מעשה רוקח על המשנה/מגילה
מסכת מגילה
[עריכה]כבר כתבתי בסוף המסכת הקודמת טעם על קריאת מסכת זו בשם מגילה וגם על הסמיכות למסכת שלפניה. אמנם נימא בה עוד טעמי.
גם על שיש במסכת זו ד' פרקים והתחלת האותיות עולים נ"ב וסופי האותיות רנ"א. וכשתחשוב הם' סתומה שלבסוף ת"ר כידוע, עולים סופי האותיות תתי"א. כל זה צריך טעם.
- (פ"מ ב' טעמים על שיש במגילה קס"ו פסוקים במכוון)
ותחלה אכתוב טעם נפלא על שיש במגילה קס"ו פסוקים, לא פחות ולא יותר. גם פירוש הגמרא שמצאו מקרא "כתוב זאת זכרון בספר - כתוב זאת - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה", שתיבת "זאת" קאי על זאת התורה בכלל, מה שכתוב כאן ובמשנה תורה וכו', "בספר" מה שכתוב במגילה, לכך היו שומעין לדברי אסתר וכתבו המגילה.
ובזה יבואר. דמחיות עמלק נכתב ב' פעמים בתורה, בפרשת בשלח יש ט' פסוקים ובפרשת תצא יש ג' פסוקים. וכשתמנה התיבות מן י"ב פסוקים תמצא קס"ו תיבות במכוון. ובזה מבואר שפיר מאחר שמצאו סמך מן הפסוק לכתוב המגילה, דהיינו שהבינו פירוש הפסוק "כתב זאת" מה שכתוב כאן ובמשנה תורה הוא הכל אחד, מכח זה הבינו "בספר" קאי על מגילה שיכתבו ועיין שם בגמרא, לכך כתבו המגילה קס"ו פסוקים כנגד התיבות מה שכתוב בפרשת בשלח ובמשנה תורה קס"ו תיבות. דוק ותשכח.
אך כל זה צריך טעם למה באמת יש בתורה קס"ו תיבות במחיות עמלק. ונלע"ד כך, דידוע דשם הוי"ה ב"ה במילוי ס"ג פשוט כפול משולש מרובע עולה קס"ו[1]. וידוע גם כן דעיקר מחיית עמלק היינו מחיית ס"מ למעלה שהוא נקרא גס רוח כמבואר בזוהר בכמה דוכתי וגם ביוצר של פ' זכור בקדושתא שיסדו הקלירי על מחיות עמלק למטה ושר שלו למעלה שמרוב גס רוח שלו אני ואפסי עוד מתחשב וע"ש באריכות. לכן הקב"ה ימחה שמו של ס"מ על ידי שם זה העולה ס"ג שהוא בהיפוך גס, ולכן יש בתורה קס"ו תיבות כמנין שם זה, פשוט כפול משולש מרובע העולה קס"ו. וכנגדן העמידו גם במגילה קס"ו פסוקים במכוון.
מזה יש ראיה ברורה ש"כס יה" נחלק לשתים והוי ב' תיבות. נמצא החשבון מכוון קס"ו תיבות. ולכך יש במגילה קס"ו פסוקים. אבל אי אמרינן "כס יה" היא תיבה אחת -- אם כן לא יהיה רק קס"ה תיבות בתורה. ודוק. ובדברי התי"ט שהאריך בזה במסכת סוכה.
עוד טעם נכון על היות במחיית עמלק קס"ו תיבות בתורה וקס"ו פסוקים במגילה יש לומר כך. דידוע שאסתר היא סוד השכינה מידת מלכות בסוד "ותלבש אסתר מלכות". וזה הסוד "אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר", ותיבת "אסתיר" מלא עולה תרע"א כמנין שם אדני במילוי כידוע[2]. ומזה הטעם נלע"ד יש במגילה זו יו"ד פרשיות להשלים אסתר י'. שהמגילה נקראת מגילת אסתר, ועם תשלום י' עולה תרע"א להורות מעלתה שהיא בסוד מלכות עילאה אדני במילוי.
וזה גם כן כונת הגמרא "למה נקרא שמה אסתר שהיו קורין אותה על שם אסתהר", ופרש"י ירח יפה כלבנה. וידוע שמידה זו נקראת לבנה סיהרא. ואיתא בזוהר פ' תצוה דף קפ"ה ע"ב "מאי בעשור וכו' בגין דהשתא ביומא דא כל דרגין אתיין אילין על אילין למישרי על סיהרא ולאנהרא לה ברזא דעשר וסלקא למאה כדין כולא חד וכו'".
המכוון מזה המאמר כשהשכינה מקבלת כל אורות עילאין שהמה עשר, כל אחת כלולה מעשר, היא ברזא דמאה, בסוד מאה אדנים מאה ברכות. ואז "כולא חד" - שהוא יחוד גמור. ובזה יבואר כשימחה עמלק ושרו של מעלה כדין יהיה הסיהרא באשלמותא ואז יהיה אדני, שהיא ס"ה, מקבלת כל אורות עילאין בסוד מאה -- הרי קס"ה, ואז יהיה כולא חד -- הרי קס"ו.
ובזה נבא לביאור המסכתא שלכך סידר רבינו הקדוש ד' פרקים כנגד ד' אותיות אדני. וכנגד ד' אותיות אסתר שהיתה בסוד מדה זו מלכות עילאה.
וראשי האותיות עולים ב"ן, שמילוי ב"ן היא במלכות כידוע. ולכן מבואר במסכת זו כל דיני בית הכנסת שסוד בית הכנסת היא בחינת ב"ן, שתיבת כנסת בגימטריא י' פעמים ב"ן י' פעמים ב"ן שווה 520 עם עשרה כוללים כידוע.
וסופי תיבות המה רהו"ם, הרי אותיות ר"ם ו"ה, דכשימחה זרעו של עמלק ושר שלו אז יהיה רוממות לאותיות ו"ה שיהיה השם שלם. ולזה תמצא "כי יד על כס יה" עולה מנין רל"ט, ועם הכולל הוא ר"ם. "מלחמה לה' בעמלק" עולה גם כן מנין מר, שהוא מר ממות, וכשימחה שמו אז יהיה השם שלם ויהיה רוממות לאותיות ו"ה. לכך העמיד סופי האותיות רם ו"ה. בבי"א.
- (פ"מ משנה ראשונה וגם טעם נכון על חמשה לשונות בברכת מגילה לאחריה)
ביאור משנה ראשונה -- "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו וכו'". ודאי שחז"ל מצאו סמך במגילה שאנשי כה"ג תיקנו כל אלו זמנים כדאיתא בגמרא מ"בזמניהם" או מ"כימים אשר נחו" -- מכל מקום צריך ליתן טעם מה ראו אנשי כה"ג שתיקנו כל אלו זמנים שהרי עיקר הזמן הוא בי"ד והמה תיקנו שיכולים לקרותה ג' ימים לפניה ולמה דוקא ג' ולא יותר? גם תיקנו יום לאחריו דהיינו ט"ו למוקפין -- כל זה צריך טעם.
הגם שבספר של"ה כתב בזה רמז נכון, שתיקנו לא פחות מי"א נגד ו"ה שבשם, ולא יותר מט"ו נגד י"ה שבשם, וכשתצרוף י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו עולה הכל ס"ה כמנין אדני, וכפי מה שכתבתי למעלה יבואו דברים אלה מתוקים כדבש -- מכל מקום צריכין למודעי.
ונבאר גם כן על מה שתיקנו בברכה שלאחר המגילה חמשה לשונות. א' הרב את ריבינו, ב' והדן את דינינו, ג' והנוקם את נקמתינו, ד' והנפרע לנו מצרינו, ה' והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו.
ולענ"ד יבואר הכל בחדא מחתא בטוב טעם על פי מדרש שוחר טוב במזמור "למה רגשו" והובא בכמה ספרים וזה לשונו: "ארורים המה הרשעים שמקיימין עצות רעות על ישראל וכל אחד אומר עצתי יפה מעצתו של ראשון. עשו אמר שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו וכו' אני אין עושה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את אחי. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר כן וכו' אני אין עושה כן אלא עד שהן דקיקין תחות כורסייא דאמהון אנא מחינא להון, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. המן אמר שוטה היה פרעה שאמר כן וכו' אני אין עושה כן אלא להשמיד ולהרוג וכו'. גוג ומגוג עתידין לומר שוטים היו הראשונים שנטלו עצה על ישראל ולא ידעו שיש להם פטרון בשמים, אני אין עושה כן אלא בתחלה אני מזווג לפטרונם ואחר כך אני חוזר על ישראל. הה"ד יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו וגומר". ועיין מדרש זה באריכות במקומו.
היוצא מכלל המדרש דקחשיב חמשה רשעים שהתיעצו על כלל קדושת ישראל מימות עולם עד ביאת משיח צדקינו.
הראשון היה קין שהרג את אחיו שהיה מסיטרא דקדושה, ורצה שיתנהג העולם מסיטרא דטומאה, קינא דמסאבותא כידוע משמו, ואלו נתקיים ח"ו מחשבתו הרעה לא היו שם ישראל בעולם, והקב"ה הפר את מחשבתו הרעה ונתן לאדם זרע אחר שת שממנו הושתת העולם מסיטרא דקדושה ויצאו ממנו ישראל שקיבלו התורה על ידי משה רבינו בסוד מ"שה ש"ת ה"בל כידוע.
והשני היה עשו שביקש להרוג את יעקב שלא יצאו ממנו עם ישראל. והשלישי היה פרעה. והרביעי היה המן הרשע. והחמישי יהיה לעתיד גוג ומגוג. וכולן הפר הקב"ה את מחשבתם הרעה עד לעתיד יהיו ישראל גוי אחד בארץ ויהיו מוקפין חומה של אש כדכתיב "ואני אהיה להם נאם ה' חומת אש סביב".
ובזה יבואר הכל בע"ה. בעת הזכרת הנס שעשה עמנו נגד המן הרשע אנו מזכירין כל הרשעים שעברו עלינו מימות עולם והקב"ה הפר מחשבתם הרעה. ובזה מצאנו טוב טעם שרבינו הקדוש סידר סופי האותיות מזו המסכת עולים רנ"א ועם ד' כוללים הרי רנ"ה. וכשתחשוב הר"ת מן הרשעים שעברו והם ק'ין ע'שו פ'רעה ה'מן עולים במכוון רנ"ה. ואפשר שרמז גם כן באבוד רשעים רינה היא מלא יו"ד. היינו שנקודת חירק שתחת הרי"ש מביא יוד כידוע.
ובזה נבא לביאור נוסח הברכה שלאחר המגילה שאנו זוכרין כל הרשעים שעברו וגם שיעמדו לעתיד וכולם הפר מחשבתם הרעה ולכך תיקנו בברכה זו חמשה לשונות:
- א' הרב את ריבינו היינו מקין. וכשתחשוב ג' תיבות אלו הרב את ריבינו עם האותיות תמצא מכוון כמנין קין הבל שת.
- ב' והדן את דינינו -- היינו מעשו. וכשתחשוב ג' תיבות אלו והדן את דינינו תמצא כמנין עשו ליעקב עם האותיות. היינו מה שעשה עשו ליעקב.
- ג' והנוקם את נקמתינו היינו מפרעה שנשתקע בים. וכשתחשוב ג' תיבות אלו והנוקם את נקמתינו עם האותיות והתיבות עולים כמנין שנשתקע בים עם האותיות והתיבות.
- ד' והנפרע לנו מצרינו היינו מהמן הרשע. וכשתחשוב תיבת מצרינו תמצא כמנין המן הצר עם האותיות.
- והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו היינו לעתיד בגוג ומגוג שאז יתקבצו כל האומות על ישראל והקב"ה ישלם להם גמולם בראשם ותיבת גמול עולה כמנין גוג ומגוג עם האותיות והכולל.
- ובזה מסיימין "ברוך אתה ה'" שאז יהיה השם שלם והכסא שלם בבי"א. הפוך בה ותמצא דברים נפלאים בע"ה.
ובזה מבואר ממילא מה שהתקינו אנשי כה"ג שיכולים לקרות המגילה ג' ימים קודם י"ד שהוא עיקר זמן קריאתה, היינו משום דשלשה רשעים -- קין עשו פרעה -- קדמו להמן, וכדי לזכור גם הניסים שעשה לנו בימים הקדמונים תיקנו זמן קריאתה ג' ימים דוקא קודם.
ואפשר דזה הפירוש בגמרא דקאמר דילפינן מ"בזמניהם" או מ"כימים" י"א י"ב, ומקשה הגמרא ואימא י"ב י"ג, ומשני י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך קרא לרבויה. יש בזה כמה פירושים כידוע. ולדידי הכי פירושא דיום י"א שתיקנו נגד קין היה ליחיד שנולד שת. וכן יום י"ב שתיקנו נגד עשו היה גם כן ליחיד, ליעקב אבינו. אבל יום י"ג שתיקנו נגד הניסים שעשה לנו בימי פרעה שאז כבר היו זמן קהלה לכל שהיו בעצמם עם רב, ולא אותם בלבד גאל הקב"ה ממצרים אלא אף אותנו גאל עמהם -- לכך לא צריך קרא לרבויה שצריך לזכור נס זה בכל יום ויום. ולדעתי הוא פירוש כפתור ופרח.
ועוד תיקנו למוקפין לזכור הנסים שיעשה לנו בימי גוג ומגוג שאז נהיה מוקפין חומת אש סביב. נמצא הכל נכון בס"ד.
- (פ"מ טעם על חמשה ברכי נפשי שאמר דהע"ה)
ואפשר לומר גם כן שמזה הטעם אמר דוד המלך בתהלותיו חמשה ברכי נפשי את ה' ומקשה הגמרא בברכות הני חמשה כנגד מי אמרן דוד ומשני התם שפיר ושבעים פנים לתורה. ולדידי יש לומר שאמרן כנגד חמשה רשעים אלו שפרע הקב"ה מהם והפר מחשבתם הרעה. ואל יקשה לך שהמן וגוג עדיין לא היו בימי דוד -- מכל מקום ראה הכל ברוח הקודש. ולזה סיים שם "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם", שבימי גוג ומגוג יכלו כל הרשעים ואז "ברכי נפשי את ה'", שיהיה קריאת השם ככתיבתו "הללויה". ולכך לא אמר "הללויה" עד כאן כדאיתא בברכות משום שאז יהיה השם שלם. וידוע שתיבת הללויה הוא שם שלם, שאותיות הלל המה נגד ה' אחרונה. שעתה הוא בסוד אדני דינא דמלכותא, אבל לעתיד שיהא הכל חסד אז תהיה בסוד הלל במקום אדני, ומנין שניהם שוים.
ועל פי זה יתבאר המזמור "שיר מזמור לאסף" (תהלים, פג) שאומרים אותו בפורים שיש בו מפלת עמלק ושארי אומות כמבואר בתוס' במגילה דף ד' ע"א בפסק כן הוא בכל הנוסחאות הישנות שמזמור זה ראוי לאומרו בפורים ושלא כדין עשו המגיהים בגמרות החדשות שהגיהו במקומו "מזמור על אילת השחר". ומכל שכן לפי מה שאפרש בס"ד ראוי לאומרו בימי פורים שיש לדקדק במזמור זה כפלי לשונות "אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט וכו'", "על עמך יערימו סוד וכו' ולא יזכר שם ישראל עוד כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו וכו'".
ולדרכינו ניחא מאוד שאסף הזכיר כאן כל הרשעים שעמדו מבריאת העולם עד לעתיד ובכולם הציל הקב"ה מהם ויציל מהם עוד. וזהו שאמר "אל דמי לך" היינו בימי קין, "אל תחרש" בימי עשו, "ואל תשקוט" בימי פרעה. ואל תתמה על לשון עתיד שכך הוא מדבר ברוח הקודש עבר בלשון עתיד, ועתיד בלשון עבר, כמבואר בכל המקרא.
"על עמך יערימו סוד וכו' ולא יזכר שם ישראל עוד" היינו בימי המן שהתייעצו המן ואחשורש כמשל תל וחריץ ששניהם הסכימו לאבד כל ישראל. "כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו", היינו בימי גוג שיתקבצו כל האומות עמו על ה' ועל משיחו. לכך אמר כאן "עליך ברית יכרותו". לזה נמשך כל המזמור. ומסיים "יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו וידעו כי אתה שמך לבדך עליון על כל הארץ". בבי"א.
- (פ"מ טעם נכון על שנכתב במגילה איש בריש דפא וכו')
ועל פי הדברים הנ"ל נראה לי טעם נכון בהא דאיתא בגמרא שכל השירות נכתבות אריח על גבי לבינה חוץ משירה זו וכו' נכתבות אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. פירוש: שכל השמות של עשרת בני המן נכתבים זה על גב זה. וגם איתא בירושלמי והובא בש"ע שצריך להיות "איש" בריש דפא ואחר כך עשרת בני המן כולם זה על גבי זה -- כל זה צריך טעם מלבד הטעם הנאמר בגמרא שלא יהא תקומה למפלתן.
ואני אוסיף על דבריהם. דאיתא במדרש ארבעה פתחו באף ונאבדו באף ואלו הן: הנחש ושר האופים ועדת קרח והמן. והנה אף שהמדרש חשיב לעדת קרח בכלל אלו מכל מקום יש הפרש גדול ביניהם. שעדת קרח עתידים המה לעלות וכבר התפללה חנה עליהן "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל" כדאיתא בחלק. אבל אלו שלשה -- הנחש ושר האופים והמן ובניו -- כולם הם קליפה אחת מסיטרא דנחש הקדמוני כידוע ולא יהיה להם תקומה למפלתן. ולזה כשתכתוב "איש" בריש דפא ואחר כך עשרת בני המן כולם זה ע"ג זה תמצא בהם שלשה פעמים א"פ -- א"יש פ"רשנדתא, א"ספתא פ"ורתא, א"רידתא פ"רמשתא. כנגד אלו ג' שהתחילו באף ולא יהיה להם תקומה כלל.
וכבר כתבתי במסכת שקלים שהמן ועשרה בניו היה מתלבש בהן י"א כתרין תתאין ובמה מכניעין אותם על ידי קריאת התורה. ובזה נפתח לנו שערי אורה להבין שרבינו הקדוש סידר במסכת זו כל דיני קריאת התורה מכל השנה וגם קריאת הפטרה -- לכאורה אין לדברים אלו שייכות כלל במסכת זו. ודוחק לומר הטעם על פי הגמרא שאחר נס זה קבלו התורה ברצון כדאיתא במסכת שבת. לכן נלע"ד דרבינו הקדוש בא להורות לנו בינה ודעת במה מכניעין כח של ס"א, היינו אחד עשר כתרין תתאין אילין, בקריאת התורה בציבור. ובודאי בימות החול אין בנו כח להכניע אותם אך בימי שבתות יש בנו כח להכניע אותם. לכן תיקנו בכל שבת אחד עשר קוראין בתורה -- לא פחות. דהיינו בשחרית קורין שבעה מלבד המפטיר. ואף שבגמרא מיבעיא להו אי המפטיר עולה למנין שבעה או לא ולא איפשטא הבעיא -- מכל מקום ודאי כונת התנא לקרות השבעה מלבד המפטיר כיון שיכולין להוסיף בשבת אם כן ממ"נ יוצאים כשקורין שבעה לבד המפטיר וכמו שכתבנו הפוסקים בזה. הרי ח' קוראין בשחרית. ובמנחה שלשה. בזה מכניעין האחד עשר כתרין תתאין.
ומצאתי כתוב בשם ספר אגודה שמן "ואת פרשנדתא" עד "ויזתא" הם פ"ה אותיות, והיינו עם הכולל, ועם תיבת "איש" שצריך להיות בריש דפא כדלעיל הוי פ"ח אותיות. ואפשר שתיבת "איש" מרמז על המן. ובזה ניחא מאוד מה שכתבתי סוף מסכת תענית שלכך נקרא המסכת מגילה בגימטריא פ"ח על שם הפסוק "הפח נשבר", ומרמז על פ"ח אותיות אלו שבהן מבואר השבר שלהם. וכן ארור המן בגימטריא שבר.
והכלל, שעיקר הנס היה אז שנשבר כח של ס"א, המן וי' בניו, שהיו מלובש בהן י"א כתרין תתאין. לכן סידר במסכת זו דיני קריאת התורה להורות לנו שבקריאת התורה בכל שבת ושבת מכניעין אותם. ואפשר שמזה הטעם המנהג לומר כשמוציאין הספר תורה פסוק "ויהי בנסוע", ובשובו אומרים פסוק "ובנחה", שיש בהם פ"ה אותיות גם כן לכונה זו שמה שאמר משה "ויפוצו אויביך" היינו אויבים אלו. ואין להאריך יותר.
- (פ"מ עוד טעם על מנין הפרקים והאותיות)
אמנם נראה עוד לפרש כל מה שהערנו טעם על קריאת המסכת "מגילה", וגם התחלת אותיות נ"ב וסופי האותיות המה ר"ם ו"ה, וגם למה סידר רבינו הקדוש במסכת זו דיני בית הכנסת ודיני קריאת התורה שאין להם שייכות כלל במסכת זו.
נראה ליישב הכל בחדא מחתא. דידוע שכל זמן שישראל אינם זכאין וגורמין בעונם שאין יחוד וזיוג למעלה בין ת"ת ומלכות -- אזי הקליפות מתגברין ועת צרה היא ליעקב. וזהו מבואר במגילה שבעונם גרמו שלא היה זיוג למעלה בסוד הפסוק "ואני", היינו מלכות, "לא נקראתי לבא אל המלך", היינו ת"ת כידוע. ופסוק זה אמרה אסתר שהיא סוד השכינה כמו שכתבתי למעלה. אבל אחר כך ששבו בתשובה אז נעשה יחוד וזיוג למעלה ואז היה מפלה לקליפות המן ובניו.
ובזה יבואר הכל בטוב טעם קריאת המסכת מגילה עם האותיות המה בגימטריא מנין כמנין הוי"ה אדנ"י, עם ב' כוללים, שזהו יחוד ת"ת ומלכות. ולכך מבואר במסכת זו דיני בית הכנסת ודיני קריאת התורה שסוד בית הכנסת היא מלכות, עשרת פעמים ב"ן עם הכוללים. ולכך התחלת האותיות עולים ב"ן. וסוד קריאת התורה הוא תפארת, תורה שבכתב. לכך על ידי קריאת התורה בבית הכנסת נעשה היחוד והזיוג למעלה באופן אם הקריאה הוא כהוגן וכל העם אזניהם אל הספר תורה. בכאן יש להאריך בתוכחת מגולה וכבר האריכו בכל ספרי המוסר. וסופי האותיות המה ר"ם ו"ה גם כן לסוד זה שאותיות ו"ה שבשם הם ת"ת ומלכות הם ר"ם ועולים למעלה. ובזה נשלם מסכת מגילה וה' ברחמיו ישלח לנו הגאולה בבי"א.