לדלג לתוכן

משיבת נפש/א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה מְאד, שֶׁלּא יַפִּיל וְלא יְרַחֵק אוֹתוֹ שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם בֵּין בַּעֲלִיָּה וּבֵין בִּיְרִידָה. וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲבר עָלָיו. יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וִיקַיֵּם אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אַתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ, שֶׁגַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יְכוֹלִין לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם שָׁם הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא, בִּבְחִינַת וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ עַיֵּן תְּשׁוּבָה אוֹת י' וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ שָׁם: כְּשֶׁרוֹצֶה אָדָם לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְצָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ שְׁנֵי בְּקִיאוּת, הַיְנוּ בָּקִי בִּרְצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עַיֵּל וְנָפִיק, בְּחִינַת: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ". הַיְנוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לַחֲגר מָתְנָיו שֶׁיִּתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם תָּמִיד בֵּין בַּעֲלִיָּה בֵּין בִּירִידָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ, הַיְנוּ בֵּין שֶׁיִּזְכֶּה לְאֵיזֶה עֲלִיָּה לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, אַף עַל פִּי כֵן אַל יַעֲמד שָׁם וְלא יִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בְּזֶה וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בָּזֶה מְאד, לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בָּקִי בִּרְצא וְכוּ' וְכֵן לְהֵפֶךְ, שֶׁאֲפִילּוּ אִם יִפּל חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁיִּפּל, אֲפִילּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם,. גַּם שָׁם אַל יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְעוֹלָם בְּשׁוּם אפֶן יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, רַק יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וּבְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל. כִּי גַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְגַם מִשָּׁם יְכוֹלִין לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ" בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה כִּי אִם כְּשֶׁבָּקִי שְׁתֵּי בְּקִיאֻיּוֹת אֵלּוּ. וּבֶאֱמֶת הִיא בְּקִיאוּת גָּדוֹל מְאד שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע, שֶׁצְּרִיכִין לְיַגֵּעַ עַצְמוֹ וְלִטְרחַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם תָּמִיד וּלְצַפּוֹת בְּכָל עֵת לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר. וְאַף עַל פִּי כֵן אַל יִפּל מִשּׁוּם דָּבָר וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל וִיקַיֵּם וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי בְּקִיאֻיּוֹת אֵלּוּ אֲזַי הוּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְאָז יְמִין הַשֵּׁם פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ וְזוֹכֶה לִכְבוֹד הַשֵּׁם וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא אַשְׁרֵי לוֹ:

עַל יְדֵי שֶׁמְּחַפְּשִׂין וּמְבַקְּשִׁין עַד שֶׁמּוֹצְאִין בְּעַצְמָן אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָם וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ. עַל יְדֵי כּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּים בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם וְכֵן כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַל יְדֵי קָרְבָּנוֹת וּקְטרֶת