מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/מב

פרק מב

• פָּרָשַׁת יְרִידַת אֲחֵי יוֹסֵף

יַעֲקֹב רָאָה שֶׁיֵּשׁ מְכִירַת תְּבוּאָה בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר יַעֲקֹב לְבָנָיו: לָמָּה אַתֶּם מַפְחִידִים אֶת עַצְמְכֶם לְלֹא סִבָּה מִלָּלֶכֶת לְשָׁם? וְאָמַר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ מְכִירַת תְּבוּאָה בְּמִצְרַיִם, רְדוּ לְשָׁם וּקְנוּ לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת! עֲשֶׂרֶת אֲחֵי יוֹסֵף יָרְדוּ לִקְנוֹת תְּבוּאָה מִמִצְרַיִם. יַעֲקֹב לֹא שָׁלַח עִם אֶחָיו אֶת בִּנְיָמִין אֲחִיו שֶׁל יוֹסֵף מֵרָחֵל, כִּי אָמַר: שֶׁלֹּא יִקְרֶה לוֹ אָסוֹן כְּמוֹ לְאָחִיו. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ לִקְנוֹת בֵּין שְׁאָר הַבָּאִים, כִּי הָרָעָב הָיָה גַּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא מוֹכֵר אֶת הַתְּבוּאָה לְכָל תּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, אֲחֵי יוֹסֵף בָּאוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ עַל פְּנֵיהֶם לָאָרֶץ. יוֹסֵף רָאָה אֶת אֶחָיו וְהִכִּיר אוֹתָם, הוּא הִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם כְּמוֹ זָר וְדִבֵּר אִתָּם דְּבָרִים קָשִׁים, אָמַר לָהֶם: מֵאֵיפֹה בָּאתֶם? אָמְרוּ: מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, לִקְנוֹת אוֹכֶל. יוֹסֵף הִכִּיר אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּירוּ אוֹתוֹ. יוֹסֵף זָכַר אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַם עֲלֵיהֶם, וְאָמַר לָהֶם: אַתֶּם מְרַגְּלִים! בָּאתֶם לִרְאוֹת אֶת מְקוֹמוֹת הַתֻּרְפָּה שֶׁל הָאָרֶץ! אָמְרוּ לוֹ: לֹא אֲדוֹנִי, עֲבָדֶיךָ בָּאוּ רַק לִקְנוֹת אוֹכֶל! כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד אֲנַחְנוּ, דּוֹבְרֵי אֱמֶת אֲנַחְנוּ – עֲבָדֶיךָ לֹא הָיוּ מְרַגְּלִים מֵעוֹלָם. אָמַר לָהֶם: לֹא נָכוֹן! בָּאתֶם לִרְאוֹת אֶת מְקוֹמוֹת הַתֻּרְפָּה שֶׁל הָאָרֶץ! אָמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ – אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהִנֵּה הַקָּטָן עִם אָבִינוּ הַיּוֹם וְאֶחָד אֵינֶנּוּ. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: זֶה שֶׁהִשְׁאַרְתֶּם אוֹתוֹ בְּלִי סִבָּה זוֹ הוֹכָחָה לְמַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָכֶם: אַתֶּם מְרַגְּלִים! כָּךְ תִּבָּדְקוּ: אֲנִי נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי פַּרְעֹה שֶׁלֹּא תֵּצְאוּ מִכָּאן אֶלָּא כְּשֶׁיָּבוֹא הֵנָּה אֲחִיכֶם הַקָּטָן! שִׁלְחוּ מֵאִתְּכֶם אֶחָד שֶׁיָּבִיא אֶת אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם תִּהְיוּ בְּמַעֲצָר, וְכָךְ יִבָּדְקוּ דִּבְרֵיכֶם אִם אֱמֶת בְּפִיכֶם, וְאִם לֹא יָבִיא – אֲנִי נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי פַּרְעֹה שֶׁאַתֶּם מְרַגְּלִים! הוּא הִכְנִיס אוֹתָם לְמַעֲצָר שְׁלוֹשָׁה יָמִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: אֲנִי מְכַבֵּד אֶת הָאֱלֹהִים, לָכֵן אֲנִי מַרְשֶׁה שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּךְ כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים: אִם אַתֶּם דּוֹבְרֵי אֱמֶת – אֶחָד מֵאֲחֵיכֶם יֵאָסֵר בְּבֵית הַמַּעֲצָר, וְאַתֶּם לְכוּ וְתָבִיאוּ אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁקְּנִיתֶם לִבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם הָרְעֵבִים. וְתָבִיאוּ אֵלַי אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטָן וְכָךְ דִּבְרֵיכֶם יִתְאַמְּתוּ וְלֹא תָּמוּתוּ, וְכָךְ הֵם עֲשׂוּ. הֵם אָמְרוּ אִישׁ לְאָחִיו: אָכֵן אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים בִּגְלַל מַה שֶּׁעָשִׂינוּ לְאָחִינוּ – שֶׁרָאִינוּ אֶת צָרַת נַפְשׁוֹ כְּשֶׁהוּא הִתְחַנֵּן אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמַעְנוּ אֵלָיו – לָכֵן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת. עָנָה לָהֶם רְאוּבֵן וְאָמַר: הֲרֵי אָמַרְתִּי לָכֶם: אַל תֶּחֶטְאוּ בַּיֶּלֶד, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי! וְגַם הָעוֹנֶשׁ עַל שְׁפִיכוּת דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרַשׁ מֵאִתָּנוּ. וְהֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁיּוֹסֵף מֵבִין, כִּי הָיָה מְתֻרְגְּמָן בֵּינֵיהֶם כְּשֶׁדִּבְּרוּ אֵלָיו. הוּא הִסְתּוֹבֵב מֵהֶם וּבָכָה, וְחָזַר אֲלֵיהֶם וְדִבֵּר אִתָּם, וְלָקַח מֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן וְאָסַר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. יוֹסֵף צִוָּה לְמַלֵּא אֶת כְּלֵיהֶם בִּתְבוּאָה וּלְהַחֲזִיר אֶת כַּסְפֵּיהֶם – כָּל אֶחָד לְשַׂקּוֹ, וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדֶּרֶךְ, וְכָךְ עָשָׂה לָהֶם.

• פָּרָשַׁת שִׁיבַת אֲחֵי יוֹסֵף אַרְצָה

הֵם סָחֲבוּ אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁקָּנוּ עַל חֲמוֹרֵיהֶם וְהָלְכוּ מִשָּׁם. הָאֶחָד פָּתַח אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמוֹרוֹ בַּחֲנִיַּת הַלַּיְלָה, וְרָאָה אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפֶתַח שַׂקּוֹ. הוּא אָמַר לְאֶחָיו: כַּסְפִּי הֻחְזַר וְהִנֵּה הוּא בְּשַׂקִּי! הֵם הִשְׁתּוֹמְמוּ וּפָחֲדוּ וְאָמְרוּ אִישׁ לְאָחִיו: מַה זֶּה עָשָׂה לָנוּ אֱלֹהִים?! הֵם בָּאוּ לְיַעֲקֹב אֲבִיהֶם לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְסִפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁקָּרָה לָהֶם, וְאָמְרוּ: הָאִישׁ אֲדוֹן הָאָרֶץ דִּבֵּר אִתָּנוּ דְּבָרִים קָשִׁים וְהֶאֱשִׁים אוֹתָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מְרַגְּלִים בָּאָרֶץ. אָמַרְנוּ לוֹ: אֲנַחְנוּ דּוֹבְרֵי אֱמֶת, לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים מֵעוֹלָם. אֲנַחְנוּ שְׁנֵים עָשָׂר אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ, הָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהַקָּטָן הַיּוֹם עִם אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. אָמַר לָנוּ הָאִישׁ אֲדוֹן הָאָרֶץ: בְּזֹאת אֵדַע אִם דּוֹבְרֵי אֱמֶת אַתֶּם – הַשְׁאִירוּ אֶצְלִי אֶת אֶחָד מֵאֲחֵיכֶם, וּקְחוּ אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁקְּנִיתֶם לִבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם הָרְעֵבִים וְלֵכוּ. וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטָן אֵלַי וְאֵדַע שֶׁאַתֶּם לֹא מְרַגְּלִים אֶלָּא דּוֹבְרֵי אֱמֶת, וְאָז אֶתֵּן לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם וְתִסְחֲרוּ עִם תּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. בְּעוֹד הֵם מְרוֹקְנִים אֶת שַׂקֵּיהֶם, וְהִנֵּה נִמְצָא צְרוֹר כַּסְפּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד בְּשַׂקּוֹ, הֵם וַאֲבִיהֶם רָאוּ אֶת צְרוֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם וּפָחֲדוּ. יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אָמַר לָהֶם: הֲפַכְתֶּם אוֹתִי לְאָב שַׁכּוּל! – יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו תִּקְחוּ אֶת בִּנְיָמִין?! כָּל הַצָּרוֹת הָאֵלֶּה נָפְלוּ עָלַי! רְאוּבֵן אָמַר לְאָבִיו: אֶת שְׁנֵי בָּנַי תָּמִית אִם לֹא אָבִיא אוֹתוֹ אֵלֶיךָ, תֵּן אוֹתוֹ בְּאַחְרָיוּתִי וַאֲנִי אַחֲזִיר אוֹתוֹ אֵלֶיךָ. אָמַר לוֹ: בְּנִי לֹא יֵרֵד אִתְּכֶם, כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאַר לִי מֵרָחֵל, וְאִם יִקְרֶה לוֹ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ שֶׁתֵּלְכוּ בָּהּ – תּוֹרִידוּ אוֹתִי בְּזִקְנוּתִי בְּצַעַר לַקֶּבֶר.