מעדני יום טוב/הקדמה

אמר יום טוב בן לא"א (לאדוני אבי) האלוף המרומם כהר"ר (כבוד הרב רבי) נתן לוי העלר זלה"ה (זכרו לחיי העולם הבא) אשר נתבקש בישיבה של מעלה בן איש ח"י שנים והיה רב פעלים לפי שניו. יודע ספר לפי עניניו. כאשר מצאתי בכתביו אשר בצקלוניו. אך לא ראיתי את פניו. כי אחרי מות קדושת גופו נולדתי ימים לא כביר. וכאב גדלני אביר הגביר. מורי ורבי. אדוני אבי זקני האלוף המרומם שמו נודע. בישראל וביהודה. מוהר"ר (מורינו הרב רבי) משה וואלערשטיין לוי העלר זלה"ה:

הרב רבן של כל הגולה רבינו אשר תמ"ך (תהי מנוחתו כבוד) כתב בחיבורו בסוף פ' אלו מציאות בשם המדרש בזה הלשון לא שידלג אדם ממקרא למדרש וממדרש לגמ' אלא שילמוד מקרא ואח"כ משנה ואח"כ גמרא ע"כ (עד כאן). וגם היות שמצאתיו קצת בלשון אחרת במס' סופרים פט"ו הלכה ט' וכמו שאעתיק לשונו שם בפ' אלו מציאות הנה תמכת יסודות פה על הלשון הנמצא בדברי רבינו כי נאמן ועוד אפשר שהוא מדרש מצאהו במקום אחר שלא במקום שהזכרתי:

ויש בלשונו הזה מקום עיון והוא זה כי הן אמת ששם מדרש נאמר על שני פנים הא' והוא היותר מפורסם שהוא אמנם נאמר על מדרשי האגדות בפשטי הפסוקים דרושים לכל חפציהם שלא לענין שום דין והוראה ולהיות זה מפורסם מאוד לכך א"צ (אין צריך) לראיה כלל. והב' שהוא נאמר על מדרשי הדינים איך הם נדרשים ונחקרים ויוצאים מהמקראות כאותן ששנינו במסכת שקלים בפ"ק (בפרק קמא) שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן לענין שפטורים ממצות שקלים ובפ"ו (ובפרק ו' ) ממנו דרש יהוידע כ"ג (כהן גדול) אשם הוא וגו' כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה ילקח בהן עולות וכו'. ובגמ' יש לאין מספר וכללא שנינו בברייתא שבתחילת ת"כ (תורת כהנים) שרגילים לאמרה בכל יום ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה נדרשת בהם וכו'. והן הן המדות שכל דיני ומשפטי התורה יוצאות על ידיהן:

ומעתה יקשה ממך נפשך שהרי לא ימלט בעל המדרש מחלוקה הנזכרת או שכוון לפן הא' או שכוון לפן הב' ולאיזה מהן שנתכוין יש לעיין ולהקשות שאם נתכוין לפן הא' והוא מדרש האגדה ויהיה פי' דילוג כמקפץ ומדלג מקצה אל קצה ולא יגיע במה שבאמצע ובין אותן הקצוות והמכוין שלא ילמוד המשנה שהיא בין קצה האחד שהוא המקרא לקצה הב' שהוא הגמ' (הגמרא) דאם הדבר כן הוא ודאי דקשיא טובא דלמאי צריכה למימרא שלא ידלג ממדרש לגמ' דהיינו שלא ילמד המשנה כלל דהאיך אפשר שידלג אל הגמ' (הגמרא) שאינו אלא פירוש המשנה ועדיין משנה לא שנה א"כ גמרא מנא ליה ודאי שזה דבר שאין לו שחר. ואם נתכוין אל הפן הב' והוא מדרש הדינים ויהיה אזהרתו באמרו ולא שידלג היינו לומר שישלים כל המקרא וישלים כל המדרש לא יחסר כל בו ופירוש לשון דילוג לפי זה העניין על הדולג וקופץ מענין לענין בדבר א' בעצמו הכולל ענינים רבים שכן מצינו ג"כ (גם כן) לשון דילוג כאותה ששנינו במס' מגילה פרק הקורא למפרע מדלגין בנביא וכו' ותהיה האזהרה לפי זה על השלמת כל דבר ודבר בעצמו כי צריך לגמור כל דבר ודבר בעצמו גם לזה הפי' (הפירוש) יקשה מאד בשנותו את טעמו ממדרש למשנה שיותר נאה היה לבעל המדרש לתפוס לשון אחד או שיאמר בסיפא ג"כ מדרש כמו ברישא או שיאמר ברישא ג"כ משנה כמו בסיפא אחרי שלזה הפי' למשנת הדינים היתה כוונתו:

אך אמנם כן ברוך שבחר בהם ובמשנתם דתנא דידן תנא דייקנא הוא ולעולם מדרש דקאמר כוונתו על הפן הב' דהיינו למדרשי הדינים ומה ששנה בסיפא משנה ולא קתני גם כן מדרש או ליתניה בתרוויהו משנה היינו טעמיה שעם היות ששם מדרש דקתני ר"ל (רוצה לומר) מדרש הדינים והיינו נמי משנת דינים מ"מ (מכל מקום) אין שם שניהם ר"ל מדרש ומשנה שוים לגמרי בענינם כי המשנה נאמר על שם הכלל כולל לכל הש"ס אבל שם מדרש נאמר על כל פרט ופרט ממדרשי הדינים בפני עצמו: ולפי זה ה"ק (הכי קאמר) לא שידלג אדם ממקרא למדרש כפי פי' (פירוש) השני שבמלת ידלג שלא ידלג לבלתי ישלים המקרא דהיינו שילמוד פרשה מהפרשיות וידלג הזולות וילמוד מדרש היינו מדרש הדינים שעל אותה הפרשה וכן יעשה מהמדרש אל הגמרא שעליו הנה הזהיר על זה שלא יעשה כן אלא שילמוד המקרא כולו וכן אח"כ המשנה כולה (דהיינו כאשר פירשתי שהמשנה הוא שם לכל כלל המשניות) ואחר כן יעשה ג"כ לכל הגמ' כך נ"ל (נראה לי) פי' המדרש הזה ודיקא נמי דאין כוונת של המדרש הזה אל הפן הא' דא"כ (דאם כן) הל"ל (הוי ליה למימר) בסיפא דסיפא שאחר הגמ' ילמוד המדרש אילו היה כוונת לשון מדרש דברישא אל מדרשי האגדות דודאי שלא היתה כוונתו ברישא שלא ילמוד כלל מדרשי האגדות אבל למאי דפרישית דמדרש שאמר המכוין בו מדרש הדינים והאזהרה באה שישלים כל דבר ודבר ולא ילמוד קצת וידלג קצת דהשתא מעולם לא דיבר בעל המאמר הלז במדרשי האגדות ניחא ודאי ולא קשיא כלל למה לא זכר בסיפא דסיפא שילמד מדרשי האגדות דבהו לא קמיירי כלל:

וכל דבריהם האמת והצדק שכך הוא ודאי נכון אמת ויציב וקיים ללמוד וללמד בישראל כחוק הזה ולא יעבור ולכן גם אנכי בעמדי על דעתי בינותי תחלה בספרי העשרים וארבע שהוא המקרא כולו אשר המה מפורשים באר היטב ע"י מפרשיהם המפורסמים זכר כולם לברכה ולחיי העוה"ב (העולם הבא). אך ורק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי בראותי עיר האלוקים והקדש שיבנה בתוכה במהרה בימינו שבסוף נבואות יחזקאל ע"ה (עליו השלום) והיא מושפלת עד שאול לא ישאלו עליה וכן התמו כי חתומה וסתומה הנבואה ההיא שעם היות שהמפרשים פרשוה עדיין צריכין למודעי רבה ומפני כן היתה מונחת בקרן זוית עד כי בעזרי מעם ה' עשיתי צורה מוחשת עם ספר שבו ביארתי ביאור מבואר לכל יודע ספר אשר ממנו דעת לנבון נקל וקראתיו בשם צורת הבית ונדפס פה ק"ק (קהילת קודש) פראג בשנת ה'שס"ב לפ"ק (לפרט קטן) ולפי שעשיתיו על סדר הבנין ולא על סדר הכתובים וגם נטיתי בהרבה מקומות מדעת רש"י ובארתי כדעת הרמב"ם שבפי' המשנה ובחיבורו בקש מידי חכם א' מק"ק לובלין זה כג' שנים שאחדשהו ע"פ סדר הכתובים וגם על דרך פירש"י (פירוש רש"י) ונענתי לו וחברתיו ככל אשר בקש ושלחתי לו להדפיסו. ובזה תשלם המלאכה מלאכת הקודש מקרא קודש כולו:

ופניתי אז אני עם לבבי אח"כ אל המשנה וברוך ה' אלוקי ישראל על כל הטובה אשר הטיב עמדי לתת לי כח וחיל לאסוף ולהוסיף תוספות יו"ט על כל הסדרים הששה והנה הנם בכל המון ישראל נתונים נתונים המה לרבים מבני הקהלות הקדושות הקרובות והרחוקות המתמידין תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן והליכות עולם לו אלו הלכה (וכדלקמן) והם המשניות ללמדם דבר יום ביומו פרק א' בכל בתי כנסיות אחר תפלת השחר:

ומאז באתי אל הגמ' והנמשך ממנו הלא המה הפוסקים אשר בכל דור ודור קמו אחריו לסדור אשרי שלו ככה מאלוקיו ישא ברכה אך נחלקו לשתי חלוקות מהם אשר הניף ידו על הגמ' כמות שהוא וקיצרו ומיעטו בארוכות אריכות הסוגיות והפלפולים והמוקדם שבהם שאר בידינו הוא חיבורו של הגאון הרי"ף זלה"ה ואחריו קם הרב הגדול הרמב"ם ז"ל ואחז לו דרך קצרה אחרת ללכת בדרכי רבינו הקדוש מחבר המשניות וסילתו (וסולתו) כסולת נקיה לכל פסקי השמנה והגמ' וחברם על סדר ההלכות אחת לאחת למצוא חפץ ומבוקש כל דבר ודבר על אופניו ועניניו ובלשון צח וקצר ידבר אל העם כל דין ודת כמות שהוא מבלי תת טעם ודעת רק כגוזר אומר בקום עשה ובשב ואל תעשה ותחשב לו לצדקה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב הבלתי יודעים לירד לעומק של כל הלכה והלכה ולשוט בים הגדול היא ים התלמוד אך אמנם כן לא נמלט עם זה ממה שהורו ואמרו חז"ל במס' סוטה פרק היה נוטל תנא התנאים במלי עולם מבלי עולם ס"ד (סלקא דעתך) אמר רבא שמורין מתוך משנתן ע"כ ובלי ספק שכן גם החיבור הלז הוא ממיישבי העולם בודאי כי אין לגמור ההלל על החיבור כמות שהוא בכללו וגם בפרטו בנועם צחות דבריו וביופי סידוריו אבל א"א (אי אפשר) להורות מתוך משנתו שאין הפרש כלל בין המורה מתוך המשנה למורה מתוך חבורו וכתב הרא"ש בתשוב' (בתשובה) כלל ל"א דין ט' שלא יורה אדם מתוך חבורו אם לא שבקי בחדרי הגמ' וכו' עיין שם בארוכה ואני אומר שהרמב"ם בעצמו לא נתכוין אלא לכתוב הדברים למי שבקי בחדרי הגמ' וידע הסוגיות רק שילאה כל אדם לחפש ולדעת על כל דין ודין היאך יצא דינו לאורה ע"פ הסוגיות אם להתיר אם לאסור אם לפטור אם לחייב וגם מפני שאין הדברים כולם מסודרים בכל מסכתא ומסכתא למה שהיא כי דברים רבים מעניני שבת דרך משל נמצאים בשאר מסכתות וכן ההיקש בכל המסכתות לזה נתחכם לעשות חבורו לכל מי שכבר יגע ומצא וידע סוגיות הגמ' ההוא יאמר ויעשה הוראותיו ע"פ חבורו וראיה גדולה לדברי מצאתי בתשובות להרמב"ם עצמו נדפסים בכרך קטן מאד ובשלשים מהם השיב לשואלו על איזה דרך יכשר לו בלימודים והשיבו חבורו עם ספר הרי"ף הרי מזה אנו רואים את כונתו הטובה והרחבה שהיא ממש כמו שאמרתי:

ויהי כי ארכו הימים אחרי אלו שני המחברים ונתוספו דעות חכמי צרפת אשכנז וספרד ויגעו ומצאו בגמ' חדושי דינים ופירושים שונים שעל ידיהם נתחדשו ונשתנו כמה וכמה הוראות ומפני זה עמד רבן של כל הגולה רבינו אשר זצלה"ה וחיבר חיבור גדול מאד בו כתב כל דברי הרי"ף והוסיף דברי חכמים הנזכרים בעלי התוס' ושאר חכמים גדולים מלבד מה שנתחכם משלו בפלפולו ושכלו הזך והישר וקם בנו תחתיו הרב רבינו יעקב בעל הטורים זלה"ה וכתב בכל מסכתא ומסכתא בכל פרקיה ע"פ סימנים הכלל העולה שבכל דין ודין בלשון קצר ועי"ז (ועל ידי זה) ובשביל כן נתחכם עוד ועשה הפסקי דינים הללו בסדר אחר על ארבעה טורים עם הוספת דעות החכמים אשר לא כתבם אביו זלה"ה ונמצאו עכשיו אלו שני החבורים רצוני לומר ספר רבינו אשר וספר הטורים הם ערוכים בכל דבר ושמורים ומורים כהלכה זה לעומת זה ס' (ספר) רבינו אשר לעומת מחברתו של הרי"ף זלה"ה וספר הטורים כנגד חבורו של הרמב"ם זלה"ה:

ואומר אני שכמו שהרמב"ם העיד על עצמות חיבורו שיהיה נלמד עם ספר הרי"ף כך הוא אצלי בלי ספק כלל שזו היתה כמו כן דעת וכוונת בעל הטורים ללמדו עם הספר של אביו הרא"ש זלה"ה כי כאשר יקרא כמו כן המורה הוראות מתוך ספר הטורים כי מעט בכמות הוא מה שהוא מבאר יותר ולפעמים ממה שביאר הרמב"ם בחיבורו כי גם לפעמים נמצא טוב טעם בדברי הרמב"ם זלה"ה בחיבורו ויעידו על כל זה עדים נאמנים החכמים ז"ל אשר הטריחו עצמם לפרש דברי הרמב"ם והטורים המה ראו כן תמהו בלי ספק היאך יצאו ידי שמים כל מורה הוראה מתוך דבריהם ולכן עשו להם אזנים להאיר עינים ואף הרב הגדול מהר"י קארו ז"ל אשר השביר בר בספרו ב"י (בית יוסף) ומתוכו עשה החיבור שקראו שלחן ערוך בדמותו ובצלמו של ס' הטורים ועל לשונו תמיד לשון הרמב"ם ז"ל לא נתכוין מעולם להורות מתוך ספרו חלילה וחלילה מלחשוב עליו כזאת רק שמי שלמד ועי' בס' הטורים עם פי' הב"י ויצאה למצוא תכלית כל דין ודין הלא ידעו ויבינו מתוך הש"ע (השולחן ערוך) זאת היתה כוונתו הרצויה:

והעולה מכל אלה שנמצאו לפנינו עכשיו שני דרכים ישרים הדרך האחד כדרך רבינו הקדוש במשנתו והן הנה אלו שני החבורים ס' הרמב"ם וספר הטורים הדרך השני כדרך בעלי הגמרא והן הנה ס' הרי"ף וס' הרא"ש:

ואמרתי אני עם לבי על דברת בני אדם לבררם להם איזה דרך ישכון גבר בעלמא עלמיא שיהיה אמנם לדעתי השני ומהטעם שאומר והוא זה דלפי דעתי הלא הדבר ידוע ומושכל שאינו דומה השונה פרקו כפי משא ומתן של הלכה ומסתעף ממנו לשונה את פרקו מהכללים שיצאו מתוך משא ומתן של הלכה שזה צריך אמנם שיפול לרחבו אחור לעיין מאין ולאין ומבטן מי יצאו כ"ש (כל שכן) שאף המפרשים הנזכרים ברוב הפעמים לא כתבו רק מראה מקום ולא הסוגיא עצמה שא"כ לא יספיק לו הלימוד הזה כלל באותן המקומות וגדולה מזו ומזו שע"י הלמוד מתוך משא ומתן של ההלכה יוודעו אי אלו אי אלו הסברות הישרות הקיימות ואי אלו הסברות הבלתי ישרות ואינם מתקיימות ודרכי ההיקש והדחיות ועי"ז בשביל כן יתרשמו בנפשו ויחוקו בשכלו הסברות הישרות וההיקשות האמתיים ובמה נדחו ההפכים והזרות מה שלא יועיל לזה הדרך השני כלל וזה מבואר לכל משכיל הבלתי מתעקש ונוסף על זה שהוא דבר ידוע ג"כ שהמשיג מהמאוחר אל הקודם אינו בשלמות כמו המשיג מהקודם אל המתאחר שהוא השגת המסובב מהסיבה וזהו בעצם ההבדל שבין החקירה ע"י שכל האנושי שצריך שתהיה מהמתאחר שהוא המושג בחוש אל המוקדם הבלתי מושג בחוש ובין הידיעה שע"י השפעת הנבואה שתהיה מהמוקדם אל המתאחר בהפך מההשגה הנזכר וכמו שפירש זה ג"כ בעל העקידה בתחלת פרשת ויצא ונקיש מזה אל כל הידיעות והלמודים אשר בכללם ג"כ ידיעת ולימוד משפטי ודיני התורה שאנו בהם:

ובכן תן כבוד הוד והדר תשוה על הספרים ההולכים קדמת איסור ולימוד הזה שהכרחנוהו שהוא היותר מועיל והם ס' רי"ף וספר רבינו אשר וכבר הודעתיך נאמנה שהספר הרא"ש כולל ס' הרי"ף ומוסיף עליו דברים הדברים מחכמים שקדמוהו ממה שהוא השיג ללמד דעת את העם על כן קום משכהו כי הוא זה אשר נבחר ולקרבהו ללמוד וללמד בישראל:

אמנם כן ידעתי בני ידעתי דלא אכשר דרי ואם הנשר הגדול רש"י ז"ל הוצרך לעשות בימיו פירוש על הגמ' כי בלעדו לא יושג ולא יובן כ"ש אנחנו יתמי דיתמי והנה הרא"ש לא ביאר ולא פירש דברי הגמ' אשר כתבו רק העתיקו כלשונו וכמו שעשה הרי"ף ז"ל רק במעט מן המעט מיעוטא דמיעוטא דלא שכיחי כולי האי פירשו קצת סוגיות וא"כ איפה איך יושג ויובן ס' הרא"ש במקום שכתב הגמ' כלשונו בלבד ומה גם שבעלי התוס' הוצרכו להוסיף על פירש"י בפלפולם וחריפתם ליישב הסוגיא אשר לרוב הפעמים צריכין אנו לדבריהם גם במה שמביא הגמ' והוא ז"ל לא הביא דברי התוס' במקום שלא למד ממנו איזה חידוש דין והיה כי תבא אל איזה ענין אשר יקשה שום קושיא שהקשו התוס' ותירצוהו בל תדע מה להשיב לשואל ולא בלבד שצריכין לדברי התוס' דכל כגון דא צריכין למודעי ג"כ משאר המפרשים זצלה"ה כמו הר"ן ונ"י (ונימוקי יוסף) והרב המגיד וכדומה להם משאר מחברים וכ"ש דמינייהו ובהו עצמן של דברי הרא"ש יש דברים סותרים זה את זה וצריכין ליישוב וכן יש בו מן הטעיות מהמעתיקים או מזולות שגגות:

ועל הכל שיתגדל ויתחדשו כמה חידושי דינין בספרי האחרונים להרא"ש ז"ל ואף גם זאת בהיות שנחלקו ג"כ עליו במקומות רבים ובתראי דבתראי הכריעו דלא כוותיה ונמצא עכשיו דאדרבה הדרא קושיין לדוכתא כי לא נודע ולא נבוא לתכליתן של הדברים ע"י ס' הרא"ש:

את כל אלה ראתה עיני ושמתי את הדברים האלה על לבבי להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות על ס' הרא"ש חיבור יספיק אל כל אשר יחסר בו ממה שאמרתי באופן שיהיה הכל מפורש באר היטב הן מן הצד הפירוש לפשט מובן והן מצד יישוב איזו קושיות ופרכות והן מפני שגיאות מי יבין אשר באו בו משבוש הגרסאות ואף גם זאת ההלכה על כל דין ודין במקום אשר הכריעו האחרונים ז"ל דלא כוותיה והגם מה שנתחדשו מהדינים אחריו ז"ל ואשר יש בפסקי האחרונים ז"ל לפעמים שיש לי ראיות מוכיחות וברורות דלא כוותיה:

את כל אלה ראתה עיני שכאשר יתמלא סיפוקם בעשותי החיבור הזה שאז יסורו בני ישראל למשמעת הרב רבינו אשר ז"ל ומינה לא יזוזו כי לא יחסר כל בו ויהיה מושלם בכל כאמור הן מצד הבחירה שבין שני הלמודים שאמרתי שזהו היותר נכון וכאמור הן מצד התכלית שהרי עכשיו ידע כל דין ודין בתכליתו:

ואני בעודי מתבונן בעשיית זה החיבור חשבתי למשפט אהא דאיתא בפ' אלו טריפות א"ר הונא א"ר ואמרי לה משום ר' מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה שלפי הנראה היה לו לומר בלשון קצרה ואהא נמי מייתי לה התם דמנה הכתוב בהמה טהורה ועופות טמאים לפי שהם המיעוטין דהיינו שקיצר הלשון ומהו דרך דקאמר אבל נראה לי שכלל בעל המאמר עוד ענין אחד והוא זה שזולת זה שקיצר בלשונו אלא אף גם זאת באותו קיצור לשון בעצמו דרך יבחר לו שיהיה דרך קצרה וכמו שהוא במה שאני בו שיש לפני שני דרכים הדרך האחד לעשות חיבור אחד כולל כל האמור שיהיה בו פירוש הדברים לפי הבנתן וגם הקושיות והפירוקים ותקוני הגרסאות עם פסקי ההלכה על כל דבר ודבר והדרך השני הוא שלא אכלול הכל בחיבור א' אבל אחלקם ואשים ענין ענין לבדו שמה שהוא רק לפרש הבנת כל ענין וענין אכתוב לבד וכל מה שהוא נוגע להקשות מיניה וביה או סתירות ממקומות אחרים וכל כיוצא בזה וחלופי הגרסאות ותיקונן אכתוב ג"כ לבדן ויהיה א"כ נשאר ג"כ לבדו מה שנוגע לפסקי הלכות ואיכא בינייהו דאלו שני הדרכים שהדרך הראשון הוא קל עלי לעשות יותר מהדרך השני אבל הוא כבד על המעיין כי יכבד עליו כפעם בפעם לבחור איזה שירצה כפי המצטרך לו בפעם ההוא שאם לפעמים לא ירצה רק מה שצריך לו הבנת הפשט יוכל להיות שילאה ויכבד עליו לבקש ולחפש הפירוש מתוך הקושיות ומתוך פסקי ההלכות כשיהיה הכל בספר אחד מחובר יחד וההיקש על השאר ג"כ כשיצטרך לפסק הלכה או כשיקשה עליו דבר וירצה לדעת אם ימצא מבוקשו או שיתורץ בתוך הקושיות והפירוקים ולכך הדרך השני הוא יותר קצר וקל על המעין שהרי כשיבקש פירוש הדברים ימצא מבוקשו מיד באותו החלק וכן כשיוקשה לו איזה דבר ידע איה מקומו לחפש עליו בלי שהייה כלל וכן פסק ההלכה ולזה ולכל כיוצא בזה הוא שכיון בעל המאמר להזהיר האדם שילמד לתלמידיו דרך קצרה ואע"פ שעליו יכבד העבודה לא ישגיח במה שיקל ויהיה יותר קצר על התלמיד כי אין התכלית של המכוון על האדם המלמד רק התכלית הוא על התלמידים להבין ספר ולהשכיל הדברים על אמתתן ולדעת ידיעה שלימה וברורה על כל דין ודין ולכן צוה בעל המאמר שיאחז דרכו הקצרה כנגד התלמידים ואילו היתה כוונת בעל המאמר על הדרך היותר קצר על האדם עצמו הל"ל סתם לעולם ישנה אדם דרך קצרה והיה נכלל בין לימוד שעם עצמו ובין לימוד שעם זולתו שהרי סתמא קאמר לעולם ישנה וכו' והיתה ג"כ המובן ממנו מה שהוא קצר עליו אבל כשאמר לתלמידו הורה באצבע שכל כוונתו להזהיר ולהודיע איך יהיה הלימוד עם התלמיד, הוכרח א"כ שהדרך הקצרה שהזהיר עליו הלא הוא היותר קצר אצל התלמיד: ומפני כן גם אנכי תאחז במשפט הזה ידי לאחוז בדרך השני שהוא היותר קצר על התלמידים אע"פ שתכבד עלי העבודה ביותר:

וזאת התורה אשר שמתי בכל פרק ופרק לשונו של רש"י ז"ל כמות שהוא על כל דברי הגמרא שכתבה רבינו ולא בלבד מ"ש (מה שכתב) באותו פרק מהגמ' שבפ' ההוא כי גם כשהביא ממקום אחר לשון הגמרא הן שהביאה מפני השייכות והסמיכות שיש לה לאותו הפ' או שהביאה כדי להקשות משם או לתרץ או להביא ראיה משם או שהביא לשון פוסק או מחבר זולתו ובתוך אותן הדברים באו דברי הגמרא על הכל העתקתי לשונו של רש"י וכאלו היו לאחדים דברי רש"י בפרק ההוא ולפי שיש מקומות שלא נמצא פרש"י כמו משניות של זרעים וטהרות שהובאו במקומות רבים שם העתקתי פירוש הר"ש וכן פירוש הרב רבינו עובדיה מברטנורה ובהלכות קטנות העתקתי גם לפירוש של נימוקי יוסף אכן כל זה להבנת הפשט. ולפי שהחלק הזה אינו אצלי אלא מלאכה ולא חכמה שעם היות שחברתי המפרשים יחד כאמור מ"מ לא עשיתי בכל אלה רק כמעתיק מספר אל ספר לכן אע"פ שכל מחבר קורא שם חדש לחיבורו לא רציתי לנקוב לו שם רק שמתי על גבו שם המפרש או המפרשים ההם: אכן החלקים השנים האחרים בהם מצאה ידי כביר ת"ל (תודה לק-ל) יתברך הן באותו החלק שבאו בו קושיות ופירוקים והן באותו החלק שבאו בו פסקי ההלכות בכולם תמצאו חפץ בעזרתו ית' (יתברך) ממה שנתחדש אצלי כאשר עיניכם תחזינה מישרים הן במשא ומתן של הלכה שבחלק ההוא בחידושי דינין שבחלק הפסקים כי רבו כמו רבו וביחוד בפרטות מה שיש לי ויכוח רב עם בעל הלבוש מלכות שכבר קראתי לאותן השגות בשם מלבושי יום טוב ויבואו רובם בחלק הזה ומפני כן שנתחדשו באלו שני החלקים חידושים רבים וטובים על כן שמתי להם שמות בארץ ובדרך אסמכתא סמכתי את שמותם על פסוק מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך שענין הכתוב שנתברך אשר בשתים. נתברך בלחם שהוא שמן ונוח לאדם לאכלו והוא היותר צריך אל הגוף קיומו שעל כן אמרו שכל הסעודה נקראת על שם הלחם כאומרו עבד לחם רב ונתברך ג"כ במעדנים הדברים שיתעדנו בהם המלכים ואינם מוכרחים כולי האי לקיום הגוף כמו שהוא הלחם וכן גם אצלי אלו שני החלקים שהחלק שבו פסקי ההלכות הם דברים מוכרחים לקיום כל דין ודין על בוריו בפסק הלכה למעשה והחלק שבו קושיות ופירוקים אינו מוכרח כולי האי לקיום פסקן של הדברים שהוא התכלית המכוון אבל יתעדנו בו הני רבנן ותלמידיהון ותלמידי תלמידיהון כל מאן דיתבין ועסקין באורייתא דא שחברה הרב רבינו אשר זצלה"ה ואע"פ שנכתב שמנה לחמו ונמצא בכתוב סוף פרשת צו חלת לחם שמן חמדתי יותר לקרוא בשם לחלק פסקי ההלכות דברי חמודות שהיה נראה בעיני הכי נכבד הוא שם לבעל הל' (הלכות) כשיהיה מלתו על לשונו ד"ח (דברי חמודות) ממה שהוא לחם שמן שהוא נאמר על שני דברים לחם ושמן וכן פרש"י לחם המרובה בשמן וכו' אבל דברי חמודות הוא ענין אחד בעצמו שהלחם חמודות ובספר דניאל "איש חמודות" סימן י' שם כתוב לחם חמודות פרש"י פת נקיה כמו שתרגם אונקלוס את בגדי עשו חמודות דכייתא עכ"ל (עד כאן לשונו) והחלק הזה כוונתו הראשונה הוא לזכך וללבן ולצרף כל פסקי ההלכות עד שיהיו כסלת נקיה שממנו יוצא דברי חמודות והוא סלת חטין ואמרו בפרק מי שמת הכל צריכין למרי חטייא וכן בפרק אין דורשין כל משען לחם אלו בעלי הגמרא והיינו בעלי ההוראה דאלו המורים הוראות מתוך המשנה הם מבלי העולם כדלעיל מכל אלה צודק מאד השם הזה דברי חמודות להחלק הזה שבו פסקי ההלכה וסדרתי החלק הזה לסעיפים רשומים עליהם כסדר הא"ב בכל פרק ופרק עד תשלומו ולעומתם בפנים אל המקום אשר יהיה שם רוחם וכוונתם:

ואולם לחלק האחר שבו הקושיות והפירוקים ותיקוני הגרסאות וחילופיהן קראתי בשם מעדני מלך שהם עידונים יתעדנו בו הני רבנן וע"פ הדברים האלה יש לי לפרש פירוש אחר בפירוש עדינו העצני שבס' שמואל ב' כ"ג ממה שאחז"ל (שאמרו חז"ל) בפ' ואלו מגלחין שאמרו כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת וכו' פרש"י מעדן עצמו כופף עצמו ידיו ורגליו ביחד ויושב לארץ ובפירושו לספר שמואל הוסיף שהוא לשון מעדנות כימה ולפי דרכי יש לפרש שכשהיה יושב ועוסק בתורה היה מתעדן ומתענג עצמו כאלו היה אוכל מעדני מלך וע"ד (ועל דרך) שתרגם אונקלוס על ויחזו את הא-לוקים ויאכלו וישתו והוו חדו וכו' כאלו אכלן ושתן:

ואחרי שנשלם אצלי כל זה עלתה במחשבתי שגם לספרו של רבינו אשר בעצמו ראוי שיחלק לחלוקות יען כי רב הוא כ"ש (כל שכן) כאשר יתחבר אליו החיבורים הללו וחלקתיו לחלקים ארבעה וזה יצא ראשונה המסכתות הנפרדות שהן ברכות מסדר זרעים ונדה מסדר טהרות זהו החלק הראשון ואחריו סדר מועד לחלק השני וסדר נשים לחלק השלישי והרביעי הוא סדר נזיקין:

וגם הקצור פסקי הרא"ש שחבר בנו הרב בעל הטורים והוא חבור נחמד כי בו נכלל בל' (בלשון) קצרה כלל כל הדינין ומבלי אריכות הטעמים כלל וכאשר הזכרתיו ג"כ כבר למעלה הנה גם אליו שמתי פני ורעיוני ומצאתיו כולו קמשונים כסו פניו חרולי הטעיות עד מאד ויגעתי הרבה לתקנו מהשגיאות וכאשר קרא לי באמונת אומן בעסקי בחבור ספר תוספות יו"ט שהקרה לי הש"י (השם יתברך) פירוש משניות להרמב"ם על שלשה סדרים מוגהים מהרמב"ם עצמו כשאר השמעתיך מאז בפתיחתי שם לסדר קדשים וכמו כן ספרתי נפלאות בפתיחתי לסדר טהרות איך שהובא לי פירוש מן הר"מ רוטנבורק על הסדר ההוא ככה וכמו כן בעצמו נעשה לי גם עתה שכשהייתי מתעסק במס' קדושין הקרה הש"י לפני מתנה גנוזה באוצרות כלי חמדה של בעל בית אחד נכבד פה ק"ק פראג ספר כתוב בקלף ישן נושן והנה הוא קיצור פסקי הרא"ש מדויק בתכלית הדיוק והיה בעיני כמוצא שלל רב ועברתי על מה שעשיתי כבר מהמסכתות שעברו ומצאתי און לי כל עמל שעמלתי ושיגעתי להגיהו והנה רובא דרובא הוא כתוב בספר ההוא כתקונו וכהלכתו ולא בלבד שעשיתי כל זה לתקנו מהמעוות כי אף גם זאת כדי להשלים המכוון שבספר ההוא והוא שיהיו כל הדינים נכתבים כאשר הם שרירין וקיימין בפסק מבלי תת טעם כלל אחזה אשית אנכי כמו כן קצור לספר דברי חמודות גם באופן זה ממש וסמכתיו על אותו הספר קצור פסקי הרא"ש למען יעמדו גם יחד כל פסקי ההלכות ראשונים ואחרונים בל' (בלשון) צח וקצר כאמור:

ועם היות שכבר בא ספר קצור פסקי הרא"ש שבדפוסים הקודמים אחר כל מסכת ומסכת בפני עצמה השייך אליה מהקצור ההוא אבל לא ישרה בעיני הדרך ההוא וראיתי כי יותר טוב הוא ונכון מעם הא-לוקים לעשותו בספר מיוחד בפני עצמו והוא שיהיו כל המסכתות אגודות יחד מספר פסקי הרא"ש כי אז ירא שמים יצא ידי שניהם שיוכל ללמוד הספר ההוא מושלם בעצמו אם ירצה ואם יעלה לרצון לפניו ילמוד כמו כן לכשירצה כל מסכת ומסכת עם אותה המסכת בעצמה והלא תראה שגם המדפיסים שהדפיסו ספר הרי"ף ונדפס מאז ומקדמת דנא אחר כל מסכת ומסכת השייך אליה והמדפיסים האחרונים הדפיסוהו בחבור לבדו ונראה מבואר שהוא מפני הענין הזה בעצמו כאמור לכן גם אנכי אלך בדרך הזה ולהדפיס ספר פסקי הרא"ש לבדו וינעם יותר לאותם הרוצים ללמדו:

וכאשר היתה הסכמה הזאת נגמרת אצלי חשבתי למשפט כי עתה תהיה תורה שבע"פ שוה ודומה לתורה שבכתב שכמו שבתורה שבכתב יש חמשה ספרים והספר החמישי הוא משנה תורה אשר בה הואיל משה באר את התורה הקדומה לו בארבעה ספרים הקודמים ככה בתורה שבע"פ הזאת החלק החמישי והוא הקצור מבאר והולך כללי הדינים שבארבעה החלקים הקודמים:

ומעתה בתחן ופלל קול ארים. לפני המאיר לארץ ולדרים. יורני ויתמכני בצדק ומישרים. שלא אכשל באומר ובדברים. שלא אומר על איסורים מותרים. ולא על מותרים אסורים. כי אם לכוין על דבר אמת צדק ומישרים. כדי שיהללו בשערים. זקנים עם נערים. רבנים וגם בחורים. לכל אלו החבורים.

ישמחו התלמידים וירננו החברים. לעד ולדור דורים. עד עמוד הכהן לאורים. אמן כי"ר (כן יהי רצון) ב"ב (במהרה בימינו):