לדלג לתוכן

מסכת תפילין א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אין כותבין תפילין, לא על עורות בהמה טמאה, ולא על עורות חיה טמאה. אבל כותבין על עורות נבלות וטרפות, ואין חוששין שמא עורות לבובין הן:

נקבו במקום הכתב פסולים. במקום הריוח כשרים. עשאן ווין זיינין, זיינין ווין, פשוטים כפופים, כפופים פשוטים, פתוחים סתומים, סתומים פתוחים, או ששנה אותיותיהן או שכתבן עברית או שעשאן כמין קמיע, הרי אלו פסולים:

נשים ועבדים וקטנים פטורין מן התפילין. כל קטן שהוא יודע לשמור את תפיליו, חייב בתפילין. מעשה בטבי עבדו של רבי גמליאל, שהיה מניח תפילין. מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין. אשתו של יונה, היתה עולה לירושלם:

נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן: (או) [את] שלפני המטה (או) [את] שלאחר המטה, כל שלצורך המטה, פטורין. ושאין צורך המטה בהם, חייבין. עמדו להספד, המספידין פטורים והרואים את הפנים חייבין:

האומר: בא על פני שהוא כתב או נתן עליו ספר, נתן עליו תפילין, הרי זה לא ישמע לו:

(ש)התפילין מקבלת טומאה, מזה ושונה ומטביל. רבי חנינא בן גמליאל אומר: צריך הוא להתירה. נפלה לתוך המים, ושהתה כדי שתמחק, צריכה בדיקה:

רצועות תפילין, לוקחין מכל מקום. רשב״ג אומר: כל עור שנעשה בו מלאכה - אסור:

אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה. ואם אין שם מומחה, נותן זוג אחד ובודק. לא שיתן לו פרשיות המוכר, אלא שיטול הוא לעצמו ויבדוק. בדק ומצא כראוי - נוטל כל האגודה ואינו חושש:

תפלה של ראש, נכתבת ארבע פרשיות: 'קדש לי' 'והיה כי יביאך' 'שמע' 'והיה אם שמוע'. וכן של יד, אלא שהוא עושה של יד פרשה אחת, ואם עשאה ארבע פרשיות כשרה. רבי יהודה אומר: יתפור ויתנם לתוך קמיע. מודה ר׳ יהודה שאם היה שניהם של ראש, חופה אחת מהן (כעודן) [בעור] ועושה אותה של יד:

תפלה של יד, ניתנת בגובה של יד, תפילה של ראש בגובה של ראש. כתוב על ידך בין עיניך - מה על ידך בגובה של יד אף בין עיניך בגובה של ראש, כדברי רבי אליעזר בן יעקב. רבי יהודה אומר: נאמר 'על ידך' ונאמר 'בין עיניך' מה על ידך שהוא ראוי ליטמא (ברגע) [בנגע] אחד, אף בין עיניך מקום שהוא ראוי ליטמא (ברגע) [בנגע] אחד. נאמר 'בין עיניך' ונאמר (דברים י״ד:א׳) 'ולא תשימו קרחה בין עיניכם' מה קרחה במקום השער, אף תפלה לא תתן אלא במקום השיער. נאמר 'וכתבתם' ונאמר 'וקשרתם' - יד הכותבת היא יד הקושרת:

מצות תפילין, מהשחר עד הערב. הישן ביום, אינו חושש לחלוץ את תפילין. (המתכנין) [המשכים] לילך בדרך, לא יתננה קודם למצוה. ואם נותנה קודם למצוה, נותן ידו עליהם בשעת מצוה ומברך:

תפלה של יד, אינה מעכבת של ראש. ושל ראש, אינה מעכבת של יד. אם הפך את הקמיע מלמעלה, לא יצא. כשהוא נותן, נותן של יד תחילה. וכשהוא חולץ, חולץ של ראש תחלה. וכן לענין הסנדלין: כשהוא נועל, נועל של ימין תחלה. וכשהוא חולץ, חולץ של שמאל תחלה. כיוצא בו כל הנכנס לסעודה (ראשון) [אחרון], יוצא ראשון, חוץ מן הפת:

העושה תפלתו עגולה - סכנה, שאין בה מצוה. נותנה על מצחו או על פיסת ידו, הרי זו דרך המינות. ציפה זהב, ונותנה על נקלה שלו, והוא בית יד, הרי זו דרך החיצונים (בית):

מטלטלין תפילין בתוך הבית. המוצא תפילין ברשות הרבים, מכניסן זוג זוג. רבן גמליאל אומר שני זוגות. אחד איש ואחד אשה, אחד חדשות ואחד ישנות. רבי יהודה אומר מותר בישנות, ואסור בחדשות:

המוצא ספר או תכריך של תפילין, נותנם לחבירו, וחבירו לחבירו בשבת, ואפילו הם מאה. אם [אין חבירו] עמו, נוטלו אחד מתוך ארבע אמות, ונותנו לתוך ארבע אמות, שהיה רבי שמעון אומר כל שהוא איסור בית דין אינו עומד בפני כתבי הקדש. מי שהיה בבית הספר או בבית המדרש, בבית הכסא או בבית המרחץ, ושכח לחלוץ את תפילין, מכסן בשערו ויוצא. ואם אינו יכול, נכנס לבית קרוב וחולצן:

ונותנן לתוך אפונדתו, אע״פ שיש לתוכה מעות. ותולה אותם בכרעי המטה. אם יש עמו אחר, אסור. לא יתנם תחת ראשו. ואם היה משמרן, מותר. אם היה משא כבוד והזיע, אינו חושש לחלוץ את תפילין. היוצר, חולץ של יד, ומניח של ראש. הנחתום, חולץ של ראש ומניח של יד. ואם היה אופה בשתי ידיו, חולץ אף של יד:

הנכנס לבית הערומים, חולץ את תפיליו, ורוחק ארבע אמות מבין הערומים. מקצתן ערומים ומקצתן מכוסים, לא יחלץ ולא יניח בתחלה:

הנכנס לבורסקי, למשרה, ולכובסים, חולץ את תפיליו, ורוחק ארבע אמות. הנכנס לבית הכסא, חולץ את תפיליו, ורוחק ארבע אמות. ואם היתה רחיצה של כבוד, לא יחליץ עד שיגיע:

מעשה שהלך רבי אליעזר לאובלין אצל בעל הבית אחד, נהגו שיטבל במערה, פשט רבי אליעזר את כליו ופשט את תפיליו. אמר ליה רבי, והלא מי המערה זו יפים משל זו. ולא היה בין זו לזו אלא ארבע אמות. לבש רבי אליעזר את כליו, ונתן את תפיליו. שלא היה רבי אליעזר מהלך ארבע אמות בלא תפילין, כך היה רבי אליעזר עושה מצות תפילין קבע:

כך היה רבי אליעזר אומר: 'גדולה היא מצות תפילין, שכך אמר הקב״ה לישראל (יהושע א׳:ח׳) "והגית בו יומם ולילה" אמרו ישראל לפני הקב״ה: "רבון העולמים וכי אנו יכולין להגות יומם ולילה"? אמר להם הקב״ה: "בני הוו נותנים תפילין על ראשיכם ועל זרועותיכם, ואני מעלה עליכם כאילו אתם הוגים בתורה יומם ולילה", שנאמר (שמות י״ג:ט׳) "והיה [לך] לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה׳ בפיך":

חביבים ישראל, שהם מקיימין [נ"א: מסיומים] כל המצות שבתורה. הא כיצד? תפילין על ידיהם, ותפילין על ראשיהם, ומזוזה על פתחיהם, וארבע ציציות על בגדיהם. עליהם אומר דוד מלך ישראל (תהילים קי״ט:קס״ד-קס״ה) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". משלו משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לאשתו תהא מקושטת ומתוקנת לפני. אמרה לו: "מפני מה"? אמר לה "כדי שתהא רצויה לי". כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני הוו מתוקנים ומקושטים לפני במצות. אמרו לו "מפני מה"? אמר להם כדי שתהיו רצוים לי שנאמר (שה״ש י) יפה את רעיתי כתרצה יפה את כשתהא רצויה לי במצות: