מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/כח

פרק כח

יִצְחָק קָרָא לְיַעֲקֹב וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ, וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: אַל תִּקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן! קוּם לֵךְ לְפַדַּן אֲרָם – לְבֵית בְּתוּאֵל אֲבִי אִמְּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמְּךָ. וְאֵל-שַׁדַּי יְבָרֵךְ אוֹתְךָ וְיִתֵּן לְךָ בָּנִים וְיַרְבֶּה אֶת צֶאֱצָאֶיךָ, וְיִהְיוּ קָהָל מְאוּחָד שֶׁל שְׁבָטִים רַבִּים. וְיִתֵּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְצֶאֱצָאֶיךָ אִתְּךָ – שֶׁתִּכְבּוֹשׁ אֶת הָאָרֶץ שֶׁאַתָּה גָּר בָּהּ שֶׁאֱלֹהִים נָתַן לְאַבְרָהָם. יִצְחָק שָׁלַח אֶת יַעֲקֹב וְהוּא הָלַךְ לְפַדַּן אֲרָם לְלָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי הָאָח שֶׁל רִבְקָה – אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. עֵשָׂו רָאָה שֶׁיִּצְחָק בֵּרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְפַדַּן אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה, וּכְשֶׁבֵּרֵךְ אוֹתוֹ צִוָּה עָלָיו וְאָמַר: אַל תִּקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, וְשֶׁיַּעֲקֹב שָׁמַע לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְהָלַךְ לְפַדַּן אֲרָם. עֵשָׂו הֵבִין שֶׁבְּנוֹת כְּנַעַן רָעוֹת בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. עֵשָׂו הָלַךְ לְיִשְׁמָעֵאל, וְנָשָׂא אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת בְּנוֹסַף לְנָשָׁיו.

• פָּרָשַׁת חֲלוֹם יַעֲקֹב

יַעֲקֹב יָצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע וְהָלַךְ לְחָרָן. הוּא הִגִּיעַ לְמָקוֹם אֶחָד וְנִשְׁאַר שָׁם לִישׁוֹן כִּי הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, הוּא לָקַח אֶבֶן מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וְשָׂם אוֹתָהּ מִתַּחַת רֹאשׁוֹ, וְשָׁכַב בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. הוּא חָלַם שֶׁהִנֵּה סֻלָּם מֻנַּח בָּאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' עוֹמֵד מֵעָלָיו וְאוֹמֵר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ שֶׁאַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ אֶתֵּן אוֹתָהּ לְךָ וּלְצֶאֱצָאֶיךָ. צֶאֱצָאֶיךָ יִהְיוּ רַבִּים כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְהֵם יַרְחִיבוּ אֶת אַרְצָם לַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם, וְכָל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה יִרְצוּ לְהִתְבָּרֵךְ לִהְיוֹת כָּמוֹךָ וּכְמוֹ צֶאֱצָאֶיךָ. וַאֲנִי אֶהְיֶה אִתְּךָ וְאֶשְׁמוֹר עָלֶיךָ בְּכָל מָקוֹם שֶׁתֵּלֵךְ, וְאַחֲזִיר אוֹתְךָ לָאָרֶץ הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזוֹב אוֹתְךָ עַד שֶׁאֶעֱשֶׂה אֶת מַה שֶּׁהִבְטַחְתִּי לְךָ. יַעֲקֹב הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וְאָמַר: וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ קְדֻשַּׁת ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי. הוּא פָּחַד וְאָמַר כַּמָּה נוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה! אֵין זֶה סְתָם מָקוֹם אֶלָּא בֵּית עֲבוֹדַת אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר לְהִתְקָרֵב לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם. יַעֲקֹב הִשְׁכִּים מֻקְדָּם בַּבּוֹקֶר, לָקַח אֶת הָאֶבֶן שֶׁשָּׂם מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ וְהֶעֱמִיד אוֹתָהּ לְמַצֵּבָה, וְיָצַק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. הוּא קָרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל, אֲבָל לִפְנֵי כֵן הָיָה שֵׁם הָעִיר 'לוּז'. יַעֲקֹב נָדַר נֶדֶר וְאָמַר: אִם אֱלֹהִים יִהְיֶה אִתִּי וְיִשְׁמוֹר אוֹתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בָּהּ, וְיִתֵּן לִי אוֹכֶל לֶאֱכוֹל וּבְגָדִים לִלְבּוֹשׁ. וְאָשׁוּב בְּשָׁלוֹם לְבֵית אָבִי – אָז ה' יִהְיֶה לִי לֵאלֹהִים, וּבַמָּקוֹם שֶׁל אֶבֶן זֹאת שֶׁשַּׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, וּמִכָּל מַה שֶּׁתִּתֶּן לִי אֶתֵּן לְךָ עֲשִׂירִית.