מרכז הפרשה ביהושע שופטים/פרשה ב
פרשה ב': פרקי מבוא (א', א- ו', א)
תחום הפרשה וענייניה
ספר יהושע עוסק בעיקר בכיבוש ונחלה, אלא שלפני כן ישנן הקדמות שונות. כל ההקדמות עד תחילת הכיבוש מהוות פרשה נפרדת. הפרשה עוסקת במגוון נושאים, אשר כולם בבחינת מבוא והקדמה לקראת הכיבוש. תחום הפרשה ברור עד מאוד; מתחילת הספר ועד תחילת פרשות הכיבוש "ויריחו סגרת ומסגרת מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא" (ו', א) .
ענייני הפרשה
- הקדמה כללית- חיזוק מעמדו של יהושע.
- המרגלים ביריחו.
- ההכנות לחציית הירדן ונס חציית הירדן.
- מצוות שתים עשרה האבנים לאחר נס הירדן.
- מצוות ראשונות בארץ: ברית מילה ופסח.
- המפגש בין יהושע למלאך.
מרכז הפרשה
כל הפסוקים בפרשה
פרקים א':18; ב':24; ג':17; ד':24; ה':15; ו':1
סך כל הפסוקים=99
מחצית א':
פרקים א':18; ב':24; ג',א'-ו':6
סך כל הפסוקים= 48
מרכז:
"ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל
אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך:
ואתה תצוה את הכהנים נשאי ארון הברית לאמר
כבאכם עד קצה מי הירדן בירדן תעמדו"
( ג', ז-ח)
מחצית ב:
פרקים ג', ט'-י"ז:17; ד':24; ה':15; ו':1
סך כל הפסוקים=49
למשמעות הרעיון המרכזי
שני פסוקי המרכז הינם ההקדמה לנס חציית הירדן. בפסוקים אלה אנו מוצאים את הרעיון החשוב ביותר ביחס לכל "פרקי המבוא" ואשר כל הפרשה סובבת סביבו; ה' מבטיח שהוא יהיה עם יהושע כפי שהיה עם משה: " ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך" (ג', ז) פסוק זה הינו אחד משני פסוקי המרכז. שניהם יחד מהווים פרשה שלמה של המסורה, כלומר הם מובדלים ע"י פסקא לפניהם ואחריהם. הפסוק השני ג', ח מציין את הכהנים הנושאים את ארון ברית ה'. עניין זה כשלעצמו ראוי להיות במרכז הפרשה, מפני שהוא מדגיש שהמלחמות נעשות בעזרת ה'. הכהנים וארון ברית ה' הם המייצגים את השכינה ואת כח ה' בעולם. כמו כן בפסוק זה ישנו ביטוי המשווה את יהושע למשה: "ואתה תצווה". בתורה משה מצווה את הכהנים ואת העם את מצוות ה'. והנה כאן גם יהושע הוא המצוה את הכהנים ובהמשך את העם. אם כן יהושע כמשה לא רק לעניין ניסים ומופתים, אלא גם לעניין הבאת דבר ה' לעם. אפשר לאמר, כי כל הפרשה כמבוא לכיבוש נועדה לחזק את מעמדו של יהושע בפני העם עד כדי השוואתו למשה: "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך" רעיון זה חוזר לאורך כל פרשת המבוא שלוש פעמים:
א. בפתיחה לספר (א', א-יח)
ב. בנס חציית הירדן
ג. בסיום "פרקי המבוא"
כלומר, רעיון זה של השוואת יהושע למשה וחיזוק מעמדו מופיע בפרשתנו: בראש, באמצע, ובסוף. להלן נדון בכל אחת מהפרשיות הנ"ל.
א. פרשת הפתיחה (א', א-יח)
פרשת הפתיחה של ספר יהושע עוסקת בשני רעיונות עיקריים,
א. ההבטחה של ה' ליהושע "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך ולא אעזבך"
ב. "חזק ואמץ".
שני רעיונות אלו הינם אחד. הצורך בהקדמה זו לספר יהושע טבעי ביותר. עד עתה העם הונהג ע"י משה בהנהגה ניסית ויוצאת דופן עלי אדמות. כל העם הבין כי משה הינו שליח ה', וכי משה פועל מכוחו של ה'. והנה, עם מותו של משה חלה נפילה עצומה, העם מרגיש בחיסרון ההנהגה הניסית של משה. גם יהושע עצמו חושש ומבין כי בלתי אפשרי להחליף את משה , משום כך יש צורך בהדגשת שני הרעיונות הנ"ל וכדי להדגיש שזהו עניינה של כל פרשת הפתיחה (א', א-יח), אנו רואים כי היא מסתיימת בהדגשת שני הרעיונות האלה. בדברי שני השבטים וחצי אל יהושע הם מציינים את המחויבות שלהם לצייתנות אליו, ומסיימים בשני הרעיונות המלווים את כל הפתיחה:
"ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך רק יהיה ה' אלקיך עמך כאשר היה עם משה: כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת רק חזק ואמץ" (א', יז- יח).
ניתוח מבני של פסוקי ההקדמה (א-יח) ידגיש את הרעיון המרכזי של ההקדמה ושל כל "פרקי המבוא": בפרשית ההקדמה לספר 18 פסוקים, המחולקים לשתי פסקאות שוות:
פסקה א: דברי ה' אל יהושע (א', א-ט) 9 פסוקים
פסקה ב: דברי יהושע אל העם ואל שני השבטים וחצי ותשובתם ליהושע (א', י-יח) 9 פסוקים
פסקה א, אף היא מתחלקת לשני חלקים שווים, כל חלק ארבעה פסוקים ובמרכז אנו נמצא פסוק המביע את הרעיון המרכזי והחשוב של כל הפרשה, כדלקמן:
מחצית א: פסוקים א-ד (4 פסוקים)
מרכז: פסוק ה': "...כאשר הייתי עם משה אהיה עמך"
מחצית ב: פסוקים ו-ט (4 פסוקים.)
במרכז פסקה א' בין שתי מחציות שוות בנות ארבעה פסוקים, נמצא הפסוק המדגיש יותר מכל את הרעיון של כל פסקת הפתיחה ושל כל פרשת ההקדמה של הספר: כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך ולא אעזבך" (א', ה) .
הפסקה עצמה גם היא מסתיימת ברעיון זה: "כי עמך ה' אלקיך בכל אשר תלך" (א', ט) .
להלן תרשים של מבנה ההקדמה לספר (א', א-יח).
פסקה א': דברי ה' ליהושע (א', א-ט)
חלק א': א-ד: הצווי לרשת את הארץ
מרכז : פסוק ה' רעיון מרכזי: "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך ולא אעזבך"
חלק ב': ו-ט:הצווי "לעשות ככל התורה"
סיום פסקה א' רעיון מרכזי: "חזק ואמץ אל תערץ ואל תחת"
(9 פסוקים)
פסקה ב': דברי יהושע לעם ותשובת העם ליהושע (א', י-יח)
סיום פסקה ב': רעיון מרכזי: "...רק יהיה ה' אלקיך עמך כאשר היה עם משה... רק חזק ואמץ"
(9 פסוקים)
ב. נס כריתת מי הירדן
במסגרת הפרשה המתארת את נס כריתת מי הירדן אנו מוצאים פעמיים את הרעיון העיקרי של פרשת "פרקי המבוא". פעם אחת לפני הנס ופעם אחת אחריו. לפני הנס ה' אומר ליהושע בצורה ברורה ומפורשת את מטרת הנס: "ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך" (ג',ז) אכן זהו הפסוק המרכזי בכל פרשת פרקי המבוא, ואין ספק כי זהו הרעיון המוביל לאורך כל הפרשה. והוא כתוב במכוון במרכז לשם הדגשה.
רעיון זה חוזר בהמשך לאחר נס כריתת מי הירדן: "ביום ההוא גדל ה' את יהושע בעיני כל ישראל ויראו אתו כאשר יראו את משה כל ימי חייו" (ד', יד).
ג. המפגש- יהושע והמלאך
רעיון זה של השוואת יהושע למשה נמצא גם בפסוקים האחרונים של פרשתנו, בפרשית המפגש של יהושע עם המלאך. כאן ההשוואה אינה מופיעה במילים מפורשות אלא ע"י רמז: התגלות מלאך ה' ליהושע מזכירה את התגלות ה' בסנה למשה. זאת בעיקר, בעקבות הביטוי הזהה בשני המקומות: "של נעלך מעל רגלך" (ה' טו). אין כאן המקום להאריך בהשוואה בין שני המקרים, אולם ברור שהמפגש עם המלאך נועד להשוות בין יהושע למשה. עיון באירועים שהתרחשו אצל משה ואצל יהושע יגלה שיש דמיון רב ביניהם. כאשר אנו משווים את האירועים לפי סדר התרחשותם, אנו נמצא שיש בניהם הקבלה כיאסטית, כדלקמן:
משה
1. מעמד הסנה- "של נעליך"
2. פסח מצרים
3. קריעת ים סוף, בנית מזבח (במסגרת מעמד הר סיני)
4. שליחת מרגלים
יהושע
4. שליחת מרגלים
3. חציית הירדן, ובניית "מזבח" מ-12 האבנים
2. פסח ראשון- בארץ ישראל
1. המפגש עם המלאך- "של נעלך"
לסיכום, רעיון זה של "חזק ואמץ" ליהושע ו "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך", מופיע לאורך כל פרשתנו, פרשת המבוא (א',א –ו',א). הרעיון מודגש בפתיחה של הפרשה (שהיא גם פתיחה לספר כולו א', א-יח), בהמשך הפרשה בנס כריתת מי הירדן, וכן בסיום פרשת פרקי המבוא בפגישת יהושע עם המלאך.
כמובן, הרעיון מודגש ע"י הבאתו בדיוק במרכזה של כל הפרשה, בין שתי מחציות שוות (מבחינת מס' הפסוקים): "...כאשר הייתי עם משה אהיה עמך" (ג', ז).
כדאי לציין כי ההשוואה בין יהושע למשה מודגשת לאורך כל ספר יהושע ולא רק בפרקי המבוא. כבר מדרש תנחומא העיר על כך והביא פירוט של שבעה דברים שארעו גם למשה וגם ליהושע (תנחומא, שמות, פרשת תצוה ט').
להלן טבלה המציגה את ההשוואה בין יהושע למשה:
| יהושע | משה | |
|---|---|---|
| נס כריתת מי הירדן | קריעת ים סוף | תנחומא |
| יהושע הכניסם לארץ | משה הוציאם ממצרים | |
| יהושע מצוה את הכהנים (ג', ח) | משה מצוה את הכהנים והעם לאורך התורה כולה | |
| קרבן פסח בגלגל | קרבן פסח בבתים ערב היציאה ממצרים | |
| ברית מילה מיד בכניסה לארץ, בגלגל. | ברית מילה לפני קרבן הפסח "כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות י"ב, מג). | |
| המפגש עם המלאך "שר צבא ה' ": "של נעלך מעל רגלך" (ה', טו) | מעמד הסנה: "של נעליך מעל רגליך" (שמות ג', ה) | תנחומא |
| תפקידו העיקרי של יהושע- כיבוש הארץ, כיבוש יריחו היה עדות לתפקיד זה-כיבוש יריחו- שופרות | תפקידו העיקרי של משה- נתינת התורה לעמ"י. מעמד הר סיני היה המעמד שנתן למשה את הסמכות לכך -מעמד הר סיני- שופרות | |
| יהושע הרג 31 מלכים | משה הרג לסיחון ולעוג | תנחומא |
| יהושע כבש את עבה"י המערבי | משה כבש את עבה"י המזרחי | |
| "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" (יהושע י', יב) | משה העמיד גלגל חמה במלחמת עמלק (שמות י"ז,יא) | תנחומא |
| נסים בכיבוש הארץ | ניסים במדבר | |
| יהושע בונה מזבח "אז יבנה יהושע מזבח" (יהושע ח', ל) | משה בונה מזבח "ויבן משה מזבח" (שמות י"ז, טו) | תנחומא |
| יהושע שר לה' "אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה'..." | משה שר לה' "אז ישיר משה" (שמות ט"ו, א) | תנחומא |
| חלוקת הארץ לשבטי ישראל | חלוקת עבה"י המזרחי לראובן, גד ולחצי המנשה | |
| קביעת ערי מקלט בעבה"י המערבי | חלוקת ערי מקלט בעבה"י המזרחי | תנחומא |
| יהושע כותב: "ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלקים" (יהושע כ"ד, כו) | משה כותב את התורה "ויכתב משה את התורה הזאת" (דברים ל"א , ט) | |
| יהושע נפרד מהעם בנאום פרידה בנימה של תוכחה (פרקים כ"ג, כ"ד) | משה נפרד מהעם בנאום פרידה בנימה של תוכחה (פרשות ניצבים וילך האזינו) |
מה המטרה בהשוואת יהושע למשה?
מצאנו כי במרכז פרשה זו, פרשת פרקי המבוא, הדגיש הכתוב את הרעיון החשוב השוואת יהושע למשה: "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך". רעיון זה נמצא לא רק במרכז הפרשה אלא לאורך כל פרשת המבוא. יתר על כן מתברר כי יש עניין גדול בכל ספר יהושע להשוות את יהושע למשה.
נשאלת השאלה מה כל כך חשוב להראות את הדימיון בין יהושע למשה. ליתר דיוק מה הדימיון בין שניהם. בעיקר, לאחר שחז"ל אמרו "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה". כלומר למרות ההשוואות הרבות, הרי שמשה הוא ייחודי, לא יהיה עוד נביא כמותו, כדברי הכתוב: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה..." (דברים ל"ד,י). כמו כן ראה שלושה עשר עיקרים להרמב"ם.
האם השוואה זו באה ללמדנו על מעמדו של יהושע בתקופת מנהיגותו? לא יתכן שזהו המסר! הרי ידוע ש"נבואה שלא הצטרכה לדורות לא נכתבה, נבואה שהצטרכה לדורות כן נכתבה". אשר על כן נשאלת השאלה מהו המסר לדורות מהשוואת יהושע למשה?
כיבוש הארץ- עניין אלוקי
אם כן מתברר, כי ספר יהושע ללא פרקי המבוא וללא ההשוואה למשה, היה עלול להיות עוד ספר הסטוריה וכיבוש בדברי ימי העולם. יהושע היה עלול להיתפס כמנהיג- צבאי נפלא, שהביא חרות ומדינה לעמו. עם ישראל היה עלול להיתפס כמו עוד עם שעלה לבמת ההסטוריה, כבש חבל ארץ, התיישב בה, וח"ו כמו כל העמים גם יעלם.
דווקא פרקי המבוא הם שנותנים לספר יהושע את האופי המיוחד שלו: עם ישראל עם הנצח, מקבל את ארץ ישראל מידי הקב"ה. יהושע נבחר ע"י ה' למלא את תפקיד כיבוש הארץ וחלוקתה. יהושע פועל מתוך שליחות של ה', כפי שמשה פעל בשליחות ה'. יהושע אינו נתפס כמצביא מוצלח, אשר מספק את מאוייו האישים להיות מנהיג. יהושע אינו כובש מתוך יצרים ודחפים פנימיים ("אמפריאליזם" לשמו). יהושע כובש כי זהו צו ה'. עמ"י נכנס לא"י כי זהו מהלך אלוקי, שהחל ביצי"מ.
כדי להבליט רעיונות אלו יש צורך חשוב להשוות את יהושע למשה. כי בתורה מודגש באופן הברור ביותר שמשה אינו אלא מעביר את דבר ה' לעם, משה אינו פועל מתוך רגשותיו מאוייו או רצונותיו. אם משה היה מביא תורה מתוך שכלו, הגיונותיו, חוכמתו, נסיון חייו וכיו"ב הרי שתורה כזו היתה מתפוגגת עם חלוף הדורות. משה קיבל את תורת ה', משה אינו אלא צינור להעברת דבר ה' לעמ"י. משום כך התורה, תורת ה', היא תורת הנצח.
כך הדבר אצל יהושע. יהושע לא קיבל את תפקידו מכוח השררה. יהושע אינו פועל מתוך מניעים אישיים להביא לידי ביטוי את יכולותיו המנהיגותיים. יהושע נבחר ע"י ה' ופועל מסמכותו של ה'. משום כך כיבוש הארץ הופך להיות עניין אלוקי: בורא עולם ואלוקי העולם (כפי שהוא מכונה ע"י רחב: "...כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (ב', יא)) החליט לבחור בעמ"י כעם ה', והחליט לתת לו את הארץ. באופן מעשי עלי אדמות יהושע נבחר להיות מנהיג בתקופת הכיבוש. לכן נתינת הארץ לעמ"י הופכת להיות עניין נצחי לעדי עד. ולא עניין של צורך השעה. כיבוש הארץ הופך להיות חלק ממהלך אלהי, מהלך שהחל מימי בריאת העולם ועד ימות עולם.
לסיכום, ברור מאוד מדוע הרעיון העיקרי והמרכזי של פרשות המבוא, (עוד לפני תחילת הכיבוש) הוא להדגיש כי "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך" . אין זו רק "תעודת ביטוח להצלחה", אלה הדבר מורה, שכפי שמשה פועל מתוך סמכות אלקית, כך הארץ נכבשת ע"י יהושע מתוך צו ה', על כל המשתמע מכך.
ההכנות לכיבוש ב"פרקי המבוא"
אי אפשר לסיים פרשה זו מבלי להתיחס להכנות לקראת הכיבוש. בסופו של דבר כל פרקי המבוא הם בבחינת ההכנות לכיבוש. היינו מצפים למצוא ב"פרקי המבוא" הכנות למלחמה בסגנון המקובל: הכנת כלי נשק, מפקד הצבא, היערכות הכוחות, חלוקת תפקידים, תכנון, טקטיקה וכל כיו"ב. אולם למרבה ההפתעה, איננו מוצאים אף לא פסוק אחד באשר לתאורים בסגנון זה.
האם באמת אפשר לאמר, כי יהושע ועמ"י לא התכוננו לכיבוש? אכן הם כן התכוננו לקרבות, אלא שההכנות היו שונות מהכנות שגרתיות לקרבות רגילים.
ההכנות האמיתיות למלחמה
ניתן לחלק את פרקי המבוא לשלוש יחידות כאשר אנו מצפים דווקא ביחידה השלישית למצוא הכנות למלחמה:
יחידה ראשונה: חיזוק מעמדו של יהושע ע"י הקב"ה וע"י העם, הכמיהה להשוות את מעמדו של יהושע לזה של משה.
יחידה שניה: הכניסה לארץ. זו אכן מלאה הכנות לקראת נס חציית הירדן וכל הכרוך בכך.
יחידה שלישית: מאז הכניסה לארץ ועד הקרב הראשון. כאן אנו מוצאים שני עניינים חשובים מאוד: ברית המילה וקורבן פסח וכן המפגש של יהושע עם המלאך. ביחידה זו היינו מצפים למצוא את ההכנות לקרבות.
כאמור, לכאורה, איננו מוצאים הכנות למלחמה כלל וכלל. אכן, בכל מה שקשור למלחמות רגילות ולצבאות רגילים, אלה הנשענים על כוחם בלבד, אין כאן הכנות לקרבות. אולם יהושע ועמ"י כן התכוננו למלחמה. אלא שההכנות שלהם מתאימות להבנת המלחמה אצל עמ"י. עמ"י מבין כי "נתן ה' בידנו את כל הארץ" כלומר, עמ"י מבין כי הניצחון על האוייב תלוי ברצון ה', בתוכנית האלקית ולא בעוצמה צבאית וכל כיו"ב. ה' הוא העוזר לנצח במלחמה, הוא המכריע את הכף, הוא הנותן את האוייב בידי ישראל. למלחמה כזו עמ"י כן התכונן. וההכנות הם: ברית מילה וקורבן פסח[1]. בשתי מצוות אלה היהודי נכנס לברית עם ה', ברית בין ה' לבין העם היהודי כי הוא מכיר בברית שבין ה' לעמ"י: שהקב"ה בחר באברהם ובאבות ובעמ"י, הוציא אותם ממצרים מבית עבדים, להיות לו לעבדים , וזאת כדי להיכנס תחת כנפי השכינה במעמד הר סיני ולקבל עול תורה ומצוות.
אכן כניסה לברית כזו ע"י ברית מילה וקורבן פסח היא היא ההכנה למלחמה.[2] רק ע"י אמונה חזקה בקשר האמיץ שבין עמ"י לאלקיו, עמ"י מבטיח לעצמו שה' הוא איש מלחמה, הוא הוא שיתן בידינו את הארץ, כפי שהדבר מופיע לאורך כל הספר: "ראה נתתי בידך את יריחו" (ו', ב), "ונתנה ה' אלקיכם בידכם..." (ח', ז), "אל תירא מהם כי בידך נתתים..." (י', ח), "ויתנם ה' ביד ישראל" (י"א, ח), "ויתן ה' את לכיש ביד ישראל" (י', לב) ועוד.
אם זוהי האמונה, אם זוהי ההכנה לקרב (ברית מילה וקרבן פסח), אזי הקב"ה עונה לעם וליהושע באמצעות המפגש של יהושע עם מלאך ה'. כאשר במפגש זה המלאך מבטיח ליהושע שיסייע בידו בכיבוש יריחו.
הכנת כלי נשק (חרבות)
בפרקי המבוא מוזכרת החרב פעמיים. זו אינה חרב שמכינים אנשי צבא רגילים, זו אינה חרב מלחמה. בפעם הראשונה: "חרבות צרים" שמכין יהושע כדי למול את העם. כלומר עמ"י במקום להכין חרבות ולהתעסק עם כלי מלחמה, הוא מכין "חרבות צרים" עבור מצוות ברית מילה. כלומר, זהו כלי הנשק של עמ"י.
מאידך, בפעם השניה שמופיעה החרב, זוהי חרבו של מלאך ה'. בפרשה האחרונה של "פרקי המבוא" מופיע מלאך ה' "וחרבו שלופה בידו" (ה', יג). לפי כל הפרשנים (רש"י, רד"ק, מצודות, מלבי"ם ועוד ראה להלן ע"מ 32 ציטוט מדברי הפרשנים) מלאך ה' בא כדי לעודד את יהושע ולהודיע לו כי ה' יעזור לו בכיבוש יריחו. אם כן יש להבין את עניין החרב של מלאך ה' כתשובת ה' ליהושע על "חרבות צרים". אתם הכנתם "חרבות צרים" כדי למול את העם ולהיכנס בברית ה', זאת במקום להכין חרבות למלחמה, אתם בוטחים בה' ולא בכלי מלחמה, משום כך אני ה' אבוא בחרבי, וצבאות ה' הם שיעשו את המלחמה. המלבי"ם בפרושו לפסוק מחדד הבנה זו: "אני שר צבא ה' " רצה לומר לא באתי יחידי רק יש ויש אתי רבבות מחנות צבא עליונים היוצאים להילחם עם האוייב ואני שר הצבא ההולך בראשם.
- ^ אלו שתי מצוות עשה היחידות, שחייבים עליהם כרת. עונש הכרת על מצוות אלה ,מעיד על חומרתן וחשיבותן. מצוות אלה מהוות בסיס לקיום כל המצוות. כל הכופר או מבטל מצוות אלה, כאילו כופר בכל הבסיס לקיום התורה. מצוות ברית מילה הינה כניסה לעם היהודי ומצות קורבן פסח בבחינת כניסה לברית של קיום כל המצוות. קרבן פסח מבטא את האמונה ביציאת מצרים וקבלת כל המהלך האלוקי של בחירת עמ"י, הוצאתו ממצרים, מעמד הר סיני וכניסה בברית תורה ומצוות. אשר על כן עשרת הדברות מתחילות ב"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". ואכמ"ל.
- ^ יתר על כן נראה מהכתובים כי מצות ברית מילה הינה בבחינת תנאי לקבלת הארץ (בראשית י"ז, ח). כמו כן על חשיבות מצוה זו ראה ירושלמי, נדרים פ"ג ה"ט :"…גדולה מילה שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות..." כמו כן ראה מעם לועז יהושע ה', ב.