מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/כט

פרק כט

• פָּרָשַׁת הַגָּעַת יַעֲקֹב לְחָרָן

יַעֲקֹב הָלַךְ בְּשִׂמְחָה וּבְרַגְלַיִם קַלּוֹת לְאֶרֶץ בְּנֵי הַמִּזְרָח. הוּא רָאָה וְהִנֵּה בְּאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלוֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רוֹבְצִים לְיָדָהּ כִּי מֵהַבְּאֵר הַהִיא הָרוֹעִים מַשְׁקִים אֶת הָעֲדָרִים, וְאֶבֶן גְּדוֹלָה מֻנַּחַת עַל פֶּתַח הַבְּאֵר. וְרַק אַחֲרֵי שֶׁנֶּאֱסָפִים שָׁמָּה כָּל הָעֲדָרִים, הָרוֹעִים מְגַלְגְּלִים אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַבְּאֵר וּמַשְׁקִים אֶת הַצֹּאן, וּמַחֲזִירִים אֶת הָאֶבֶן לִמְקוֹמָהּ עַל פֶּתַח הַבְּאֵר. יַעֲקֹב אָמַר לָהֶם: אַחַי! מֵאֵיפֹה אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: אֲנַחְנוּ מֵחָרָן. אָמַר לָהֶם: הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר? אָמְרוּ: מַכִּירִים. אָמַר לָהֶם: הַאִם שָׁלוֹם לוֹ? אָמְרוּ לוֹ: שָׁלוֹם, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי עֲדַיִן מֻקְדָּם וְלֹא הִגִּיעַ הַזְּמָן לֶאֱסוֹף אֶת הַצֹּאן, תְּנוּ לַצֹּאן לִשְׁתּוֹת וּלְכוּ רְעוּ! אָמְרוּ לוֹ: לֹא נוּכַל, עַד שֶׁיֵּאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְהָרוֹעִים יְגַלְגְּלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַבְּאֵר וְנַשְׁקֶה אֶת הַצֹּאן. עוֹד הוּא מְדַבֵּר אִתָּם, רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן שֶׁל אָבִיהָ כִּי הִיא רוֹעָה. כְּשֶׁיַעֲקֹב רָאָה אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת הַצֹּאן שֶׁל לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, נִגַּשׁ יַעֲקֹב וְגִלְגֵּל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַבְּאֵר וְהִשְׁקָה אֶת הַצֹּאן שֶׁל לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. יַעֲקֹב נָשַׁק לְרָחֵל וְהֵרִים אֶת קוֹלוֹ בְּבֶכִי. יַעֲקֹב סִפֵּר לְרָחֵל שֶׁהוּא קָרוֹב שֶׁל אָבִיהָ וְשֶׁהוּא בֵּן שֶׁל רִבְקָה, הִיא רָצָה וְסִפְּרָה לְאָבִיהָ. כְּשֶׁלָּבָן שָׁמַע אֶת הַשְּׁמוּעָה עַל יַעֲקֹב בְּנָהּ שֶׁל אֲחוֹתוֹ הוּא רָץ לִקְרָאתוֹ חִבֵּק אוֹתוֹ נִשֵּׁק אוֹתוֹ וְהֵבִיא אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ, וְהוּא סִפֵּר לְלָבָן אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁקָּרוּ לוֹ. אָמַר לוֹ לָבָן הֲרֵי אַתָּה כְּמוֹ גּוּפִי – מִמִּשְׁפַּחְתִּי! וְהוּא גָּר אִתּוֹ חוֹדֶשׁ יָמִים.

• פָּרָשַׁת נִשּׂוּאֵי יַעֲקֹב

לָבָן אָמַר לְיַעֲקֹב וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה קְרוֹבִי תַּעֲבוֹד בִּשְׁבִילִי בְּחִנָּם?! אֱמוֹר לִי מַה תִּהְיֶה הַמַּשְׂכּוֹרֶת שֶׁלְּךָ. וּלְלָבָן הָיוּ שְׁתֵּי בָּנוֹת, שֵׁם הַגְּדוֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. עֵינֵי לֵאָה הָיוּ יָפוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יָפָה בְּצוּרַת גּוּפָהּ וְנִרְאֵית טוֹב. יַעֲקֹב אָהַב אֶת רָחֵל, וְאָמַר: אֶעֱבוֹד עֲבוּרְךָ שֶׁבַע שָׁנִים תְּמוּרַת רָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה. אָמַר לָבָן: עָדִיף לִי לָתֵת אוֹתָהּ לְךָ מִלָּתֵת אוֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר, תָּגוּר אִתִּי! יַעֲקֹב עָבַד תְּמוּרַת רָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וְהֵם הָיוּ בְּעֵינָיו כְּמוֹ יָמִים אֲחָדִים בִּגְלַל אַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ. יַעֲקֹב אָמַר לְלָבָן: תֵּן לִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶשָּׂא אוֹתָהּ, כִּי עָבַר הַזְּמָן שֶׁהִתְחַיַּבְתִּי לַעֲבוֹד. לָבָן אָסַף אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וְעָשָׂה מִשְׁתֶּה. בָּעֶרֶב הוּא לָקַח אֶת לֵאָה בִּתּוֹ וְהֵבִיא אוֹתָהּ לְיַעֲקֹב, וְהוּא בָּא אֵלֶיהָ. לָבָן נָתַן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ, שֶׁתִּהְיֶה לְלֵאָה בִּתּוֹ שִׁפְחָה. בַּבּוֹקֶר הוּא גִּלָּה שֶׁהִנֵּה הִיא לֵאָה! הוּא אָמַר לְלָבָן: מַה עָשִׂיתָ לִי?! הֲרֵי תְּמוּרַת רָחֵל עָבַדְתִּי אִתְּךָ, וְלָמָּה רִמִּיתָ אוֹתִי! אָמַר לָבָן: לֹא נוֹהֲגִים כָּךְ בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת אֶת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכוֹרָה. הַשְׁלֵם אֶת הַשָּׁבוּעַ שֶׁל שִׂמְחַת הַבַּת הַזֹּאת, וְאֶתֵּן לְךָ גַּם אֶת זֹאת תְּמוּרַת עֲבוֹדָה שֶׁתַּעֲבוֹד אִתִּי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. יַעֲקֹב עָשָׂה כָּךְ, הוּא הִשְׁלִים אֶת שְׁבוּעַ הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַבַּת הַזֹּאת, וְהוּא נָתַן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. לָבָן נָתַן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁתִּהְיֶה לָהּ שִׁפְחָה. הוּא בָּא גַּם אֶל רָחֵל וְאָהַב אֶת רָחֵל יוֹתֵר מִלֵּאָה, וְעָבַד אִתּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

• פָּרָשַׁת לֵידַת בְּנֵי יַעֲקֹב

ה' רָאָה שֶׁלֵּאָה דְּחוּיָה וּפָתַח אֶת רַחְמָהּ שֶׁתֵּלֵד, וְרָחֵל הָיְתָה עֲקָרָה. לֵאָה נִכְנְסָה לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה בֵּן וְקָרְאָה שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה: ה' רָאָה אֶת עֶלְבּוֹנִי, וְנָתַן לִי בֵּן כְּדֵי שֶׁעַכְשָׁיו בַּעֲלִי יֹאהַב אוֹתִי. הִיא נִכְנְסָה שׁוּב לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה בֵּן, וְאָמְרָה: ה' שָׁמַע שֶׁאֲנִי דְּחוּיָה וְנָתַן לִי גַּם אֶת זֶה, וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן. הִיא נִכְנְסָה שׁוּב לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה בֵּן וְאָמְרָה: עַכְשָׁיו הַפַּעַם, בַּעֲלִי יֹאהַב אוֹתִי וְיִתְלַוֶּה אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלוֹשָׁה בָּנִים, לָכֵן נִקְרָא שְׁמוֹ לֵוִי. הִיא נִכְנְסָה שׁוּב לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה בֵּן וְאָמְרָה: הַפַּעַם אוֹדֶה לַה', לָכֵן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה, וְהִיא הִפְסִיקָה לָלֶדֶת.