משך חכמה/דרוש קדושה ראשונה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דרוש אחד

דרוש בענין קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא

בנוסח ברכות ק"ש וכולם עושים באימה כו' ומקדישים וממליכים את שם כו' והאופנים כו' לעומתם ברוך יאמרו. צריך ביאור. ספרי פ' דברים א' דרש ר"י משא דבר ד' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו זה משיח כו' אמר ר"י ב"ד למה את מעות כו' שאני מדמשק ויודע אני שיש מקום ושמו חדרך א"ל כו' שעתידה ירושלים להיות מגיע עד דמשק כו' ואין מנוחתו אלא ירושלים כו'. הנה פשוט דר"י לטעמי' בזבחים קי"ט מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ור"י סבר כר"ש דמנוחה ירושלים עיי"ש, אך במה פליגי. נראה דר' יודא לטעמיה במס' יומא י"ב ירושלים נתחלקה לשבטים ולכך קרי לה נחלה, אך ר"ש סובר לא נתחלקה לשבטים, א"כ איך שייך נחלה, ע"כ דעל שילה קאי שהי' אחר כבוש וחלוק. ודו"ק. והנה שם רשב"י סובר זו וזו ירושלים וקאמר הגמ' בשלמא כו' אלא למ"ד זו וזו שילה ויקח מנוח כו' הוראת שעה היתה, ור"ש אזיל לטעמי' דסבר לא היתה הוראת שעה לעיל דסבר ר"ש אפילו העלה על הסלע כו' חייב מהכא, וע"כ סובר דבשילה הותרו במות דאל"ה איך רשאי להקריב, הא לא שמע מפי נביא מוחזק וצ"ל דר"ש סבר כרשב"י. ודו"ק. ואפשר דמפי מלאך אין נביא רשאי לעקור אפי' להוראת שעה. ומדויק הכתוב ואם תעשה עולה לד' כי לא ידע כי מלאך ד' הוא. עוד נראה דהיה להם מוחזק הא שאמר עתה יבוא דבריך כו', יעוין מפרשים ודו"ק. ור' יהושע סבר בזבחים ק"ז שמקרבין אעפ"י שאין בית, וסבר קדשה לשעתה ולע"ל, ונחלה זו ירושלים ומנוחה זו שילה, וא"כ איך קאמר אם יבואון אל מנוחתי, הא אילו לא חטאו במרגלים משה נכנס עמם ובונה בהמ"ק בירושלים ולא הי' שילה כלל, וע"כ דקאי על עוה"ב, ולכך דריש בחגיגה באפי נשבעתי וחוזרני עיין תוס' שם ודו"ק. אך פלוגתת ר"א ור"י בקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל נקדים דברי ר"ח כהן דכו"ע מודו דנאסרו הבמות, והני תנאי בהא פליגי דלמ"ד קדשה מקרבין, ולזה אין מקרבין וצריך טעם. ונראה פי' דהקשה הבא"ר איך מסתפקא למשה ב"ב קכ"א אם א"י מוחזקת תפשוט מדצריך שריפה גבי אשירות, ואל"ה סגי בביטול, עיין ע"ז דף נ"ז, ונראה פשוט עפ"י מה דאיתא במד' רבה פ' אמור אמר הקב"ה לאברהם אני נותן לך את הארץ ע"מ שיכנסו בניך ויקריבו העומר עיי"ש, א"כ כי הקריבו העומר הי' א"י מוחזקת למפריע, ואשירות טעון שריפה, אבל בכור לא שקיל דמתנה קריה רחמנא עד שאתי לידי' קודם שימות ודו"ק, וא"כ נראה שגם בקדושת ירושלים עכשיו ע"מ זה קדשא אם יכנסו לא"י, וא"כ אסור להקריב בחוץ, דהא בתר כן מקודש למפריע ויהי' שחוטי חוץ, אבל בבית גופי' תליא בפלוגתת ר"א ור"י, דר' אליעזר סבר סנהדרין צ"ז אם עושין תשובה נגאלין, א"כ הדבר ספק אם יגאלו ושמא לא יעשו תשובה ואין קדוש למפריע, אבל מקרבין במקום חול ור"י סבר הקב"ה מעמיד להן מלך קשה כו', וא"כ מקרבין דהגאולה ודאית. אך באמת ט"ס נפל בגמ' דילן כמו דאיתא ירושלמי תענית שר"א סובר יעמיד מלך קשה כו' וצ"ל במקום אל"א א"ל, ולפ"ז א"ש הויכוח. אך באמת נראה עפ"י שיטת הרמב"ם בהל' גירושין פ"ט דבעי שיצא התנאי בפועל, והאומר הר"ז גיטך ע"מ שלא אבוא בי"ב חודש ומת בתוך י"ב שבודאי לא יבוא אפ"ה לא תנשא שלא יצא אל הפועל עיי"ש, ודרך הקדושה יקרא לה הה"מ, א"כ ה"נ אף שודאי עושים תשובה בכ"ז עדיין לא יצא התנאי מכח אל הפועל. הבן. ולפ"ז נראה דאזלי לטעמייהו, דידוע דברי רמב"ם בידיעה ובחירה, שאין דעתו כדעתנו המוספת דעה רק הוא הדעת כו', והוא תירוץ אמתי, שעל דבר שלא ישיג בו השכל אין השאלה חלה עליו, וכמאמר החכם כל שאלה שאין עליה תשובה אינה שאלה, ודלא כהראב"ד (עיי' אפיקי יהודא), א"כ נראה למ"ד דלא תלי' בתשובה הנה שוב שפיר מקרבין דאצל הבורא העבר וההוה והעתיד כאחד, וא"כ שוב כבר נגאלו, ולכך קאמר בכ"מ לדור המדבר אשר נתתי בלשון עבר שכבר נתן, שהעתיד שוה אל העבר אצלו שהזמן ג"כ נברא, אבל למ"ד שמעמיד מלך קשה כהמן והוא יגרום לתשובה, א"כ ע"כ יהי' הבחירה חפשית דאל"ה לא שייך תשובה, וע"כ יש מקום לבחירה, א"כ להקב"ה שידיעתו אינה מתנגדת לבחירה ומביט על זמן העתיד כעל העבר (דבר הנעשה בבחירת האדם, עיין ריב"ש ותוי"ט בשם ר"מ אלמושניני ואפי' ודו"ק), א"כ האור האלדי הטמון שורה כמקדם בתכלית העלם הפנימי כפי דעת הבורא יתברך שישובו ויגאלו, וכבר יצא מכוח אל הפועל, אבל להקריב דזה מורה התגלות (וכמו שכתב בפ' רמב"ן על דחיית עשה לל"ת החמורה שבעשה ניכר הגלות אהבת השם עיי"ש), א"כ הכא נמי מורה התגלות הופעת אור האלדי וזה א"א שמושג בידיעתו דא"כ אין מקום לתשובה ועדיין לא יצא אל הפועל שמחוסר תשובה, וכפי השגת הנבראים והופעת אורם אין קדושה לא"י רק לעתיד ונקדש למפריע ואזלו ר"י ור"א לטעמיה. ודו"ק. ובזה א"ש מאד הפסוקים בירמי' שהתנבא כו' כשילה יהי' הבית הזה ונתתי את הבית הזה כשילה, ששילה בטלה קדושתה כו', מות תמות מדוע נבאת בשם ד' לאמר כשילה יהיה הבית הזה, שבשם ד' בודאי שקר שהקדושה תשאר בירושלים שעתידים לגאל ויוקדש למפריע, וא"כ הופעת אור האלדי הפנימי לידיעתו הקדומה שצופה על העתיד כמו על העבר נשאר תמיד, ויאמר ירמיהו ד' שלחני להנביא כו' אשר שמעתם, פי' שהשם אמר להנבא, וא"כ בנבראים לא יושג שום קדושה שהבחירה חפשית ותלוי בתשובה ועדיין לא יצא בפועל ודו"ק. ונראה שישראל מזכירין אחר שני תיבות השם כנגד מחשבה דיבור והמלאכים המה מעשיו המה נאצלים אחר שישראל מקדשים בנר"ן ומקדשים אח"כ א"כ ג' תיבות, אבל החיות המה בחינת המחשבה עולם הקריאה ומשיגים מקדושת ישראל במחשבה והוא רוח נשמה, ולכך מזכירים אחר ב' תיבות והנה הם בחי' המחשבה משיגים אור האלדי המופיע ולכך אומרים ברוך ממקומו הוא בהמ"ק שקדשה לע"ל, אבל העושים אומרים מלא כל הארץ כבודו שאינם משיגים גדול במקום יותר. והדברים עמוקים וארוכים מאד ולא באתי רק להוציא מן הרעיון. המבקש שיזכה לגאולה בב"א.

ירושלמי פרק חלק אנטנינוס כו' צלי עלי כו' מצינתא כו' יתיר חד כסו וצנתא אזלא כו' משרבא כו' הי' צלי כו' כו' כדין כתוב ואין נסתר מחמתו. פירוש דמה שרבי אמר לו דכתיב לפני קרתו מי יעמוד זה קאי על השי"ת כמו משליך קרחו כו' ישלח דברו כו', דמהשי"ת לא תצא הרעות ויש עצה להנצל, וטובה קללתו של הקב"ה מברכותיו של בו"ד, אבל שרבא דכתיב ואין נסתר מחמתו זה קאי על השמש והוא כחתן כו' מקצה כו' מוצאו כו', ועל זה אין עצה כיון שהוא מהשליח השמש, לכן דא צלותא, ודו"ק.

ישעיה נ"ט. ודברי אשר שמתי כו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ד' מעתה ועד עולם. יעו' ריש פרק הכותב דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם, ובגמ' תרוייהו דוקא דאי כו' אבל פירא דפירי פירות אכיל כו', וכן אמר זרע זרעך עד עולם, היינו דור אחר דור עד עולם. והגמ' דריש מדמפסיק באמר ד' דשוב אינו פוסק.

מלאכי. כי חלל יהודה קודש ד' אשר אהב ובעל בת אל נכר, להורות דעבדים כנענים אע"ג דמצווים על כל המצות מותרים בעכו"ם לישא אותן כמו שכתבו תוס' סוף מס' עו"ג, לזה אמר קדש ד' שעבדים אינן קדושים, וכמו שאמרו בגיטין ל"ח דלהוי עם קדוש קאמר יעו"ש, ולכן אמר אשר אהב, כי הגרים אף דמותר בממזרת באשה נכרי' אסורים, וזה אשר אהב, וזה גר שנאמר ואהב גר לתת לו לחם כו' ודו"ק.