מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/מז

פרק מז

יוֹסֵף בָּא וְסִפֵּר לְפַרְעֹה, וְאָמַר: אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהֵם בְּאֶרֶץ גּוֹשֶׁן. וּמְעַט מֵאֶחָיו לָקַח – חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וְהֶעֱמִיד אוֹתָם לִפְנֵי פַּרְעֹה. פַּרְעֹה אָמַר לְאֶחָיו: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם? אָמְרוּ לְפַרְעֹה: עֲבָדֶיךָ רוֹעֵי צֹאן, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ. הֵם אָמְרוּ לְפַרְעֹה: בָּאנוּ לָגוּר כְּתוֹשָׁבִים זְמַנִּיִּים בָּאָרֶץ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן שֶׁשַּׁיָּךְ לַעֲבָדֶיךָ, כִּי הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן קָשֶׁה, וְעַכְשָׁיו עֲבָדֶיךָ יִתְיַשְּׁבוּ בְּבַקָּשָׁה בְּאֶרֶץ גּוֹשֶׁן. פַּרְעֹה אָמַר לְיוֹסֵף: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ. אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ, הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ בָּאֵזוֹר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ, יָגוּרוּ בְּאֶרֶץ גּוֹשֶׁן, וְאִם יָדוּעַ לְךָ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֲנָשִׁים מֻכְשָׁרִים תְּמַנֶּה אוֹתָם לְאַחְרָאִים עַל עֲדָרִים שֶׁלִּי. יוֹסֵף הֵבִיא אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וְהֶעֱמִיד אוֹתוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה, וְיַעֲקֹב בֵּרֵךְ אֶת פַּרְעֹה. פַּרְעֹה אָמַר לְיַעֲקֹב: בֵּן כַּמָּה שָׁנִים אַתָּה? יַעֲקֹב אָמַר לְפַרְעֹה: שְׁנוֹת חַיַּי מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנִים וְהָיִיתִי בָּהֶן מְהַגֵּר, יְמֵי שְׁנוֹת חַיַּי הָיוּ מְעַטִּים וְרָעִים, וְלֹא הִגִּיעוּ לִימֵי שְׁנוֹת חַיֵּי אֲבוֹתַי שֶׁהָיוּ מְהַגְּרִים. יַעֲקֹב בֵּרֵךְ אֶת פַּרְעֹה, וְיָצָא מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה. יוֹסֵף הוֹשִׁיב אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו, וְנָתַן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאֵזוֹר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ שֶׁבְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס, כְּמוֹ שֶׁפַּרְעֹה צִוָּה. יוֹסֵף פִּרְנֵס אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחַת אָבִיו, וְנָתַן לֶחֶם כְּפִי צוֹרֶךְ הַיְּלָדִים.

• פָּרָשַׁת קְנִיַּת מִצְרַיִם

לֹא הָיָה לֶחֶם בְּכָל הָאֵזוֹר כִּי הָרָעָב קָשֶׁה מְאוֹד, תּוֹשְׁבֵי אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן נֶחְלְשׁוּ בִּגְלַל הָרָעָב. יוֹסֵף אָסַף אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁנִּמְצָא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן עַל יְדֵי מְכִירַת הָאוֹכֶל שֶׁהֵם קוֹנִים, וְיוֹסֵף הֵבִיא אֶת הַכֶּסֶף לְבֵית פַּרְעֹה. הַכֶּסֶף נִגְמַר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְכָל תּוֹשְׁבֵי מִצְרַיִם בָּאוּ אֶל יוֹסֵף וְאָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ לֶחֶם, וְלָמָּה נָמוּת מוּלְךָ, כִּי נִגְמַר הַכֶּסֶף! יוֹסֵף אָמַר: תְּנוּ אֶת עֶדְרֵיכֶם, וְאֶתֵּן לָכֶם תְּמוּרַת עֶדְרֵיכֶם, אִם נִגְמַר הַכֶּסֶף. הֵם הֵבִיאוּ אֶת עֶדְרֵיהֶם אֶל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף נָתַן לָהֶם לֶחֶם תְּמוּרַת הַסּוּסִים וְעֶדְרֵי הַצֹּאן וְעֶדְרֵי הַבָּקָר וְהַחֲמוֹרִים, וּפִרְנֵס אוֹתָם בְּלֶחֶם תְּמוּרַת כָּל עֶדְרֵיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁנָה. הַשָּׁנָה הַהִיא נִגְמְרָה, הֵם בָּאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא נַסְתִּיר מֵאֲדוֹנִי אֶלָּא נְגַלֶּה שֶׁנִּגְמְרוּ הַכֶּסֶף וְעֶדְרֵי הַבְּהֵמָה מִלָּתֵת לַאֲדוֹנִי, לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדוֹנִי אֶלָּא רַק גּוּפֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ. לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ? קְנֵה אוֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ תְּמוּרַת הַלֶּחֶם, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֵן לָנוּ גַּם זֶרַע לִזְרוֹעַ, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תִּהְיֶה שְׁמָמָה! יוֹסֵף קָנָה אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה, כִּי תּוֹשְׁבֵי מִצְרַיִם מָכְרוּ כָּל אֶחָד אֶת שָׂדֵהוּ, כִּי הָרָעָב הָיָה לָהֶם קָשֶׁה, וְהָאָרֶץ נִהְיְתָה שַׁיֶּכֶת לְפַרְעֹה. כְּדֵי לְהַמְחִישׁ זֹאת – הוּא הֶעֱבִיר אֶת הָעָם לְעָרִים אֲחֵרוֹת, מִקְצֵה גְּבוּל מִצְרַיִם וְעַד הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי. רַק אֶת אַדְמַת הַכְּמָרִים לֹא קָנָה, כִּי הָיְתָה קִצְבָּה לַכְּמָרִים מִפַּרְעֹה, וְהֵם אָכְלוּ אֶת הַקִצְבָּה שֶׁלָּהֶם שֶׁפַּרְעֹה נָתַן לָהֶם, לָכֵן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם. יוֹסֵף אָמַר לָעָם: הֲרֵי קָנִיתִי הַיּוֹם אֶתְכֶם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה, הִנֵּה לָכֶם זֶרַע וְתִזְרְעוּ אֶת הָאֲדָמָה. וְכָךְ יִהְיֶה בַּקָּצִיר שֶׁתָּבִיאוּ: חֲמִישִׁית תִּתְּנוּ לְפַרְעֹה וְאַרְבַּעַת הַחֲלָקִים יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע לַשָּׂדֶה וּלְאוֹכֶל עֲבוּרְכֶם וְלָאֲנָשִׁים שֶׁבְּבָתֵּיכֶם, וּלְהַאֲכִיל אֶת יַלְדֵיכֶם. אָמְרוּ: הֶחֱיִיתָ אוֹתָנוּ! נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי וְנִהְיֶה עֲבָדִים לְפַרְעֹה. יוֹסֵף קָבַע אֶת זֶה לְחוֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם – שֶׁנּוֹתְנִים לְפַרְעֹה חֲמִישִׁית, רַק אַדְמַת הַכְּמָרִים בִּלְבַד לֹא הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְפַרְעֹה. יִשְׂרָאֵל הִתְיַשְּׁבוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּוֹשֶׁן, הֵם נֶאֶחְזוּ בָּאָרֶץ וְהוֹלִידוּ וְהִתְרַבּוּ מְאוֹד.

• פָּרָשַׁת הַשְׁבָּעַת יוֹסֵף

יַעֲקֹב חַי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, יְמֵי יַעֲקֹב – שְׁנוֹת חַיָּיו הָיוּ מֵאָה אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנָה. יְמֵי מוֹתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִתְקָרְבוּ, הוּא קָרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וְאָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים בְּבַקָּשָׁה אֶת יָדְךָ מִתַּחַת לִירֵכִי כְּמִנְהַג הַנִּשְׁבָּעִים לַאֲדוֹנָם, וְתַעֲשֶׂה אִתִּי חֶסֶד אֲמִתִּי – בְּבַקָּשָׁה, אַל תִּקְבּוֹר אוֹתִי בְּמִצְרַיִם. אֶשְׁכַּב בְּמוֹתִי עִם אֲבוֹתַי, וְתִקַּח אוֹתִי מִמִּצְרַיִם וְתִקְבּוֹר אוֹתִי בְּקִבְרֵיהֶם. אָמַר לוֹ: אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתְךָ. אָמַר לוֹ: הִשָּׁבַע לִי! וְהוּא נִשְׁבַּע לוֹ, וְיִשְׂרָאֵל הִשְׁתַּחֲוָה עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה.