מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר קהלת/יב

פרק יב

וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֲךָ בַּשָּׁנִים שֶׁאַתָּה בָּחוּר, לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹאוּ הַיָּמִים הָרָעִים וְיַגִּיעוּ שָׁנִים שֶׁתֹּאמַר עֲלֵיהֶן: אֵין לִי בָּהֶם חֵפֶץ. לִפְנֵי שֶׁיֵּחָשְׁכוּ בְּעֵינֶיךָ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, וְיַחְזְרוּ הָעֲנָנִים שֶׁאַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם. בַּיּוֹם שֶׁיִּרְעֲדוּ הָרַגְלַיִם וְיִתְעַוְּתוּ הַזְּרוֹעוֹת, וְיִתְבַּטֵּל הַשִּׁמּוּשׁ בַּשִּׁנַּיִם שֶׁהִתְמַעֲטוּ, וְיֵחָשְׁכוּ הָעֵינַיִם בְּחוֹרֵיהֶן. וְיִסָּתְמוּ הַנְּקָבִים הַחִצּוֹנִים בְּשׁוּלֵי מַעֲרֶכֶת הָעִכּוּל, וְיִתְעוֹרֵר לִפְנוֹת בּוֹקֶר לְקוֹל צִפּוֹר, וְתֵרֵד בְּאָזְנָיו אֵכוּת צְלִילֵי הַשִּׁירִים. גַּם יִפְחֲדוּ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וּמִמִּכְשׁוֹלִים בַּדֶּרֶךְ, וְיִבְלְטוּ עֲצָמוֹת וְיִכְבַּד הַדּוֹפֶק, וְתִתְבַּטֵּל הַתַּאֲוָה, כִּי הָאָדָם הוֹלֵךְ לִקְרַאת בֵּית עוֹלָמוֹ וְהַסּוֹפְדִים כְּבָר מִסְתּוֹבְבִים בַּחוּצוֹת. לִפְנֵי שֶׁתִּתְנַתֵּק הַשִּׁדְרָה וְתִתְרַסֵּק הַגֻּלְגּוֹלֶת, הַכֶּרֶס תִּבָּקַע וְהַגּוּף יֻשְׁלַךְ אֶל הַבּוֹר. וְהֶעָפָר יָשׁוּב לָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁהָיָה, וְרוּחַ הַחַיִּים תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים שֶׁנָּתַן אוֹתָהּ. הֲבֵל הֲבָלִים הִסִּיק קוֹהֶלֶת – הַכֹּל הֶבֶל. וְנוֹסַף עַל שֶׁהָיָה קוֹהֶלֶת חָכָם בְּעַצְמוֹ הוּא גַּם לִמֵּד אֶת הָעָם יְדִיעוֹת, וְהֵבִין וְחָקַר, וְחִבֵּר הַרְבֵּה מְשָׁלִים. קוֹהֶלֶת חִפֵּשׂ לִמְצוֹא דְּבָרִים מְעַנְיְנִים, וְלִכְתּוֹב נָכוֹן דְּבָרִים אֲמִתִּיִּים. דִּבְרֵי חֲכָמִים קְבוּעִים כְּקוֹצֵי דָּרְבָּן, וְשֶׁל אוֹסְפֵי חָכְמָה – כְּמַסְמְרִים, נִתְּנוּ מֵהַמַּנְהִיג הַיָּחִיד. וְהִזָּהֵר בְּנִי גַּם בְּעוֹד דְּבָרִים, אֵין סוֹף לְפָרְטָם בִּסְפָרִים רַבִּים, וִיגִיעָה רַבָּה לְלָמְדָּם. וְזוֹ כָּל מַשְׁמָעוּת מַסְקָנַת הַדְּבָרִים: כַּבֵּד אֶת דְּבַר הָאֱלֹהִים וּשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹתָיו, כִּי זֶה כָּל מַטְּרַת הָאָדָם. כִּי הָאֱלֹהִים יָבִיא לְמִשְׁפָּט אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים, כּוֹלֵל הַבִּלְתִּי יְדוּעִים, הַטּוֹבִים וְהָרָעִים.