מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/לא

פרק לא

• פָּרָשַׁת הַחֲזָרָה לָאָרֶץ

יַעֲקֹב שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי לָבָן שֶׁאָמְרוּ: יַעֲקֹב לָקַח אֶת כָּל מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְאָבִינוּ וּמִשֶּׁל אָבִינוּ הוּא עָשָׂה אֶת כָּל הַנְּכָסִים הָאֵלֶּה. יַעֲקֹב רָאָה אֶת פְּנֵי לָבָן שֶׁהִנֵּה הוּא כְּבָר לֹא מִתְיַחֵס אֵלָיו בַּחֲבִיבוּת כְּמוֹ אֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. ה' אָמַר לְיַעֲקֹב: שׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ – לְאֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ, וְאֶהְיֶה אִתְּךָ. יַעֲקֹב שָׁלַח שְׁלִיחִים וְקָרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה שֶׁתָּבֹאנָה לַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ. וְאָמַר לָהֶן: אֲנִי רוֹאֶה אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן הַזּוֹעֲמוֹת שֶׁכְּבָר אֵינוֹ מִתְיַחֵס אֵלַי כְּמוֹ אֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם, אֲבָל אֱלֹהֵי אָבִי הָיָה אִתִּי וְעָזַר לִי. וְאַתֶּן יוֹדְעוֹת שֶׁעָבַדְתִּי בְּכָל כּוֹחִי בִּשְׁבִיל אֲבִיכֶן. וַאֲבִיכֶן רִמָּה אוֹתִי וְהֶחֱלִיף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֶשֶׂר פְּעָמִים וֶאֱלֹהִים לֹא אִפְשֵׁר לוֹ לְהָרַע לִי. כְּשֶׁאוֹמֵר: שְׂכָרְךָ יִהְיֶה מְנֻקָּדִים – כָּל הַצֹּאן יוֹלְדוֹת מְנֻקָּדִים, וּכְשֶׁאוֹמֵר: שְׂכָרְךָ יִהְיֶה בַּעֲלֵי סִימָן בַּקַּרְסוֹל – כָּל הַצֹּאן יוֹלְדוֹת בַּעֲלֵי סִימָן בַּקַּרְסוֹל. וֶאֱלֹהִים הוֹצִיא מִתּוֹךְ עֶדְרֵי אֲבִיכֶן וְנָתַן לִי. וּבְעוֹנַת הַהִזְדַּוְּגוּת שֶׁל הַצֹּאן הֵרַמְתִּי עֵינַי וְרָאִיתִי בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הַתְּיָשִׁים שֶׁמִּזְדַּוְּגִים עִם הַצֹּאן הֵם בַּעֲלֵי סִימָן בַּקַּרְסוֹל וּמְנֻקָּדִים וּבַעֲלֵי כְּתָמִים לְבָנִים. וּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אָמַר לִי בַּחֲלוֹם: יַעֲקֹב! אָמַרְתִּי: הִנֵּה אֲנִי! אָמַר: הָרֵם אֶת עֵינֶיךָ וּרְאֵה, כָּל הַתְּיָשִׁים שֶׁעוֹלִים עַל הַצֹּאן לְהוֹלִיד, הֵם בַּעֲלֵי סִימָן בַּקַּרְסוֹל וּמְנֻקָּדִים וּבַעֲלֵי כְּתָמִים לְבָנִים וְכָךְ יִהְיוּ גַּם וְלָדוֹתֵיהֶם, כִּי רָאִיתִי אֶת כָּל מַה שֶּׁלָּבָן עוֹשֶׂה לְךָ. אֲנִי הָאֵל שֶׁנִּגְלָה אֵלֶיךָ בְּבֵית אֵל – הַמָּקוֹם שֶׁמָּרַחְתָּ שָׁם שֶׁמֶן עַל מַצֵּבָה וְשֶׁנָּדַרְתָּ לִי שָׁם נֶדֶר, עַכְשָׁיו קוּם צֵא מֵהָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב לְאֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ. רָחֵל וְלֵאָה עָנוּ וְאָמְרוּ לוֹ: וְכִי יֵשׁ לָנוּ עוֹד חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ?! הֲרֵי נֶחְשַׁבְנוּ בְּעֵינָיו כְּמוֹ נָשִׁים זָרוֹת – שֶׁמָּכַר אוֹתָנוּ, וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכַסְפֵּנוּ בִּמְקוֹם לִשְׁמוֹר אוֹתוֹ לָנוּ. הֲרֵי כָּל הָעוֹשֶׁר שֶׁאֱלֹהִים הוֹצִיא מֵאָבִינוּ הוּא שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל בָּנֵינוּ, וְעַכְשָׁיו עֲשֵׂה כָּל מַה שֶּׁאֱלֹהִים אָמַר לְךָ. יַעֲקֹב קָם, וְהֶעֱלָה אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים. וְהוֹבִיל אֶת כָּל עֲדָרָיו, וְאֶת כָּל שְׁאָר רְכוּשׁוֹ שֶׁרָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם – מַה שֶּׁקָּנָה תְּמוּרַת הַצֹּאן, לָבוֹא לְיִצְחָק אָבִיו לְאֶרֶץ כְּנַעַן. וְלָבָן הָלַךְ לִגְזוֹז אֶת צֹאנוֹ, וְרָחֵל גָּנְבָה אֶת הַפְּסָלִים שֶׁל אָבִיהָ. יַעֲקֹב הִטְעָה אֶת לָבָן הָאֲרַמִּי וְלֹא אָמַר לוֹ שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ. הוּא בָּרַח, הוּא וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, וְקָם וְעָבַר אֶת הַנָּהָר, וּפָנָה אֶל הַר הַגִּלְעָד. סִפְּרוּ לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיַּעֲקֹב בָּרַח. הוּא לָקַח אִתּוֹ אֶת קְרוֹבָיו וְרָדַף אַחֲרָיו מֶרְחַק שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי הֲלִיכָה וְהִשִּׂיג אוֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד. אֱלֹהִים הִתְגַּלָּה אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וְאָמַר לוֹ: הִזָּהֵר לְךָ שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב לְהַחֲזִירוֹ, לֹא בְּטוֹב וְלֹא בְּרָע. לָבָן הִשִּׂיג אֶת יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב הֵקִים אֶת אָהֳלוֹ בָּהָר, וְגַם לָבָן חָנָה עִם קְרוֹבָיו בְּאוֹתוֹ הָהָר – בְּהַר הַגִּלְעָד. לָבָן אָמַר לְיַעֲקֹב: מֶה עָשִׂיתָ?! הִטְעֵיתָ אוֹתִי וְהוֹבַלְתָּ אֶת בְּנוֹתַי כְּמוֹ שְׁבוּיוֹת מִלְחָמָה! לָמָּה בָּרַחְתָּ בַּסֵּתֶר וְהִטְעֵיתָ אוֹתִי, וְלֹא סִפַּרְתָּ לִי וְהָיִיתִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים בְּתוֹף וּבְכִנּוֹר. וְלֹא אִפְשַׁרְתָּ לִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנוֹתַי, עַכְשָׁיו נָהַגְתָּ בְּטִפְּשׁוּת. יֵשׁ בְּיָדִי כֹּחַ לַעֲשׂוֹת אִתְּכֶם רָע, אֲבָל אֱלֹהֵי אֲבִיכֶם אָמַר לִי הַלַּיְלָה: הִזָּהֵר לְךָ שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב לְהַחֲזִירוֹ לֹא בְּטוֹב וְלֹא בְּרַע. וְעַכְשָׁיו הָלַכְתָּ כִּי הִתְגַּעְגַּעְתָּ לָשׁוּב לְמִשְׁפַּחַת אָבִיךָ, אֲבָל לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת הַפְּסָלִים שֶׁלִּי?! עָנָה יַעֲקֹב וְאָמַר לְלָבָן: בָּרַחְתִּי כִּי פָּחַדְתִּי כִּי רָצִיתִי שֶׁלֹּא תִּגְזוֹל מִמֶּנִּי אֶת בְּנוֹתֶיךָ. וּמִי שֶׁתִּמְצָא אֶת הַפְּסָלִים אֶצְלוֹ – לֹא יִחְיֶה! מוּל קְרוֹבֵינוּ תְּזַהֶה מָה אֶצְלִי שֶׁלְּךָ וְקַח לְךָ! וְיַעֲקֹב לֹא יָדַע שֶׁרָחֵל גָּנְבָה אוֹתָם. לָבָן נִכְנַס לָאוֹהֶל שֶׁל יַעֲקֹב וְלָאוֹהֶל שֶׁל לֵאָה וְלָאוֹהֶל שֶׁל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת, וְלֹא מָצָא, הוּא יָצָא מֵהָאוֹהֶל שֶׁל לֵאָה וּבָא לָאוֹהֶל שֶׁל רָחֵל. וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַפְּסָלִים, וְשָׂמָה אוֹתָם בַּכָּר שֶׁל הַגָּמָל וְיָשְׁבָה עֲלֵיהֶם, לָבָן מִשֵּׁשׁ בְּכָל הָאוֹהֶל וְלֹא מָצָא. הִיא אָמְרָה לְאָבִיהָ: שֶׁלֹּא יַכְעִיס אֶת אֲדוֹנִי זֶה שֶׁלֹּא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי יֵשׁ לִי מַחְזוֹר כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים, הוּא חִפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַפְּסָלִים. הַדָּבָר הִכְעִיס אֶת יַעֲקֹב וְהוּא רָב עִם לָבָן, יַעֲקֹב עָנָה וְאָמַר לְלָבָן: מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי שֶׁרָדַפְתָּ אַחֲרַי?! כְּשֶׁמִּשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי – מַה מָּצָאתָ מִכָּל כְּלֵי בֵּיתֶךָ?! שִׂים כָּאן מוּל קְרוֹבַי וּקְרוֹבֶיךָ וִיבָרְרוּ מִי הַצּוֹדֵק בֵּין שְׁנֵינוּ! זֶה כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁאֲנִי אִתְּךָ, שׁוּם וְלָד שֶׁל כִּבְשׂוֹתֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא מֵת, וַאֲפִלּוּ לֹא אָכַלְתִּי כַּמְּקֻבָּל מִצֹּאנְךָ זְכָרִים שֶׁאֵינָם יוֹלְדִים. לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ שׁוּם בְּהֵמָה שֶׁנִּטְרְפָה, אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁלֵּם עָלֶיהָ, מִמֶּנִּי הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ, וְכָךְ גַּם בְּהֵמָה שֶׁנִּגְנְבָה בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה. הָיִיתִי בַּשָּׂדֶה – בַּיּוֹם שָׂרַף אוֹתִי שָׁרָב, וּבַלַּיְלָה הִקְפִּיא אוֹתִי קֶרַח, וּשְׁנָתִי נָדְדָה מֵעֵינַי. זֶה כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁאֲנִי בְּבֵיתְךָ, עֲבַדְתִּי עֲבוּרְךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה תְּמוּרַת שְׁתֵּי בְּנוֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תְּמוּרַת צֹאנְךָ, וְשִׁנִּיתָ אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֶשֶׂר פְּעָמִים. אִלּוּ אֱלֹהֵי אָבִי – אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִרְאָתוֹ שֶׁל יִצְחָק – לֹא הָיָה עוֹזֵר לִי, הָיִיתָ עַכְשָׁיו מְשַׁחְרֵר אוֹתִי בְּלִי כְּלוּם! אֱלֹהִים רָאָה אֶת צַעֲרִי וְאֶת עֲמַל כַּפַּי וְהוֹכִיחַ הַלַּיְלָה. לָבָן עָנָה וְאָמַר לְיַעֲקֹב: הַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ הֵן בְּנוֹתַי, וְהַבָּנִים שֶׁלְּךָ הֵם בָּנַי, וְהַצֹּאן שֶׁלְּךָ הוּא צֹאנִי, וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה – הוּא שֶׁלִּי, וְלִבְנוֹתַי – אֵיזֶה רַע אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם לָהֵן אוֹ לִבְנֵיהֶן שֶׁיָּלְדוּ? וְעַכְשָׁיו בֹּא נַעֲשֶׂה אֲנִי וְאַתָּה הֶסְכֵּם שָׁלוֹם, וְיִהְיֶה סִימָן לְתֵעוּד בֵּינִי וּבֵינְךָ. יַעֲקֹב לָקַח אֶבֶן וְהֵרִים אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת מַצֵּבָה. יַעֲקֹב אָמַר לִקְרוֹבָיו: אִסְפוּ אֲבָנִים! הֵם לָקְחוּ אֲבָנִים וְעָשׂוּ עֲרֵמָה וְאָכְלוּ שָׁם עַל הָעֲרֵמָה. לָבָן קָרָא לָהּ בַּאֲרָמִית 'יְגַר שָׂהֲדוּתָא', כְּלוֹמַר 'עֲרֵמַת הָעֵדוּת', וְיַעֲקֹב קָרָא לָהּ גַּל-עֵד. לָבָן אָמַר: גַּל הָאֲבָנִים הַזֶּה יְשַׁמֵּשׁ כְּעֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם, לָכֵן נִקְרָא שְׁמוֹ 'גַּלְעֵד'. וְנִקְרָא גַּם 'הַמִּצְפֶּה' כִּי אָמַר: ה' יַבִּיט בֵּינִי וּבֵינְךָ וְיָעִיד כְּשֶׁלֹּא נוּכַל לִרְאוֹת זֶה אֶת זֶה, אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים נוֹסָפוֹת עַל בְּנוֹתַי, אָמְנָם אֵין אִישׁ אִתָּנוּ שֶׁרוֹאֶה – אֲבָל רְאֵה! אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ! לָבָן אָמַר לְיַעֲקֹב: הִנֵּה הָעֲרֵמָה הַזֹּאת וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה שֶׁהֵקַמְתִּי בֵּינִי וּבֵינְךָ. גַּל הָאֲבָנִים הַזֶּה יִהְיֶה עֵד וְהַמַּצֵּבָה תִּהְיֶה עֵדָה, שֶׁאֲנִי לֹא אֶעֱבוֹר אֶת הַגַּל הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא תַּעֲבוֹר אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת רָע. אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵּינֵינוּ – הֵם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, אֲבָל יַעֲקֹב נִשְׁבַּע רַק בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים שֶׁיִּצְחָק אָבִיו הָיָה יָרֵא. יַעֲקֹב שָׁחַט שָׁם בָּהָר בְּהֵמָה וְקָרָא לִקְרוֹבָיו לֶאֱכוֹל סְעוּדָה, הֵם סָעֲדוּ וְיָשְׁנוּ בָּהָר.