולדויד אמת ושארי אחרונים דלא כמהריק"ש] אם יש הפסק באיזה מהראשים מבואר דינו לעיל בל"ב סכ"ה. אם נגעו איזה מהראשין יותר ממקום דיבוקם דהיינו שאין ניכר הראש אלא קו שוה פסול ואין תינוק מועיל בזה. אם נגעו הראשין זה בזה אפילו כחוט השערה פסול. ולענין תיקון עיין בספר משנת אברהם שכתב דרוב הפוסקים סוברים דמהני בזה גרירה דלא מיקרי נשתנית צורתה עי"ז ורק החסרון הוא משום דאינו מוקף גויל באותו מקום עי"ז ולכך מהני גרירה אח"כ ול"נ אחרי דיש ג"כ הרבה מהפוסקים שמחמירין בזה אין להקל רק בתו"מ אם כתב אחריו דלא מהני בהו שלא כסדרן משא"כ בס"ת צריך לבטלו מצורת אות ולהשלימו:

צורת אות תי"ו

אות תי"ו יהיה גגה עם רגל ימין כמו דלי"ת ורגל שמאלו יש שעושין בתוך התי"ו כעין וא"ו הפוכה ויש שעושין כעין דלי"ת קטנה הפוכה וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלוך אחר המנהג וכ"ז לכתחלה. ורגל שמאל יגיע למעלה כי כל האותיות שלימות גוף אחד. ורגל ימין יהיה קצר שאם יהיה ארוך שמא תדמה לתינוק דלא חכים ולא טיפש לפ' פשוטה וימשיך להרגל בתוך התי"ו כדי שיהיה סוף רגלה השמאלי כנגד סוף גגה ולא בולט סוף הרגל לחוץ כדי שיהיה יוכל להסמיך אליה אות אחרת מלמעלה למטה גם לא יהיה הגג בולט להלאה מרגלה ובדיעבד אם גגה עוברת להלאה מרגלה והרגל באמצע דינה כמו שנתבאר לעיל באות ה"א. אם עשה רגל השמאלי קצר כיו"ד קטנה הפוכה בתוך התי"ו י"ל שנשתנה כפ"א פשוטה ופסולה ואפילו אם הגג רחב כפלים כירך דפ"א פשוטה אין שיעור לרגלה רק לכ"ף פשוטה יש שיעור לרגלה כפלים כגג שלא תדמה לרי"ש או לדלי"ת. אם עשה רגל התי"ו קו שוה ולא בולט סופו לחוץ עיין לעיל בסימן ל"ב בסוף סי"ח ובמ"ב שם ס"ק צ"א. אם רגל הימיני של התי"ו נפסק ואין בו רק כמלא יו"ד כשר כ"כ פמ"ג בפתיחה במ"ש יראה לי דה"ה לשאר אותיות וכו' עי"ש ולפ"ז ה"ה אם לכתחלה לא עשה רק כמלא יו"ד כשר כמו לענין ה"א ועיין בביאור הלכה בסי' ל"ב לענין ה"א שביארנו שם דאם הראינו לתינוק והתינוק לא קראה לאות צ"ע בזה. כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה מראין לתינוק שאינו לא חכים ולא טיפש ואם יודע לקרותה כהלכתה כשרה וא"צ תיקון אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתה אפילו אם הקלקול הזה נעשה לאחר הכתיבה אין קריאת התינוק מועלת כמו שנתבאר בסי' ל"ב סט"ז וע"ש בסכ"ה באיזה דבר מועיל תיקון. אם יש הפסק באותיות הפשוטות כגון וא"ו ונו"ן פשוטה וכדומה שיש הפסק באורך האות וצריך להראו' להתינוק צריך לכסות לו מה שלמטה וכ"ש אם נשאר רושם החלוד' למטה דכו"ע מודים דצריך לכסות שהתינוק יטעה לצרף זה להאות:

קצת כללי מוקף גויל

קצת כללי מוקף גויל מבעל פמ"ג

תחלת הכתיבה צריך מוקף גויל בכל צדדין של האותיות ואפילו בקוצו של יו"ד השמאלי [מנחות דף כ"ט לפיר"ת דפסקו כוותיה רוב הפוסקים] מה"ת דכתיב וכתבתם כתיבה תמה [עיין ב"י וב"ח ודריש'] ומבפנים נמי בעינן מוקף גויל [עי' סי' ל"ב סט"ו בבה"ל] ויש להחמיר דאפי' מצד א' בפנים אם אינו מוקף גויל פוסל כמבחוץ [ודלא כט"ז דמיקל שם בזה] וכל זה בתחלת הכתיבה אבל אם לאחר שנכתב ניקב או אכלו עכברים ותולעת כשר אפילו מבחוץ. ומיהו ודאי דיעבד דוקא כשר הא כל מה שיש לתקן הוה כלכתחלה וצריך תיקון הלכך אם ניקב בצד אות ועב הוא מגרר קצת עוביו ויש לו היקף גויל דאין שיעור לעוביו. ודע עוד דתיקון מועיל אפילו אם נכתב לכתחלה בלא היקף גויל כגון ך' פשוטה בלי היקף וה"ה שאר אותיות בין בארכן או בעוביין אם השאר צורת האות עליה מוחק וגורר ולא הוי שלא כסדרן בזה: