משך חכמה/מגילת רות
מגילת רות
[עריכה]גם שול תשולו לה מן הצבתים. הלא היא תסבור שהוא לקט ופטורה ממעשר, ובאמת חייב במעשר שהם בכוונה השליכו לה מן הצבתים. אך נראה דלקוח פטור ממעשר מן התורה, ולה הוי כמתנה ולא מקרי תבואת זרעך. אמנם שיטת רמב"ם ור"ת פרק הפועלים (ב"מ דף פ"ח ע"א ד"ה תבואת), דאם לקחן קודם מירוח ומרחן חייב במעשר מן התורה. לזה אמר ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה, פירוש שלא תזכה בלקיחה, רק שתעזבו אותם וכל זמן שלא תמרח יהיה שלי, ואחר המרוח אז תהא שלה ותפטר תו משום לקוח. לכן ותלקט בשדה כו' ותחבוט את אשר לקטה, הרי מרחה בשדה ולא זכתה עד לאחר מירוח ומיפטר משום לקוח. ופשוט. ודו"ק.
ותרא אשר לקטה כו'. פירוש דבסוטה פרק משוח מלחמה (דף מ"ג ע"ב) אמרו דעני שעשה גורן מלקט שכחה ופאה חייב במעשרות משום מראית העין, דמחזי כמאן דגדל בשדהו, רש"י, ולכן אמר ותרא חמותה את אשר לקטה, שהיה ניכר עדיין שהוא של לקט, אף שחבטה, בכ"ז ניכר היה עדיין שהוא של לקט, משבלים מפוזרים, ולא כמרוח בגורן שלו, לכן לקחה אשר הותירה משבעה. ודו"ק.
וזאת התעודה בישראל. פירוש דסתם קנין לכתיבה עומד (בבא בתרא דף מ' ע"א), וכיון שראו עדים הקנין הם יכולים לכתוב שטר, ואינו יכול לטעון פרעתי כו', נמצא דהקנין הוא התעודה בישראל. ופשוט.
ויאמר בעז לזקנים וכל העם עדים אתם היום. הנה קנין אין צריך עדים כמפורש בתוס' ב"ב דף מ' ע"א (ד"ה קנין) בשם ר"ת, ורק להכחשה (קידושין דף ס"ה ע"ב), ואז אין צריך ליחד אותן, דאף בלא כוונו להעיד עדותן עדות, כדאמר בגמ' (מכות דף ו' ע"א) אי למיחזי אתו ועיין חו"מ סימן ל"ו, ועדי קדושין א"צ לאמר אתם עדי, כדאמר הגמ' קידושין דף מ"ג ע"א. אולם א"ש לפי שיטת הפוסקים בסימן ל"ו, ועיין שיטת רשב"ם ב"ב קי"ג (ע"ב ד"ה ג' שנכנסו), דעדות קרוב או פסול פוסלת אף בלא הגדה בב"ד, ולר' יוסי (מכות דף ו' ע"א) אף בראיה בעלמא, ועיין בתוס' סנהדרין (דף ט' ע"א ד"ה בזמן), לכן יחד הזקנים והעם לאמר אתם עדים, ששוב לא יתבטלו ולא יצטרפו עם האיש טוב, שהוא היה קרוב לבעז, (אבי) [אחי] אביו (ילקוט שמעוני רמז תר"ו). ולפי דעת הרשב"א הובא בחו"מ סימן ל"ט סעיף ה', דכל שלא הזמינן לא אמרינן קנין לכתיבה עומד, ואינם כותבים לו את השטר, ניחא שמשום הכי הזמינן. ודו"ק בכ"ז.
ויקח בעז את רות, זה קדושין, ותהי לו לאשה, זה חופה, ויבוא אליה, זה ביאה. ומכאן למדנו שחופה איתא וגומר באלמנה. ועיין יומא פ"ק (דף י"ג ע"ב) בתוס' (ד"ה לחדא).