מרכז הפרשה ביהושע שופטים/פרשה י"ב
פרשה י"ב: חלוקת הנחלות לשבטים (י"ג, א-כ"ב, ח)
פרשת הנחלות – עיקרו של ספר יהושע
פרשה זו של חלוקת הארץ לשבטים כוללת 277 פסוקים, זוהי הפרשה הארוכה ביותר בספר יהושע. לעומתה כל פרשות הכיבוש(פרשה י"א: פרקים ו' -י"ב) רק 205 פסוקים. (גם כך לא כל פרשת הכיבוש עוסקת במלחמות, ובתוך פרשות אלה אנו מוצאים את מעשה עכן, מעמד הר עיבל ומעשה הגבעונים).
יחס זה בין פרשות הכיבוש לפרשת הנחלה, וכן היותה של פרשת הנחלה הגדולה ביותר בספר, כל זה בא ללמדנו שעיקרו של ספר יהושע הוא הנחלה ולא הכיבוש. כמובן, הכיבוש נעשה בצורה תקיפה ובלתי מתפשרת (כפי שתואר בפרשה י"א). אך הדבר נעשה ע"פ צו ה'. כפי שהדבר מצויין במפורש "...ואת כל הנשמה החרים כאשר צוה ה' אלקי ישראל" (י', מ), "...רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם לא השאירו כל נשמה: כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה" (י"א, יד-טו).
ממילא כשהכיבוש נעשה ע"פ דבר ה', הרי זהו המוסר האלקי וזהו רצון ה'. על כן הכתוב לא רק שאינו מסתיר זאת, אלא אף מדגיש זאת. יחד עם זאת הכיבוש מהווה אמצעי לירושת הארץ, ולא מטרה בפני עצמה. ירושת הארץ היא היא המטרה והתכלית של כל הספר. רק כך אפשר להבין את מס' הפסוקים הרב בפרשת הנחלה
תחום הפרשה
תחילתה של פרשת הנחלות מיד בתום "שירת יהושע", היא השירה המפרטת את כל 31 מלכי כנען שנכבשו. הפרשה פותחת בהקדמה כללית (י"ג, א-ו), ועוברת להקדמה באשר לנחלתם של שני השבטים וחצי בעבה"י המזרחי . לאחר מכן עוברת הפרשה לפירוט נחלת שני השבטים וחצי, ולבסוף לפירוט נחלת שאר השבטים. פרשתנו מסתיימת בחלוקת ערי מקלט וערי הלויים. הפרשה חותמת בחזרתם של שני השבטים וחצי למקומם, ובכך הפרשה מסיימת כעין הפתיחה. אמצעי זה של סיום מעין פתיחה מהווה חיזוק לגבולות הפרשה: י"ג, א-כ"ב, ח.
ענייני הפרשה
- הקדמה כללית
- הקדמה לנחלת שני השבטים וחצי
- נחלת שני השבטים וחצי
- נחלת שבט יהודה
- נחלת בני יוסף: מנשה ואפרים
- נחלת שאר השבטים: בנימין, שמעון, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי ודן
- חלוקת ערי מקלט
- נחלת הלויים בתוך ישראל
- סיום לפרשת הנחלה
- שילוחם של שני השבטים וחצי אל נחלתם בעבה"י המזרחי.
מבנה ומרכז
כל הפסוקים בפרשה
פרקים י"ג:32; י"ד:15; ט"ו:63; ט"ז:10; י"ז:17; י"ח:28; י"ט:51; כ:9; כ"א:43; כ"ב:8
סך כל הפסוקים=277
מחצית א
פרקים י"ג:32; י"ד:15; ט"ו:63; ט"ז:10; י"ז:17
סך כל הפסוקים=138
מרכז
"ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד
( י"ח, א)
מחצית ב'
פרקים י"ח:28; י"ט:51; כ:9; כ"א:43; כ"ב:8
סך כל הפסוקים=138
למשמעות הפסוק המרכזי
במרכז פרשה ארוכה זו בת 277 פסוקים, במרכזה המדוייק בין שתי מחציות שוות של 138 פסוקים, אנו מוצאים את הפסוק המציין את קביעת אוהל מועד בשילה: "ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם"
פסוק זה מציין שתי עובדות חשובות: א. קביעת המשכן בשילה. ב. והארץ נכבשה לפניהם. הפרשנים נחלקו באשר ליחס בין שתי עובדות אלה, רש"י (ו"מצודות" בעקבותיו) מסביר כי שתי עובדות אלה הן בבחינת סיבה ותוצאה: בעקבות קביעת המשכן בשילה זכו בנ"י והמשיכו לכבוש מה שלא נכבש עד אז. לעומת זאת רבל"ג (וכן המלבי"ם) מפרש כי הביטוי "והארץ נכבשה לפניהם" הינו תיאור זמן: כלומר, קביעת המשכן בשילה נעשתה לאחר שהארץ נכבשה לפניהם.
בנין אב לשיטת המרכזים
נראה שדווקא פרשה זו באה להדגיש את אמיתותה של שיטת המרכזים: פרשה ענקית בת 277 פסוקים, הפרשה הארוכה ביותר בספר יהושע. ואכן היא ארוכה בכל קנה מידה. פרשה בעלת פירוט רב מאוד. כל פירוט הנחלות לכל השבטים. והנה במרכזה במדוייק, בין שתי מחציות שוות של 138 פסוקים, בפסוק האמצעי בדיוק נמצא תיאור השכנת משכן שילה. כלומר נחלת ה' עלי אדמות. נראה שמרכז זה הינו צועק כאלף עדים על השיטה כולה: במרכז הפרשה (מבחינת מס' הפסוקים) משבץ הכתוב רעיון מרכזי ובעל חשיבות רבה לכל הפרשה.
רצף אירועים
הפסוק המרכזי (י"ח, א) נמצא לא רק באמצע הפרשה מבחינת הפסוקים אלא גם באמצע הפרשה מבחינת רצף האירועים- התוכן: בין פירוט חלוקת הנחלות לשבט יהודה אפרים ומנשה, אשר נעשתה ללא גורל, ובין החלוקה לשבעת השבטים, חלוקה שנעשתה ע"י גורל ובשילה. להלן נפרט ארבעה רעיונות חשובים העולים מהפסוק המרכזי.
א. מרכזיותו של המשכן בחיי האומה
יש להניח שמקומו של הפסוק (י"ח, א) בדיוק במרכז הפרשה (מבחינת מס' הפסוקים) הינו בעל משמעות רבה, חוץ מכך שהוא משתלב ברצף האירועים. יש להניח שהפסוק המרכזי בא להביע רעיון מרכזי בפרשה, והוא מרכזיותו של המשכן בחיי האומה. כאשר נקבע המשכן בשילה נאסרו הבמות (ספרי דברים י"ב, ח; זבחים קי"ב, ע"ב) על כל המשתמע מכך. כלומר, כל עוד והמשכן היה בגלגל העם הקריב קורבנות יחיד בבמות, בכל מקום. מכאן ואילך לאחר שהמשכן נקבע בשילה, נאסרו הבמות וחלה חובה על העם להקריב אפילו קורבנות יחיד אך ורק בשילה, במשכן. זהו ציון דרך חשוב בחיי העם ובייחסו למשכן ולאיסור הבמות . מכאן עולה ששילה, שהיא מרכז גיאוגרפי בארץ, הפכה כעת להיות מרכז רוחני לעמ"י, שם מקריבים קורבנות ציבור ואפילו יחיד, לשם עולים לרגל, שם נמצא הכהן הגדול, וכל המשתמע והמתחייב ממיקומו של המשכן.
ב. המשכן נחלת ה'
הפסוק המרכזי הנמצא באמצע פרשת הנחלות, מציין בעצם את נחלת ה' בארץ. המשכן הינו מקום שכינת ה' בארץ ובעולם. זהו מקום עבודת הקורבנות וזהו מקום העליה לרגל. לכן אפשר לראות במשכן כסמל לנחלת ה' בארץ. הגם שמלוא כל הארץ כבודו ועמ"י עצמו נקרא נחלת ה', כביכול גם השכינה קיבלה נחלה. אכן ציון עובדה זו של קביעת נחלת ה', עובדה זו נמצאת בדיוק במרכז פרשת הנחלות.
ג. המשכן נחלת כל העם
העיר שילה אומנם שוכנת בנחלת שבט אפרים. אך המשכן שייך לכל עם ישראל. המשכן אינו נחלתו של שבט מסויים. הכהנים והלויים העובדים בו מייצגים את כל העם. משום כך הפסוק המציין את מיקום המשכן בשילה נמצא במרכז פרשת הנחלות. זאת כדי לציין את המשותף לכל העם ואת המאחד אותו.
ד. השראת שכינה במשכן שילה
ע"י קביעת המשכן בשילה חוזר עמ"י לתכליתו והיא השראת שכינה במשכן. כל ספר יהושע שואף לקראת חלוקת הנחלות כאשר הכיבוש אינו אלא האמצעי. במסגרת חלוקת הנחלות הפסגה היא נחלת ה', קרי השכנת משכן שילה.
כך מצאנו בספר שמות, ספר הגאולה. הספר שואף לקראת שיא הגאולה, אשר באה לידי ביטוי בהשראת שכינה במשכן. בספר שמות הוקדשו חמש פרשות להקמת המשכן וכליו והספר מסתיים בהקמת המשכן וגילוי השכינה: "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן: ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן: ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם: ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלתו: כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ', לד- לח)
ספר שמות אכן מסיים בתיאור גילוי שכינה במשכן קבל עם ועדה, לעיני כל ישראל, גם ביום וגם בלילה. עובדה זו מלמדת שתכלית גאולת ישראל אשר החלה ביצי"מ - שיאה בהשראת שכינה במשכן.
כמו ספר שמות כך גם ספר יהושע שואף לאותו מעמד של גילוי שכינה במשכן, אלא שהפעם הדבר מתרחש בא"י. לאחר כיבוש הארץ ולאחר חלוקת נחלות עבה"י המזרחי, יהודה, מנשה ואפרים, מציין הכתוב את קביעת המשכן בשילה, בהר אפרים. ללמדך שתכלית הכיבוש והנחלה הינה משכן שילה על כל המשתמע מכך.
קביעת המשכן לאחר חלוקת הנחלה לאפרים
תיאור קביעת משכן שילה לא נעשה בסוף תיאור חלוקת הנחלות, מאחר שהדבר היה עלול להיראות כאחרון בסדר העדיפויות. הוא גם לא צויין כראשון הנחלות, כי מבחינה מעשית הדבר אינו בר ביצוע. אי אפשר לקבוע את המשכן לפני שהאיזור מיושב. לכן כאשר חילקו את הנחלות מהדרום ועד הר אפרים במרכז, ואיזור המשכן כבר התיישב, ברגע זה מיד קבעו את המשכן בשילה בהר אפרים. גם לפני שחולקה שאר הארץ: יתר על כן המשכן מיד ממלא את ייעודו הרוחני, והגורל של שאר השבטים נעשה משילה.