מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/לז

פרק לז

• פָּרָשַׁת חֲלוֹמוֹת יוֹסֵף

יַעֲקֹב הִתְיַשֵּׁב בָּאֶרֶץ שֶׁגָּר בָּהּ אָבִיו – בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. אֵלֶּה צֶאֱצָאֵי יַעֲקֹב: יוֹסֵף הָיָה בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה כְּשֶׁהָיָה רוֹעֶה עִם אֶחָיו אֶת הַצֹּאן, וְהוּא גָּדַל עִם בְּנֵי בִּלְהָה וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה נְשׁוֹת אָבִיו, וּכְשֶׁעָשׂוּ רָע הוּא הִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לַאֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף יוֹתֵר מִכָּל בָּנָיו כִּי הוּא הָיָה הַבֵּן שֶׁנּוֹלַד לוֹ לְעֵת זִקְנוּתוֹ, וְהוּא עָשָׂה לוֹ כֻּתּוֹנֶת מְצֻיֶּרֶת בְּפַסִּים. אֶחָיו רָאוּ שֶׁאֲבִיהֶם אָהַב אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל אֶחָיו וְשָׂנְאוּ אוֹתוֹ, וְלֹא יָכְלוּ לְבָרְכוֹ לְשָׁלוֹם. יוֹסֵף חָלַם חֲלוֹם וְסִפֵּר אוֹתוֹ לְאֶחָיו, וְהֵם הוֹסִיפוּ לִשְׂנוֹא אוֹתוֹ יוֹתֵר. אָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ בְּבַקָּשָׁה אֶת הַחֲלוֹם הַזֶּה שֶׁחָלַמְתִּי. אֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה קוֹשְׁרִים שִׁבּוֹלִים לַאֲלֻמּוֹת, וְהִנֵּה אֲלֻמָּתִי קָמָה וְגַם הִזְדַּקְּפָה, וְאָז אֲלֻמּוֹתֵיכֶם הִקִּיפוּ אוֹתָהּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַאֲלֻמָּתִי. אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו: הַאִם נִרְאֶה לְךָ שֶׁתִּמְלוֹךְ עָלֵינוּ אוֹ תִּמְשׁוֹל בָּנוּ?! הֵם הוֹסִיפוּ לִשְׂנוֹא אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר בִּגְלַל חֲלוֹמוֹתָיו וּבִגְלַל דִּבּוּרָיו. הוּא חָלַם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וְסִפֵּר אוֹתוֹ לְאֶחָיו, וְאָמַר: הִנֵּה חָלַמְתִּי עוֹד חֲלוֹם וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. הוּא סִפֵּר לְאָבִיו וּלְאֶחָיו, אָבִיו גָּעַר בּוֹ וְאָמַר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה שֶׁחָלַמְתָּ?! הַאִם נִרְאֶה לְךָ שֶׁנָּבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְךָ עַל הָאָרֶץ?! אֶחָיו קִנְאוּ בּוֹ, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר בְּזִכְרוֹנוֹ.

• פָּרָשַׁת מְכִירַת יוֹסֵף

אֶחָיו הָלְכוּ לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. יִשְׂרָאֵל אָמַר לְיוֹסֵף: הֲרֵי אַחֶיךָ רוֹעִים בִּשְׁכֶם בֹּא וְאֶשְׁלַח אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם, אָמַר לוֹ: הִנֵּה אֲנִי מוּכָן. אָמַר לוֹ: לֵךְ בְּבַקָּשָׁה לִרְאוֹת מַה שְּׁלוֹם אַחֶיךָ וּמַה שְּׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשֵׁב לִי תְּשׁוּבָה, הוּא שָׁלַח אוֹתוֹ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וְהוּא בָּא לִשְׁכֶם. אִישׁ אֶחָד מָצָא אוֹתוֹ וְרָאָה שֶׁהוּא אִבֵּד אֶת דַּרְכּוֹ בַּשָּׂדֶה, שָׁאַל אוֹתוֹ הָאִישׁ: מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ? אָמַר לוֹ: אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת אַחַי, הַגֵּד לִי בְּבַקָּשָׁה, אֵיפֹה הֵם רוֹעִים? אָמַר הָאִישׁ: הֵם נָסְעוּ מִכָּאן שֶׁהֲרֵי שָׁמַעְתִּי אוֹתָם אוֹמְרִים נֵלֵךְ לְדוֹתָן, יוֹסֵף הָלַךְ אַחַר אֶחָיו וּמָצָא אוֹתָם בְּדוֹתָן. הֵם רָאוּ אוֹתוֹ מֵרָחוֹק, וְלִפְנֵי שֶׁהוּא נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם, הֵם זָמְמוּ נֶגְדּוֹ לַהֲמִיתוֹ. הֵם אָמְרוּ אִישׁ לְאָחִיו: הִנֵּה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַזֶּה בָּא. וְעַכְשָׁיו בּוֹאוּ וְנַהֲרוֹג אוֹתוֹ וְנִזְרוֹק אוֹתוֹ בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת, וְנֹאמַר שֶׁחַיָּה רָעָה אָכְלָה אוֹתוֹ, וְנִרְאֶה מַה יֵּצֵא מֵחֲלוֹמוֹתָיו. רְאוּבֵן שָׁמַע וְהִצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם, אָמַר: לֹא נַכֶּה אוֹתוֹ לָמָוֶת. אָמַר לָהֶם רְאוּבֵן, כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם וּלְהַחֲזִירוֹ לְאָבִיו: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָּם, הַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לַבּוֹר הַזֶּה שֶׁבַּמִּדְבָּר וְאַל תּוֹשִׁיטוּ יָד לִפְגּוֹעַ בּוֹ. כְּשֶׁיּוֹסֵף בָּא אֶל אֶחָיו הֵם הִפְשִׁיטוּ מִיּוֹסֵף אֶת הַכֻּתּוֹנֶת שֶׁלּוֹ – אֶת כְּתוֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁעָלָיו. הֵם לָקְחוּ אוֹתוֹ וְזָרְקוּ אוֹתוֹ לַבּוֹר, וְהַבּוֹר רֵק – אֵין בּוֹ מַיִם. הֵם יָשְׁבוּ לֶאֱכוֹל סְעוּדָה, וְהֵרִימוּ אֶת עֵינֵיהֶם וְרָאוּ שַׁיָּרָה שֶׁל יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מֵהַגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נוֹשְׂאִים בְּשָׂמִים – נְכֹאת וּצְרִי וְלוֹטֶם – הוֹלְכִים לְהוֹבִיל לְמִצְרַיִם. יְהוּדָה אָמַר לְאֶחָיו: מַה נַּרְוִיחַ אִם נַהֲרוֹג אֶת אָחִינוּ וְנַסְתִּיר אֶת רְצִיחָתוֹ?! בּוֹאוּ וְנִמְכּוֹר אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלֹא נַהֲרוֹג אוֹתוֹ בְּיָדֵינוּ, כִּי הוּא אָחִינוּ כְּגוּפֵנוּ! אֶחָיו שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ. אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים עָבְרוּ, הֵם מָשְׁכוּ וְהֶעֱלוּ אֶת יוֹסֵף מֵהַבּוֹר וּמָכְרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּמִשְׁקַל עֶשְׂרִים שְׁקָלִים (282 גְּרַם) כֶּסֶף, וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת יוֹסֵף לְמִצְרַיִם. רְאוּבֵן חָזַר לַבּוֹר וְהִנֵּה יוֹסֵף אֵינוֹ בַּבּוֹר! הוּא קָרַע אֶת בְּגָדָיו. הוּא חָזַר לְאֶחָיו וְאָמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ! וַאֲנִי, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה? הֵם לָקְחוּ אֶת הַכֻּתּוֹנֶת שֶׁל יוֹסֵף, שָׁחֲטוּ תַּיִשׁ וְטָבְלוּ אֶת הַכֻּתּוֹנֶת בַּדָּם. הֵם שָׁלְחוּ אֶת כְּתוֹנֶת הַפַּסִּים, וְהֵבִיאוּ לַאֲבִיהֶם, וְאָמְרוּ הַשְּׁלִיחִים: אֶת זֶה מָצָאנוּ! זַהֶה בְּבַקָּשָׁה, הַאִם זֹאת כְּתוֹנֶת בִּנְךָ אוֹ לֹא. הוּא זִיהָה אוֹתָהּ וְאָמַר: זוֹ כְּתוֹנֶת בְּנִי! חַיָּה רָעָה אַָכְלָה אוֹתוֹ, יוֹסֵף נִטְרַף! יַעֲקֹב קָרַע אֶת בְּגָדָיו, שָׂם שַׂק בְּמָתְנָיו, וְהִתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. כָּל בָּנָיו וְכָל בְּנוֹתָיו קָמוּ לְנַחֲמוֹ, הוּא סֵרֵב לְהִתְנַחֵם, וְאָמַר: לֹא אֶתְנַחֵם אֶלָּא אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל לַקֶּבֶר! וְאָבִיו בָּכָה עָלָיו. וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְמִצְרַיִם לְפוֹטִיפַר מְשָׁרֵת פַּרְעֹה שַׂר הַלּוֹחֲמִים.