מרכז הפרשה בתורה/פרק ד

פרשה א: מופת התנין ודצ"כ (ז', ח- ח', טו)

תחום הפרשה

חלוקת עשר המכות לשלוש קבוצות הינה ידועה ומפורסמת. רבי יהודה נתן בהם סימנים: דצ"כ עד"ש באח"ב. חלוקה זו של רבי יהודה אינה רק סימן עזר לזיכרון, אלא חלוקה עניינית ואיכותית . אשר על כן אנו נתייחס לכל קבוצה כאל פרשה עצמאית. ובהמשך נדון בכל עשר המכות כפרשה נוספת.
הפרשה הראשונה של עשר המכות – דצ"כ כוללת גם את ההקדמה למכות, כלומר את מופת התנין. משה רבינו מתחיל את סדרת המופתים לפרעה לא בעשר המכות, אלא במופת התנין. מכאן שמופת התנין מהווה חלק מפרשת דצ"כ ומכל עשר המכות.

ענייני הפרשה

מופת התנין: ז', ח-יג : 6 פס'
דם, התראה+מכה: ז', יד-כה : 12 פס'
צפרדע, התראה, מכה מו"מ: ז', כו – ח', יא: 15 פס'
כינים, מכה: ח', יב–טו: 4 פס'

מבנה ומרכז

סך הפסוקים בפרשה

ז',ח–כט:22; ח',א–טו:15
סך כל הפסוקים= 37 פס'

מחצית א:
ז',ח-כה
סך כל הפסוקים=18

מרכז:

         "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ואמרת אליו כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדני"
                                                                  (ז', כו:)

מחצית ב:
ז',כז-כט:3; ח',א-טו:15
סך הפסוקים=18

למשמעות הרעיון המרכזי

במרכז הפרשה הראשונה של עשר המכות אנו מוצאים את הציווי לפרעה "שלח את עמי ויעבדני" (ז', כו) ציווי זה הינו הבסיס לכל עשר המכות, והוא חוזר בכל ההתראות לפרעה. זוהי הבקשה הבלעדית מפרעה במסגרת עשר המכות, והיא נאמרת ככותרת וללא פירוט של זמן, מקום וכיצד. ציווי זה לפרעה הינו גם מסר עקיף לבנ"י: היציאה ממצרים נועדה לשם עבודת ה', ואין משמעות אחרת ליציאת מצרים. יתר על כן היציאה ממצרים אינה ערך בפני עצמו. ערך החרות בלבד אינו קיים, החרות מקבלת משמעות רק בצרוף של "ויעבדני".

פרשה ב: עד"ש (ח', טז- ט', יב)

תחום הפרשה

פרשה זו של המכות, ערוב דבר שחין, קל לתחום אותה. תחילתה בהתראה למכת הערוב: "ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה..." (ח', טז). הפרשה כוללת את ההתראה למכת הערוב תיאור מכת הערוב, את ההתראה למכת הדבר ותיאור מכת הדבר, וכן את תיאור מכת השחין (ללא התראה, כמו כל מכה שלישית בכל קבוצת מכות). הפרשה מסתיימת בסירובו של פרעה לשלח את בנ"י לאחר מכת השחין, לאחר שש מכות: "ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה' אל משה" (ט', יב).

ענייני הפרשה

ערוב,התראה+מכה, ומו"מ: ח', טז – כח:13
דבר, התראה+ומכה: ט', א- ז: 7
שחין, מכה: ט', ח- יב: 5

מבנה ומרכז
סך הפסוקים בפרשה
ח',טז-כח:13; ט',א-יב:12
סך הפסוקים=25

מחצית א:
ח', טז-כז
סך הפסוקים=12

מרכז:

            "ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את העם"
                                         (ח', כח: [סיום מכת הערוב])

מחצית ב:
ט', א- יב
סך הפסוקים=12
למשמעות הרעיון המרכזי

במרכזה של הפרשה אנו מוצאים את הכבדת לבו של פרעה: "ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את העם" (ח', כח). רעיון זה של הכבדת לבו של פרעה מלווה את כל פרשת עשר המכות עד לקריעת ים סוף. הרעיון חוזר לאחר כל מכה ומכה אם במינוח של "ויכבד...את לבו" או במינוח של "ויחזק לב פרעה...". כידוע, בחמש המכות הראשונות פרעה מכביד את לבו, אולם מהמכה השישית אנו מוצאים כי גם ה' מכביד ומחזק את לבו של פרעה . פרשת עד"ש הינה במרכז כל עשר המכות, בין דצ"כ לבין באח"ב. הפרשה עצמה מדגישה בדרך המבנה שלה את חוט המשי המקשר והמשותף לכל המכות.
בין יתר כללי הסדר והמבנה אפשר לקרוא פסוק ראשון, פסוק מרכזי ופסוק אחרון. קריאת שלושת הפסוקים האלו יגלו לנו רצף רעיוני שהוא אבן יסוד בכל עשר המכות.
פסוק ראשון: "...כה אמר ה' שלח עמי ויעבדני" (ח', טז).
פסוק מרכזי: "ויכבד פרעה את לבו...ולא שלח את העם" (ח', כח).
פסוק אחרון: "ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה' אל משה" (ט', יב).
קריאת שלושת הפסוקים האלה מגלה לנו את עיקרה של הפרשה, פרשת עד"ש, ואת עיקרם של כל עשר המכות.
משה מצווה את פרעה "שלח עמי ויעבדני" כחלק מהתראה למכה. פרעה אינו נענה ומקבל את המכה כפי שנאמרה ע"י משה. גם לאחר המכה "ויכבד פרעה את לבו...". שוב משה פונה אל פרעה ושוב מכה, אך הפעם "ויחזק ה' את לב פרעה..."

פרשה ג: באח"ב (ט', יג- י"ב, לו)

תחום הפרשה

פרשה זו כוללת את הסדרה השלישית של עשר המכות: באח"ב. תחילתה בהתראה למכת הברד: "ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה..." (ט', יג). הפרשה כוללת את הנושאים הבאים: התראה למכת הברד, מכת ברד, התראה למכת הארבה, מכת הארבה, מכת החושך ללא התראה (כמו כל מכה שלישית בכל סדרת מכות), התראה למכת בכורות , מצוות הקשורות ביציאת מצרים ולבסוף מכת בכורות.
בסדרת מכות זו התווסף עניין המצוות. אלה מהוות הכנה מבחינת עם ישראל למכת בכורות.
אפשר היה לסיים את הפרשה מיד עם מכת בכורות: "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור...: ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת" (י"ב, כט- ל). אולם המסורה לא ציינה פסקא לאחר פסוק ל, אלא רק לאחר פסוק לו. כלומר התורה צירפה למכת בכורות את התגובות המידיות למכה. אפשר למנות שלושה עניינים בסיום הפרשה:
א. פרעה קורא למשה ואהרן "קומו צאו מתוך עמי..." גם העם המצרי בהול כמו פרעה לשחרר את ישראל: "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ..." (י"ב, לא, לג)
ב. עם ישראל מבחינתו נוקט בצעד הראשון לקראת היציאה: "וישא העם את בצקו טרם יחמץ..." (י"ב, לד)
ג. בנ"י שואלים כלים מהמצרים.
לסיכום, פרשה זו, פרשת באח"ב, מסתיימת בפסקא לאחר מכת בכורות, ולאחר עניין שאילת הכלים: "...וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת: וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים" (י"ב, לו)

ענייני הפרשה

ברד, התראה+מכה, מו"מ: ט', יג- לה: 23
ארבה, התראה, מו"מ, מכה, מו"מ: י', א- כ: 20
חשך, מכה, מו"מ: י', כא- כט: 9
בכורות, התראה, ציווי שאילת כלים: י"א, א- ח: 8
חתימה למופתים: י"א, ט- י: 2
פסח מצרים, פסח דורות י"ב, א- כח: 28
בכורות, מכה, שילוח בנ"י, שאילת כלים י"ב, כט- לו: 8

מבנה ומרכז

סך הפסוקים בפרשה

ט',יג-לה:23; י',א-כט:29; י"א,א-י:10; י"ב,א-לו:36;
סך כל הפסוקים=98
מחצית א:
ט',יג-לה:23; י',א-כו:26
סך כל הפסוקים=49

מרכז:

    "ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם"
                               (י', כז [סיום מכת החושך])

מחצית ב:
י',כח-כט:2; י"א,א-י:10; י"ב,א-לו:36
סך כל הפסוקים=48

למשמעות הרעיון המרכזי

בעוד שבפרשה השניה – עד"ש מצאנו במרכז "ויכבד פרעה את לבו..." כאן במרכז הפרשה השלישית – באח"ב אנו מוצאים: "ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם"(י', כז). רעיון זה, כאמור, הינו אחד מאבני היסוד של כל עשר המכות בפרט ושל יציאת מצרים בכלל.
אם נצרף את סדר שלושת המרכזים של דצ"כ עד"ש באח"ב אנו נמצא את סדר האירועים בכל עשר המכות.
המרכז של דצ"כ: "שלח את עמי ויעבדני" (ז', כו).
המרכז של עד"ש: "ויכבד פרעה את לבו...ולא שלח את העם"(ח', כח)
המרכז של באח"ב: "ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם" (י', כז)
לפנינו אם כן סדר האירועים: משה אומר לפרעה את צו ה' "שלח את עמי ויעבדני". פרעה ממאן לשלח את העם ומכביד את לבו. לאחר חמש המכות הראשונות מגיע השלב שבו ה' מחזק "את לב פרעה ולא אבה לשלחם". כזכור, שלושת רעיונות אלו נמצאו בפרשה השניה, עד"ש, בפתיחה במרכזה ובסיום.
נמצאנו למדים כי התורה הדגישה חזור והדגש את שלושת השלבים של עשר המכות בשלושה אופנים.
א. שלושת הרעיונות מופיעים פעמים רבות לאורך כל עשר המכות. "שלח את עמי ויעבדני" מופיע בראש כל התראה! מאידך לאחר כל מכה ומכה פרעה מכביד את ליבו או ה' מחזק את ליבו.
ב. בפרשת עד"ש, שהיא הפרשה המרכזית בעשר המכות, מופיעים שלושת הרעיונות הנ"ל בפתיחה, במרכז ובסיום.
ג. במרכז שלוש הפרשות דצ"כ, עד"ש, באח"ב מופיעים שלושת הרעיונות הנ"ל ולפי הסדר: "שלח את עמי ויעבדני", פרעה מכביד את ליבו, וה' מחזק את ליבו של פרעה.

פרשה ד: כל עשר המכות דצ"כ, עד"ש, באח"ב(ז', ח- י"ב, לו)

תחום הפרשה

פרשה זו מתבקשת מאליה. אם כל סדרת מכות מהווה פרשה עצמאית, ודאי שכל שלוש הסדרות, כל המכות עצמן, הן בבחינת פרשה עצמאית. אם כן פרשה זו כוללת את כל הפרשות הקודמות: דצ"כ, עד"ש, באח"ב. אשר על כן הפרשה מתחילה במופת התנין, המהווה הקדמה לכל המכות: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר: כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת..." (ז', ח-ט) . הפרשה מסתיימת במכת בכורות ובתוצאה הישירה, שחרור עם ישראל ע"י המצרים: "...קומו צאו מתוך עמי...וישא העם את בצקו טרם יחמץ...ובני ישראל עשו כדבר משה... וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים" (י"ב, לא- לו).

ענייני הפרשה

מופת התנין: ז', ח- יג: 6
דצ"כ: ז', יד- ח', טו: 31
עד"ש: ח', טז- ט', יב: 25
באח"ב: ט', יג- י"ב, לו: 98

מבנה ומרכז

סך הפסוקים בפרשה

ז',ח-כט:22; ח':28; ט':35; י':29; י"א:10; י"ב,א-לו:36
סך כל הפסוקים=160

מחצית א:
ז',ח-כט:22; ח':28; ט',א-ל:30
סך כל הפסוקים=80

מרכז:

       "...למען תדע כי לה' הארץ: ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני אלקים:"
                                    (ט', כט – ל, [סוף מחצית א' - בעקבות מכת הברד])

מחצית ב:
ט',לא–לה:5; י':29; י"א:10; י"ב,א-לו:36
סך כל הפסוקים=80
למשמעות הרעיון המרכזי

במרכז של עשר המכות אנו מוצאים את אחד המסרים המרכזיים ביותר: "למען תדע כי לה' הארץ". המטרה היא אם כן לא רק בידיעת ה', כלומר ההכרה במציאות ה', אלא ההכרה כי ה' משגיח על הארץ. זהו פשט הפסוק "כי לה' הארץ". מי שהארץ שלו, יכול לעשות בה כרצונו, כלומר יכול להשגיח על הברואים ועל הבריאה .
נמצאנו למדים כי במרכז עשר המכות נמצא הרעיון המורה כי כל עשר המכות הן ידי ה' ומעשה ה'. העולם שייך לה' וביכולתו לעשות בו כרצונו, לפי הצורך. במקרה זה של יציאת מצרים: ה' מעניש את המצרים ע"י שליטה בטבע ובבריאה כולה, מוכיח למצרים ולישראל "כי לה' הארץ" ובכך מוביל למהלך של הוצאת בנ"י ממצרים.

פרשה ה: המופתים בפרשת עשר המכות (ז', ח – י"א, י)

תחום הפרשה

פרשה זו מתייחסת לעשר המכות בהיבט של המופתים. משום כך הגיוני מאוד לצרף לעשר המכות את מופת התנין, כפי שעשינו בפרשות א' ו-ד'.
אולם באשר לסיום הפרשה, עלינו לסיים את הפרשה לפני מכת בכורות. זאת משתי סיבות:
א. לאחר ההתראה למכת בכורות התורה מקדישה פרשה שלמה (פסקא לפני ואחרי) בעלת שני פסוקים המהווים חתימה למופתים: י"א, ט-י: "ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים: ומשה ואהרן עשו את כל המפתים האלה לפני פרעה ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל מארצו".
ב. מיד לאחר החתימה למופתים התורה הפסיקה את רצף המכות- מופתים ועברה למצוות הפסח: פסח מצרים ופסח דורות (י"ב,א- כח) רק לאחר מכן חזרה התורה למכת בכורות (י"ב, כט).
לעשר המכות יש מטרה חינוכית כלפי המצרים והן כלפי בני ישראל. פרשה זו, העוסקת רק במופתים, מתייחסת למטרה החינוכית כלפי המצרים. משום כך יש צורך להוציא את פרשת המצוות ולא לכלול אותה בפרשת המופתים. כמו כן יש לכלול בה את מופת התנין, אשר היה מיועד אך ורק למצרים: לפרעה ולעבדיו. ישראל לא היו שותפים למופת התנין, גם מפני שהוא נעשה בתוך ארמונו של פרעה ולא קבל עם. וכן מפני שהוא לא יצר כל הפליה בין העם המצרי לבין עם ישראל, הפליה פומבית בקרב הארץ, הפליה שכולם ראו, חשו והכירו בכל שאר עשר המכות.

ענייני הפרשה

מופת התנין: ז', ח- יג:
תשע המכות: ז', יד- י', כט
התראה לבכורות: י"א, א- ח
סיום המופתים: י"א, ט- י

מבנה ומרכז

סך הפסוקים
ז',ח-כט:22; ח',א-כח:28; ט',א-לה:35; י',א-כט:29; י"א,א-י:10
סך כל הפסוקים=124

מחצית א:
ז',ח-כט:22; ח',א-כח:28; ט',א-יב:12
סך כל הפסוקים=62

מרכז:

 "ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה אמר ה' אלקי העברים שלח את עמי ויעבדני:
כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ"
                    ( ט', יג- יד [תחילת מחצית ב – התראה למכת הברד:])

מחצית ב:
ט',יג-לה:23; י',א-כט:29; י"א,א-י:10

'למשמעות הרעיון המרכזי

במרכז פרשת המופתים אנו מוצאים את הרעיון המרכזי של כל המופתים והיא התכלית והמטרה של המופתים: "בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ". בפסוק זה גלומים שלושה רעיונות: א. מציאות ה' ב. השגחת ה' ג. ה' הוא אלוקי האלוקים, ואין כמוהו בכל הארץ. רעיון זה המופיע במרכז פרשת המופתים, הוא חלק מההתראה למכת הברד. כידוע ההתראה למכת הברד היא בבחינת הקדמה והתראה לכל הסדרה השלישית של המכות- באח"ב. ללמדך שזהו השיא שבמטרת המכות: "אין כמני בכל הארץ"14 -א.

פרשה ו: עשר המכות כמסר לעם ישראל(המכות ללא מופת התנין) (ז', יד- י"ב, לו)

תחום הפרשה

כאמור, לעשר המכות מסר חינוכי הן כלפי בני ישראל והן כלפי העולם, המיוצג כאן ע"י מצרים. בהיבט של עם ישראל עשר המכות לא כוללות את מופת התנין, מאחר שזה נעשה בארמונו של מלך מצרים "לפני פרעה ולפני עבדיו". המופת לא נעשה בפרהסיה, לא נועד עבור בני ישראל, ואין בו הפליה בין עם ישראל לבין המצרים.
לעומת זאת שאר המופתים (המכות) נעשו בפרהסיה, קבל עם ועולם, בנ"י כולם ראו את שינוי סדרי הטבע ואת ההפליה בינם לבין המצרים. ממילא המכות מופנות לישראל כאל מסר חינוכי לחיזוק האמונה "בה' ובמשה עבדו".
משום כך הפרשה תפתח בהתראה למכת הדם (ז', יד), והיא תסתיים בסוף מכת בכורות (י"ב, לו). הפרשה כוללת אם כן את פרשת המצוות: פסח מצרים ופסח דורות (י"ב, א- כח). מאחר שאנו טוענים כי כל עשר המכות מופנות כמסר אמוני גם לעם ישראל, יקל עלינו להבין מדוע פרשת המצוות חוצצת בין ההתראה למכת בכורות לבין המכה עצמה.
כדי שעם ישראל יזכה למכה האחרונה, עליו לגלות שהוא הפנים את המסר האמוני והוא מקיים מצוות. עם ישראל הופך להיות פעיל כדי להינצל ממכת בכורות ע"י גילוי אמונתו בה' הן בלקיחת השה (האליל המצרי) והן ע"י שחיטתו וקיום כל המצוות הכרוכות בכך.

ענייני הפרשה

דצ"כ: ז', יד- ח', טו: 31
עד"ש: ח', טז- ט', יב: 25
באח"ב: ט', יג- י"ב, לו: 98

מבנה ומרכז
סך הפסוקים בפרשה
ז',יד-כט:16; ח':28; ט':35; י':29; י"א:10; י"ב,א-לו:36
סך כל הפסוקים=154
מחצית א:
ז',יד-כט:16; ח':28; ט',א-לג:33
סך כל הפסוקים=77

מרכז:

סיום מכת הברד והתראה למכת הארבה:
"...ויכבד לבו הוא ועבדיו: ויחזק לב פרעה
ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר ה' ביד
משה:... כי אני הכבדתי את  לבו ואת לב עבדיו
למען שתי    אתתי אלה בקרבו: ולמען תספר      
באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים
ואת אֹתֹתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה':
...עד מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני"
                       (ט', לד- לה; י', א- ג. [תחילת מחצית ב])

מחצית ב:
ט',לד-לה:2; י':29; י"א:10; י"ב,א-לו:36
סך כל הפסוקים=77

למשמעות הרעיון המרכזי
פרשה זו הינה בעלת משמעות רבה, מפני שהיא כוללת את כל עשר המכות והן מפני שהיא מופנית דווקא לעם ישראל. אכן במרכז הפרשה אנו מוצאים את כל הרעיונות העיקריים המופיעים בעשר המכות. להלן שישה רעיונות עיקריים לפי סדר הופעתם בפסוקי המרכז (ט', לד- לה וכן י', א- ג):
א. פרעה מחזק את לבו ולא משחרר את בני ישראל: "ויכבד לבו הוא ועבדיו: ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל..."
ב. ה' מחזק את לב פרעה: "...כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו"
ג. המטרה להרבות נפלאות במצרים: "...למען שתי אֹתֹתי אלה בקרבו"
ד. המצוה לספר את נסי יציאת מצרים לבנים: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אֹתֹתי אשר שמתי בם..."
ה. המטרה הסופית לעם ישראל- ידיעת ה': "...וידעתם כי אני ה'"
ו. הצו לפרעה לשלח את בנ"י: "שלח עמי ויעבדני"
בפסוקי המרכז, בהתראה למכת הארבה, מופיע המסר לבנ"י: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך...". וכמו כן מופיע המסר של "וידעתם כי אני ה'" לבנ"י. נשאלת השאלה, מדוע רעיונות חשובים אלה מופיעים דווקא בהקדמה למכת הארבה? לכאורה היינו מצפים למסרים חשובים אלה במקומות משמעותיים אחרים: בהקדמה לכל המכות, או בסוף כל המכות, או בהקדמה למכה האחרונה ברצוף למצות הפסח, או בהקדמה לאחת מהסדרות עד"ש, באח"ב. והנה מסר כל כך חשוב ואולי תכלית כל המכות מופיע דווקא בהקדמה למכת הארבה?! נדמה כי לאור מיקוד הפרשה ומציאת המרכז, התשובה מונחת לפנינו: התורה אכן כתבה את המסרים החשובים ביותר במקום המרכזי ביותר, במרכז הפרשה מבחינת מס' הפסוקים.
יתר על כן המסר של ידיעת ה' מופיע שלוש פעמים (ז', ה; ז', יז; י', ב) פעמיים הוא מופנה למצרים ופעם אחת לישראל. הנה כי כן במרכז הפרשה שלנו, פרשת עשר המכות כמסר לעם ישראל, מופיע המסר של "וידעתם כי אני ה'" (י', ב), אשר מופנה לעם
ישראל.