מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר אסתר/ג

פרק ג

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ רוֹמֵם אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הַצֶּאֱצָא שֶׁל אֲגָג, וְכִבֵּד אוֹתוֹ, וְקָבַע אֶת הַדַּרְגָּה שֶׁלּוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים שֶׁאֶצְלוֹ. וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁבְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כָּךְ צִוָּה הַמֶּלֶךְ, וּמָרְדֳּכַי לֹא הָיָה כּוֹרֵע וְלֹא מִשְׁתַּחֲוֶה. עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁבְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אָמְרוּ לְמָרְדֳּכָי: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ? הֵם הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ כָּל יוֹם וְהוּא לֹא הִקְשִׁיב לָהֶם, הֵם סִפְּרוּ לְהָמָן כְּדֵי לִרְאוֹת אִם דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד, כִּי הוּא הִסְבִּיר לָהֶם שֶׁאֵינוֹ כּוֹרֵעַ כִּי הוּא יְהוּדִי. הָמָן רָאָה שֶׁמָרְדֳּכַי אֵינוֹ כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְהוּא הִתְמַלֵּא בְּכַעַס. הָיָה בָּזוּי בְּעֵינָיו לִפְגּוֹעַ רַק בְּמָרְדֳּכַי כִּי סִפְּרוּ לוֹ מִי הָעָם שֶׁל מָרְדֳּכָי, הָמָן רָצָה לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים – הָעָם שֶׁל מָרְדֳּכָי, שֶׁבְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. בַּחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חוֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא עָשָׂה הַגְרָלָה, זֶה הַגּוֹרָל שֶׁעָשָׂה הָמָן, בְּאֵיזֶה יוֹם וּבְאֵיזֶה חוֹדֶשׁ, וְיָצָא הַחוֹדֶשׁ הַשְּׁנֵים עָשָׂר הוּא חוֹדֶשׁ אֲדָר. אָמַר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יֵשׁ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפוֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכָל מְדִינוֹת מַמְלַכְתְּךָ, וְחֻקֵּיהֶם שׁוֹנִים מִשֶּׁל כָּל עָם, וְהֵם אֵינָם עוֹשִׂים אֶת חֻקֵּי הַמֶּלֶךְ, וְלַמֶּלֶךְ לֹא מִשְׁתַּלֵּם לְהַשְׁאִיר אוֹתָם. אִם זֶה רַעֲיוֹן טוֹב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ יִכָּתֵב צַו לְהַשְׁמִיד אוֹתָם, וְאֶשְׁקוֹל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכְּרוֹת כֶּסֶף וְאֶתֵּן לַמְּמוּנִים שֶׁיָּבִיאוּ אוֹתָם לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ הֵסִיר אֶת טַבַּעַת הַחוֹתֶמֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ וּמָסַר אוֹתָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הַצֶּאֱצָא שֶׁל אֲגָג, אוֹיֵב הַיְּהוּדִים. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן: הַכֶּסֶף נָתוּן לְךָ, וְגַם הָעָם – לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנְךָ. סוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ הֻזְמְנוּ בְּי"ג לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְהֵם כָּתְבוּ אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוָּה הָמָן אֶל נְצִיבֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַמּוֹשְׁלִים שֶׁל כָּל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי כָּל עַם וְעַם, לְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה בִּכְתָבָהּ וּלְכָל עָם וְעָם בִּשְׂפָתוֹ, נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְנֶחְתָּם בְּחוֹתֶמֶת הַמֶּלֶךְ. וְשָׁלְחוּ מִכְתָּבִים בִּידֵי הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, וְכָתוּב בָּהֶם לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, יְלָדִים וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד – בְּיוֹם י"ג לְחוֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חוֹדֶשׁ אֲדָר, וְלָקַחַת אֶת שְׁלָלָם. תּוֹכֶן הַמִּכְתָב: לִקְבּוֹעַ בְּכָל מְדִינָה חוֹק וּלְפַרְסֵם אֵצֶל כָּל הָעַמִּים, שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לַיּוֹם הַזֶּה. הָרָצִים יָצְאוּ בִּדְחִיפוּת לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ, וְנִקְבַּע הַחוֹק בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת יַיִן וּבָעִיר שׁוּשָׁן הָיוּ נְבוֹכִים.